ספר הספרים האבוד

בישראל של היום, לימודי התנ"ך סובלים מהזנחה, עד שגדל דור שאינו מסוגל לקרוא ברהיטות פרק בתנ"ך או ליהנות מיופיו

לקראת חג השבועות, חג מתן תורה, מן המחקרים עולה תמונה בהחלט קודרת: בישראל של המאה ה-21 מסיימים תלמידים רבים את בית הספר התיכון בלי לדעת, מי היו יעקב אבינו, דוד וגלית או נבות היזרעאלי. בזמנו הוקדשו ללימוד התנ"ך בבתי הספר קרוב לשש שעות שבועיות, ואילו לפי "תכנית הליבה" של שרת החינוך, מעתה מוקדשים ללימודי "תנ"ך ומורשת" – שעתיים בשבוע בלבד.

התנ"ך. ספר מוזנח במדינת ישראל

בישראל של היום, לימודי התנ"ך סובלים מהזנחה, עד שגדל דור שאינו מסוגל לקרוא ברהיטות פרק בתנ"ך או ליהנות מיופיו. אם להאמין לדברי ההיסטוריונים, הרי לא היתה בכל תולדותינו תקופה, שבה היה הניכור מהתנ"ך רב כבימינו. הסיבות לרתיעה ממנו הן גם זרותה של השפה העתיקה, ראייתו כמכלול של טקסטים דתיים, או סתם עצלות. ונמצא שרק מיעוט מקרב היהודים בארץ, בעיקר שומרי המצוות, מתרגשים מתכניו ושולטים במִכְתָמיו ובמִכְמַניו הענפים.

אך בישראל אין מודעים לחשיבותו של התנ"ך בתרבות ובאמנות העולמית. התנ"ך הוא העומד בקביעות בראש רשימות הספרים רבי-המכר בעולם. הוא מתורגם כמעט לכל השפות המדוברות על פני האדמה: על-פי הנתונים שמוצגים במוזיאון "בית התפוצות", עד ימינו תורגם התנ"ך, כולו או חלקים ממנו, ל-1,710 שפות לועזיות ודיאלקטים שונים! הוא אף נמנה בין הספרים הבודדים שנמצאים בכל ארון ספרים ביתי, על אחת כמה וכמה בכל ספרייה ציבורית בעולם. לא בכדי "ספר הספרים" נקרא כך בפי כלל האנושות. ולא לחינם עם ישראל מכונה "עם הספר".

בהתאם למספרים הרשמיים שפורסמו על-ידי הארגון הבינלאומי אונסק"ו, עולה כי בין השנים 1800-1950 הופצו למעלה ממיליארד וחמש מיליון עותקים של התנ"ך. ואילו בין השנים 1966-1970 בלבד, עלתה תפוצתו מ-80 מיליון עותקים ל-173 מיליון עותקים. אין כל ספק ש"ספר הספרים" הטביע את רישומו העמוק על התרבות האנושית העולמית.

הנואם הישראלי הטיפוסי אמנם פותח או חותם נאום חגיגי בפסוק מהתנ"ך, אבל זו עטיפה ריקה; התנ"ך אינו חלק, לא מחיי הנואם ולא מחיי השומעים אותו. ולעתים אף מביך לשמוע כיצד משבשים פסוק, או עושים בו שימוש לא נכון. הישראלי הטיפוסי יעדיף לבלוע גחלת לוהטת מלצטט ציטוט מקראי.

ואילו מנהיגי מדינת ישראל בדורנו עומדים לא פעם נבוכים כאשר בני-שיחם מאומות העולם מצטטים פסוק מהתנ"ך. יוצא-מן-הכלל היה דוד בן-גוריון, שלזכותו ייאמר כי ידע להוקיר את התנ"ך. מעיון בנאומיו ובמאמריו עולה כי כמעט בכל נושא נהג לצטט מספר הספרים, שהיה תמיד מונח על שולחנו, וכאשר הופיע בפני ועדות חקירה מנדטוריות הצהיר כי "התנ"ך הוא המנדט של היהודים על ארץ ישראל".

הנואם הישראלי הטיפוסי אמנם פותח או חותם נאום חגיגי בפסוק מהתנ"ך, אבל זו עטיפה ריקה; התנ"ך אינו חלק, לא מחיי הנואם ולא מחיי השומעים אותו. ולעתים אף מביך לשמוע כיצד משבשים פסוק, או עושים בו שימוש לא נכון. הישראלי הטיפוסי יעדיף לבלוע גחלת לוהטת מלצטט ציטוט מקראי.

התנ"ך שימש ליהודים בגלות "מולדת מיטלטלת", כביטויו של המשורר היהודי-הגרמני היינריך היינה, והנה קרה דבר מה מפתיע מנקודת ראות היסטורית: דווקא לאחר עליית היהודים לישראל והשתתפותם בבנייה הלאומית, דווקא כאן גישתם לתנ"ך ולערכי המוסר שלו לוקה בהסתייגות עד

היינריך היינה. התנ"ך כמולדת מיטלטלת

דחייה, וידיעותיהם בו לוקות בדַלוּת משוועת. אותו התנ"ך, שהיווה ליהודים "מולדת מיטלטלת" לכל אורך נדודיהם בקרב העמים, הולך ונעשה לנטע זר בחייהם. מצד אחר, אימץ החילוני המצוי את האמונות התפלות שהגיעו מן המזרח הרחוק: ניו-אייג', מדיטציה טרנסצנדנטלית וכל תמורותיהם המתחלפות לפרקים. רבים מאלה בוודאי מגדירים את עצמם "נאורים" ואת המאמינים בתנ"ך: "חשוכים".

לספר התנ"ך יש זכות ראשונים על הרבה רעיונות, תפיסות מוסר ותורות חברתיות, בהם גם כאלה שהתרבות המערבית זכתה להכיר ולאמץ רק מאות שנים לאחר הופעת הספר לראשונה. על כן, המטרות החשובות של האנשים הנאורים צריכות להיות: חינוך הנוער הישראלי להיות מעורה בתרבות היהודית ויוצר בתוכה; לראות בתנ"ך, בין היתר, את ההיסטוריה שלנו, וביהדות – את התשתית המוצקה ביותר של חברה סולידרית, שהיא היסוד לחברה נאורה, ומערכת היסטורית-תרבותית עשירה, המקפלת בתוכה גם ערכים אנושיים רבי-ערך; לשמֵר את החברה בישראל כחברה יהודית, משום שהיא המרכיב היפה ביותר של עם ישראל.

עלינו לשאוף לחנך דור של אוהבי תנ"ך מתוך אהבה אמיתית למקורות היהדות ולמסורת. התנ"ך הוא הסיבה שכולנו, מאמינים וכופרים, יושבים על אדמת ארץ ישראל, "הארץ המובטחת" לאבותינו על-פי ספר זה. הוא ההצדקה לישיבתנו בה, למלחמותינו עליה. עלינו להיות בני-בית בעולמה של היהדות ולינוק ממקורותיה את העושר הפנימי של התרבות היהודית שהנחילונו אבותינו.

פורסם ב"מעריב", ה' בסיוון תשס"ד, 25.5.2004

——————-
באותו גיליון שבועות של "מעריב" הופיעו לצד רשימתי למעלה, בין השאר, הדברים הבאים תחת הכותרת: ערב חג מתן תורה מודאגים במערכת החינוך מהירידה במעמדו של התנ"ך:

לפי נתוני משרד החינוך, בשנת הלימודים 2004 נבחנו 694 תלמידים מהמגזר הממלכתי-חילוני בחמש יחידות תנ"ך, לעומת 1,015 בשנת 2002 ו-1,235 בשנת 2001.
אבל לא רק בבתי ספר מתעניינים מעטים בספר הספרים, כי אם גם באקדמיה. באוניברסיטת תל אביב, למשל, נרשמו בשנת הלימודים הקודמת רק 48 סטודנטים בחוג למקרא, לעומת 73 שלמדו שם ב-1995. באוניברסיטה העברית בירושלים רק 33 סטודנטים בחרו במקרא, ובבאר-שבע 68 תלמידים. רק בחיפה מספרים שחלה עלייה במספר הנרשמים, וכיום לומדים בחוג 113 סטודנטים.
לדברי ד"ר אהרן מונדשיין מהחוג למקרא באוניברסיטת בר-אילן ובמכללת תלפיות "היום הכיתות יותר ריקות, וקיצצו קורסים כי הסטודנטים לא מגיעים לתחום. התלמידים כיום מתאכזבים מהתנ"ך כבר בבית הספר היסודי, אז למה שיבואו ללמוד את זה באוניברסיטה? עצוב שדווקא אצלנו היהודים, 'עם הספר' יורד למקום אחרון. אי-הכרת התנ"ך היא השלב הראשון בדרך החוצה מכאן", הוא אומר.

לקריאה נוספת ואקטואלית, ראו מאמרו של אבי בקר "ספר מוזנח" ב"הארץ", מיום 24.5.05

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה התנ\"ך האבוד. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

0 תגובות על ספר הספרים האבוד

  1. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    אורי – אתה מודע לכך שהתנ"ך אינו "רב-מכר" עולמי במובן הרגיל, משום שכמעט כל העותקים שלו מחולקים בחינם, ולא נמכרים תמורת תשלום? בנוסף, אותו תנ"ך מכיל בד"כ גם את הברית החדשה בתוכו, לה אני מסופק אם אתה רוצה לכתוב שיר הלל.

  2. אורי פז הגיב:

    התנ"ך הוא העומד בקביעות בראש רשימות הספרים רבי-המכר של כל הזמנים בעולם כולו: בהתאם למספרים הרשמיים שפורסמו לפני למעלה מעשור על-ידי הארגון הבינלאומי אונסק"ו, עולה כי בין השנים 1800-1950 הופצו למעלה ממיליארד וחמש מיליון עותקים של "חמישה חומשי התורה והנביאים".[1] ואילו בין השנים 1966-1970 בלבד, עלתה תפוצתו מ-80 מיליון עותקים ל-173 מיליון עותקים. ובעוד שנתוני אונסק"ו כוללים הפצת תנ"ך חלקי בלבד בדיאלקטים אפריקאים רבים (למשל, רק הברית "החדשה"), נתוני ההתאחדות העולמית של המו"לים מדברים על מכירת התנ"ך (שעל-פי רוב כולל את הברית "החדשה" בסופו ). לטענתם, רב המכר הגדול בהיסטוריה נכתב במקור בעברית: התנ"ך נמכר בלפחות 2.5 מיליארד עותקים ותורגם ל-2,233 שפות ודיאלקטים.[2]
    אין כל ספק ש"ספר הספרים" הטביע את רישומו העמוק על התרבות האנושית האוניברסלית כאבן יסוד תרבותית חשובה מאין כמוה.

    ——————-

    [1]בשל טווח השנים והקף המכירות ברחבי העולם, אי-אפשר להגיע לנתונים מדויקים לגבי מכירות התנ"ך, והנתון הוא של הערכת מומחים.
    [2]על-פי "ספר השיאים של גינס": http://www.guinnessworldrecords.com

  3. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    שוב, אורי – אני לא חולק על כך שהתנ"ך *מופץ"* במספר עצום של עותקים. הנקודה היא שהצרכנים שמקבלים אותו בסוף לא משלמים עליו בד"כ אגורה. אילו הם היו משלמים "מחיר שוק", נראה לי שהתפוצה היתה יורדת דרמטית (הערכה לא מבוססת שלי: פחות מאחוז אחד ממה שהיא היום).

  4. אורי פז הגיב:

    בלית ברירה, אתה מאלצני לחזור ולהדגיש:

    נתוני ההתאחדות העולמית של המו"לים מדברים על *מכירת* התנ"ך (שעל-פי רוב כולל את הברית "החדשה" בסופו). לטענתם, *רב המכר הגדול בהיסטוריה* נכתב במקור בעברית: התנ"ך *נמכר* בלפחות 2.5 מיליארד עותקים!

  5. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    אז גם אני אחזור ואדגיש: המו"לים אכן מוכרים את הספר בכמויות אדירות, אבל לא לצרכנים הסופיים (קרי: אנשים כמוני וכמוך) אלא לגופים שונים (צה"ל ומשרד החינוך בארץ, עשרות אלפי כנסיות וארגונים מסיונריים בחו"ל), המחלקים אותו **בחינם** לקהל הרחב. זה לא "רב-מכר" במובן הרגיל של המילה, ולכן לדעתי אתה מטעה את הקוראים.

    במקרה, אני דווקא מבין דבר או שניים במו"לות, ובפרט בהפצת התנ"ך בארה"ב.

    אני שמח שאתה מודה בכך שרוב התנ"כים המופצים כך כוללים את הברית החדשה. האם לדעתך משתמע מכך שהברית החדשה "הטביעה את רישומה העמוק על התרבות האנושית האוניברסלית כאבן יסוד תרבותית חשובה מאין כמוה", בדיוק כמו הברית הישנה?

  6. אורי פז הגיב:

    כך או כך, לא לחינם בוחרים אירגונים לא דווקא דתיים בהצהרה (צה"ל ואחרים), לחלק דווקא את הספר המכונן הזה. מה שהופך אותו לבעל השפעה רבה.

    ואיך אפשר שלא להביא את דבריו של הפילוסוף הגרמני פרידריך ניטשה בדבר האבסורד בכריכתם יחד של התנ"ך עם "הברית החדשה" (שאיננה לא ברית ולא חדשה ואף שום-דבר לא): "בתורה, הספר של הצדק האלוהי, אנו מוצאים אנשים, דברים ונאומים, עניינים ורעיונות בסגנון כה נשגב, שאין כלום בספרות יוון והודו שיוכל להידמות אליו. אתה ניצב באימה וביראת כבוד מול המידות הנפלאות שהאדם הווה פעם. הטעם שאתה טועם בה, הוא אבן-הבוחן לגבי הנשגב והשפל. … הצמדת 'הברית החדשה', שהיא מכל הבחינות מין רוקוקו של הטעם, ל'ברית הישנה', להיותם ספר אחד, 'ביבליה', ייתכן וזהו מעשה החוצפה הגדול ביותר ו'חטא כלפי הרוח' כבד ביותר מכל מה שמעיק על מצפונה של אירופה הספרותית" (ניטשה, מעבר לטוב ולרוע, סעיף 52, בתרגומו של הפרופ` ישראל אלדד, הוצ' שוקן).

  7. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    אורי, אתה לא עונה לעניין: האם אתה מסכים שיש מידה מסויימת של הטעייה בלקרוא לתנ"ך "רב מכר"? האם אין אתה סבור שהעובדה שכמעט כל עותקי התנ"ך שמופצים כיום כוללים את הברית החדשה, מחלישה משהו את הטיעון שלך בזכות התנ"ך "שלנו" (הברית הישנה)?

    שאלתי שתי שאלות פשוטות, ואשמח לקבל שתי תשובות פשוטות (הכי עדיף שימוש ב"כן" ו"לא).

  8. אורי פז הגיב:

    כל מי שמאמין במה שמכונה "הברית החדשה" – מאמין בברית "הישנה".

    מפיצי התנ"ך עם הברית החדשה – מפיצים גם את התנ"ך.

    ואין בכלל מה להשוות בין עוצמתו של התנ"ך האלהי לחלישות הדעת של "הברית החדשה", "שהיא מכל הבחינות מין רוקוקו של הטעם", כדברי ניטשה.
    אני נוטה להאמין שהשפעת התנ"ך גדולה ומכרעת יותר מאשר השפעת הספר המצורף-הנלווה אליו ברחבי העולם.

    תרגומו של התנ"ך בקנה מידה שאין לו אח ורע גם יעיד על כך.

    אני סבור שהתנ"ך נישאר בגדר "רב-מכר", גם אם הוא מחולק על ידי מוסדות חברה שונים למצטייניה. כל זאת אינו גורע מכך שהוא גם *נימכר* ללא-לאות ולאורך תקופות רצופות.

    הקיצר, שתי התשובות שלי הן "לא" רבתי. למה לא? כפי שכבר הראתי למעלה, הנושא יותר מורכב משכבודו משווה לו.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s