ייקוב הדין את ההר – עו"ד פליאה אלבק ז"ל

עו"ד פליאה אלבק ז"ל (68) – בתו של מבקר המדינה השני ד"ר יצחק נבנצל ואחותם של הרב הכותל אביגדור נבנצל והפיזיקאי הפרופ' ישעיהו נבנצל – שימשה במשך 24 שנים כראש המחלקה האזרחית במשרד המשפטים וכמשנה ליועץ המשפטי לממשלה. לא פעם העידה בפניי שפעלה מתוך תחושה של חובת שירות הציבור והמדינה בכלל, לאו דווקא הציבור הדתי. אל אף חרדיותה, הקו האדום שלה למי לסייע ולמי לא לסייע מבחינה משפטית לא עבר בקו הדתי: "לא אייצג אדם בטענות כוזבות, ולא אייצג אדם אם לא אחשוב שהוא צודק", טענה בפניי, וטענתי כנגדה כי זה עצמו קו דתי במהותו שניכסו לעצמם החילונים שלא-ברשות מהדתיים.

             בשנים האחרונות נצפית במדינת ישראל עליה בתופעה קוטבית: קו חילוני שמובילה צמרת המשפט בישראל. כבר אז סיפרה כי מתוך היכרותה העמוקה עם המערכת המשפטית, למרות שיש שופטים המצטטים את המשפט העברי ומתכוונים לכך, המערכת בכללותה מתנתקת מהמשפט העברי, והשופטים פונים להשקפות עולם אישיות במקום למקורות ישראל, כמתחייב בחוק. "הרכב השופטים בבית המשפט העליון בנוי ברובו מאנשי מרצ ושינוי. הם לא משתמשים במשפט עברי בכוונה תחילה. מגילת העצמאות הקדימה את 'יהודית' ל'דמוקרטית' בהגדרת המדינה, והם מתייחסים רק לחלק שנוח להם".

            אלבק לא סמכה את ידיה על לא ההתנהלות של משרד המשפטים כיום ולא של מי שהיה "הבוס" שלה תקופה מסוימת, נשיא בית המשפט העליון אהרן ברק. היא חשבה שבית המשפט העליון לוקה באקטיביזם יתר ובאנטי דתיות קיצונית, ושמשרד המשפטים מתנהל באופן דומה.

הייתה לה, לפליאה אלבק, ביקורת עניינית רבה על המערכת וזיכרונות לא נעימים ממנה: "הכנסת דתיים רבים למערכת המשפטית היא דרך לתת לישראל צביון מתאים ולהשיב לה מקצת מהאופי הדתי. פסיקות שמתקבלות בבג"ץ בעניינים יהודיים מנוגדות לדעת הרוב היהודי במדינה: בג"ץ מתיר יבוא בשר טרף למשל, ורוב הציבור לא אוכל בשר טרף. חשוב להשתלב בפרקליטות ובמשרות בכירות כדי לשקף את דעת הרוב. כיום שולט במערכת כולה, מהפקידות ועד הפרקליטות ובית המשפט העליון, מיעוט קטן שהשקפתו מנוגדת להלך הרוח של רוב העם. גם אם נניח שהם פועלים בכנות מתוך כוונה טובה – זה לא לכלל האוכלוסייה".

באחת מפגישתנו אלבק תיארה בפניי את המהפך התפישתי במשרד המשפטים: "כשהתקבלתי לפרקליטות בשנות ה-50, היה שוויון מלא לנשים, דתיים וכד'. לפני 20 שנה חל שינוי: הפסיקו לקבל דתיים, ואת כל הדתיים במשרות בכירות, כולל אותי, פיטרו. הסיבות לא היו מקצועיות. כיום לא מקדמים דתיים למשרות בכירות. ייתכן שבעוד כמה שנים המצב ישתנה, לכן חשוב שתהיה לנו נציגות במשרד המשפטים, אפילו אם מתקבלים למשרה נמוכה". הפיטורין הקלו עליה במידה מסוימת כאדם שומר מצוות, כיוון שבפרקליטות כפו עליה לייצג דברים שאינם לרוחה, ומצד שני דחו נושאים שראתה חשיבות רבה בקידומם.

אלבק ראתה לנכון את המגמה להפנות בני תורה לכל תחומי החיים, בפרט ובוודאי לתחום המשפט. סיפרתי לה על השופט ד"ר י' קיסטר, שהיה תלמידו של "החזון איש" (הרב אברהם ישעיהו קרליץ, 1878-1953) ולא עשה דבר בלי לשאול בעצתו. היא הנהנה לי בראשה כמכירה את הסיפור המפורסם. קיסטר שאל את "החזון איש" אם מותר לו לקבל את המינוי לשופט בית המשפט העליון, ו"החזון איש" ענה: "מוטב שאתה תעשה את העבודה ולא אחרים". אדם שומר תורה יודע מה מותר ומה אסור לו במסגרת סמכותו על-פי דין תורה.

הדיין עו"ד שמחה מירון ז"ל. "פליאה אלבק היתה יותר מוכשרת מהשופטות שהתמנו לעליון, אך הצרו את צעדיה בגלל ההשקפות החרדיות שלה, חרף היותה מספר 1 בכל ענייני המשפט".

אלבק ניסתה לעזור בזמנו לדיין עו"ד שמחה מירון ז"ל בהחלת סמכויות בתי דין רבניים בתחומי יש"ע מכוח החוק המנדטורי שחל ביהודה ושומרון. אלבק קבעה בזמנו את חלוקת השטחים ביהודה ושומרון; בהיותה מנהלת המחלקה האזרחית במשרד המשפטים, היא עזרה לו רבות ביישום משפט התורה. "הכול היה בידיה והיא עזרה הרבה מאוד בעניין הזה", סיפר לי הרב מירון. "לדעתי, היא יותר מוכשרת מהשופטות שהתמנו לבית המשפט העליון, אך גם לה הצרו את צעדיה בגלל ההשקפות החרדיות שלה; אך היא מספר 1 בכל ענייני המשפט". לדבריו, גם את מועמדותו שלו לעליון פסלו בזמנו בגלל השקפות עולמו החרדיות. "יש הרגשה של קיפוח", סיפר לי הרב מירון, שהועדף על פני הפרופ' מנחם אלון.

כדאי לזכור שבית המשפט העליון, "הנאור" כהגדרת הנשיא אהרן ברק, קיבל רבים מטיעוניה המשפטיים בסוגיות שנידונו בבג"ץ.

 

צוואת המשפטנית פליאה אלבק היתה ש"צריך לחזור ולכתוב שהפסיקה של בית המשפט העליון לא משקפת את דעת רוב העם, במיוחד בתחום הדתי". שכן לדעתה כמשפטנית, פסיקות שמתקבלות בבג"ץ בעניינים יהודיים מנוגדות לדעת הרוב היהודי במדינה. למשל, בג"ץ התיר יבוא בשר טרף, בשעה שרוב הציבור הישראלי לא אוכל ואינו צורך בשר טרף.

עיון בביקורת של עוה"ד פליאה אלבק ז"ל על עולם המשפט הישראלי של זמננו ומקומם של הדתיים בתחומיו מתוארת בכך שבית המשפט העליון מצטיין בשנים האחרונות באקטיביזם שיפוטי, שבדרך כלל אינו עולה בקנה אחד עם תפישות דתיות. אלבק תיארה את המציאות הזאת בצבעים קודרים: "לפי אחוז הדתיים באוכלוסייה היו צריכים לפחות 7 כיסאות לדתיים בעליון, ועדיין הם יישארו מיעוט. כשבית המשפט העליון מתכנס כדי לדון בעניינים דתיים, הנשיא מרכיב מראש הרכב אנטי דתי לדיון. לא מדובר בשופטים פושרים, אובייקטיביים. בבית המשפט העליון יש רוב אנטי-דתי קיצוני. השופטים מודים שהם פוסקים בהתאם לערכיהם ובניגוד לחוק. הם לוקחים לעצמם שיקול דעת שהמחוקק העניק לגופים ציבוריים, ע"ע בג"ץ הגדר".

לשאלתי אם יש לצאת להפגנה כמו הפגנת החרדים הגדולה לפני מספר שנים, אמרה אלבק כי אפשר לצאת להפגנה גדולה רק אם יש נקודה אקוטית שעליה מפגינים, "אבל צריך לחזור ולכתוב שהפסיקה שלהם לא משקפת את דעת רוב העם, במיוחד בתחום הדתי. אני גם חושבת שאסור להרים ידיים, אולי בכל זאת יבוא שינוי לטובה".

            תנוח בשלווה על משכבה, ויהי זכרה ברוך.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה אחרי מות. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

15 תגובות על ייקוב הדין את ההר – עו"ד פליאה אלבק ז"ל

  1. ביג בירד הגיב:

    שמע, זה לא ייאמן. בכל הסקירה המאלפת הזאת לא מצאת אפילו שורה אחת לכתוב על הטריפה הגדולה ביותר בחייה של הצדיקה ה"כשרה" הזו. הגברת הייתה טסה במסוקים מעל לשטחי יו"ש ועזה, מצביעה על חלקות קרקע כאלה ואחרות וקובעת שרירותית שמדובר בקרקעות מדינה ולפיכך ניתן להעבירן לידי מתנחלים. לפי כל נורמה שיפוטית מדובר בתפיסת חזקה בלתי חוקית בעליל ובג"צ כבר התייחס לכך בעבר בחומרה. סביר להניח שלו היה אביה של המנוחה בחיים, הוא היה כבר מוצא את הדרך להודיע לביתו היקרה שהיא עוברת על החוק, פשוטו כמשמעו. לא רק על חוקי ההלכה, אלא גם על המשפט הבינלאומי (שכמו מרבית הדתיים בארץ הזו כנראה אינו נחשב בעיניך ולו כקליפת השום).

  2. נגד פיצויים לפלסטיני שהצבא הרג בטעות את אשתו, שכן עכשיו יש לו פחות פה לפרנס, ולמוכר הפלאפל שאיבד את שתי ידיו שכן עדיין "יכול להכריז על מרכולתו".
    אני בתור דתי, הייתי מתבייש באחת כזאת ולא מבזבז זמן על פוסט לזכרה.

  3. איציק ש. הגיב:

    מוזרות מאד הקביעות: "…אינן מייצגות את דעת רוב העם".
    זה מדוייק כמו הסיסמא: העם עם הגולן. הנייר והפה סובלים כמעט הכל.

  4. שלה הגיב:

    ויש אפשרות שהוא, ועוד כמה כמותו, עברו רה אוריינטציה אינסטרומנטלית לצרכים מסויימים שיחלפו אי"ה. צריך לבדוק כל דבר לגופו

  5. ארתור דנט הגיב:

    על נשים דגולות כאלה צריך לכתוב, לא כמו על הכושונית הזאת שמתה שנעמה כרמי כתבה עליה, שבגלל אנשים כמוה אנחנו צריכים לסבול את הכושונים באוטובוסים של ניו יורק שזה יותר גרוע מהמקסיקאים.

    אנחנו אמנם גרים בחו"ל וכדי להיות בסדר עם החבר'ה הבריאים שכאן מביעים לפעמים עמדה שמתאימה לקו של שינוי נגד התנחלות בשטחים ובעד גדר על הקו הירוק, אבל בליבינו אנחנו נאמנים לארץ ישראל השלמה ומקבלים זיקפה בכל פעם שאנחנו רואים כתבה כזאת על אשה אוהבת ארצה ומולדתה כמו פליאה אלבק, שכמונו ממש לא זכתה להערכה הראויה לה מהשמאלנים הלוזרים.

    כשנהיה עשירים בעזרת השם, וזה עוד מעט, נקנה את כל שטחי ארץ ישראל ואז נקים עיר על שמה של פליאה במקום בערך איפה ששכם עכשיו, וגם נקרא על שמה את המפעל שנקים בארץ לגידול צפרדעים.

  6. אורי הגיב:

    כמה צפוי. בכוונה השארתי את הפוסט הזה פתוח לתגובות הקוראים, עבור כל אותם מגיבים קבועים שפשוט לא יודעים להתאפק מלנעוץ ציפורניהם הפוליטיות בכל מי שאינו חושב או נודף לכיוון השמאל ושמאלה.

    בניגוד לכם, אינני לא ימני ולא שמאלני, לא מרכזניק או ליכודניק, שלא לומר שינויניק גזען… כך שאין לי כל עניין לא בעמדותיה הפוליטיות של פליאה אלבק ז"ל ולא במתנגדיה, השופטים כל אדם בהתאם להשקפת עולמו הפוליטית כחזות הכול של זהותו העצמית. תתביישו לכם!

    האדם אינו רק בליל של עמדתו הפוליטית, תהא אשר תהא. יש לאישיות האדם פנים הרבה יותר מחמיאות ומעמיקות שמן הראוי לכל אחד ואחת מאיתנו להתייחס אליהם ואף לשפוט אחרים בהתאם לכך, ולכך בלבד. "האדם, איכה?" כבר שאלנו?

  7. אורי הגיב:

    נשיא בית המשפט העליון הפרופ' אהרן ברק, אמר באחת ההזדמנויות: "הרוב קובע, בתנאי שתהיה קביעתו של הרוב חוקית ומוסרית בעליל. אולם, אם קביעתו של הרוב תהיה בלתי-חוקית או בלתי-מוסרית בעליל – הרוב הנאור הוא שיקבע". לאמור, במדינה דמוקרטית יש שני סוגים של דעת הרוב: יש דעת הרוב שהוא רוב כמותי ויש דעת הרוב שהוא רוב איכותי. יש רוב רגיל ויש רוב נאור. ומי יחליט מי הוא הנאור? "את זה כבר אני אחליט" – אומר לנו הנשיא ברק. כלומר, אתם תחליטו ואני אחליט מתי אתם תחליטו ומתי לא.
    היה זה הפרופ' מנחם אֵלון, לשעבר משנה לנשיא בית המשפט העליון, שיצא נגד קביעה זו בצורה נחרצת ביותר: "הקביעה של התחשבות בהשקפות של הציבור הנאור בישראל לצורך קביעת תוכן ערכיה של מדינה יהודית ודמוקרטית […] מה זה 'נאור'? מי מודד את מידת האור הדרושה כדי להיחשב לאדם 'נאור'? כמה הוגי דעות דיברו על 'המדינות הנאורות' שבימיהם ועל תרבות גרמניה, 'המדינה הנאורה', ואנחנו יודעים מה קרה כעבור זמן במדינה הנאורה הזאת, שיזמה והביאה את השואה על העם היהודי. זהו מושג שאינו ראוי לבוא בקהל המשפט והערכים".

  8. אז אני חוסך לעצמי את הדרך הארוכה ואומר לך ישר, שגם לאישיותו של היטלר, ללא ספק, היו, "פנים הרבה יותר מחמיאות ומעמיקות" והוא לא היה רק "בליל של עמדתו הפוליטית", כך לפחות רואים זאת ממעריציו. (למשל, הוא ידע לצייר ואהב מוסיקה קלאסית וכלבים, לא?)
    מובן שכל אדם הוא בליל של הרבה דברים אולם כדי למצוא אדם כראוי להנצחת זכרו, צריך לחשוב על המסר שמכלול מעשיו מעבירים לדורות הבאים וקשה לי להאמין שאתה לא חשבת על כך כשכתבת את הפוסט שלך.
    ומעשיה של פליאה אלבק, שאולי ידעה לבשל נהדר והיתה סבתא מצויינת לנכדים, בהחלט מטילים על המכלול הזה צל מאד כבד שאי אפשר להתעלם ממנו כשאנחנו מסכמים את תולדות חייה כאישיות ציבורית.
    אלא אם כן אינך רואה את עמדותיה ביחס לפלסטינאים (שהן נוראות בכלל כלפי כל אדם) ואת תרומתה להתנחלויות כדבר נורא כל כך, ואז זה מעיד יותר מכל עליך ועל עולם ערכיך.

  9. אורי הגיב:

    גם אם אסכים עם קביעתך העניינית היחידה בתגובתך, לפיה " כדי למצוא אדם כראוי להנצחת זכרו, צריך לחשוב על המסר שמכלול מעשיו מעבירים לדורות הבאים" — אני יכול רק לציין שהמסר שמעבירה לדורות הבאים עוה"ד פליאה אלבק ז"ל הוא מסר הרבה יותר מעמיק וחשוב מבחינה ציבורית בישראל מהתעסקותה בענייני ההתנחלויות והפוליטיקה, המסר המובע במאמרי למעלה. מתוך היכרותי האישית עמה אני יכול להעיד על קנקנה ולא כמוך מתוך כלי התשקורת הישראלים, מעוזי השמאל-הקיצוני-הפוליטי. שכאמור, איני נמנע לא עם השמאל ולא עם הימין ואף לא עם המרכז, שפוי בעיני עצמו ככל שיהיה, ומעולם לא נמנעתי על אחד מהם וכל אלה מעניינים אותי כקליפת השום. שנאמר: "זה נבלה וזה טריפה".

    בכל אופן, אודה ולא אבוש שברשימתי למעלה התמקדתי בפניה החשובות בעיני של גב' אלבק ז"ל, תוך התעלמות מודעת מהשקפת עולמה הפוליטית, שלא שיקפה בעיני כמו בעיניה, את הווי עולמה ואורח-חייה.

    ואם כה מעניינך בכל הנוגע ליחסה של אלבק ז"ל אל אחינו הפלסטינאים ושטחיהם הכבושים מידי ישראל (וישראל כבשה מהם בחזרה) — הרי לך לדעת שבית המשפט העליון נהג לקבל את רוב עמדותיה המשפטיות בפניו. כך שהאשמה היא לא בה, כמו במערכת החוק הישראלית הקיימת, שהיא רקדה על-פי החליל שלה בהתאם למנגינה, שבמקרה גם התאימה לעמדותיה הפוליטיות. ביג דיל! כל פוליטיקאי ישראלי ממוצא נוהג כן מידי שעה בשעה, ולא שמעתיך זועק ובועט.

  10. אחרי נימוק משכנע כזה, אין לי מה להוסיף.

  11. שאתה מיתמם או אתה תמים, אם אתה באמת מאמין שאפשר להעביר סקירה על אשה כזאת, בלא להתייחס לפן הפוליטי של מעשיה, ובעיקר תמימות או היתממות מצדך לצפות שאנשים 'יעצמו את עיניהם' ולא יראו את מה שאתה לא רוצה שיראו בה, ויסתפקו במה שאתה מגיש להם.

    בלי קשר שגם לי יש ביקורת על הקלות בה נהגו המערכות הפוליטיות לרקוד לפי חלילם של המתנחלים, אבל אני לא חושב שכל פקיד משפטי היה מסוגל להמציא רעיונות כמו הרעיון שלפיו אדם שאיבד את אשתו אינו ראוי לפיצויים כי אובדן פה לפרנס מביא לו רווחה כלכלית, לכך דרוש מוח יצירתי במיוחד.

  12. אורי הגיב:

    שנית, אינני מצפה אף פעם מהקורא שיסתפק לו במה שאגיש לפניו, בדיוק כפי שבעצמי לא אסתפק במה שיוגש לפניי, אלא אוסיף לדעת עוד ועוד על המוגש לי על מגש של כסף. אני חוזר ואומר שלא באתי אלא להאיר קורטוב מפניה האחרים ואולי הפחות-מוכרים למכורי וניזוני כלי התשקורת הישראליים. תודה שלא הכרת מפניה הנ"ל שבסקירתי, אם בכלל קראת את דברי הפוסט ולא נזעקת לך ממערתך.

    שלישית, לא תוכל להעלים את העובדה הפשוטה שכמשפטן אעיד עליה כאן: לא בכדי בית המשפט העליון נהג לקבל את רוב עמדותיה/טענותיה המשפטיות בפניו. וכל מילה נוספת מיותרת.

  13. הכבוד שאתה נותן פה לבני שיחך עולה רק במעט על הכבוד שראויה לו לדעתי פליאה אלבק. ולמעשה מן הראוי היה שאשלח אותך לעזאזל ואסיים בזאת. אני מודה שקראתי את הפוסט די מעט (בעיקר חיפשתי איזה איזכור, בדל של איזכורון, למחלוקת הציבורית שעוררו מעשיה והתבטאויותיה אך לא מצאתי) אך השאלה אם אני קראתי אותו או לא אינה חשובה כאן, ומה שמבחינתי מעניין כאן הוא מה הבחירה שלך להתעלם מעצם האיזכור משקפת עליך.

    וסתם מעניין אותי עד כמה היית קורא עד הסוף מאמר שנועד לשבח (מטעם "מי שהכיר" דמות אשר מבחינתך מייצגת ערכים שאתה שולל, האם היה מעניין אותך למשל לקרוא על טעמו הקולינרי המשובח של טומי לפיד? וכאשר יתמו ימיו עד 120, האם תוכל לשכוח לו את יחסו לאורח חייך, ומה תאמר על מאמרים מסכמים שיתעלמו מנקודה זו?

    ולגבי בית המשפט, בהמשך למה שכבר אמרתי, אני אינני מחוייב לענות אמן על כל החלטותיו. השופטים הם בני אדם ומסוגלים לטעות. אתה לעומת זאת נראה לי אחד מאלה שמשבחים או מגנים את בית המשפט לפי איך שנוח להם. כשפסיקתו לא עולה בקנה אחד עם טעמך, זהו "בית משפט של מרצ" וכו', אבל אין לך בעיה לראות בו סמכות נכבדה, כשאתה נדרש לו לעדות כ'מי שקיבל את פסיקותיה של פליאה המופלאה'.

    לילה טוב.

  14. אורי הגיב:

    ה"נזעקת ממערתך" אינו אלא ביטוי ריטורי בהקשר הענייני: אתה מתקומם כנגד מעשיה הפוליטיים של אישה שאינך נמנה על צדה במתרס הפוליטי, בעוד שכל פוליטיקאי ישראלי ממוצא נוהג כפי שנהגה, בפרט השמאלני ביותר.

    וטוב שהועלת בטובך להתוודות על התנהגותך הנילוזה מלכתחילה. מלכתחילה חיפשת לך את הפן הפוליטי בכתבה, שכן על פי יישק כל דבר, לטב או למוטב. פיך ענה בך.

    גם אני אינני מחוייב לענות אמן על כל החלטות בג"צ, אבל עצם העובדה שיושבי על כס הנחשבים בעיני עצמם ל"נאורים" שבעם נהגו לעטות אוזן קשבת ואף לקבל את רוב טענותיה של עו"ד פליאה אלבק ז"ל בתפקידה המקצועי-המדיני — אומר הרבה בנושא הנידון.

  15. הדואה למרחקים הגיב:

    פליאה אלבק, הייתה משפטנית דגולה. חבל עליה. היא הדוגמה לחוסר הסובלנות של אנשי השמאל, שכן היא שיחקה בכלים המשפטיים שלהם, בכדי לקיים את מצוות יישוב הארץ, וביררה לכל שלא החוק הוא הבעיה אלא האג'נדה הפוליטית.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s