פחיתות תיאולוגית – פולמוס עם פרופ' קליינברג על היחס לגויים

לכבוד

 

  הפרופ' אביעד קליינברג

  אוניברסיטת תל-אביב

 

  שלום רב,

 

ברצוני להגיב על מאמרך הפובליציסטי "ממלא מקום", שפורסם ב"ידיעות אחרונות" מיום ה', 27.4.05.

 

אתה מלין במאמר על העדר "פתיחות תיאולוגית" בקרב היהדות האורתודוקסית, אך לשם ביסוס טענתך הינך צריך ככל הנראה להקדיש כמספר השנים שהקדשת מחייך לחקר ההיסטוריה הנוצרית. שכן, כך נאמר במדרשו של אליהו הנביא, בפתיחות תיאולוגית מוצהרת: "מעיד אני עלי את השמים ואת הארץ: בין ישראל בין נוכרי, בין איש בין אישה, בין עבד ובין שפחה – הכול לפי המעשה שהוא עושה, כך רוח הקודש שורה עליו" (תנא דבי אליהו רבה, ט). כלומר, אין כל מקום להבדלי מין גזע ודת, ומבחינתה של מחשבת ישראל הכול תלוי במעשיו של האדם ובהתאם לבחירתו החופשית.

זה אך צפוי ממי שהקדיש את התמחותו האקדמית לחקר הנצרות וספק העמיק חקר ביהדות, שיבכר את הנצרות על פניה וישתלח בשבט ביקורתו על מחשבת ישראל.

הינך גם שואל רטורית: "האם תצליחו למצוא רב אורתודוקסי אחד שיהיה מוכן למחווה דוגמת זו של ביקור האפיפיור הקודם בכותל?" ומתעלם (במודע?) מביקורם הרשמי והמתוקשר של הרבנים הראשיים לישראל, שלמה עמאר ויונה מצגר, אצל האפיפיור הקודם ברומא. אתה גם מתעלם מקשרי הידידות שנוצרו בין הרב הראשי לשעבר הרב ישראל מאיר לאו לבין היושב על הכס הקדוש שהלך לעולמו. צפוי היה גם שיעלם מעיניך לגמרי הדיאלוג התיאולוגי המעמיק שניהל בזמנו הרי"ד סולובייצ'יק מבוסטון, מי שהוצעה לו משרת הרב הראשי לישראל וסירב לשמש בקודש, עם אושיות נוצריות נחשבות בארה"ב, שאף הועלה על הכתב.

הרבנים הראשיים לישראל נוטלים חלק פעיל בדו-שיח הבין-דתי עם העולם הנוצרי ומנהיגיו, והדבר זוכה לתאוצה גדולה בשנים האחרונות. כך, למשל, הרבנים שלמה גורן וישראל מאיר לאו נפגשו עם האפיפיור, והראשון לציון הרב אליהו בקשי-דורון השתתף באופן פעיל במפגשים בין-דתיים שנערכו בתמיכת הכנסייה ונציגיה.

ואם כל אלה לא מניחים את דעתך, מן המצופה היה שלפחות כהיסטוריון תשכיל להבין כי בהחלט סביר להניח שלא תימצא אישיות רבנית אורתודוקסית בכירה שתכרע ברך לקדושי הדת שחוללה שמות במיליוני היהודים והמירה יהדותם, אשר קול נהי בכייתם המר ממוות זועקים אלינו מן האדמה שדמם ניגר עליה כמים בידי הנצרות וקדושיה.

מה שאין כן במקרה של מחוות האפיפיור בביקורו בכותל המערבי והנחת הפתק בין אבניו, שזאת היא מחווה המובנת מאליה במסגרת אותה "פתיחות יהודית-תיאולוגית", שכן מקום המקדש בירושלים נועד על-פי המקרא היהודי (האמון גם על הנוצרים) לקבלת תפילותיהם ברצון של כלל העמים. כדברי שלמה המלך בחנוכת בית המקדש, המבקש מאלהים כי ישמע גם לתפילת הנוכרי, בפתיחותו התיאולוגית: "וְאַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם מְכוֹן שִׁבְתֶּךָ וְסָלַחְתָּ וְעָשִׂיתָ וְנָתַתָּ לָאִישׁ כְּכָל דְּרָכָיו אֲשֶׁר תֵּדַע אֶת לְבָבוֹ… וְגַם אֶל הַנָּכְרִי אֲשֶׁר לֹא מֵעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל הוּא וּבָא מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה, לְמַעַן שְׁמֶךָ. כִּי יִשְׁמְעוּן אֶת שִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְאֶת יָדְךָ הַחֲזָקָה וּזְרֹעֲךָ הַנְּטוּיָה וּבָא וְהִתְפַּלֵּל אֶל הַבַּיִת הַזֶּה. אַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם מְכוֹן שִׁבְתֶּךָ וְעָשִׂיתָ כְּכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא אֵלֶיךָ הַנָּכְרִי, לְמַעַן יֵדְעוּן כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ אֶת שְׁמֶךָ לְיִרְאָה אֹתְךָ כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וְלָדַעַת כִּי שִׁמְךָ נִקְרָא עַל הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר בָּנִיתִי" (מלכים א, ח לט-מג); וכדברי ישעיהו בחזונו על אחרית הימים, כאשר יעלו עמים רבים אל הר ה' "וירֹנו מדרכיו ונֵלכה באורחותיו כי מציון תצא תורה ודבר-ה' מירושלים".

כך שבהחלט יתכן שהאפיפיור הקודם קפץ לביקור בכותל בשל הבטחת התנ"ך כי תפילתם של כל העמים תתקבל לפני האלהים במקום זה, ולא כמחווה לאמונת היהודים.

ובכלל, מה הפלא אפוא שביקורו של האפיפיור יוחנן פאולוס ה-2 ברחבת הכותל המערבי בשנת 2000 עבר ללא מחאה של ממש מצד הממסד הרבני בישראל, לאור פתיחותו התיאולוגית.

 

  בברכה,

  אורי פז

 

נ.ב.

לדעתי הינך אף יוצר במאמרך דמוניזציה כלפי ציבור שומרי המצוות בעיני החילוני המצוי בהביאך מדבריו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק המנוח, הרואה באנושות כנחלקת ליהודים ולשאינם יהודים. הרב קוק עומד על ההבדל ש"בין הנשמה הישראלית ובין נשמת הגויים כולם, לכל דרגותיהם, שהוא יותר גדול ויותר עמוק מההבדל בין נפש האדם ונפש הבהמה" (אורות, עמ' קנ"ו, י). הינך מעלים (במודע?) מעיני קוראיך, הסומכים עליך כדובר אמת ולא כמוכר שקר גס, את האמת הפשוטה שכל לומד תורה יודע כי הרב קוק מעולם לא הציג משנה סדורה, דבר דבור על אופניו, אלא קטעי מחשבות ורעיונות המפוזרים על פני ספרים הרבה, שבהם מאמרים, אפוריזמים, אגדות, דברי שיר, משלים ועוד. לפיכך, קל להראות בכתביו דברים והיפוכם. במקום אחד הוא יתאר את "אומות העולם" כיצורים נחותים, קרובים לבהמיות יותר משהם קרובים להיות בני אדם, ובמקום אחר ידבר על אהבת האדם ואהבת "כל העמים כולם" (ראו: "מוסר אביך ומדות הראיה", כותר "אהבה", נו). הרב קוק, להזכירך, נודע ביחסו הסובלני לציונות החילונית, והשקפתו הפלורליסטית בתפיסת היהדות מסמלת את פרצופה האמיתי של הציונות הדתית עד ימינו.

 

 ———————————————————-

שלום רב,

 

תודה לך על מכתבך. היחסים בין יהודים לנוצרים טעונים ומורכבים. אין בהם איזון.  כל השאר נובע במידה מסוימת מן העניין הזה. אין מקום לאיזון וברור שאת צעדי ההתקרבות העיקריים צריכים הנוצרים לעשות. זה אינו פוטר אותנו מהתבוננות כנה במסורת שלנו.

אתה מניח שלא שניתי ולא פירשתי ומביא בפני ציטוט שיש בו לא מעט מן המטעה. ואני מניח שאתה יודע זאת. הנה עוד ציטוט, הפעם מדברי הרמב"ם עצמו, העוסק לא בנוצרים שהם בעיניו עובדי עבודה זרה, אלא במוסלמים שהם בעיניו מן המייחדים. בפירושו למשנה: "שור של ישראל שנגח לשור של גוי פטור ושור של גוי שנגח לשור של ישראל, בין תם ובין מועד משלם נזק שלם", כותב הנשר הגדול: "ואל יקשה בעיניך דבר זה ואל תתמה עליו, כמו שלא תתמה על שחיטת בעלי החיים ואף-על-פי שלא עשו שום רע, לפי שמי שלא נשלמו בו התכונות האנושיות אינו אדם באמת ואין תכליתו אלא לאדם".

תפיסת הגוי כפחות מעצם מהותו מישראל היא תפיסה מקובלת בין רבותינו. צריך לתהות עליה.

 

  בברכה,

  אביעד קליינברג

 

לנו אין דם נוצרי על הידיים – אפילו לא דמו של "הנוצרי"; לנוצרים ידיים מזוהמות בדמנו. מתוך הסרט "הפסיון של ישו", בבימויו של מל גיבסון

 

לכבוד


הפרופ' אביעד קליינברג
החוג להיסטוריה
אוניברסיטת תל-אביב
 
שלום רב,
 
    היהדות והנצרות הם אכן איפכא מסתברא: שכן, אין מקום לנצרות אם קיים ולו יהודי אחד, ואילו לנו כיהודים קיומה של הנצרות אינו משנה כקליפת השום; עובדי אשתורת ובעל היו מסביבנו מאז ומעולם ומה יוסיף ו/או יגרע ישו נוסף? לנצרות אין תקומה כל עוד היהדות חיה וקיימת ולכן הם גם קמים עלינו לכלותינו בכל דור ודור. כך שאינני יודע למה בדיוק כוונתך ב"פתיחות תיאולוגית", האם באמת יש מקום 'להודות' כאילו יש צדק מסוים בטענות התיאולוגיות של דתות כנצרות או האיסלאם? ומיהו הישראלי שככל הנראה צבר הכי הרבה שעות אפיפיור, אם לא הרב הראשי לשעבר ישראל מאיר לאו?!
    דומה שעד כה ההיסטוריה לימדה אותנו שלא היהדות היא שמתייחסת ביחס עוין ובעריצות מתנשאת אל הנוכרי, אלא דווקא הנוכרי הנוצרי הנאור (או המוסלמי הפונדמנטליסט) הוא שרואה ביהודים קורבן שיש לייחס לו תכונות שטניות (דמוניזציה) ואף להשמידו הלכה למעשה בכל צורה שרק ניתן להעלות על הדעת.
    דומה גם שיש להבדיל בין יחסה של היהדות אל העמים עצמם לבין יחסה אל הדתות של העמים. לטעמי, העמדה היציבה בספרות היהודית מדברת על הבדל מהותי בין דת האמת ודתות אחרות, ומנקודת המוצא הזו, אולי אסור שתהיה פתיחות תיאולוגית, שכן זו מביאה לפחיתות תיאולוגית. גם הנבואות של אחרית הימים לא מדברות על שיתוף עם דתות אחרות, אלא על הכרה שלהן בעליונות היהדות. כך שאין זה פלא שרוב הוגי המחשבה היהודית מדגישים את הייחוד של אמונת ישראל, נתינת תורת האל לעם ישראל ועליונותה על אמונות העמים האחרים; ואילו יחסם האותנטי של מבטאי היהדות אל הנוכרי כאדם, הוא יחס שונה בתכלית מיחסם אל דתו.
    כפי שלמשל הסיקו חכמינו ז"ל מהפסוק במגילת איכה (ב, ט) "בַגּוֹיִם אֵין תּוֹרָה גַּם נְבִיאֶיהָ לא מָצְאוּ חָזוֹן מֵהשם", ש"אם יאמר לך אדם יש חוכמה בגויים – תאמין לו, ככתוב בספר עובדיה (א) 'והאבדתי חכמים מאדום ותבונה מהר עשו'. ואילו אם יאמר לך שיש תורה (=חכמת תורת ישראל) בגויים אל תאמין לו, ככתוב 'בַגּוֹיִם אֵין תּוֹרָה גַּם נְבִיאֶיהָ לא מָצְאוּ חָזוֹן מהשם' (איכה ב, ט). 'נביאיה' – אלו נביאי שקר, 'גם נביאיה' – אלו נביאי אמת; אלו ואלו לא מצאו חזון מהשם" (מדרש רבה איכה ב, יג). כלומר: מדובר על הבדל שהוא תיאולוגי במהותו בין דת האמת לדתות עולם אחרות; הבדל לגיטימי ומובן מאליו במישור זה, וכלל לא הבדל המפלה לרעה בשל האתניות השונה.
    כך למשל מופיע בספר שמות (פרק יט) כאשר אלהים אומר למשה אודות עם ישראל: "ואתם תהיו לי ממלכת כוהנים וגוי קדוש", כלומר: היחס בין יהודי לגוי מקביל ליחס בין ישראל לכהן. הווה אומר: לא עניין של "פחות או יותר" אלא עניין של שוני בין בעלי תפקידים שונים, וממילא גם דרגת קדושה שונה שאינה בהכרח מובילה להערכה פחותה או יתרה, שהרי הערכה ניתנת רק על השקעה. אין האדם נמדד אלא לפי מה שרכש בעמלו ולא לפי מצבו המולד, כפי שכבר הורונו חכמינו ז"ל כי "ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ" (ילקוט שמעוני, משלי רמ'ז, תתקלד) שהרי כהונה מקבל אדם בירושה, ואין מקום להעריכו על כך. באותה המידה מקבל אדם בצורתה המולדת הטבעית את מוצאו האתני ואין להעריכו או להשמיצו על כך. לעומת זאת, אין אדם נולד תלמיד חכם, רק מי שעמל ויגע זוכה למעמד הנכסף, ועל עמל ויגיעה אלה, הכוללים תמיד גם התגברות מתמדת על היצר הרע, מגיעה הערכה.
    והשאלה הנשאלת היא: האם באמת היהדות גזענית, כמשתמע מדבריך. במבט כבמעוף הציפור נראה לי שאת הטענה המייחסת "גזענות" ליהדות ניתן להפריך בקלות ממש: שהרי כל גוי הרוצה לקבל עול תורה ומצוות – מקבלים אותו כיהודי לכל דבר. המצווה "ואהבתם את הגר" (דברים י, יט) היא המצווה הנזכרת ביותר בכל תרי"ג המצוות: 36 פעמים (לדברי חז"ל במסכת בבא מציעא נט, ע"ב).
וכי יש גרות מגזע לגזע? האפליה, על הצד והיא כבר קיימת, נובעת רק בשל התנהגותו המסוימת ולא בשל גזעו, שזה האחרון הוא נתון מולד ועובדתי.
    ההלכה היהודית מצווה עלינו לקבל כגר כל אחד ואחת הרוצים בכך באמת, בתנאי שיקבלו על עצמם עול מלכות שמים ועול מצוות התורה, וזאת ללא כל התייחסות למוצא או לצבע עור. ולא עוד, אלא שאף קובעת היא במסמרות כי "המאנה את הגר עובר בשלושה לאווים מהתורה" (בבא מציעא נו, ע"ב). יתירה מזו, המשנה במסכת סנהדרין (ד, ה) מזהירה מפורשות על התנהגות גזענית, ואפילו קובעת שבריאת האדם תוכננה במיוחד כדי למנוע גזענות: "לפיכך נברא האדם יחידי… מפני שלום הבריות, שלא יאמר אדם לחברו, אבא גדול מאביך". ובמסכת אבות (ג, יז) אמרו חכמינו ז"ל כי "חביב אדם שנברא בצלם; חיבה יתירה נודעת לו שנברא בצלם, שנאמר 'כי בצלם אלהים עשה את האדם' (בראשית ט, ו)". פסוק זה נאמר לבני נח ביחס לאיסור שפיכות דמים, ומכאן שכל אדם יש לו אותה מידה פוטנציאלית להשגת הקדושה ושעלינו לכבד את צלם האלהים שבכל אדם ואסור לנו לפגוע בו; מה שמבטא בעליל את שלילת הגזענות במחשבת ישראל.
    ואילו דברי הברייתא: "מניין שאפילו נוכרי ועוסק בתורה שהוא ככהן גדול? תלמוד לומר 'אשר יעשה אותם האדם וחי בהם' (ויקרא יח, ה) – כוהנים, לוויים וישראלים לא נאמר, אלא האדם" (בבא קמא לח, ע"א). מלשון
הברייתא משתמע שהגויים בכלל אדם, שכן "האדם" היינו דווקא גוי.
    כזה הוא מעמדו של הנוכרי על-פי התורה. האדם הראשון נברא בצלם אלהים וכך גם צאצאיו: "חביב אדם שנברא בצלם", נאמר על כל בני נח, כמוזכר למעלה. עובדה זו מזכה אותו בזכויות יסוד משפטיות, שהן בכלל "כבוד הבריות". וכאשר הגוי עושה את רצון האל, כמעט אין גבול למדרגה הרוחנית עדיה הוא יכול להגיע בפוטנציה. לא רק ש"כל המקבל שבע מצוות בני נח ונזהר לעשותן, הרי הוא מחסידי אומות העולם ויש לו חלק לעולם הבא" (רמב"ם, הלכות מלכים ח, יא), אלא "אפילו נוכרי ועוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול". כלומר, לא פחות מדרגה רוחנית היהודית-האליטיסטית של כהן גדול, היחיד והמיוחד שנכנס אל קודש הקודשים ביום הכיפורים.

רבי משה בן מימון  

     (הרמב"ם)

   

    והרמב"ם בסוף "הלכות שמיטה ויובל" בבואו לדון בהתקדשות המלאה, המזכה את המתקדש בזכויות הכהונה, אינו מגביל זכויות אלה ליהודים בלבד, "אלא כל איש ואיש, מכל באי העולם, אשר נדבה רוחו אותו … לדעה את ה' והלך ישר כמו שעשהו האלוהים… – הרי זה נתקדש קודש קודשים ויהיה ה' חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים". ולא זו בלבד אלא אף זו: המדרגה הגבוהה ביותר שאדם יכול לזכות בה היא רוח הקודש (כך על-פי מסכת עבודה זרה כ, ע"ב). וגם לגביה העידו חכמינו ז"ל שהגוי זוכה בה באותה מידה שישראל זוכה בה: "בין ישראל בין עכו"ם (=עובדי כוכבים ומזלות), בין איש בין אישה, בין עבד בין שפחה, הכול לפי המעשה שהוא עושה – כך שורה עליו רוח הקודש" (תנא דבי אליהו רבה ט) – כפי שכבר הבאתי ממדרשו של אליהו הנביא ומשום מה טענת כלפי שזהו "ציטוט שיש בו לא מעט מן המטעה, ואני מניח שאתה יודע זאת". לא, אני לא יודע זאת.
    שכן, מהן זכויותיו של האדם כאדם? הגוי, ואפילו יהיה עובד עבודה זרה, זכאי ביהדות לכל הזכויות המשפטיות הכלולות בשבע מצוות בני נח, החל מהגנה על רכושו וחייו, המשך באיסור גניבת דעתו (חולין צד, ע"א; רמב"ם, הלכות דעות ב, ו; ובהלכות מכירה יח, א) וכלה באיסור להורגו (מכילתא על משפטים כא, יד; רמב"ם, הלכות רוצח ב, יא; וכן שם ד, יא; ספר יראים השלם, סימן קעה). וחכמי ישראל אף הטילו עלינו חובות-זכויות נוספות כלפי הנוכרי, כפי שפסק הנשר הגדול בהלכות מלכים (סוף פרק י): "…הגויים, ציוו חכמים לבקר חוליהם ולקבור מתיהם עם מתי ישראל, ולפרנס ענייהם בכלל עניי ישראל, מפני דרכי שלום; הרי נאמר: 'טוב ה' לכל, ורחמיו על כל מעשיו' (תהילים קמה, ט);  ונאמר: 'דרכיה דרכי נועם, וכל נתיבותיה שלם' (משלי ג, יז)".
    כל זאת ביחס לזכויות היסוד של נוכרי עובד עבודה זרה, ואם הוא כבר נזהר בשבע מצוות בני נח, אפילו מה שהוא נותן לנו בטעות אסור לקבלו, כפי שסיכם רבי יהודה החסיד: "שטעותם אסור, ותשיב לו אבֵדה, ואל תזלזלהו, אלא תכבדהו יותר מישראל שאינו עוסק בתורה" (ספר חסידים, סימן שנ"ח). והנה דברי "האורח חיים" בביאורו על בראשית (כג, ד): "כי כל תורתנו הקדושה היא שכליות, ובפרט בענייני ההנהגה הארצית, וכמו שאנו מתנהגים בגר היושב עמנו, כמו כן יתחייב שכליות יושבי הארץ להנהיג ביניהם, להחיות אדם שהוא גר ותושב עמהם, ולתת לו מתנת חינם. והיא טענת אברהם: גר ותושב אנוכי, תנו לי".
    בדיוק לכן, כאשר רבי שמעון בר יוחאי אומר שקברי עובדי כוכבים אינם מטמאים באוהל, חולקים עליו החכמים ומשווים גוי ליהודי גם בטומאת אוהל (יבמות ס, ע"ב); וב"שולחן ערוך" (יורה דעה, סימן שסב, סעיף ב) נפסק להלכה ש"נכון להיזהר" בכך.
    אבל אתה בוחר להביא דווקא את דברי הרמב"ם הנוחים לשיטתך, שכתב בבואו לדון באפליה "אנטי-גויית" מסוימת בבית הדין: "ואל יקשה בעיניך דבר זה, ואל תתמה עליו, כמו שלא תתמה על שחיטת בעלי חיים, אף-על-פי שלא עשו שום דבר רע…" (בפירושו על המשנה בבבא קמא ד, ג). ומאידך, אותו הרמב"ם כתב באותו עניין: "יראה לי שנוהגים עם גר תושב [שגם הוא בגדר נוכרי] בדרך-ארץ וגמילות חסדים כישראל". והדברים צריכים ביאור, כיצד זה סתר את עצמו ועוד באותו עניין עצמו.
    דברי הרמב"ם הראשונים, מהם משתמע כי הגוי דומה לבהמה וכאילו אין כל רע בשחיטתו, בוודאי סותרים את כל תמונת העולם שנחשפנו אליה עד כה מן המקורות של מחשבת ישראל. אולם, דומה כי דבריו מתבארים היטב כאשר נשווה אותם לדברים שכתב בהקדמה לפירושו על המשניות של מסכת "זרעים": "והמדע [=רכישת ידע] הוא שמוסיף במהותו ומעתיקו ממצב למצב, ממצב שפל למצב נעלה, לפי שהיה אדם בכוח ונעשה אדם בפועל; שהאדם לפני שילמד אינו אלא כבהמה, כי לא נבדל אדם משאר בעלי חיים אלא בהיגיון, [דהיינו] השגת המושכלות". כלומר, לדעת הרמב"ם, מה שמונע מאדם בכוח להיות אדם בפועל, הוא היעדר החוכמה, ולא מוצאו האתני-הגזעי-המולד (יהודי או גוי). ודבריו דומים לדברי חכמינו ז"ל לגבי "עם הארץ": "ולא ישא בת עם הארץ… ועל בנותיהם הוא אומר: 'ארור שוכב עם כל בהמה' (דברים כז, כא)… עם הארץ מותר לנוחרו ביום הכיפורים שחל להיות בשבת" (פסחים מט, ע"ב). ברור שזהו המקור לדבריו של הרמב"ם, שהסתמך בפסקיו בעיקר על דברי התלמוד. כך שלא עצם היותו גוי הוא יסוד ההשוואה לבהמה, אלא רמתו הרוחנית הירודה. וזה גם ברור שאין כוונת דבריו כפשוטם המילולית, ורק עקרונית היה ראוי להיות כך בשל מעמדו הרוחני הנתון של אותו גוי הנידון בבית הדין (מקרה שעליו נסובים דברי הרמב"ם שאתה מנפנף בהם). ולהלכה נפסק, כשם שהריגת יהודי עם הארץ היא "שפיכות דמים" האסורה מהתורה, כך גם הריגת גוי היא "שפיכות דמים" האסורה מהתורה (חולין צד, ע"א). שכן הצווים המוסריים ביהדות – חלים על כל בני האדם.
 
בברכה,
אורי פז

——————–

 

תודה לך על התשובה המפורטת. אני חושש שמפאת חוסר זמן לא אוכל להשיב באריכות דומה. הנה רק כמה נקודות:

א. "אין מקום לנצרות אם קיים ולו יהודי אחד"?

מאין הגעת למסקנה המשונה הזאת? לא נכון ש"לנצרות אין תקומה כל עוד היהדות חיה וקיימת ולכן ".הם גם קמים עלינו לכלותינו בכל דור ודור

לא בכל דור קמים עלינו לכלותנו והנצרות אינה נזקקת תיאולוגית לחיסול היהדות. לוא רצתה לחסלה הייתה עושה זאת מזמן.

ב. לא ברור לי מה הקשר בין שעות האפיפיור של הרב לאו לבין השאלה אם יש עניין ליהדות להסביר את ההצלחה הפנומנלית של הנצרות, שיצאה ממנה ממש. אין כאן המצב הבראשיתי של עובדי האלילים שהאור לא נגה עליהם אלא משהו שקרה לנו, שיצא מחלצינו. האם אין לכל ההמון העצום הזה שום תובנה דתית חשובה?אני מכיר את התשובות הרגילות (הנעות בין הקביעה שהיותנו מיעוט היא דווקא לשבחנו לבין ההנחה האינסטרומנטלית הרואה באיסלם ובנצרות דתות המחזקות את אמונת הייחוד לקראת בוא המשיח. אני סבור שההסברים האלה הם הדחקה ותו לא. אני סבור שהם חלק מן ההסתגרות הרוחנית של היהדות שלא היטיבה לשרת אותה.

אשר לטענות על האוניברסליזם היהודי, ראשית לא טענתי ואיני סבור שהיהדות היא גזענית ולא ברור לי מדוע אתה מייחס לי את הטענה הזאת. היהדות אינה מבחינה בגזעים, אבל היא בהחלט אתנוצנטרית (כלומר היהודי עולה על האחרים לא רק בכך שדתו אמת, אלא ברוחניות העושה אותם עפרא דארעא. במידה מסויימת אתה מכיר בכך בעצמך. הטיעונים על כבוד לאחרים חלשים ולעתים קרובות אכן נעשים "מפאת דרכי שלום". אבל כשיד ישראל חזקה הסיפור שונה בתכלית.
שנית, הייתי רוצה לחשוב שאתה תמים ולא מתמם ושאתה אכן מאמין שהמובאות שאתה מביא הן כל הסיפור. הלוואי שכך היה. זאת הייתה יהדות מתוקה שממש מתאימה לשיווק לחילונים ולגויים. נדמה לי שאתה יודע שישנו רובד שלם נוסף, מתקתק הרבה פחות, שאתה מתעלם ממנו המציג תמונה שונה בתכלית. אני מפנה את תשומת לבך למאמר "ישראל נקראים אדם" מאת הרב דוד בר חיים בצפיה, כרך ג', תשמ"ט.

 

בברכה,
אביעד קליינברג

 

 ———————————-

לכבוד

הפרופ' אביעד קליינברג,

 

שלום רב,

תודה לך על תשובתך, חרף קוצר זמנך היקר.

 

עיינתי כהלכה במאמרו של בר חיים, "ישראל קרויין אדם", ומובן שבקורפוס היהודי קיימות גם קביעות בעלות משמעות הפוכה משטענתי. אך נדמה כי נפספס את העיקר במידה ונסיק מהן מסקנות שלא באו ללמד. שכן את הקו המוסרי המנחה בסוגיה, לימדונו חכמינו ז"ל במדרשו של אליהו הנביא: "לא ניתנה תורה לישראל אלא על מנת לקדש שמו הגדול. מכאן אמרו: ירחיק אדם עצמו מן הגזל מישראל ומן הגוי, ואפילו מכל אדם שבשוק, שהגונב לגוי – לסוף שהוא גונב מישראל; הגוזל לגוי – לסוף שהוא גוזל מישראל; נשבע לגוי – לסוף נשבע לישראל; מכחש לגוי – לסוף מכחש על ישראל; שופך דמים לגוי – לסוף שהוא שופך דמים לישראל…" (תנא דבי אליהו רבה, פרק כ"ו).

במילים אחרות, כל התנהגות בלתי הולמת מבחינה מוסרית הינה התנהגות שלילית לכשעצמה ללא כל קשר כלפי מי היא מונהגת. השפעתה השלילית על נפש הנוהג בה נכונה הן לגבי ישראל והן לגבי גוי "ואפילו מכל אדם שבשוק".

יתירה מזו, לבטח ידועה לך עלילת הדם שנרקמה ברוסיה במאה ה-19 בשם "משפט בייליס", שהפכה להיות הרבה יותר מאשר משפטו של אדם אחד. האצבע המאשימה הוטחה כלפי היהדות כולה ונאמניה נאלצו להדוף התקפות חוזרות ונשנות בעוד יהדות העולם נזעקת לתמוך בהם.

השופט הציב אתגר לפני ההגנה. וכך טען: "כתוב בתלמוד שלכם שאתם, ישראל, קרויין 'אדם', ואין אומות העולם קרואות 'אדם'. אם כן, למה נחשבים בני אומות העולם? אם אין הם בגדר 'אדם' האם נחשבים הם לבעלי חיים?!".

השיב הרב היהודי שהיה הסניגור במשפט: "בעברית יש שני כינויים לאדם – 'איש' ו'אדם'. עם ישראל נקרא 'אדם', בלשון יחיד, מכיוון שהם הרבה יותר מאשר המון של יחידים. הם היחידים בקרב העמים בהיותם אחד. כשיהודי סובל בקצה תבל, סובל עמו אחיו היהודי הנמצא במרחק אלפי קילומטרים בצידו השני של כדור הארץ. בני עם ישראל הם כאיברים השייכים לאותו גוף".

"הגידו נא לי", המשיך הרב, "אילו היה ניצב כאן בפניכם למשפט אזרח רוסי, האם היה אי-מי מן הרוסים החיים בכל רחבי תבל מגלה שמץ של התעניינות עמוקה בגורלו? הנה, הביטו כיצד נחלצים יהודים מכל קצוות תבל במטרה לסייע בהוכחת חפותו של אחיהם, מכיוון שעם ישראל אחד ומאוחד הוא".

השופט לא יכל להתכחש לאמת. ההסבר התקבל ובסופו של משפט הראווה אכן יצא בייליס זכאי.

 

וכעת ברצוני להתייחס לשתי הנקודות הראשונות שהעלית במכתבך:

ראשית כל, עניין שעות האפיפיור של הרב לאו נועדו להפריך את הדימוי המסולף שיצרת במאמרך השבועי ב"ידיעות אחרונות", כאילו שרק נציגי הדת הנוצרית מעריכים ומכבדים אישיות תיאולוגית בכירה בצד השני של המתרס, ולא נועד לעניין היהדות בהצלחת הנצרות, כפי שהינך מפרש כעת בטעות.

אבל הינך טוען במלוא הרצינות ש"אין כאן המצב הבראשיתי של עובדי האלילים שהאור לא נגה עליהם אלא משהו שקרה לנו, שיצא מחלצינו. האם אין לכל ההמון העצום הזה שום תובנה דתית חשובה?". ותמהני, האמנם לא מכיר כבוד הפרופסור בכך שהנצרות באה בעקבות היהדות באותו מובן ש"המלט" של ויליאם שייקספיר בא בעקבות ההיסטוריה והתרבות של דנמרק? כלומר, אין שום קשר ביניהן. הנצרות היא יצירה הלניסטית, שצמחה מן האלילות ההלניסטית של המזרח התיכון תוך שימוש בסמלים, מושגים, שמות ומונחים שאולים מן היהדות שסולפו וזוייפו בכוונה זדונית כדי לפסול את היהדות ולבטל אותה. ולמרות המונותיאיזם המוצהר שלה לא הצליחה הנצרות להשתחרר ממורשתה האלילית ולא הגיעה למונותיאיזם (פרט לכיתות אוניטאריות בנצרות המאוחרת). הנצרות היא אלילות: אלוהיו של סרן קירקגור ניתן לדימוי, יש לו תכונות ותארים, שבהם הוא נתפס בתודעה בקטגוריות של מושגים וערכים אנושיים, עד כדי דימוי התגלמותו באדם – ישו ימ"ש. ואילו אלהי ישראל הוא טרנסצנדנטי, אין לו דמות ולא דמיון, לא תכונות ולא תארים – "ה' הוא האלהים", ועל זה אין להוסיף. לפיכך אין האמונה בו מתגלמת אלא בהחלטה לעבודת ה' בקיום מצוותיו, ואילו עיקרה של הנצרות הוא ביטול המצוות המעשיות.

וכל מאמציך השיטתיים לטהר את שרץ הנצרות בק"ן טעמים לא יועילו (כפי שלמשל הגדלת להתיימר כך במבוא שהקדמת לקובץ שהופיע לאחרונה בעריכתך ובהוצאתך, "לא להאמין", בעמ' 8). שכן, כל עצמו ומהותו של ספר "הברית החדשה" ושל כל מה שהשתלשל ממנו אינה אלא השלילה המוחלטת של היהדות, אלוהותו של ישו וביטול תורת משה, ושנאת-מוות לה ליהודים. השנאה ליהדות וליהודים היא-היא שהולידה את הנצרות והיא-היא שמצאה את ביטוייה המושלם בעוון-גליון ובאיגרותיו של המומר-להכעיס. מעשיהם של אייכמן וחבריו אינם אלא המימוש של מה שקינן בליבם של הנוצרים מימי פושעי-ישראל שבעוון-גליון ותלמידיהם של אבות-הכנסייה עד הדורות האחרונים. כך סבורה הפרופ' רבקה שכטר תיבל"א [שפרסמה מספר ספרי מחקר: "מיסטיקה וקיומיות", "האדם הא-ל", "אויב קוסמי", "אושוויץ כממלכת פאוסט – במות לקורבנות אדם" (הוצ' עכשיו, 1986), "עולם נגלה", "השורשים התיאולוגיים של הרייך השלישי" ו"קוסמולוגיה ושפה" (אוניברסיטה משודרת). כמו כן פרסמה דרמה עיונית בשם "מפיסטו צחק הה, הה" (כרמל, 1998), וזה עתה הופיע לאור ספרה הטרי "בראשית היה הדבר, האומנם?" (בהוצ' כרמל). רשימות מחקריות מפרי עטה מתפרסמות תכופות במוסף "תרבות וספרות" של "הארץ" ובכתבי עת שונים בארץ ובעולם.] וכך סבר הפרופ' ישעיהו ליבוביץ' המנוח בוויכוחים שניהל עם פרופ' דוד פלוסר המנוח (ראה בספרו של ליבוביץ' "יהדות, עם יהודי ומדינת ישראל", עמ' 322-336, בהוצ' שוקן).

ומכאן שאין כל הצדקה להמשך קיומה של הנצרות בעתיד כל עוד התיאולוגיה וחיי המעשה הנוצריים אינם מפנימים עד תום את התפקיד המכריע שמילאה הנצרות באלפי שנות הסבל שנפלו בחלקם של היהודים ואינה מתמודדת עם אחריותה של הנצרות לשואה. וכאן נשאלת השאלה: הייתכן שהנצרות (והאיסלם) היו מתקיימים מתוך אנושיות רבה יותר, מתוך השלמה רבה יותר עם עצמם, אילו "נפתרה" שאלת היהודים באמת ובתמים ("הפתרון הסופי")? האם אז היה הסך הכולל של השנאה הכפייתית והכאב פוחת, באירופה ובמזרח התיכון? נראה לי שאי-אפשר להתנער מהשאלה סתם כך.

את הטיעון הזה שלך, ראיית הנצרות והאיסלאם כהתפתחות של היהדות (לא בהכרח כבן סורר ומורה), טען ג'ורג' שטיינר בספרו האוטוביוגרפי-רעיוני "אראטה" (הוצ' עם עובד). לדבריו, שונאים את היהודים בגלל המוסר היהודי הגבוה. בשלוש הזדמנויות שונות בהיסטוריה הציב היהודי רף מוסרי נורמטיבי שהעולם לא יכול היה לעמוד בו, ומכיוון שהעולם תיעב את התחושה שאיננו מספיק מוסרי, החל לשנוא את נושאי הבשורה. שלושת האירועים הם: (1) עשרת הדיברות שנמסרו למשה במעמד הר סיני. (2) דרשת ההר של ישו מנצרת שתבע מהאדם סגפנות, אלטרואיזם והתאפקות. (3) והמשיחיות של הסוציאליזם האוטופי מאת קארל מרקס.

        ג'ורג' שטיינר

ואם אתה שואל את דעתי, זוהי כסות עיניים ומס שפתיים, אם לא לעג לרש. ישו אולי היה יהודי, אבל המוסר שהוא הציג היווה את מרקם המוסר הנוצרי ולא היהודי. דרשת ההר, כמו כל הברית החדשה, הופקעה מהיהדות והיא כבר מזמן די רב נוצרית למהדרין. לפי היהדות (המקורית), מעולם לא היתה ולא תהיה כל ברית חדשה, אלא ברית אחת בלבד: בין העם היהודי לבין א-לוהי ישראל, שהוא הא-ל האוניברסלי. וגם הנוצרים מודים ומאמינים בברית זו שכרותה בינינו לבוראינו. והם רק טוענים שמאז שגלה עמינו מארצו הקדושה בשל חטאיו כלפי משיחם-אלוהיהם, פקעה חלילה הברית הזאת, והראיה שהיהודים סובלים ויש להמשיך לגרום לסבלם המוצדק על-פי תפיסת עולמם המעוותת. מה שכמובן הפריך את אמונתם היתה שיבת היהדות והעם היהודי לארצו ופריחתנו הרוחנית/התרבותית/החומרית בארצנו המיוחלת, ארץ-ישראל.

למעלה מכך, דווקא הנוצרים הם השונאים הגדולים שעמדו לעם היהודי במשך תקופות ההיסטוריה שלו. "דת האהבה" היא דת הצלב הטבול בדם, דת הנוקמת נקמת הרוג אחד מעם שלם דור אחר דור.

ובכלל, איזו מן התפתחות בריאה היא זאת, כאשר אותו-האיש מצווה על אהבת הזולת, בעוד שכל המסד המקראי והתלמודי של היהדות מצווה על כך ושמה דגש חזק על מרכזיותו בהשקפת עולמה (משה, הלל, רבי עקיבא ואחרים)? איזו מן התפתחות היא זו, כאשר אותו-האיש מצהיר "לא באתי לגרוע, כי אם להוסיף" על התורה, בעוד שהתורה עצמה מצווה עלינו "לא תוסיפו ולא תגרעו ממנה"? איזו מן התפתחות היא זו, כאשר פאולוס היהודי מבטל את כל קיומן של תרי"ג מצוות התורה ומקים לו דת חדשה, הנעדרת מצוות ורק מלאה במצוות לא-תעשה? התפתחות ניתן לראות כאשר לא מדובר בהתרסה כלפי עקרונות היסוד של גבולות המסגרת, אלא כאשר נוצרת התפתחות חיובית בעבודת הבורא. למשל? תנועת החסידות, תנועת האורתודוקסיה המודרנית (הרש"ר הירש), ועוד. מעניין מדוע אלה האחרונים נכנסו ובכבוד תחת ההגדרה "יהדות" ואילו הנצרות פקעה זכותה מכך, גם לדעת אחרון חוקרי הדתות בעולם.

אולם אתה מעיד על עצמך כ"מכיר את התשובות הרגילות (הנעות בין הקביעה שהיותנו מיעוט היא דווקא לשבחנו לבין ההנחה האינסטרומנטאלית הרואה באיסלם ובנצרות דתות המחזקות את אמונת הייחוד לקראת בוא המשיח)". ו"סבור שההסברים האלה הם הדחקה ותו לא. סבור שהם חלק מן ההסתגרות הרוחנית של היהדות שלא היטיבה לשרת אותה".

ושוב תמהני על אפיוני ההסתגרות המדומיינים שלך, שכן כיצד יכולת להתעלם ממה שהרמב"ם אומר באותו מקום עצמו (הלכות מלכים יא, ד) על אודות מפעלו של ישו ש"אין מכשול גדול מזה… וזה גרם… להחליף התורה ולהטעות רוב העולם ולעבוד מבלעדי ה'". והרמב"ם פסק הלכה למעשה ש"הנוצרים עובדי עבודה זרה הם" ושכל דיני עובדי ע"ז חלים עליהם (הלכות עבודה זרה ט, ד). בחיבורו "פירוש המשנה" (על מסכת "עבודה זרה" א, ג) אומר הרמב"ם את הדברים המפורשים הבאים: "ודע שזו האומה הנוצרית, הטוענים טענת המשיח לכל שינויי כיתותיהם, כולם עובדי עבודה זרה, ואידיהן כולם אסורים, ונוהגים עימהם בכל התורה כמו שנוהגים עם עובדי עבודה זרה". נכון שהרמב"ם מייחס לנצרות ולאיסלאם תפקיד היסטורי חיובי, אם כי מוגבל, לסלול את הדרך לקבלת האמונה המונותיאיסטית האמיתית. אך לתלות את הטיעון בדבר חשיבותן התיאולוגית של הדתות הללו על עניין זה לבדו פירושו להתעלם מהשקפתו של הרמב"ם בנוגע לסוגיית ימות המשיח ומניסיונו להפשיט את התקופה המשיחית מכל מימד תיאולוגי באמצעות סילוק כל מרכיב ניסי ואפוקליפטי מן האמונה האסכטולוגית, ולטעת אותה עמוק בתחום ההיסטורי והמציאותי.

ואולם בלי כל קשר לתפיסת הרמב"ם, זאת הנקודה המהותית: מבחינת הנוצרים, העם היהודי ממלא תפקיד חיוני בסיפור העלילה הנוצרי שעניינו הישועה; מבחינת היהודים, לעומת זאת, הנוצרים אינם נדרשים למלא תפקיד מפתח בתיאולוגיה היהודית. בהתכחשך לגורם זה הינך מעלה בטעות את ההיסטוריה הארצית של הנצרות לדרגה "תיאולוגית". ואילו אני טוען כי להיסטוריה הנוצרית – למן קביעתו של ישו כי הוא המשיח ועד לתפיסתו של פאולוס את ישו כמי שהגשים בעצם חייו את ההלכה היהודית ובכך ביטל את תוקפה – אין כל חשיבות דתית מבחינתו של היהודי המאמין. והיהודים אינם צריכים לייחס לנצרות משמעות תיאולוגית מיוחדת, יותר מלכל צורת כפירה אחרת – אף שיש לה כמובן חשיבות היסטורית ופוליטית עצומה. היהודים מתייחסים אל הנצרות כאל דת זרה שאינה שונה מכל דת לא-יהודית אחרת.

ועל קביעתך שהנוצרים מאדירים בעיניים יהודיות את האל, כבר השיב הרמב"ם לפני 800 שנה שעליונותה של הנצרות תהיה מוצדקת במידת מה, כל עוד מכוונת היא את חיצנה לעבודת האלילים לעשות באמונתה. ואכן, בהיבט זה מוצא הרמב"ם את תפקידן של הנצרות והאיסלאם במובן האוניברסלי – הן מסייעות לגילויו של האלהים, ולהמתת עבודת האלילים הפאגאנית. זוהי מעין פריצת דרך שתוביל בסופה להכרה בצלם כל נברא וכי ה' הוא אחד ושמו אחד. (ראה: רמב"ם, הלכות מלכים ומלחמות, פרק י"א, דפוס רומי, הוצ' מוסד הרב קוק). אולם כאשר הנצרות מתיימרת להתעלות מעל אימה הורתה, כאשר היא טוענת לזכותה הבלעדית למוסרה הגנוב מהיהדות בסגנון של "מצווה חדשה אני נותן לכם כי תאהבו איש את רעהו" (יוחנן י"ג, 34) – או אז מן הראוי להעמידה על מקומה ובריאליות פשוטה לקצץ את עטרת התהילה שהיא נטלה לעצמה.

והנוצרים מעולם לא התכחשו לבחירת עם ישראל כ"אור לגויים" במעמד הר בסיני. נוצרים, הקתולים והפרוטסטנטים כאחת, מאמינים במעמדו ההיסטורי של מעמד הר סיני ובקבלת התורה לעם ישראל. הם רק טוענים שמאז תלייתו של ישו ימ"ש בידי היהודים, כביכול, חדלנו להיות נבחרים בעיני האל. שזוהי כמובן שטות ממדרגה ראשונה. הראיה של הנוצרים היתה, הנה, עם ישראל מוגלה ומוכה צרות בצרורות מזה לאורך כאלפיים שנה. עד ש… עד שחזרנו לארץ-שראל וזכינו להפריח את שממותיה לעומת אלה שקדמו לנו ולבנות בה בית לאומי לעם היהודי. ואמונתם זו התערערה כהוגן. ידועה נבואתו של כריסוסטומוס (שחי במאה השלישית לספירה), שכתב כי: "האלהים לעולם לא יניח ליהודים לחזור לירושלים…" (מצוטט אצל ברל לוקר, "בחבלי קיום ותקומה", עמ' 69).

ואכן, בדרך הטבע אין כל היגיון שעם שעזב את ארצו יישוב אליה אחרי זמן כה רב. כריסוסטומוס דיבר אפוא בהיגיון. אין זה מנוגד למודל ההיסטורי, שהרי ההיסטוריה מאשרת כי עמים שעזבו את ארצות מולדתם – לא שבו אליהן וממילא אך טבעי הוא כי העם היהודי לא ישוב לארצו. רק שנביאי ישראל ניבאו אלפי שנים קודם לכן את שיבת עם ישראל לארצו. "נבואת" כריסוסטומוס לא התגשמה ויהודים שבו לארץ-ישראל למגינת ליבה של הנצרות, ששיבת ציון שכזו עומדת בסתירה לאותה נבואה. ועלינו לזכור שלא מדובר סתם באיזו נבואה בעלת חשיבות משנית, אלא בנושא העומד בראש מעיינם של הנוצרים המאמינים כי האלהים החליף, כביכול, את העם היהודי באומה אחרת והעדות לכך היא כי ארץ-ישראל נלקחה ממנו, כביכול, לנצח… ועתה מששבו היהודים לישראל התנפץ רעיון זה מכל וכל.

העניין הוא שהגם שהם מתכחשים לברית שנכרתה בין אלהי ישראל לבניו, הם לא יכולים שלא לקנאות בנו לנוכח עמידתנו האיתנה על אמונתנו חרף כל ניסיונות השכנוע שלהם, בכפייה או בסבר פנים מעודנות בצביעותן, להאמין בחזיונות שווא של בריתותיהם עם שליחי האל עלי אדמות. הם פשוט אינם יכולים שלא לקנאות בנו לנוכח היותנו "זכאים" להיטבח באושוויץ, עד שבאים בטענה שגם הם היו באושוויץ, בהצביעם על שניים-שלושה נוצרים, שרובם יהודים מומרים שנטבחו חיים באושוויץ. המוסלמים והנוצרים אינם יכולים שלא לקנאות בסגוליות שיש בנו לבנות מדינה מערבית מתקדמת תוך יובל שנים בלבד. כל אלה והיד עודנה נטויה, מניעים שנאה, סמויה או גלויה, שמקורה בקנאה בסגוליות שמאפיינת את העם היהודי לדורותיו, גם כשרע לו בשיא הרוע עלי אדמות וגם כשכבר יש לו נחלת ארץ פצפונת על פני הגלובוס; ורבים מעיתוני העולם או ערוצי החדשות מקדישים למתרחש במדינת ישראל תשומת לב יתרה ממדינות עולם גדולות ומפותחות ממנה, עקב דרישות הקוראים והצופים המורכבים מקהלי יעד רחבים בגיוונם.

כל אלה ועוד, גורמים לחלקים מאומות העולם לעצור לרגע קט ולשאול את עצמם: האם הברית שנכרתה בין היהודים לבורא העולם והאדם איננה ברית שיש לה תוקף מצידו של האל ומצידם של היהודים?! תחושת התסכול והקנאה משפריצות לעתים שנאה תהומית שאין לה מנוח והיא מתחדשת ומחליפה פניה מתקופה לתקופה ומעת לעת. והשנאה הזאת, מונעת מאחינו-בשרנו להתבולל על מנת להתנרמל. כי "באמת המושג של 'עם לבדד ישכון' הוא המושג הטבעי של בית ישראל" (ד"ר יעקב הרצוג, "עם לבדד ישכון", ספריית מעריב, 1976).

ובאשר לטענה ש"כאשר יד ישראל חזקה – הסיפור שונה בתכלית", לעומת החוק ההלכתי המחייב לנהוג בדרכי שלום, תמהני אימתי יד ישראל היתה חזקה ועל העליונה ונהגנו בהתנשאות כלפי שכנינו אומות העולם, עד כדי כך שניתן להגדיר המצב כ"שונה בתכלית"? התוכל להצביע על אנשים מאומות העולם שנפגעו כתוצאה מהתנהגות מדומה שכזאת במציאות מהעבר? והאם באמת כשיד ישראל שולטת ברמה אין כל מקום מצידה לנהוג ב"דרכי שלום" עם שכנותיה?

הדתות האחרות רואות במעשה ההמרה חסד, שכן לדעתם ההצטרפות לדתם היא הדרך הבלבדית להגיע לישועה ואילו היהדות אינה רואה כל עניין בכך. אדרבה, מי שנולד כבן אומה אחרת הוא חייל בחזית אחרת וביחידה אחרת, שלה ישנן מחויבויות משלה. אין ליהדות מאומה נגד מי שאינו יהודי, אדרבה, כל אדם יימדד ביחס ישיר למידה שבה הוא ממלא את תפקידו שלו. תורת ישראל אינה דורשת כלל שכל בני העולם יתיהדו. היא קובעת שבע מצוות בני נח יסודיות, ו"כל המקבל שבע מצוות ונזהר לעשותן הרי זה מחסידי אומות העולם ויש לו חלק לעולם הבא" (רמב"ם, הלכות מלכים ח, יא). והרמב"ם מבאר לאורך שני פרקים את המצוות שהנוכרים מצווים לקיים (שם, ט' ו-י'). שכן ביהדות נקבע מקום מכובד גם לנוכרי המאמין באלהים, השומר משפט וחי חיי משפחה תקינים, נזהר מעבודת אלילים, רצח, גזל ואכילת איבר מן החי.

      ג'ון לנון

אמנם כן, ישנם הבדלים מהותיים בין העמים, ואין לבולל ולמזג את עמי תבל עם העם היהודי בהתנהגויות המבטלות את הגבולות התרבותיים בינינו לבינם נוסח שאיפת האוניברסליזם של ג'ון לנון. אבל כולם נכללים ונחשבים בעולמה של היהדות.

 

 

בברכה,

אורי פז

 

בשלב זה של ההתכתבות, פרופ' קליינברג הודה בחטאו כי הוא מעדיף לקדש את הספק וייחל לי כל טוב. קל מאד להסתתר מאחורי הקלישאות של "הנאורים" המזויפים, המקדשים את הספק ויהיו הוודאויות ודאיות ככל שיהיו הספק בעיניהם שווה יותר.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה מכתב רשום. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

17 תגובות על פחיתות תיאולוגית – פולמוס עם פרופ' קליינברג על היחס לגויים

  1. אבי הגיב:

    כתבת "המוסלמים והנוצרים אינם יכולים שלא לקנאות בסגוליות שיש בנו לבנות מדינה מערבית מתקדמת תוך יובל שנים בעודם ספק מצליחים בכך גם אילולא היו רוצים"…"תחושת התיסכול והקנאה משפריצות לעיתים שנאה תהומית". מה גורם לך לטעון טענות שכאלו? כמובן שההנחה על כך שהם לא היו מצליחים לבנות מדינה היא ספקולטיבית לחלוטין ואין לה על מה להסתמך, אולם בקשר למדינה מערבית, אתה בוודאי צוחק. בשום מדד או נתון ישראל לא מדורגת ראשונה בעולם. תגיד לי מה יש לנורבגיה שמדורגת ע"י האו"ם כמדינה בעלת איכות החיים הגבוהה בעולם או שבדיה שמדורגת במקום השני לקנא בישראל שמדורגת במקום ה-22 (רק פורטוגל, יוון וקפריסין מדורגות מתחתיה מבין המדינות המערביות). אפילו ספרד ואיטליה עוקפות את ישראל. האם רמת החינוך בישראל גבוהה? האם רמת הבריאות בישראל גבוהה? האם ישראל היא בין המדינות העשירות בעולם? או שאולי היא דגם למוסריות עבור הגויים? האם השחיתות בה נמוכה יחסית לעולם? האם רמת הפשע נמוכה? או שאולי הפערים החברתיים ורמת העוני נמוכים? האם עוני הילדים בישראל הוא קטן או שהוא גבוה מאוד יחסית לעולם המערבי? אולי בישראל נמצאים אנשים מוסריים ואיכפתיים יותר מבשאר העולם? האם איכות הסביבה והדאגה לטבע ולסובב בישראל גבוהים יותר מבמדינות מערביות אחרות? האם היחס לזרים, לנשים ולמיעוטים טוב יותר בישראל? הרי אתה יודע שהעולם תופס אותנו ככובש וכמדכא עמים אחרים, אשר משוללים כל זכויות פוליטיות שהם. העולם התקדם מאז ימי המקרא. מה יש בישראל כיום שגורם לאיזשהו נורבגי, שבדי, שווייצרי, בלגי, קנדי וכו' לקנא בנו

  2. רוני הגיב:

    ההתכתבות הזו. דבריו של קליינברג מעניינים מאד, ואני בהחלט אחפש מעתה לקרא אותו יותר.

  3. אורי הגיב:

    אבי,

    ככל הנראה דברי לא הובנו כהלכה, שכן הדגש בהם הוא על משך התקופה. כלומר, כאשר אתה שואל ובצדק, מה יש בישראל כיום שגורם לאיזשהו נורבגי, שבדי, שווייצרי, בלגי, קנדי וכו' לקנא בנו? התשובה היא שמה שלקח לאמריקאי לבנות במשך 200 שנה, לישראלי לקח 50 שנה בלבד. וכך הלאה.
    ברור שמדינת ישראל איננה המופת שבמופת, אולם ביחס לשנות קיומה, היא בהחלט עולה על הרבה ממדינות המערב, שלא לדבר על מדינות האיסלם.

  4. יעלי הגיב:

    רוני,

    ככפיל אישי וסמוי של קליינברג, הייתי ממליצה לך לחפש מעתה לקרוא לא רק את עצמך, אלא יותר את יריביך במחלוקת, על סילופי עצמך.

  5. רוני ה. הגיב:

    אורי, נחוץ לדעתי לומר כאן כמה דברים שלא אמרת:

    – כאשר האפיפיור קיבל את פני הרב הראשי הוא ויתר על כריעת הברך ונישוק היד המסורתיים וקיבל את פניו בלחיצת יד כשווה מול שווה.

    – הטענה כי התיאולוגיה הנוצרית היא ש־"אין מקום לנצרות אם קיים ולו יהודי אחד" אינה נכונה. הנצרות גרסה שיש חובה להשאיר את היהודים בחיים, בתנאי שיהיו אלו חיים של השפלה, וזאת מתוך מטרה להוכיח את העליונות של הנצרות. מבחינת היהדות, יש לומר שלצד האנטישמיות הנוצרית הרצחנית ששיאה היה בשואה, התיאולוגיה הזאת גם עזרה ליהדות לשרוד במשך אלפיים שנות הגלות. יתרה מכך, מבחינה היסטורית, היהדות של היום שונה מאד מזו של לפני 2000 שנה, והשינויים האלו רובם נולדו (לטוב ולרע) כאנטי־תזה לנצרות.

    – לגבי ההישגים בהקמת המדינה – אכן השגנו הישגים אדירים, אבל מבחינה היסטורית, צריך לזכור שהקמת המדינה החלה לפני מאה שנה ולא לפני חמישים שנה. בנוסף לזה, היו מדינות אחרות שקמו באותו הזמן כמונו שהישגיהן אינם פחותים (למשל סינגפור). ובכלל, אין שום פרופורציה בינינו לבין ארה"ב לא מבחינת השטח ולא מבחינת האוכלוסיה, לכן לא ברורה לי ההשוואה שעשית: בפרמטרים אובייקטיבים אנחנו לא שונים בהרבה מעמים אחרים, לטוב או לרע.

    – לא ברור לי איזה טעם אתה ופרופ' קליינברג מוצאים בנבירה בכתבי הדת הישנים לחשיפת "פרצופה האמיתי" של היהדות. אם העניין כאן הוא לגלות מה אמרה היהדות בימי הביניים, אז אתם יכולים ללכת לכל אחד מן הוויכוחים המסורתיים שהיו בין היהדות לנצרות לכל אורך ימי הביניים ולשלוף משם את הנימוקים. התוצאה של רובם, אגב, היתה שהיהודי ניצח ואז הנוצרים פגעו ביהודים.

    – אני מקווה שיש היום הזדמנות לדיאלוג תיאולוגי בין היהדות לנצרות על בסיס אחר: בהנחה שהנצרות מקבלת על עצמה שלא להיות מיסיונרית והיא מוכנה לקבל את היהדות כדת אחות שוות זכויות לנצרות, אני חושב שעלינו להושיט את ידנו לכך. בפרט, אני חושב שהתשובה הנכונה יותר שלנו על הציטוט של הרמב"ם (הטוען שהגוי שווה פחות) צריכה להיות שזה לא מקובל עלינו היום. כמובן יש לדרוש דרישה דומה מן הנצרות, אבל האם אתה באמת טוען שגוי שנפגע מיהודי לא צריך לקבל פיצוי כמו יהודי?

    – ישראל, כמדינה, נמצאת היום בסכנה שהיא תהפוך להיות בין העמים למה שהיהודים היו בין הנוצרים כפרטים: מדינה חלשה ומושפלת שתפקידה להיות הוכחה חיה לנצחון התיאולוגי של הנצרות. אני חושב שאם יש לדיאלוג בין־דתי סיכוי למנוע את השאיפה הסמויה הזאת אצל הנוצרים, צריך לנסות לעשות זאת. אפשר (וצריך) היום לנסות לחתור לקיום של כבוד הדדי ושוויון בין היהדות לנצרות ובין מדינת ישראל למדינות העולם, ועל אנשי הדת למצוא את הדרכים לכך.

  6. איריס הגיב:

    כניראה שזה יהיה הפוסט האחרון שאכנס להתפלמס. הקו שלך מתחיל להתבהר מן המכלול. מנין נובע הצורך להתחרות ולהוכיח שהיהודים או ישראל יותר טובים ? המניע שלך פסיכולוגי ולא ענייני. מכל מקום, גם לשיטתך, היה עדיף לנקוט בכלל הנוכרי הידוע
    שהאצילות מחייבת
    . מעניין במיוחד שמעטים האנשים בישראל שיתמכו בטענות שלך המכלילות כאילו ישראל ערבים זה לזה, ראה את הכלכלה, או שמדינת ישראל היא בכלל בליגה של המדינות שהזכרת. זה כמעט פתטי.
    כך גם לגבי ההשוואה הבינדתית. מה אתה רוצה להגיד ? שהיהודים יותר טובים מכל העולם ?
    עצם האמירה מוכיחה את ההיפך.
    ניראה לי שקליינברג העמיד אותך במקום באדיבות. המכתבים שלך ארכניים וטרחניים ונשמעים כמו תעמולה לבורים ועמי ארצות. אנחנו פה, רואים יום יום את ה"סגולה" נגד עינינו וחיים אותה. לא יעזרו ציטוטים יפים נגד המציאות של שחיתות, אלימות, ניצול של איש את אחיו, רציחות פוליטיות, וכל הסממנים של דיקטטורה בעולם השלישי. מצער שאתה מתעסק בדברים לא רלוונטיים כרגע. הזילזול במדינות מוסלמיות למשל, מה הוא נותן לך ? תחושה של עליונות ? המוסלמים יכולים להגיד שהם לא עברו שואה ויצאו מהארובות, שזו הוכחה סופנית, לשיטתך, לעליבותו של העם הזה, תורתו, ומעשיו.
    מה זה תחרות בין קבוצות כדורגל ?
    א.

  7. ברלינאי הגיב:

    אני דווקא מתרשם שהפרופסור ניסה לנער אותך מעליו, ובצדק. אתה די טרחני, כותב ל"כבוד הפרופסור" כשאתה נפוח מבוז ומצויד במיטב התרקובת הישראלו-דתית הסטנדרטית ובכל הנימוקים המפולפלים העבשים – פשוט מין וכחן דלא-שמאטע כזה.

    חליפת המכתבים אינה מענינת בגלל שאתה לא ממש מקשיב. אתה הרי יודע הכל יותר טוב מ"כבוד הפרופסור", ובעיקר את זה שהנוצרים מאז ומתמיד רוצים להשמידנו.
    הנימוקים שלך, בחלקם הגדול, פשוט אינם ראויים לתגובה, ואתה לא יודע להעריך את הנימוס של אביעד קלינברג, שלא זרק אותך מכל המדרגות.

  8. לברלינאי הגיב:

    תגובה נפוחה, ריקה, פוגענית ומטופשת? אגב, זה באמת מאוד מרשים, איך שהוא לא זרק אותו מכל המדרגות הר פרופסור דוקטור קליינברג.

  9. משהו הגיב:

    Verbatim Quote from the Talmud, Judaism’s Most Holy and Murderous Book:

    "Every Jew, who spills the blood of the Goyim (any and all non-Jews), is doing the same as making a sacrifice to God." Bammidber raba c 21 & Jalkut 772

    האם יש כזה ציטוט בתלמוד, ומה בעצם משמעותו הנסתרת אורי ?

  10. אורי הגיב:

    רוני,

    – הרב לאו בחל להשתחוות אל הצלב המוזהב התלוי על צווארו של "הכס הקדוש", משום שזה מהווה חטא של "עבודה זרה" האסורה מהתורה. הוא לא נהג כך מפני כבוד האיש "מעלת האפיפיור".
    – חלק אינטגרלי של הנצרות בהשפלת חיי היהודים התבטא גם במסעי הצלב והאינקוויזיציה, קרי כמה שפחות יהודים בעולם, כך מוטב. כלומר, השפלת היהודי אינה רק בחייו, אלא גם בעצם מותו, בעצם מיעוטו הזניח, זה המתעקש להמשיך לחיות ולהתקיים, לפרות ולהתרבות. ולא, התיאולוגיה הנוצרית לא עזרה ליהדות במאומה לשרוד במשך אלפיים שנות גלותה. היא רק הפכה את הגלות למרה ועקובה יותר מדם של יהודים חפים מכל פשע כלפי שמיא. ולעניות דעתי, השפעותיה העקיפות והמזיקות מטבען של הנצרות על היהדות ההיסטורית – אינן זוקפות מעלות לטובתה בשום פנים ואופן.
    – נכון להיום, מדינת ישראל קיימת ועומדת על תלה רק במשך 57, כאשר חולמיה-מבשריה מראשית המאה הקודמת לא שיערו בנפשם שחלומם ישא פרי. זה אך נס שהאו"ם אישר את הקמתה, לנוכח מה שפירות הביאושים של הטפה נוצרית אנטי-יהודית חוללו לנגד עיני העולם (השואה הנוראה שעלי אדמות). ואתה לבטח מכיר את מילות השיר של אהוד מנור המנוח, "מקום בלב" – "כדי להגשים חלום אחד ישן / יש צורך במיליון חולמים / שלא עוצמים את עיניהם… / שלא אוטמים את אוזניהם / שמוכנים אל החלום להתקרב…". ההיסטוריונים של הציונות יודעים לספר יפה על חסידיו הדלים יחסית של הרצל ותנועתו הציונית "החלומית".
    – וכי מה, אנחנו לא שונים מעמים אחרים? נחיה ונראה תוך כמה שנים ואיזו מדינה מערבית מתקדמת-דמוקרטית קום-תקום על אדמת עיראק (למשל), נטולת מסורת דמוקרטית בדיוק כמונו, אחיהם, בני אב אחד (אברהם, המונותאיזם).
    – ואילו על הנקודה העקרונית הבאה שלך, אני חושב שאנחנו מסכימים, גם אם לא התייחסתי אליה במהלך הפולמוס עם פרופ' קליינברג. ולא רק ששנינו מסכימים על עצם חשיבותה של הושטת היד היהודית לנוצרים המתנערים מתפיסת עולמם (הספציפית ולא הכללית, כמובן), אלא שעלי לעדכן אותך שדברים אלו נעשו במרוצת השנים, לא תמיד תחת צלצלי שמע ומיקרופונים רעננים של כלי התקשורת הישראליים. ראה למשל את החוברת המעולה בנושא זה בהקשר האקטואלי והעכשווי (המתייחסת, לשם שינוי, פחות לפן ההיסטורי מרובה המחלוקות עקובות מדם בינינו לבין הנוצרים) בשם "מחניים – במה למחקר להגות ולתרבות יהודית", גיליון 15, המוקדש כולו לפרישת התסמינים שיש לברך עליהם ביחסנו עם הנוצרים, בעריכתו של הרב מנחם הכהן, ברוח הדברים שדיברת עליהם על הדו-שיח הבין-דתי שיש לברך עליו (בהוצ' מרכז ספיר לתרבות ולחינוך יהודי, ירושלים, כסלו תשס"ד). במיוחד הייתי מציע שתעיין במאמרו של הרב דוד רוזן, שידיו רב לו בדיאלוג היהודי-הנוצרי בארה"ב, המופיע בחוברת והחושף, לראשונה בעברית, את חוד החנית בדיאלוג העכשווי: גילוי דעת מרתק שפרסמו אשתקד 20 תיאולוגים אמריקנים מובילים מהזרמים הנוצריים המרכזיים. במאמרו מובאת, בין היתר, ההקדמה ועשרת סעיפיו, כהוכחה ברורה למהפך הרעיוני שעבר על זרמי הנצרות המרכזיים בפרט בארה"ב. כותרת גילוי הדעת מצווה על "חובה קדושה" (כלשונם): "לחשוב מחדש על יחס האמונה הנוצרית ליהדות ולעם היהודי".
    הסעיף השביעי מצהיר כי "על הנוצרים להימנע מניסיונות להמיר את דתם של יהודים". ואילו מהסעיף השלישי משתמעת מוכנות לקבל את היהדות כדת אחות שוות זכויות לנצרות. ובסעיף השמיני נקבע כי "פולחן נוצרי המורה על זלזול כלפי היהדות פוגע בכבודו של האל". והסעיף האחרון-החביב והמסכם מצהיר כי "על נוצרים ויהודים לשקוד יחדיו על תיקון העולם". כלומר, "…עם התחזקות האלימות והטרור בזמננו, חובה עלינו להגביר את המאמצים המשותפים לצדק ולשלום שאליהם קוראים לנו נביאי ישראל וישו. מאמצים משותפים אלה של יהודים ונוצרים מציגים חזון של אחדות אנושית ויוצרים מודלים לשיתוף פעולה עם עמים ומסורות דתיות אחרות".
    הרב רוזן מפרט במאמרו את המגוון הרחב של המסגרות לקידום יחסים בין יהודים לנוצרים בארה"ב, המתקיימות היום ברבדים שונים – מארגונים להכרה משותפת בסיסית או לפעילות ספציפית ועד הרובד האקדמי-התיאולוגי.
    בנוסף הייתי ממליץ לקרוא את סקירתו המרתקת בחוברת של ד"ר אביעד הכהן "נצרות ונוצרים בעיניים רבניות בעת החדשה: מהרב קוק ועד הרב עובדיה יוסף". לפיו, "הקמת מדינת ישראל והשתת משטרה על ערכים דמוקרטיים בצד ערכים יהודיים לא הביאו לשינוי של ממש ביחסם של חכמי ההלכה לנצרות ולמאמיניה. ניתן לתלות זאת הן בסיבות הלכתיות צרופות (ראיית הנצרות 'עבודה זרה'), והן בסיבות רגשיות והיסטוריות (יחסה העוין של הכנסייה ליהודים במשך דורות, ובעת האחרונה במיוחד בתקופת השואה), הן בסיבות שעיקרן נעוץ ב'מדיניות הלכתית' (חשש מפני המיסיון וכיו"ב). עם זאת, כמו בתחומי הלכה אחרים, אפשר להבחין לעתים בקיומו של פער בין הרטוריקה ההלכתית והעיון המופשט לבין המציאות הריאלית. למרות הגישה השלילית, יודעים גם חכמי ההלכה בימינו למצוא את 'שביל הזהב' כאשר הדברים באים לכלל מעשה, ומגלים מתינות ואיפוק במישור זה".
    – בנוגע לדברי הרמב"ם, זכור לי שיש שחלקו על עמדתו הנ"ל. אשתדל לנבור שוב במקורות.

  11. אורי הגיב:

    מאז ומעולם "אמרנו לכם" (הדתיים והחרדים) שככל שמדינת ישראל הופכת ליותר ויותר מערבית ולפחות ופחות יהודית – מה הפלא שהמציאות היא כה עגומה כפי שאת מתארת אותה: "כאילו ישראל ערבים זה לזה… המציאות של שחיתות, אלימות, ניצול של איש את אחיו, רציחות פוליטיות, וכל הסממנים של דיקטטורה בעולם השלישי". כל המציאות העגומה הזאת שבמדמנה כולנו נאלצים לחיותה, נובעת לדעתי מעוד פסק דין של בית המשפט העליון המכה בסלע קיומנו היהודי ומעוד החלטת ממשלה שפוגעת בקיומם של חיי תורה והחינוך ליהדות בישראל, מעוד החלטת שר הפנים שלא לאכוף את חוק החמץ הלא-נראה-בעיניו ואת חוק השבת ואת חוק סגירת בתי השעשועים בתשעה באב, מעוד החלטה של הבג"ץ בנושא הגיור ובנושא מכירת החזיר ושאר ערכי האומה – המחריבים בכך את "סגוליותינו הנצחית" והיותנו אור לעיני הגויים. מה הפלא אפוא שהמדינה הזאת נראית כפי שהיא נראית לא רק בעינינו-בשרינו-אנו, אלא בעיני אומות העולם? מה בכלל פלא שאזרחי המדינה המערבית הזאת מתנהגים כפי שהם מתנהגים וכלל לא מחונכים כמצופה מבני תרבות?

    . על-פי פסיקות בג"ץ בשנים האחרונות נראה כאילו חופש הפרט הוא חזות הכול בעיניו, כאילו הערך "דמוקרטיה" צריך להיות הערך העליון ואין בלתו, ולעומתו יכול צביונה היהודי והלאומי של המדינה להתגמד עד שלא יפריע להיותנו עַם "נאור" ככל העמים. פסיקות בג"ץ בעניינים שאינם להם הם סמל לתהליך ה"חיזור" אחרי הגויים, סמל להידרדרות מֵאור לגויים ל"מחזירור" לגויים.

    ומה שנוגע לראייה האוניברסלית שלך, שחלילה לא להביט במראה ועוד במטרה להשתנות ולהיות טובים יותר משאנו היום ביחס לעמים אחרים, חוששני שהיא נובעת מתחושת האסקפיזם הצפון-תל-אביבי.

    ואסיים בנימה אישית, מדבריך עוד יחשבו שממש כופים עליך לקרוא את הרשימות המתפרסמות בבלוג הזה.

  12. רוני ה. הגיב:

    אנסה לקרוא את החוברת.

    תגובותי בקצרה לשאר הדברים:
    – אני חושב שנושא לחיצת היד היה עניין שסוכם מראש ולא החלטה ספונטנית של הרב לאו. אני חושב שגם בכנסיה לא ציפו שהרב ישתחווה.
    – מבחינה היסטורית, לא נכון הוא שהתיאולוגיה הנוצרית גרסה שיש להשמיד את היהודים. למשל, מסעי הצלב לא כוונו דווקא נגד היהודים אלא נגד האסלאם. והאינקוויזיציה לא נועדה להרוג יהודים אלא לחקור את אמיתותן של המרות הדת לנצרות, וקרא למשל את פרופ' ביינארט בעניין הזה. רצח ממש של יהודים היה בעיקר בפרעות ת"ח-ת"ט (1648-1649), אז נהרגו אלפי יהודים, וכן בפרעות של סוף המאה התשע עשרה ותחילת המאה העשרים. ובשואה, כמובן. הנה סיכום קצר של הפרעות ביהודים במשך הדורות: http://lib.cet.ac.il/Pages/item.asp?item=3441&kwd=3004
    – מבחינה היסטורית אני עומד על דעתי שהנצרות עזרה לשמר את היהודים כעם. אירופה היתה בעבר מלאה בשבטים דומים ליהודים שהיום אינם קיימים עוד. האם מישהו מכיר היום את הגאלים? את הסקסונים? הוויקינגים? הפרנקים? ועוד ועוד. הם לא נשמרו וכולם נטמעו לתוך אומות גדולות יותר. היהודים אמנם לא רצו להטמע, אבל הכוחות המאחדים שפעלו נגד העמים האחרים פשוט לא הופעלו נגדם, וזה נבע מהתיאולוגיה הנוצרית.
    – אסביר מדוע אני אומר שהמדינה קיימת כמאה שנה. מדינה אינה נולדת כבמטה קסם ברגע שמכריזים עליה. עובדה היא שגם עם הפלשתינאים זה לא עובד ככה. מי שהכין את התשתית למדינה היו העליות שהיו לארץ מאז תחילת המאה העשרים – מה שנקרא בזמנו "היישוב" או "המדינה שבדרך". ומדובר בתשתית ארגונית, פוליטית, בטחונית, תעשייתית, תרבותית וכו'. כשבן גוריון הכריז על המדינה ב-1948 הוא הכריז על דבר קיים ולא על משאלה עתידית.
    – גם אני מקווה שאנחנו טובים יותר מאחרים. אבל זה תלוי בנו ובמעשינו וזו לא "תכונה גנטית" שלנו – לצערי אנחנו לא תמיד מצדיקים את היומרה הזאת. בהשוואה בינלאומית רחבה (ועזוב לרגע את העיראקים) אני חושב שיש לנו עוד הרבה למה לשאוף.

  13. ג'וני הגיב:

    אני מסכים שחליפת המכתבים הזאת לא מעניינת בפני עצמה. אבל היא מעניינת דווקא בהקשר של מעשים אחרים שאתה עושה באתר הזה — במיוחד הנטיה למחוק תגובות ואז לנעול את האפשרות לקבל תגובות, בדיעבד.
    עיון זריז בכתבות האחרונות שפירסמת מעלה בבירור את האג'נדה, או את נקודת המוצא הרגשית העומדת מאחוריהן. פרס גתה הוא פרס אירופי לאנטי-ישראליות של עמוס עוז. ראש הממשלה הפלסתיני, כמו הנוצרים במכתבך אל קליינברג, רוצה לקום עלינו לכלותנו. קליינברג הפך מחוקר של ימי הביניים המאוחרים למי שמתעסק בנצרות, וגם זה משנאת ישראל, שהיא בכלל מאפיין של היהדות החילונית, הסמולנית, ושל הנוצרים שאינם יכולים לחיות יום מחייהם כל עוד אנחנו חיים על האדמה הזו. ובינתיים, גוי הוא לא אדם שלם, ולכן מותר לפגוע בו, אומרת ההלכה.
    מעניינת ומטרידה האג'נדה הזאת. היא מזכירה, לא את היהדות המתונה, אלא מין גרסה של דתיות של ניפנופי-ידיים, המחפשת להתרגש ולא להוסיף דעת: להיעלב, להוכיח עליונות,
    למצוא את המקומם והמרגיז ולהיטפל אליו, להוסיף אימאג'ים מעוררי-רוגז; יהדות בגרסת ידיעות אחרונות. אני לא מומחה גדול ליהדות (או לנצרות, או לימי הביניים המאוחרים); אבל נדמה לי שיש משהו מעבר לתסביכי נחיתות בדת הזו.
    הגעתי לאתר שלך מתוך נסיון למצוא בעלי-דיעה ימניים ודתיים, בגלל שמעניינות אותי דיעות שונות משלי. לצערי אאלץ לנטוש עד שאגלה שמשהו השתנה: בינתיים דיעות יש כאן מעט, וצעקות הרבה.

  14. אורי פז הגיב:

    אם אכן חליפת המכתבים ביני לבין קליינברג אינה מעניינת אותך, מדוע זה בחרת להגיב את תגובתך הכוללנית דווקא בפוסט הזה?

    אין לי נטייה מיוחדת למחוק תגובות של מגיבים, מעבר לנטייה הכללית של מגיבים שונים ומעטים הבוחרים להשתלח בכל מה שזז שלא לשביעות רצונם "הצפוני" וטעמם "האנין". התגובות המוסרות הן סוג של תגובות לא ענייניות בעליל. כמו מה למשל? כמו תגובה שמאשימה אותי באנטישמיות במאמר על עמוס עוז, שהרי לדעתו הדלה של המגיב אני מאשים את עוז באנטישמיות, דברים שלא היו ולא נבראו. במאמר הביקורת שלי על ספרו של עוז אני מצליב בין יחסו האמביוולנטי ליהודים וליהדות לבין גתה ורעיונותיו, מה שמסביר את הכבוד הגדול של עוז לקבלת הפרס הגרמני-היוקרתי ע"ש גתה. הפרס לעוז לא ניתן בשל אנטי-ישראליות, שכן לדעתי עוז בעליל אינו אנטי-ישראלי ומעולם לא טענתי זאת כנגדו. לדעתי בדיוק להיפך, עוז מצליח באמצעות "סיפור על אהבה וחושך" להביא את הישראליות אל האירופאים. לו רק קראת את כל הרשימה שלי בנידון, היית חוסך לעצמך את הבושות על הפגנת הבורות שלך כאן בנידון.
    מאחר וראיתי שהקוראים מגיבים מהמותן מבלי לקרוא את מלוא הרשימה – החלטתי לנעול דיונים לא ענייניים בעליל. זאת זכותי המלאה כמנהל הבלוג שלי.

    לצערי, אבו מאזן אינו רק רוצה לקום עלינו לכלותינו, אלא *קורא* עלינו לכלותינו במעשים של "הג'יהאד הגדול", כלשונו. הרטוריקה של הטרוריסטים מעולם לא היית נוחה לאוזנו של השמאל הקיצוני, מזמן למדנו זאת, עוד מימי סרבניו, גם אם המציאות התפוצצה להם בפנים. אגב, לידיעתך, אני בכלל מהשמאל השפוי של ישראל: המגנה את הטרור באשר הוא טרור ובז ליפיפיות הנפש של שמאל הקיצוני-הסרבן.

    אין זו אשמתי שקליינברג הפך עם הזמן מחוקר אקדמי של הנצרות לדוגל מוצהר של ערכיה. עיון מעמיק בכתביו מביאני למסקנה נכוחה ומצערת זו, אשר מקורה בעצם בורותו של האיש ביהדות ובקיאותו בהיסטוריה הנוצרית, המביאה אותו לביקורת צבועה "על הבית", על היהדות בשמה של הנצרות המוכרת לו יותר ממנה. זהו עיקר הביקורת שלי על האיש האקדמי הצפוני הבכיר הזה.

    לא טענתי בשום מקום או הקשר ש"שנאת ישראל היא בכלל מאפיין של היהדות החילונית, הסמולנית". אני מכיר לא מעט דתיים, שמאלנים ו/או ימנים, שהשנאה העצמית שלהם מעבירה אותם על דעתם ואני יודע לבקר גם אותם כאשר צריך.

    "… הנוצרים שאינם יכולים לחיות יום מחייהם כל עוד אנחנו חיים על האדמה הזו".
    הנצרות המסורתית נזדעזעה עד שורש נשמתה מתקומת עם ישראל על אדמת הקודש המקראית. תחייה זו נוגדת את עיקר העיקרים של משנת הנצרות ושל התיאולוגיה שלה. ואין זה סוד כמוס שחלק ניכר מהאנטישמיות הנוכחית באירופה ובארה"ב מקורה ויסודה בתיאולוגיה הנוצרית המופצת בקרב החברה המערבית להמוניה. אחרים מהנוצרים, הריאליסטים, מפעילים פעילות משומנת של מיסיון בארץ ישראל, כאשר מטרת הפעילות אינה כבעבר כלפי הפרט היהודי, אלא כלפי הישות הציונית של מדינת ישראל עצמה. יכולת המיסיון לחדור לרבדים השונים של החברה בישראל, יסודה בין השאר במשבר הזהות היהודית ההולך ומחריף בארץ.

    " גוי הוא לא אדם שלם, ולכן מותר לפגוע בו, אומרת ההלכה".

    ההלכה היהודית כלל לא אומרת שיש לפגוע בגוי, אלא מגנה בתוקף כל יהודי שיפגע או פגע בגוי. ההלכה היהודית הרבה יותר הומניסטית משמדמה לעצמו "ההומניזם החילוני היהודי" בארץ, ומי כמו הפרופ' חיים כהן ז"ל הוכיח זאת בעליל לחבריו מהתנועה הזאת.
    ההלכה מדרגת את מעמדו של הגוי מן הבחינה התיאולוגית, תוך שהיא נאמנה למקור המקראי של ההומניות האוניברסלית של "בריאת האדם [כל איש ואישה] בצלם אלהים", וממילא, אין כל רשות מבחינתה לפגוע באיש.

    ובמידה ואכן הגעת לאתר שלי מתוך ניסיון כן למצוא בעלי-דעה "ימניים ודתיים", בגלל שמעניינות אותך דעות שונות משלך, כדבריך – הרי שטעית בכתובת.
    אני לא ימני ומעולם לא הייתי. אני מהשמאל השפוי והאנושי (דוגמת פרופ' אסא כשר, כפי שמשנתו הפוליטית מבוטאת היטב בפרק הראשון בספרה של ורד לוי-ברזילי, "17 שיחות עם אסא כשר", כנרת-זמורה-ביתן, 2005). וככזה לעולם אגנה כל צורה של קיצוניות (כמו: סרבנות או מתן לגיטימציה לטרור מתוך הבנה "צבועה" של המתאבד) בין אם היא מהשמאל ובין אם היא מהימין. כך למשל, אני בעד תוכנית ההתנתקות, כמו שפרסמתי בעודה באיבה את הריאיון שערכתי עם הכתב אבי יששכרוף, ואף יצא לי לפעול אישית לביצועה. אבל אני נגד כל סוג של סרבנות (שאינה פציפיסטית באמת, כפי שלא הוכחו סרבני השמאל בבית משפט שדן בעניינם), הן מצד השמאל הקיצוני והן מצד הימין הקיצוני.

    ולו באמת דעות אחרות משלך היו מעניינך – היית מקשיב כאן לדעותיי מבלי להתיימר לקטלג אותם במגירת "השמאל" או "הימין" הכה רדודים בשיח הישראלי.

  15. ד"ר יעקב אלטמן הגיב:

    מבלי להיכנס לעובי הקורה של הנושא, הציטוט שהביא פרופ' קליינברג מהרב קוק (אורות, עמ' קנ"ו) אינו מתייחס כלל לגויים, כי אם לשתי דרגות בתוך עם ישראל. גם לגבי הגויים, הרב קוק אינו טוען שהם בהמות, אלא רוצה לומר שהנמוכים בישראל שנוטים לצד מטָה יתאחדו עם שאר ישראל, באמצעות צדיקים (המכונים גם הם בהמה היות והם ערומים בדעת ומשימים עצמם למול ה' כאילו הם בהמות חסרות דעת).
    קליינברג הוטעה מהמשפט הקודם בדברי הרב קוק שמסתיים בסיפא של פסוק, במילים "בהיקבץ עמים יחדיו וממלכות לעבוד את השם". הרב קוק כדרכו האסוציאטיבית הביא פסוקים בם מוזכרים גם עמי העולם, היות וכפי מילותיו שלו, שם: "ואחדוּת האומה להכשרת גאולתה וגאולת העולם כולו". אבל הסיפא הזו אינה מלמדת על הֵקשר הקטע כולו מעמ' קנ"ה-קנ"ז, שעוסק בהתאחדות חלקים שונים בעם ישראל, וכפי שהרב מתחיל את דבריו בסוף עמ' קנ"ה: "ולהפריד את האומה האחדיית".
    אינני רואה אפילו אפשרות להסברה דחוקה כפי שהובנה ע"י קליינברג. כל מי שמעיין בירמיהו ל"א כ"ו ובחולין דף ה' וברש"י שם – מכיר בכך כפשוטם של דברים.

  16. ד"ר יעקב אלטמן הגיב:

    רציתי להוסיף כי אפשר שקליינברג ביקש להסתמך על קטע אחר מדברי הרב קוק, המצוי ג"כ באורות עמ' של"ג (אורות ישראל, סעיף י). שם נאמר: "ההבדל שבין הנשמה הישראלית… ובין נשמת הגויים כולם… הוא יותר גדול ויותר עמוק מההבדל שבין נפש האדם ונפש הבהמה, שבין האחרונים רק הבדל כמותי נמצא…".

    דעת לנבון נקל שהרב קוק נוקט ומדגיש שמרחבי נפש האדם עצומים וגדולים ביחידות אסטרונומיות, והיות וכל כך צבעונית ורחבה הנפש, אזי לוּ מדדנו מרחקים רוחניים ביחידות כל שהן, היינו נוכחים שמרחק האדם הפשוט מהבהמה אינו כה גדול, שכן גם בעלי חיים גבוהים נדמים לנו כילד מפגר. זאת, לעומת הספֵרות הרבות העולות ועולות… מהאדם הפשוט כלפי האדם הגדול.

    בעזרת טיפה לוגיקה מבינים אנו שאין כאן התייחסות לגוי כאילו הוא בהמה.

  17. עמיחי הגיב:

    אורי פז היקר,
    קראתי כל מילה בפוסט הזה ויהי בעיניי לפלא, כושר התבטאותך, רוחב ידיעותך וסבלנותך להגיב על דברי הפרופסור רם המעלה. קראתי גם כל מילה מהתגובות המביכות שהובאו כאן. אני חושב שהרבה מהמגיבים הם הם הקוראים את הטיעונים ברמה הרגשית, וכל דבר שריח דת או הבדליות בין רמות שונות של אומות או בני אדם, מקפיץ להם את הפיוז הרגשי.
    אין להאשימם, כי זו ההשפעה הגדולה של הנצרות, שכולם שווים, וכבר הקדים אותם חכם יהודי גדול – קורח, שטען כנגד משה על המדרגות בתוך עם ישראל "וכל העדה כולם קדושים, ומדוע תתנשאו".
    מעניין לראות, שנושא הבלוג הוא "הפתיחות התיאולוגית של הנוצרים", כי האפיפיור "הסכים" ברוב טובו להגיע לכותל. מרגש.. [בפרט, שכפי שכתבת המדינה היא לצנינים בעיניהם, והאפיפיור הראשון שהודה בקיומה של מדינת ישראל, היה ב74 כמדומה לי] וגם חלק מהמגיבים, משבחים את הפרופסור הנאדר על רוב טובו להגיב על דבריך.
    זה שיש אדם שהוא בעל תואר כזה או אחר, לא הופך אותו לרם המעלה אם הוא מוכן להגיב.
    בעם ישראל, בתורה בכלל, וכמובן בתלמוד – התייחסו תמיד לצדקת הטענות, ואף פעם לא לאיזה כובע יש למי שאומרם. ["קבל האמת ממי שאמרה" – רמב"ם, כמדומה לי בהקדמה ל8 פרקים]
    בקיצור נמרץ, לא באתי להיכנס לתוך הפולמוס עצמו, כי אני דל אמצעים [שכל, ידע וכו']. אבל רק רציתי לחזק את ידיך, על הסבלנות וההשקעה לענות תשובות כדבעי.
    וזאת, למודעי – על אף שאני לא מסכים עם כל מילה שאמרת. אני לדוגמה, ימני ברמ"ח ושס"ה.
    פלא בעיניי שעד היום, טרם שמעתי שמעך.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s