מדינה יהודית למהדרין

כחיית תקשורת לא-קטנה, יוצא לי לקרוא מידי יום ובעיקר בסופי שבוע הרבה ראיונות ומאמרי עיתונות מעניינים שניתן לדלות מהם מובאה מבריקה וגדורה היטב בנושא מעניין מפי מאן-דהו. במדור השבועי-היומי הזה (תלוי בקצב שבו איחשף אל המכמנים) אשלוף בפניכם את הפנינים הזוהרות והפיקנטיות בעיני, המצדיקות רכישה/שימוש או הפרכה/גיחוך. תוך אימוץ הכלל שלא להתעסק בדיוקנו של האומר ("מי אמר" או "מי כתב"), אלא בעיקר להתמקד ב"מה", בטקסטים. אם בכלל ניתן לנתק טקסט מכותבו, שכן בדרך כלל הכותב מעניק לציטטה הקשר, טביעת אצבע ובוודאי מעשיר את הידע שלנו.

יהיה זה מעניין מאוד לשמוע את חוות-דעת הקוראים (בתגובות) על המובאה.

כך למשל, השבת קראתי בין השאר:

"מדינה שאין בה חסד ואין בה חמלה, שמתעמרת בזקניה, רומסת את חוליה, מרוממת את גביריה, משפילה את ענייה, מתעללת בגר ובתושב הבאים בשעריה, חומסת את שכניה, מבזה את מלומדיה, מקדשת את כוח הזרוע ואת הרמייה, וגודשת את רחובותיה באלימות, גסות, חוצפה ורשלנות – אינה עושה רושם יהודי במיוחד. והרי לא די בכמה סממנים פולחניים, לשוניים, מלבושיים ופאגאניים כדי להתהדר ב'אופי יהודי'."

(ב. מיכאל, "יהודית או דמוגרפית", המוסף לשבת של "ידיעות אחרונות", 20.5.05)
 

————————-
ובמאמר מוסגר: מובן ששם המדור מעיד על מהותו: "כל האומר דבר בשם אומרו — מביא גאולה לעולם" (מסכת אבות ו, ו), לימדונו חכמינו ז"ל. הם למדו זאת מאפיזודה של אסתר המלכה, אשר בבואה אל המלך אחשוורוש לספר בפניו על רצונם של שני סריסיו, בגתן ותרש, לשלוח יד במלך, מסופר עליה במגילה: "ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי" (אסתר ב, כב). משיחתה הגורלית, שלא בחלה לציין בה בשמו של מי נודע לה על חורשי המזימה, עתיד להיגאל עם ישראל שבאותו הדור לאחר שיקראו מספר "דברי הימים" בפני המלך את מעשה הצלת חייו בידי מרדכי היהודי.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה בּשֵם אוֹמְרם. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.