הכול מצביע אל אלוהים

הפרופ' יקיר שושני, "בקשר לאלוהים", אוניברסיטה משודרת/משרד הביטחון, 170 עמ', תשס"ה 2005

 

אנקדוטה ידועה מספרת, כי כשהאסטרונום לפלאס הסביר לנפוליאון את אופן תנועתם של גרמי השמים, שאל אותו הקיסר מה מקומו של בורא עולם בכל המערכת המופלאה הזאת. "לא הייתי זקוק להיפותזה כזאת", ענה לו האסטרונום בלקוניות אפיקורסית, שמאפיינת מן הסתם את עמדתם של רוב המדענים המודרנים. הפילוסוף הבריטי האתאיסט ברטראנד ראסל נשאל פעם בהקשר דומה, מה יעשה אם יתברר לו אחרי מותו כי יש אלהים, בניגוד למה שהאמין כל חייו. אפשרות כזאת, ענה ראסל, אינה בגדר האפשר. ואם בכל זאת, חזר ונשאל: מה תאמר לאלהים במקרה שהוא אכן קיים? אומר לו, טען ראסל, שהוא היה צריך לתת לי הרבה יותר הוכחות לקיומו.

 

המדע יכול לתאר לנו תופעות ולברר את אופן פעולתן, וגם לפצח את הרכבו הגנטי של יתוש, אך הוא אינו מסוגל לענות על צמד שאלות הנצח:

                            למה הדברים הם כך ולא אחרת?

                       ולמה בכלל יש משהו במקום לא כלום?

לאורך כל תולדות הפילוסופיה והמדע עסקו רבים וטובים בניסיון להוכיח את קיומו של בורא עולם, לאו דווקא למען כינונה של איזו פרקטיקה דתית, אלא כהכרח לוגי. החיפוש החילוני אחר עקבותיו של אלהים בעולמנו קיבל תאוצה לקראת הפוטו-פיניש של המילניום, כשרבים חשו שסוף העולם מחכה מעבר לסיבוב. בין אם בכנסים פילוסופיים ומדעיים באקדמיות נחשבות. דרך ספרים רבים שדנו בנושא – כדוגמת "טיל לוגי מדעי לאלוהים ובחזרה" של ד"ר יובל שטייניץ או "אלוהים: ביוגראפיה" של ג'ק מיילס (בחן את אישיותו הבעייתית של הבורא כגיבור טראגי), אם לציין רק שניים מהם – וכלה בפרסומים פופולאריים במגאזינים כמו "משקפיים" ועיתון "הארץ", שהקדיש ביולי 96 מוסף שלם לאלהים.

והנה מצטרף אל הרשימה "בקשר לאלוהים", ספרו המשובח ומאיר העיניים של יקיר שושני: פרופסור לפיסיקה במשלח ידו, אך בעל השקפת עולם תאיסטית על-פי אמונתו הפילוסופית, שמבקשת להחזיר את אלהים למגרש המשחקים של ההומו-ספיאנס החדש, הקרוי משום מה רציונאלי. התוצאה היא מסע מרתק בתולדות הפילוסופיה והמדע, ששושני חוזר ממנו עם הרבה שאלות פתוחות אבל עם תשובה אחת גדולה: "ללא קיום האלוהים לא ייתכן פשר כלשהו למושג 'קיום' במובנו הרחב ביותר".

מה ששושני אומר במילים פשוטות לקוראיו הוא לא רק שיש אלהים, אלא שכל ניסיון להבין את יקומנו ללא בורא חיצוני הוא לא פחות אבסורדי או מופרך מאמונה במפץ הגדול ובאבולוציה דרוויניסטית, שהרי "אילו העולם היה אקראי לחלוטין, ללא חוקים, לא היה כלל מובן ליצירת מערכת פיזיקלית יציבה כלשהי, תהיה זו אטום או מולקולה, שלא לדבר על חומצות אמינו ותרכובות ביו כימיות המורכבות מהן". יתר על כן, כשבוחנים את המוטיבציה המדעית-אתיאיסטית מחד גיסא, ואת האמונה התיאיסטית מאידך גיסא, מגלים שההבדל הוא כמעט סמנטי, משום ששתי הגישות חותרות לאותה מטרה: "חיפוש אחר ישות הכרחית אחת שממנה ינבעו כל יתר הישויות".

מה שיפה, ואפילו מרגש אצל שושני הוא לא רק הרב-תחומיות הרנסנסית ובהירות המבע שלו, אלא חירות המחשבה, הספקנות והסקרנות האינסופית – שאובדים לרוב יצירי אנוש יחד עם הבקבוק והמוצץ. שושני ניחן ביכולת לשזור תמונת עולם קוהרנטית מפיזיקה, מטאפיזיקה, פילוסופיה, פסוקי תנ"ך, קדושים נוצריים, אינטואיציות שכלתניות ותחושות בטן, בד בבד מקבל באהבה את מגבלות תבונתו האנושית לפתור את חידות היסוד של העולם.

כל זה הזכיר לי סיפור חביב שהביא סטיבן הוקינג בספרו "קיצור תולדות הזמן", על ניסיון לפתור את חידת פעולתו של העולם. מדען ידוע, הוא מספר, הסביר בהרצאה פומבית על אסטרונומיה על מיקומו של כדור הארץ במערכת השמש, וכיצד זו חגה סביב מרכזו של אוסף הכוכבים, שבה שוכן אחר כבוד יקומנו. בסוף ההרצאה קמה גברת קטנה וזקנה שישבה בשורה האחורית ואמרה: "מה שסיפרת לנו זו שטות אחת גדולה. העולם הוא לוח שטוח המונח על גבו של צב ענקי". "ועל מה עומד הצב?" שאל המדען בחיוך. "אתה פיקח גדול, בחור צעיר, אבל יש צבים כל הדרך עד למטה".

מתולדות המדע למדנו, שלמרות הגיחוך האינסטינקטיבי שמעוררת תשובתה של הגברת, אל לנו לזלזל באמונותיהם "הצביות" ו"הפרימיטיביות" של קודמינו, ש"היו בכללן לא פחות מדעיות ולא יותר פרי של מוזרות אנושית מאלה הרווחות היום", כפי שמוכיח תומאס קון בספרו על "המבנה של מהפכות מדעיות".

זאת ועוד, ניסיונם של פיזיקאים מודרניים לתאר את ערש לידתו של היקום במין מפץ גדול, אולי יכול לשחזר את פרומיל השנייה הראשונה שאחרי הבום, אבל המדע אף פעם לא ייתן לנו תשובה מי לחץ על הכפתור, או מאיפה לכל השדים והרוחות הגיע "הצב הראשון". 

                  ההימור של בלז פסקל

"הפיזיקה היום אינה יכולה להציע פשר לבריאה, וכל שיש בידה לעשות הוא לתאר את התפתחות היקום החל מנקודת זמן מסוימת", מסכם שושני את מגבלתה העיקרית של הפיזיקה, שמעצם טבעה והגדרתה ישימה רק כאשר קיימים חלל וזמן – משהו שאפשר למדוד אותו ולנסח לגביו חוקים. המדע יכול לתאר לנו תופעות ולברר את אופן פעולתן, וגם לפצח את הרכבו הגנטי של יתוש, אך הוא אינו מסוגל לענות על צמד שאלות הנצח: למה הדברים הם כך ולא אחרת, ולמה בכלל יש משהו במקום לא כלום. "חקר התשתית שעליה מבוססת הפיזיקה, זו שהיתה קיימת לפני המפץ הגדול, שייך אפוא לתחום עיון אחר לחלוטין, שאינו יכול להתבסס על ניסויים ותצפיות, ולכן חייב לנבוע מהבינה האנושית הצרופה שהיא חלק מן החוכמה האלהית".

אם ספרו של שושני לא ישקם "בטוב" את הרומאן ההרוס שלנו עם אלהים, אולי כדאי להקשיב לפסקל, הפילוסוף והמתמטיקאי, שלפי חישוביו ההסתברותיים מצא שאמונה באלהים היא הימור טוב יותר מחיים אתיאיסטיים. החשבון של פסקל היה פשוט: אם אתה חי כאילו יש אלהים ובסוף אין, בסך הכול מנעת מעצמך כמה תענוגות חולפים, אולם אם חיית כאילו אין אלהים ובסופו של דבר התברר שיש, אז צפוי לך גיהנום של נצח נצחים. ואם תהיתם למה ריבונו של עולם שותק כבר הרבה שנים, אפשר למצוא לכך הסבר בכתובת גרפיטי שראיתי פעם בליברפול: "אלהים קיים ומרגיש בטוב, אבל פשוט עובד עכשיו על פרוייקט פחות שאפתני".

————————————————————————-

לקריאה נוספת, ראו:

האל כמ.ש.ל. – פרקים 1 ו-2 מתוך הספר "בקשר לאלוהים".

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה מדע ואמונה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

0 תגובות על הכול מצביע אל אלוהים

  1. עומרון הגיב:

    אך רוב הספרים על אלוהים מתחילים בעמדה ברורה. מרגע שיש בידך עמדה ברורה ההוכחה לקיומו של אלוהים או היעדר קיומו הופכת להיות פשוטה יותר ויותר.

    זו באמת שאלה אמונית ולא מדעית (האם יש או אין אל) וכל ההוכחות לכאן או לכאן הן תרגיל אינטלקטואלי משעשע לכל היותר.

    credo quia absurdum est
    (זה הביטוי?)

  2. יש בידי את ההוכחה הניצחת ועתה אחשוף אותה בפעם הראשונה.
    יש לציין שעבדתי על הוכחה זו שנים על גבי שנים, מה שאינו גורע מפשטותה.
    והנה ההוכחה:

    לגברים יש פטמות.

    אם יש אלוהים מדוע הוא ברא לגברים פטמות? אם מישהו יכול להסביר לי את זה הוא זוכה בחולצה, תקליט ואולי גם חיי נצח…

  3. מיקי הגיב:

    הוא בסך הכל רצה לאפשר גם לאנשים כמוך להוכיח את מציאותו

  4. ביג בירד הגיב:

    כנראה שאין לך מושג מה אתה אומר. אם בעיניך האמונה שהעולם נשען על גבי צב ענק היא אמונה שתקפה ממש כמו התפיסה שהעולם הוא ישות קוסמית הסובבת סביב השמש במסלול קבוע, כי אז אין בעיניך שום הבדל בין מדע לאמונה. באותה מידה, לפי מה שאני מבין, לגיטימית בעיניך הקביעה שהחתולה שלי בראה את היקום.

    תודה לאל, המדע חי ונושם בדיוק בגלל העובדה שהתפיסה האלילית שלך כבר הופרכה אלפי פעמים. אבלשום אליצור כותב את זה יותר טוב ממני: http://www.aplaton.co.il/story_121

  5. הליבוט הגיב:

    גרי, לפי התיאוריה שלך לא הוכחת שאין אלוהים, אלא – שאלוהים הוא אישה.

  6. אורי הגיב:

    אתה מתייחס בעיקר לקטע מהמאמר: מתולדות המדע למדנו, שלמרות הגיחוך האינסטינקטיבי שמעוררת תשובתה של הגברת, אל לנו לזלזל באמונותיהם "הצביות" ו"הפרימיטיביות" של קודמינו, ש"היו בכללן לא פחות מדעיות ולא יותר פרי של מוזרות אנושית מאלה הרווחות היום", כפי שמוכיח תומאס קון בספרו על "המבנה של מהפכות מדעיות". (ע"כ).

    האמונה העתיקה שהעולם נשען על גבי צב ענק היא אמונה.
    האמונה העכשווית שהעולם סובב סביב השמש במסלול קבוע היא אמונה הנראית לנו ודאית יותר מהקודמת, אך עדיין זאת אמונה שלנו מהרבה סיבות הגיוניות ואפילו פסיכולוגיות.
    לעומת זאת, חתולה שבראה את היקום אינה יכולה להיות אמונה כי אם סכלות. שנינו יודעים למה הכי מסוגלת החתולה שלך ושנינו יכולים לשער למה היא היתה מסוגלת לו אכן בראה את היקום.

    ועם כל הכבוד לד"ר אבשלום אליצור, יש לו עוד הרבה מאוד בכדי לגרד מקרסולי נעליהם של תומאס קון וקארל פופר, הפילוסופים הבלתי-מעורערים של מדע, גם בעיני אליצור; שהקטע במאמר המתייחס לנקודות שעוררת, נשען על כתפיהם הרחבות למדי.

  7. עומרון הגיב:

    העולם סובב סביב השמש הנה עובדה ולא אמונה.
    משקלם הסגולי של המים גדול יותר משל מימן – עובדה. לא אמונה.

    אל תבלבל בין תיאוריות לעובדות.
    אכן, תיאוריות דומות במובן מסוים לאמונות בכך שאינן יושבות על העובדות לבדן אלא נארגות באמצעות היקשים לוגיים, אך עובדות הן עובדות.
    ואם אתה חושב שההיגד העולם סובב סביב השמש הנו אמונה בלבד ולא עובדה, יש לך בעיה מהותית עם תפיסת המציאות.

    ואגב, אל תחפש סימוכין לכך אצל פופר או קון, כי הם לא בילבלו בין עובדות לתיאוריות.

  8. ביג בירד הגיב:

    ובכן, אתה נוטה לזלזל בממצאים מדעיים באמצעות כינויים "אמונה". ככל הנראה גם אתה מבין שנכון יותר למדוד את המציאות בכלים מדעיים ולא באמצעות אמונות. ואגב, אם אתה מאמין שהשתחוות בפני אבן היא סוג של יצירת קשר עם בורא עולם, אתה מציב את עצמך במדויק בקטגוריה הפגאנית.
    לצורך העניין, תמיד תוכל לדמיין שכפי שהוא מגולם באותה אבן (הכותל המערבי, או כל אבן שרק תרצה) הוא גם מגולם בגופה של החתולה שלי. אין שום הבדל.

    אשר לאבשלום אליצור, האיש הוכתר בזמנו כאחד מחשובי ההוגים בישראל. אבל גם אם נניח לכך, הרי שאינך מתמודד עם שום טענה מהטענות שהעלה. ואם חשיבתם של פופר וקון (שאבשלום מקבל את הנחות היסוד שלהם) נכונה בעיניך, הרי שטיעוניך מופרכים בדיוק מהניממוקים שהעלו שניים אלה.

  9. גל הגיב:

    זאת אומרת אורי קציר. אולי תעשה את הפרסום חינם לאתר שלך בשמך המלא, כדי שיהיה ברור ששבעל האתר הוא זה שממליץ עליו?

  10. אורי הגיב:

    אם תועיל בבקשה להסביר את עצמך יותר.

  11. יוסף עוזר הגיב:

    אהבתי מאד את ההוכחה הניצחת של גרי אפשטיין לאי קיומו לכאורה של אלוהים:

    לגברים יש פטמות.

    אם יש אלוהים מדוע הוא ברא לגברים פטמות? אם מישהו יכול להסביר לי את זה הוא זוכה בחולצה, תקליט ואולי גם חיי נצח…

    המעניין הוא שגם אני עסב דתי על אותו מחקר והמסקנה העלתה במעבדה הרבה ערפל, עשדן ובועות.
    אחרי שהן שככו היתה התבהרות ונודע:
    לגברים יש פטמות. רק אלוהים יכול לחשוב על דבר מדהים כמו מפטמות לגברים
    כל יוצר רציונאלי היה מונע מהן את האביזר . אלוהים הוא יצירתי באופן חריג גאוניותו טבועה בחזה של כל איש כדי שאם אין לו מוח, יוכל לומר: מִבשָרִי אחזה אלוהַ

  12. בני הגיב:

    פטמות מאוד יעילות בסקס, ומהוות איבר נהדר לגירוי היצר. כך שלא ניתן לומר שהן מיותרות.!