חברה סטריאוטיפית / פמיניזם דתי / שעת חשבון נפש / מדינת הגנב העברי / ירידת הדורות

 

 

אדם ברוך. "אנחנו חברה מסכנה, המתמיינת לפי מראה עיניים, על-פי סטריאוטיפים ודעות קדומות".

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

כי הם חרדים , אדם ברוך, "שישי",

מוסף שבת מעריב, 12.10.05

"ההורים האומללים של התאומות הסיאמיות נחשדו מיד כאילו כלל לא עברו ביקורת רפואית בתקופת ההריון. התקשורת הציגה את זה כעובדה: שני פרימיטיבים עקפו או נמנעו מהרפואה המודרנית והמיטו אסון על עצמם ועל צאצאיהם. אלא שלמחרת התברר שלא כך. הם לא עקפו את מערכת הבריאות. כלל לא. הם נבדקו והעניין הסיאמי לא התגלה. אז? העובדה שהם חרדים הנראים כחרדים (שפה, חזות, לבוש, שפת גוף) הפעילה באופן אוטומטי, אלים, לא אנושי ופרימיטיבי את מנגנון המיון הישראלי: חרדים? אז הם בטח בכלל לא נבדקו במשך ההריון. אנחנו חברה מסכנה. חברה המתמיינת לפי מראה עיניים, על פי סטריאוטיפים, דעות קדומות, אמונות תפלות, ניצול, קטגוריות סגורות. בישראל 2005 רע ומר להיות חרדי, רוסייה, ערבי, הומו. ואז החרדי ממיין כך את הרוסייה, והיא את הערבי, והוא את ההומו. והישראלי הלבן את כולם".

                                                פמיניזם דתי

כתבת תרבות ב"מקור ראשון", עינת ברזילי, פצחה בוידוי אישי בטור השבועי האחרון שלה ("הזירה", מוסף "השבועון", ד' בתשרי תשס"ו, 7.10.05):

"עד לפני שנה חשבתי שאני פמיניסטית מובהקת, אבל בבוקר שמחת תורה הגעתי לבית הכנסת 'שירה חדשה' בירושלים. נהניתי לשבת במקביל לעזרת הגברים, ולא מעליה או מאחוריה, והתרגשתי למראה נשים שעלו לתורה והתכבדו בברכה, אבל כשאישה כבת 40 החלה לזמר פסוקי דזימרה במצו סופרן, הבנתי למה תיקנו חכמים את הנוסח הקבוע. יש סיבה לכך ששליח הציבור הוא גבר; היא קשורה בזה שאף אחד מהיושבים בחלל בית הכנסת לא יבחן במהלך 'כל נדרי' האם הכובע שלו הולם את החצאית ומשתלב עם נעלי העקב".

 

                                                             

                                            

 

                                                       שעת חשבון הנפש

העיתונאי איתן הבר כותב הבוקר בפתח העיתון "ידיעות אחרונות" (יום לפני כניסת יום הכיפורים תשס"ו, 11.10.05):

"…הנה רק סוגיה אחת להרהר בה בין שחרית למנחה, בין מוסף לנעילה, עוד לפני תקיעת השופר: אבותינו ואבות אבותינו חלמו לחיות במדינה יהודית, ולימים הוסיפו דמוקרטית, ומקף מחבר ביניהן – יהודית-דמוקרטית. שעה קלה לפני 'כל נדרי' מותר ואפשר לשאול ולהרהר במה ועד כמה מדינת ישראל היא מדינה יהודית, כאשר חלק גדול מצעיריה לא שמעו מעולם תפילת 'כל נדרי', ואין להם מושג על מה מדובר.

"נולד וקם כאן דור שלא יודע דבר על יהדותו, ואין שום הבדל בינו לבין בני גילו בארצות הים. הישראלים עטופי הלבן שהולכים מחר בערב לבית הכנסת הם בעיניו 'עם זר', ואפילו מוזר. פעם, לפחות, היו מתוודעים אל סודות היהדות בבר-מצווה, בחתונה. היום, טעמו של מוס השוקולד של חברת הקייטרינג היוקרתית הוא הציר המרכזי בחגיגת הבר-מצווה, ועורך טקס החתונה שקורא מכתבי רבינדרנת טאגור ההודי הוא התחליף לרב היהודי.

 

"נולד וקם כאן דור שלא יודע דבר על יהדותו, ואין שום הבדל בינו לבין בני גילו בארצות הים. הישראלים עטופי הלבן שהולכים מחר בערב לבית הכנסת הם בעיניו 'עם זר', ואפילו מוזר".

"זו שעת חשבון הנפש לרבנות, למפלגות הדתיות ולמערכת החינוך, לשאול איך קורה שמרבית בני הנוער היום לא דרכו מעולם על סיפו של בית הכנסת בישראל, ואין להם מושג מינימלי על היהדות ועל שורשיה.

"הנה, פנה יום והוא נורא ואיום".

 

                                              מדינת הגנב העברי

דורון פדלון, עורך המקומון השבועי "קול השרון", מכה לפני יום-הכיפורים תשס"ו על חטא השחיתות השלטונית שפשתה במחוזותינו:

 

"אנחנו, העם עם המוסר המרובע, שכחנו מזמן מאין באנו ולאן אנו הולכים, ורק בדבר אחד ויחיד, בין קיצוניות אחת לשנייה במדינה, קיימנו את חלומו של ביאליק: לא רק שיש לנו גנב עברי ראשון, אלא שיש לנו מדינה שלמה המנוהלת בגניבה אחת גדולה – אז מה נתפלא באם אומות העולם עוד יחזרו להאמין שאולי ישראל הוקמה בגניבה…".

 

 

                                                   ירידת הדורות

במבי שלג, עורכת כתב-העת "ארץ אחרת" ופובליציסטית מבית "מעריב", אפיינה אל נכון במאמרה "בין שתי הכחשות" (מוסף שבת, מעריב, כ"ו באלול תשס"ה, 30.9.05) את מצבו המחריד של ירידת הדורות המואץ והמוחש שלנו:

"פעם, לפני כמאה שנים, בערה אש יוקדת בלבבות של יהודים שלא זיהו את עצמם כשומרי מצוות. היתה זו אש שנולדה בבתים שהיו ספוגים בתורת ישראל במשך מאות בשנים, בתים שנעזבו בידי בנים ובנות שנשבו ברעיון הלאומי וברעיון התחייה, כאן בארץ ישראל. האש הזו בערה עוד דור או שניים, מספיק כדי לצקת את הדיוטה התחתונה לבית הלאומי היהודי, ואז – רפה כוחה. השואה, המלחמות, המודרנה וערכיה, הריחוק מן התורה כדבר חי, כל אלה המעיטו את הלהבה ופגמו בתפארתה.

 

"אנשי העליות השונות לארץ, בלא הבדל בין שומרי מצוות לשאינם שומרי מצוות, ואיתם כל מנהיגי דור התחייה, כולם היו ספוגים במחויבות שאין למעלה ממנה לעתידו הפיזי והתרבותי של העם היהודי. המחויבות הזאת, המהווה את הבסיס המוסרי של שיבת ציון הזאת, התערערה אצל רבים דווקא מבין בניהם של בוני הארץ הזו, ויש לתופעה הזאת ביטויים רבים וקשים.

"ביטוי נוסף להכחשת המחויבות לעתידה של החברה הישראלית והעם היהודי הוא ההתרחקות ארוכת השנים מלימוד ומשיחה עמוקה ונוקבת עם הטקסטים היהודיים הקאנוניים, עד כדי יצירת דורות שלמים המנוכרים באופן מלא מירושתם התרבותית והרוחנית. ההתרחקות הזאת אחראית לחוליים עצומים של החברה והעם".

"אחד הביטויים הנוקבים ביותר לעזיבת המחויבות לעתידו של העם היהודי והחברה הישראלית, הוא הירידה מן הארץ לטובת משרות אקדמיות בכירות או כלכליות-הייטקיות או משרות אמנותיות בכל רחבי המערב. ההכחשה הבוטה בדבר המחיר שמשלמת חברה צעירה כחברה הישראלית, שמיטב מוחותיה וכישרונותיה 'עושים לביתם' בבירות המערב, ב'עולם הגלובלי' האמיץ והחדש, לקוחה מעולם שבו ישראל היא בעצם רק תחנת מעבר זמנית, פסק זמן קצר בין אירופה שלפני השואה, לבין אמריקה שלאחריה. לפי תפישה זו, אנו באנו מן המערב, רצענו את אוזננו אליו, אהבנו את אדונינו ואליו נשוב. לא נצא לחופשי.

"ביטוי נוסף להכחשת המחויבות לעתידה של החברה הישראלית והעם היהודי הוא ההתרחקות ארוכת השנים מלימוד ומשיחה עמוקה ונוקבת עם הטקסטים היהודיים הקאנוניים, עד כדי יצירת דורות שלמים המנוכרים באופן מלא מירושתם התרבותית והרוחנית. ההתרחקות הזאת אחראית לחוליים עצומים של החברה והעם, שכן היא העניקה לבני הקבוצה האורתודוקסית את התחושה כי פרשנותה שלה היא הפרשנות היחידה הלגיטימית לטקסטים היהודיים, וכי היא אחראית באופן מלא ל'יהדותה' של החברה, שכן כמעט אך ורק בתחומה מתגוררים יהודים היכולים להיחשב כתלמידי חכמים בעלי שיעור קומה.

"המחויבות העיקרית לעניין היהודי, כפי שהיא באה לידי ביטוי בקרב קבוצה זו, היא במאבקה הצודק וחסר הפשרות על קיומה של מדינה בעלת רוב יהודי מוצק. אבל מה פירושו של אותו 'רוב יהודי'? האם זהו עניין אתני בלבד או שיש כאן איזושהי מערכת ערכית הדורשת גם, בין השאר, מאמץ תרבותי אקטיבי? על כך טרם דובר. וכך, לצד יכולת מרשימה בקריאת מפת הריאליה הבינלאומית, בעיקר הריאליה הבינלאומית המערבית, מכחיש הסקטור החשוב הזה את הצורך להוסיף לקיים בחברה הישראלית קיום יהודי כמוקד של בערה פנימית תמידית.

"אבל מה פירושו של אותו 'רוב יהודי' במאבק הצודק וחסר הפשרות על קיומה של מדינה בעלת רוב יהודי מוצק? האם זהו עניין אתני בלבד או שיש כאן איזושהי מערכת ערכית הדורשת גם, בין השאר, מאמץ תרבותי אקטיבי? על כך טרם דובר".

"מאובדן ההכרה הזאת, שהיתה בעצמה האש שהניעה את ההתחדשות, את התקווה ואת המעשה הגדול של העם היהודי בדורות האחרונים, נובעת גם הפרימה של רקמת הסולידריות הרחבה עם החברה הישראלית ועם העם היהודי. שקיעה של העניין היהודי כעניין חי, כמוה כשקיעה בכלל. וכך מוצאים את עצמם רבים וטובים 'עושים לביתם' לא רק בחו"ל, אלא גם כאן, בעוונותינו הרבים. מי שהאמינו כי בישראל ישנה אליטה משרתת התבדו מזמן, והם עושים כמעשה האליטה המייסדת. מי שלא הצליח – ננטש או שהוא תלוי בחסדי צדיקים, שעדיין מסתובבים כאן ואין להם כתובת סקטוריאלית מגובשת".

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה הפרעות בתקשורת. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

0 תגובות על חברה סטריאוטיפית / פמיניזם דתי / שעת חשבון נפש / מדינת הגנב העברי / ירידת הדורות

  1. שירה הגיב:

    נראה שעינת ברזילי משליכה מהרהורי ליבה על חזניות שירה חדשה- ובכך מעליבה אותי ואת שליחות הציבור.
    גם גברים יכולים להתעסק בדברים תפלים במהלך חזנותם, אולם ההתרשמות שלי היא שרוב החזנים בשירה חדשה- גברים ונשים כאחד- מכוונים ליבם לתפילה.

  2. עינת ברזילי הגיב:

    זו הפעם הראשונה שאני גולשת באתר בעקבות פניה של חברים. אני מבקשת למחות על הביטוי "נגעלת מפמיניזם דתי" שיוחס לי בלא ידיעתי. לא רק שאינני נגעלת מפמיניזם דתי, אני מברכת עליו ואף דואגת לקדם אותו בחלק מן הטורים שלי ובכתבות בערוץ הראשון(גיוס בנות, מדרשות וכו)
    הציטוט שלקחתם ביטא תחושה פרטית, רגשית, בנושא חזנות נשים. אין לה קשר לדעותי בשאר הנושאים המהותיים(עגונות, לימוד תורה, הלכות אישות)ובודאי שלא גועל.
    בברכת שנה מתוקה לגברים ונשים

  3. אורי הגיב:

    טוב, זה ברור שבדבריך את מבטאת שאט נפש מאחד הביטויים המובהקים של הפמיניזם הדתי: חזנות נשים (ולא מעצם רעיון "הפמיניזם הדתי").

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s