רוממות הרמב"ם בגרונם

איך שהישראלי הראשון שהוסמך לרבנות ע"י התנועה הקונסרבטיבית בישראל, אהוד בנדל, שהפך לנשיא התנועה בהיעדר איש – זורה חול בעיני הציבור החילוני תוך זלזול באינטליגנציה היהודית שלנו.

מתוך מאמרו של אהוד בנדל ב"הארץ", 6,5,04:

"כזה הוא סיפורם של נ' וע'. נ' היא עולה חדשה מאוקראינה. לפני שלוש שנים הגיעו נ' ואמה, שתיהן יהודיות, כעולות חדשות לישראל והתיישבו בערד. אביה של נ', שאיננו יהודי, נפרד מאשתו שנים רבות קודם לכן, והקשרים ביניהם נותקו. בערד פגשה נ' את ע', צעיר ישראלי. זו היתה אהבה ממבט ראשון. לא חלפו שלושה חודשים מיום שנפגשו, והזוג החליט לבוא בברית הנישואין.
"השניים פנו למחלקת הנישואין של המועצה הדתית וביקשו להירשם בפרוצדורה היחידה המוכרת רשמית במדינת ישראל. הרב עיין במסמכיהם, החל לרשום את פרטיהם, ולפתע הפסיק. חכו רגע, ביקש. הוא ניגש לחדר סמוך וכעבור כמה רגעים חזר עם שני רבנים נוספים שרכנו עמו על מסמכי הזוג. אחר כך פנו אל ע' וביקשו ממנו לצאת מהחדר ולחכות במסדרון. אז פנו השלושה אל נ' ושאלו: מדוע את חייבת להתחתן עם ע'? אינך יודעת שהוא כהן ואת כבת לאב שאינו יהודי אסורה לכהן?
"נ' נותרה המומה. אולם תדהמתה גדלה עוד יותר למשמע המשך השיחה. ככהן, צריך ע' להישאר טהור, אמרו הרבנים. 'כשייבנה בית המקדש בעז"ה הוא יצטרך להקריב את הקורבנות. אם תינשאי לו את תטמאי אותו והוא לא יוכל לשרת ככהן. לכן, עשי לו טובה, עשי לעצמך ולעם היהודי טובה, עיזבי אותו לנפשו. צאי ומצאי לך בחור ישראלי אחר, ואנחנו נשמח להעמיד לכם חופה. את ע' את חייבת לעזוב.
"כשדמעות חונקות את גרונה עזבה נ' את החדר. שבוע שלם הסתובבו בני הזוג כמי שחרב עליהם עולמם עד שהופנו למשרדי התנועה המסורתית וגילו, שהם יכולים לקיים טקס חופה וקידושין כדת משה וישראל, ושהרמב"ם בכבודו ובעצמו פוסק שנישואין כאלה מותרים. הרמב"ם מכיר בנישואין אלה, משרד הפנים של מדינת ישראל עדיין לא".

—————————

מכתבי ב"הארץ", 11,5,04:
 
הרמב"ם כלל לא דיבר על כך
בתגובה על "אם תינשאי לו, תטמאי אותו" מאת אהוד בנדל ("הארץ", 6.5)
 
נשיא התנועה הקונסרווטיווית בישראל, אהוד בנדל, קובל על יחסה המשפיל של הרבנות האורתודוקסית אל הזוג נ' וע' כשרצו להינשא. בנדל מציין את דברי הרמב"ם, שפוסק, לטענתו, כי מותר לכהן להינשא עם בת ישראל שאביה אינו יהודי. מעניין מנין לקח רמב"ם כזה, כפי שהבטיח שיש, רק לא טרח לצטט או להפנות למקור, לצורך גיבוי תלונתו וטענתו על כי "הרמב"ם בכבודו ובעצמו פוסק שנישואין כאלה מותרים. הרמב"ם מכיר בנישואין אלה, משרד הפנים של מדינת ישראל עדיין לא".
 
הרמב"ם כלל לא דיבר על מציאות כזאת או דומה לה ב"הלכות אישות".
 
אורי פז

אם הוולד כשר
הארץ, 16,5,04
 
בתגובה על מכתב למערכת "הרמב"ם כלל לא דיבר על כך", "הארץ", 11.5
 
אורי פז טוען כי בניגוד למה שכתבתי במאמרי "אם תינשאי לו תטמאי אותו" ("הארץ", 6.5), הרמב"ם כלל לא דיבר על מציאות שבה בת לאם יהודייה ואב שאינו יהודי תינשא לכהן.
בהלכות איסורי ביאה פרק ט"ו הלכה ג' פוסק הרמב"ם: "גוי הבא על בת ישראל הוולד כשר". הרמב"ם בכוונה אינו מציין את המחלוקת בבבלי יבמות דף מ"ה ע"א, הנלמדת מקל וחומר של אלמנה לכהן גדול, שמסקנתה שאם הוולד היא בת הריהי פגומה לכהונה. שיטתו של הרמב"ם היא, כי כל מקום שאמרו חז"ל הוולד כשר, אינה פגומה לכהונה.
 
הרב אהוד בנדל
נשיא התנועה הקונסרווטיווית
 

בצטטו את הרמב"ם המכשיר את הוולד הוכיח בנדל שלא רק שמסתמך הוא על רמב"ם שאינו קיים, אלא שכשסוף-סוף מנסה לסמא את עינינו במקור כביכול – המקור כלל אינו רלוונטי לנידון. חבל שמר בנדל מזלזל כה באינטליגנציה של הציבור הרחב בחושבו שהלה לא יבין את הרמב"ם שגם מתוך הציטוט המצוטט על ידו, ברור כי דיבר על דבר אחר לגמרי.

בשלב זה של הוויכוח עורכי "הארץ" החליטו להפסיק להשתתף במשחק, אם זה לשם השארת העמדה של בנדל כ"מנצחת אחרונה בוויכוח" ואם זה בשל טעמים אחרים השמורים עמם. וכך הגבתי אז לעיתון:
 
בתגובה על מכתב למערכת "אם הוולד כשר" (הארץ, 16.5)
 
הרמב"ם המצוטט על ידי בנדל אינו מדבר כלל על היתר נישואין, אלא על ולד היוצא מתוך "נישואין" כאלה. ברור שעל פי ההלכה היהודית אין נישואין תופסים בין גוי לבין בת ישראל. הרמב"ם ב"הלכות איסורי ביאה" המצוטט בטעות כרלוונטי על ידי בנדל, מדבר על כשרותו של הוולד במידה וגוי בא על בת ישראל ואינו מדבר כלל על תקפותם או אי-תקפותם של הנישואין האלה. ברור שמדובר בביאה מחוץ לנישואין שנחשבת כחטא כשלעצמה, אלא שלא כל תוצאה של כל חטא גורמת פסול בוולד.
בנדל טען במאמרו בפסקנות ש"הרמב"ם בכבודו ובעצמו פוסק שנישואין כאלה מותרים", בעוד שלמקור שהמציא לכך מאוחר יותר בעקבות מכתבי ("הרמב"ם כלל לא דיבר על כך", 11.5) מ"הלכות איסורי ביאה": "גוי הבא על בת ישראל הוולד כשר" – אין כל קשר לנישואיי כהונה. הרמב"ם רק פסק שהוולד כשר, כלומר יהודי, ואין חולק על כך שהבחורה הספציפית שהשיא בנדל עם כהן, היא יהודיה על פי ההלכה שכן אימה יהודייה. מכאן ועד מעשה הלוליינות להכשרתה להינשא לכהן בלי שהדבר יפגום בזרע כהונתו – הרמב"ם כלל לא התייחס, לא במפורש ולא ברמז, כמו שבנדל מתקשה למצוא ציטוט מדויק ונתלה בהכשרת הוולד במקרים שכלל לא נוגעים לכהונה או ל"נישואין" שכאלה.
בצטטו את הרמב"ם המכשיר את הוולד הוכיח בנדל שלא רק שמסתמך הוא על רמב"ם שאינו קיים, אלא שכשסוף-סוף מנסה לסמא את עינינו במקור כביכול – המקור כלל אינו רלוונטי לנידון. חבל שמר בנדל מזלזל כה באינטליגנציה של הציבור הרחב בחושבו שהלה לא יבין את הרמב"ם שגם מתוך הציטוט המצוטט על ידו, ברור כי דיבר על דבר אחר לגמרי.
ואם בנדל היה מיטיב לעיין באותו מקור ברמב"ם המכשיר את הוולד, הוא היה מגלה שם את הביאור ההלכתי של "הגהות מיימוניות" לרבי מאיר הכהן מן המאה ה-13, גדול מבארי כוונות הרמב"ם בפסיקותיו ותלמידו המובהק של המהר"ם מרוטנבורג. וכך מבואר שם במפורש למה כוונת הרמב"ם: "ב[תלמוד] ירושלמי (יבמות פ"ד, ט"ו) נפסק שאם היתה הוולד נקבה – פסולה מן הכהונה וכן משמע ב[תלמוד] בבלי (יבמות מ"ה, ע"א)". כלומר, כבר נפסק להלכה בתלמוד הירושלמי וגם בבבלי שהבחורה פוגמת ברצף כהונתו של הבחור; הוולד אמנם כשר, אבל פגום לכהונה. וכבר במאה ה-13 עורר פרשנו המובהק של הרמב"ם שלא ליפול לפח אליו נפל בנדל והפיל עמו את הזוג נ' וע', בכך שמסיק בטעות על "שיטתו של הרמב"ם שכל מקום שהוולד כשר, אינה פגומה לכהונה".
אין להסיק בטעות כי מכך שהרמב"ם כלל לא דיבר על המציאות הזאת בהלכות אישות, הגם שהרחיב לדבר על נישואים שונים עם הכוהנים, שדעתו היתה נוחה עם פסיקתו של בנדל בנידון. שכן הרמב"ם כלל לא דיבר על סוגיות הלכתיות עליהן לא נשאל על ידי קהלי יעדו. ואין להסיק מכך שהרמב"ם, אשר פסק את כל הלכותיו על סמך הנאמר בתלמוד, היה פוסק להתיר נישואים שכאלה בעוד שהתלמודים הבבלי והירושלמי תמימי דעים לאסור נישואים שכאלה. כל המצוי בנבכי ההלכה היהודית יודע בבירור שהרמב"ם לעולם לא היה חולק על הגמרא, אלא שהיה פוסק להלכה ולמעשה כמסקנת הגמרות המובאות אילו רק נשאל על כך. בדיוק כמו שפסק להלכה במפורש מרן רבי יוסף קארו ב"שולחן ערוך", שלימים הפך לאבן דרך בהתפתחות פסיקת ההלכה היהודית, שאין להשיא לכהן וולד שכשר רק על פי אימו כי הוולד הכשר פוגם במהות הכהונה: "עובדי כוכבים שבאו על בת ישראל, בין פנויה בין אשת איש, הוולד כשר, ופגום לכהונה" (אבן העזר, סימן ד', סעיף י"ט). ומפורש יותר בהמשך: "עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל וילדה ממנו בת, אותה הבת פגומה לכהונה" (אבן העזר, סימן ז', סעיף י"ז). כלומר, היא איננה יכולה להינשא עם כהן, לא כי היא "תטמא אותו" כטענת המלעיזים, אלא כי היא תפגום לנצח ברצף כהונתו.
מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה מכתב רשום. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

0 תגובות על רוממות הרמב"ם בגרונם

  1. יונתן הגיב:

    אתה מנהל דיון דקדקני להחריד בשאלה מי אמר או לא אמר, ומתעלם לחלוטין מן הבעייה אתית שעומדת בלב העניין. בלי קשר לעיוות, לכאורה, של דברי הרמב"ם, איזה פיתרון ראציונלי לבעיה אתה יכול להציע?

  2. אורי הגיב:

    יונתן, אתה צודק. בדברי אלה התמקדתי יותר בכך שהקונסרבטיבים (והרפורמים גרועים מהם בעניין זה) מעוותים את פוסקי ההלכה לדורותיה לטובת מניעיהם להתייפייף ןלהיראות נאורים ופלורליסטים לעיני החילונים בישראל עד שאלה יתפתו להעניק לכתות אלה לגיטימציה שתכשיר את מעמדם בתפוצות ישראל כדת רשמית מבית ומחוצה לו.

    עורך בעיתון "ידיעות אחרונות", ירון לונדון, כתב בזמנו: "קהילה דתית במדינה דמוקרטית היא מועדון שהחברות בו נעשית מרצון. לא נאה לתבוע כניסה למועדון אשר התובע בוחל בחוקיו ולכן לא נאה לתבוע מהציבור הדתי לבגוד בעקרונותיו. נכון להיום, הישראלי לא רק שאינו זקוק לחותמתם של נציגי ההלכה, אלא שאין לו צורך בשום חותמת כדי לקיים משפחה. גם לא לחותמת הממלכה. הישראלים אינם זקוקים היום לשום שינוי בחוקי הנישואין כדי לחיות בזוגיות כאוות נפשם".

  3. אורי הגיב:

    לא פיתרון אידיאלי, אבל זה מה יש

  4. יונתן הגיב:

    ללא קשר לשרלטנות שמאפיינת חלקים מן היהדות הרפורמית, יש משהו בלתי נסבל במונופול שלוקחת התנועה האורתודוקסית על היהדות. לפתור את כלל הישראלים שמחפשים קשר למסורת ולערכים היהודיים בטענה שהם יכולים להסתדר גם בלי חותמת ההכשר זה חוסר אחריות ציבורית והעדר מנהיגות נאורה וראויה. גם הנרמב"ם עצמו נרדף פעם, אם אינני טועה, על ידי זרמים יהודיים שמרנים.

  5. אורי הגיב:

    למה, מה היא האלטרנטיבה הטובה יותר בעיניך למונופול שהעניקו ראשי הציונות החילונית (הרצל, בן-גוריון ואחרים) לאורתודוקסיה על שמירת הצביון היהודי של המדינה (הסכם הסטאטוס קוו)?

    כל אותם "הישראלים שמחפשים קשר למסורת ולערכים היהודיים" יועילו נא בטובם לעשות זאת על-פי כללי המועדון אליו ב"רצונם הכנה" להתקשר, כפי שכל אלה שפיהם וליבם שווים עושים זאת מידי יום. ואני נאלץ לחזור שוב על דבריו של ירון לונדון בהקשר זה: "קהילה דתית במדינה דמוקרטית היא מועדון שהחברות בו נעשית מרצון. לא נאה לתבוע כניסה למועדון אשר התובע בוחל בחוקיו ולכן לא נאה לתבוע מהציבור הדתי לבגוד בעקרונותיו".

    ומה יקרא לדעתך כ"אחריות ציבורית ומנהיגות נאורה וראויה"? הרפורמה? שעליה אין להתפלא, כי אם ניתן לבטל את כל מצוות התורה ומאומה אינו מחייב – ניתן לאכול חזיר בחלב בתשעה באב שחל ביום הכיפורים ואין פוצה פה ומצפצף ועוד להיקרא ראביי – מה הבעיה לעדכן את היחס לכל מיני ולזכות לאהדה ולטפיחה על השכם מתוך הערכה על ה"נאורות".

    המתנגדים ל'מִפעל חייו' הפילוסופי של הרמב"ם, "מורה הנבוכים", תבעו להסירו מהמדפים. משהו שם, חשבו, עלול להחליש את אמונתו של האדם, לבלבל אותו ולהותירו כלי ריק. אבל המציאות, כידוע, עולה על כל דמיון, וכבר קרה שרבים מאלה שסר ליבם אחרי הפילוסופיה, החלו לשוב בעקבות 'המורה' אל חיק היהדות. כמובן, למגינת ליבם של מתנגדי הרמב"ם, הלוא הם המיסטיקנים. כך שלמעשה אין כל קשר בין התנגדותם של חכמי ישראל של אותה עת, שלימים חזרו בהם והכו על חטא, לבין ההתנגדות של חכמי ישראל של זמננו לרפורמה שעשתה וממשיכה לעשות שמות ביהדות. "לא פחות ולא יותר, 'שמות ביהדות', לא הגזמת קצת?". הגזמתי? הלוואי והתבדיתי:
    http://www.nfc.co.il/archive/003-D-9720-00.html?tag=23-22-59

    ולגופו של עניין:
    חרף הממסדיות החוזית שבטקסי הנישואין, לחיי נישואין כהלכה ישנו הקשר עמוק של איחוד ויצירה שהעם היהודי שואף לבטא ולקיים.
    מצד אחד, מדאיגים את פוסקי ההלכה האורתודוקסית הנזקים ההלכתיים שגורם המונופול האורתודוקסי על הנישואים במסגרת מדינת ישראל: גיור למטרות נישואים (ולא מתוך רצון להצטרף ליהדות) וכן מקרים הולכים ורבים של ניאוף וממזרות; "חוק הנישואים" מטפח שנאה נגד הממסד הרבני, כיוון שהוא מתפרש כביטוי המרכזי כיום לכפייה דתית בחברה הישראלית. אין חוק המחייב ברית מילה ולמרות זאת בוחרים מרבית הישראלים לקיים את הטקס מרצונם החופשי. ואילו הנישואים על-פי ההלכה נהפכו לסמל חסר תוכן בשל אכיפתם במסגרת החוק.
    יחד עם זאת, ומצד שני, הגם שאורח חייו של האדם החילוני זר לחלוטין לאדם הדתי עד כי נראה כאילו אין כל קשר ביניהם, למרות זאת, כל עוד יוכלו עקרונית להתחתן זה בזה יחשבו כבני עם אחד. כל עוד כולם מתחתנים כדת משה וישראל, יש מה שיאחד אותם ואולם ברגע שייפתחו אפשרויות רשמיות בישראל של נישואין אזרחיים או רפורמיים/קונסרבטיביים, יחולק העם הזה לשני עמים, ששום כוח בעולם לא יוכל עוד לאחדם. תוך זמן קצר ביותר, יתרבו פסולי חיתון במידה שתחייב לפתוח בפרהסיה ספרי רישום נפרדים, המכונים "ספרי [אילן] יוחסין", ומקץ תקופה קצרה יתהוו במדינת ישראל שני עמים שונים הנבדלים זה מזה לחלוטין ולא תהיה עוד כל דרך בעולם לגשר ביניהם.