איינשטיין והנשק הגרעיני

העולם מציין כעת את יום השנה לאחד הרגעים הנוראים בהיסטוריה. הרגע שבו נגזר מוות מיידי על 80 אלף איש ושנים של גוויעה בייסורים על רבבות נוספים. 60 שנה אחרי הפצצה הגרעינית שהטילה ארה"ב על הירושימה ונַגַסאקי, מסקרנת תרומתו של גאון המוחות המדעיים, אלברט איינשטיין, מחד בפיתוח הנשק הגרעיני ומאידך בריסון הפצתו בעולם.

 

     שעון טוקיו הורה על השעה 8:15 בבוקר, כאשר בוהק לבן הבזיק בשמי הירושימה ב-6 באוגוסט, לפני 60 שנה, ובן-רגע היתה כלא היתה. במקום התגוררו כ-250 אלף תושבים, כ-80 אלף נהרגו מיד וכמספר דומה הומתו בימים ובשנים שאחרי.

     שלושה ימים לאחר הרס הירושימה, הונחתה על עיר הנמל נגסאקי הפצצה השנייה, פצצת פלוטוניום, עם תוצאות הרות-אסון דומות בנוראותן.

     במכתביו השווה הנשיא האמריקני הרי טרומן את הפצצה שמכינים מדעניו לשואה בנוסח קץ הימים, כמתואר בברית החדשה. למעשה, הגרמנים היו הראשונים להבחין בפוטנציאל ההרסני הגנוז בביקוע האטום ואלמלא הבריחו את מדעניהם היהודים, ללא ספק היו זוכים בפיתוח ובשימוש בפצצה לצרכי האידיאולוגיה הנאצית. הסכנה שבידי היטלר תימצא פצצה גרעינית מסבירה את הבהילות שבה פיתחו אותה האמריקנים.

                               "המפתח לפצצת האטום"

אלברט איינשטיין. נבעת מן התוצאות הבלתי-צפויות

באותם ימים, אחרי שעזב את מולדתו הגרמנית וניסה להשתקע באנגליה, עקר אלברט איינשטיין לאמריקה ונשאר שם עד סוף ימיו. ב-1939 הצטרף למכתב המפורסם ששלחה קבוצת מדענים לנשיא פרנקלין רוזוולט, מכתב שהמליץ ואף הוביל בעקיפין לפיתוח פצצת האטום על-ידי ארה"ב, מחשש פן תקדים גרמניה את בעלות-הברית בפיתוח פצצה מעין זו. מאוחר יותר ייעשה בפצצה זו שימוש שיביא לסיומה המהיר של מלחמת העולם השנייה.

     בפרינסטון שבמדינת ניו ג'רסי בארה"ב, הכפר האקדמי אליו היגר, לא הטרידו את איינשטיין ארשת פניהם המנומסות של מדעני המקום הצעירים, כמו-גם נעיצות העיניים הקבועות של התיירים. מטרתו, כתמיד, היתה פשוט לראות מה תכנן "הזקן", כינויו החביב של אלהים, בעבור עולמנו. הדברים ששרבט במחברותיו המצהיבות עשרות שנים קודם לכן והמשוואות החדשות עליהן עבד כעת – הכול שירת את הניסיון ליצור תיאוריה שתאחד באופן בהיר וצפוי את כל הכוחות המוכרים ביקום.

     אולם הדברים הגיעו לידי התפתחות איומה מכדי שיהיה אפשר לחשוב עליה בבהירות. רוברט אופנהיימר, הפיזיקאי היהודי שעמד בראש הקבוצה שבנתה את פצצת האטום האמריקנית, היה ראש המכון של איינשטיין בפרינסטון והוא שהוביל את "תכנית מנהטן" בה פתחו האמריקנים ב-1939 בלוס-אלמוס, בעזרתם של פיסיקאים ומתמטיקאים יהודים הנסים על נפשם מציפורניה של אירופה המאבדת את עצמה לדעת. אופנהיימר גם פעל לפיקוח בינלאומי על אנרגיה אטומית ולימים התנגד לייצור פצצת המימן. והוא שהוכיח, למרות חוסר המעורבות של איינשטיין, כיצד אפשר להפוך את הנוסחה המפורסמת E=mc2 לשדות המוות הנרחבים של הירושימה ונגסאקי ב-1945 ולשרשרת התהליכים ההיסטוריים שנבעו מ"המפתח לפצצת האטום". היתה זו המשוואה שעתידה לסמל לא רק את איינשטיין, אלא גם את כל העידן הגרעיני.

 

רוברט אופנהיימר. המסורת המדעית לקחה כמובן מאליו שתרומות המדע לחברה תמיד חיוביות

          לימים אמר איינשטיין כי השגיאה הגדולה בחייו היתה כתיבת מכתבו לרוזוולט, שבו כאמור המליץ על פיתוחה, אבל בנשימה אחת הודה כי הסכנה שגרמניה תקדים את בעלות הברית היתה נוראה וממשית. "אילו ידעתי שהגרמנים לא יצליחו לייצר פצצת אטום", אמר פעם למזכירתו הוותיקה בשעה שנבעת מן התוצאות הבלתי-צפויות, "לא הייתי נוקף אצבע. אפילו לא אצבע!"

)Antonina Vallentin, "The Drama of Albert Einstein", New York, 11 Doubleday, 1954, p. 278.).

וכשהעיתונאי ג'ון הרסי תיעד לאורך גיליון שלם של ה"ניו-יורקר" ב-1946 את היום של הפצצה בהירושימה, כפי שחוו אותה שישה ניצולים, הזמין איינשטיין מיד אלף עותקים לחלוקה (הופיע בעברית: "הירושימה – סיפורם של שישה ניצולים", בתרגומה של דנה אלעזר-הלוי, בהוצ' אחוזת בית, ת"א 2005, 194 עמ').

     "תמיד הייתי פצפיסט מושבע", העיד איינשטיין על עצמו. "לפי תפיסתי הריגה בעת מלחמה אינה טובה בשום דבר מרצח סתם" (אלברט איינשטיין, "רעיונות ודעות", מאגנס, עמ' 97). הגאון שהניח את הבסיס התיאורטי לפצצה היה מן הבולטים באישי התנועה הפציפיסטית העולמית, שינה את דעתו נוכח האיום הנאצי ונמנה עם המדענים שדרבנו את אמריקה לפתח את הפצצה. אירוניה גורלית היא שדווקא אחת התיאוריות של אדם אידיאליסטי ותמים זה היא שעמדה בבסיס ייצורן של פצצות מוות, האטום והמימן. תרומתו לתיאוריה האטומית היתה אבן דרך ראשונה בדרך לאנרגיה אטומית מעשה ידי אדם.

                                             "ידענו חטא"

     70 מבין המדענים שעסקו בפיתוח הפצצה, אחדים מהם נמנים עם גדולי המדע של המאה הקודמת, כתבו לנשיא טרומן כי מוטב שכוחה הנורא של הפצצה יופגן מול חופי יפן, בתקווה שדי יהיה בכך כדי להרתיעה מהמשך המלחמה. הנמרץ ביוזמי המכתב היה הפיזיקאי ליאו סילארד, פליט יהודי מאירופה, שהיה מראשי "תכנית מנהטן" ואחרי המלחמה פעל רבות כדי לרסן את הפצת הנשק הגרעיני. גם איינשטיין נמנה עם החותמים.

 

המדענים ידעו מראש שכאשר המדע מייצר נשק, הנשק יכול ליפול לידיים לא טובות, אבל הניחו כמובן מאליו שעצם התרבות והידע האנושי יביאו לשיפור התנאים החברתיים, הכלכליים והמדיניים מניה וביה. ובכך טעו. היום, כשיש סכנה של "חורף גרעיני" וזיהום הסביבה עד בלי היכר, ידוע שהמדע יכול לתרום דווקא להרס האנושות. אופנהיימר לא ידע כיצד לומר זאת, אבל ראה את התמוטטות האידיאולוגיה המדעית האופטימיסטית בת מאות השנים. העולם המדעי היה חדור תקווה, ופעל מתוך שכנוע עמוק שיֵדע יביא ברכה לעולם. המדענים התעלמו מספר קהלת, בו כתוב ההפך: "כי ברב חכמה – רב כעס, ויוסיף דעת – יוסיף מכאוב" (קהלת א, יח).

אופנהיימר, שאף היה הוגה-דעות, הגיב להירושימה בלשון מקראית: "ידענו חטא", we knew sin, והתכוון שהמסורת המדעית לקחה כמובן מאליו שתרומות המדע לחברה תמיד חיוביות. בשלהי המאה ה-19 דומה היה שלא רחוק היום שהאדם יוכל, הודות למדע, לדעת את כל הדברים ולבסס את מעמדו כאדון היקום האלהי. עידן חדש של תעשייה נבנה על התגלית המדעית – מנוע הבעירה הפנימית, הרכבות, החשמל. אולם פצצות האטום שהוטלו על הירושימה ונגסאקי ציינו את קץ האופטימיות הזאת.

     המדענים ידעו מראש שכאשר המדע מייצר נשק, הנשק יכול ליפול לידיים לא טובות, אבל הניחו כמובן מאליו שעצם התרבות והידע האנושי יביאו לשיפור התנאים החברתיים, הכלכליים והמדיניים מניה וביה. ובכך טעו. היום, כשיש סכנה של "חורף גרעיני" וזיהום הסביבה עד בלי היכר, ידוע שהמדע יכול לתרום דווקא להרס האנושות. אופנהיימר לא ידע כיצד לומר זאת, אבל ראה את התמוטטות האידיאולוגיה המדעית האופטימיסטית בת מאות השנים. העולם המדעי היה חדור תקווה, ופעל מתוך שכנוע עמוק שיֵדע יביא ברכה לעולם. המדענים התעלמו מספר קהלת, בו כתוב ההפך: "כי ברב חכמה – רב כעס, ויוסיף דעת – יוסיף מכאוב" (קהלת א, יח).

 

             מצבות קרבנות בלתי מזוהים בהירושימה

     איינשטיין כתב באחד ממכתביו: "אנו, אנשי המדע, שהיה זה גורלנו הטראגי לסייע בפיתוח שיטות השמדה נוראות ויעילות יותר ויותר, חייבים לראות זאת כחובתנו הרצינית והנעלה לעשות כל אשר ביכולתנו כדי למנוע את השימוש בכלי הנשק הללו למטרות האכזריות שלשמן הומצאו" (מצוטט ב"ניו יורק טיימס", 29 באוגוסט 1948).

     עוד לפני פיצוץ הפצצה האטומית הראשונה הזהיר איינשטיין בפרהסיה מפני סכנות המלחמה הגרעינית והציע פיקוח בינלאומי על נשק להשמדה המונית. לאחר מלחמת העולם השנייה קרא איינשטיין לפירוק הנשק הגרעיני וצידד בעקרונות הומניסטיים.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה זווית ראייה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

0 תגובות על איינשטיין והנשק הגרעיני

  1. ארז ליבנה הגיב:

    תודה אורי,
    לא היה ידוע על המכתב ששלח אינשטיין וחבל שלא הרחבת על תוכנו שכן זוהי התרומה היחידה של אינשטיין לפיתוח הפצצה.
    למיטב ידיעותי עד כה,
    אינשטיין בכלל התנגד לפרוייקט מנהטן,
    וכן, התייחס להכנסת הקבוע הקוסמולי למשוואות היחסות שלו בתור "השגיאה הגדולה ביותר שלי",
    ואולם, אולי איני מדייק.

    כל טוב,
    ארז

  2. אורי פז הגיב:

    לארז, שלום ותודה על תגובתך.

    מתוך המכתב שנכתב בידי הפיזיקאי היהודי ליאו סילארד ונחתם בידי אלברט איינשטיין לנשיא פרנקלין רוזוולט:

    "עבודה שנעשתה לאחרונה בידי אנריקו פרמי וליאו סילארד, והועברה אלי בכתב-יד, מביאה אותי לצפות, שהיסוד אורניום עשוי ליהפך בעתיד הקרוב למקור חדש וחשוב של אנרגיה. היבטים מסוימים של המצב שנוצר מחייבים דריכות, ובמידת הצורך גם פעולה מהירה מצד הממשל… התופעה החדשה הזאת [אנרגיה אטומית] תוביל גם לייצור פצצות… פצצה בודדת מסוג זה, יש ביכולתה להרוס את כל הנמל שהפצצה מובלת אליו בספינה, בתוספת השטח הסובב אותו".

    במכתב נאמר עוד שבגרמניה חלה התקדמות רבה במחקר לייצור פצצה גרעינית והיא אוגרת אורניום לייצור פצצות רבות עוצמה. הוצע בו שארה"ב תפתח את האנרגיה הגרעינית לצורכי שלום, וגם לשם ייצור פצצת אטום. איינשטיין התכוון שייצור הפצצה בארצות הברית יוכל לשמש מענה לאיום המלחמתי של פיתוח נשק גרעיני בידי היטלר, דבר שיסכל מפני היטלר את הדרך להשתלטות על אירופה. הוא חשש כי חוקרים אחרים שהיו איתו בברלין ונהפכו לנאצים, יתקדמו בחקר האנרגיה האטומית ובניסיון לבקע את האטום ולכן הזהיר את הנשיא על כך. הנשיא רוזוולט השתכנע ממכתב זה והחליט להחיש את ייצורה של פצצת האטום, ופרויקט מנהטן קודם ותפס תאוצה.

    הגם שלא השתתף ישירות ב"תכנית מנהטן", תרומתו המכרעת של איינשטיין לייצור הפצצה אינה מוטלת בספק. המשוואה המפורסמת שלו, E=mc2, היתה הבסיס התיאורטי שעליו נשען ייצור הפצצה, ומכתבו לנשיא רוזוולט כמובן שהאיץ את פיתוחה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s