מחסן הצורות הפנימי של המשוררת רחל חלפי

המשוררת רחל חלפי, שבימים אלה רואה אור מהדורה חדשה ומורחבת של אסופת שיריה: "מקלעת השמש" (בהוצ' הקיבוץ המאוחד), חושפת בריאיון למוסף "ספרים" ("הארץ") בחוות-דעתה על שאלת-השאלות "מהו הטקסט העברי האהוב עלייך?" את מחסן הצורות הפנימי והיניקה של שירתה:

 

"כשאני בוהה מול השאלה הזאת מיד קופצים קרעי טקסטים בתוכי וצועקים 'אני! אני!'. אבל כרגע, אני נמשכת לדבר על התפילות שבסידור. לא גדלתי במסגרת שבה זהו לחם היום-יום, אבל כשאני קוראת מדי פעם בתפילות שלנו, לא קורה שאינני מתרגשת מן התבונה והלב והתמצות. הנה, אני פותחת באקראי את תפילות יום כיפור: 'הזדונות והשגגות אתה מכיר … הגלויים והנסתרים. לפניך הם גלויים וידועים. מה אנו. מה חיינו. מה חסדנו. מה צדקותינו. מה ישועתנו. מה כחנו. מה גבורתנו. מה נאמר לפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו הלא כל הגיבורים כאין לפניך ואנשי השם כלא היו וחכמים כבלי מדע ונבונים כבלי השכל כי רוב מעשיהם תוהו וימי חייהם הבל לפניך…'."

——————————-

וראו רשימתו של המשורר אילן שיינפלד על שירתה של רחל חלפי, מתוך "הסדנה לשירה", שראה אור לאחרונה בהוצ' "שופרא".

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה בּשֵם אוֹמְרם. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

0 תגובות על מחסן הצורות הפנימי של המשוררת רחל חלפי

  1. סוטה הכפר הגלובלי הגיב:

    וראינו גם את ה"דיון" שהתפתח שם בין הכלומניקים והאפסים, הרגילים לשרוץ שם.
    הידעתם?
    גם רחל חלפי לא צלחה את הרף "הגבוה"(?), שך הטוקבקיסטים האיכותיים של האייל הקורא.
    גם אילן שיינפלד חטף.
    נו, טוב, אף אחד מהם לא עומד בסטנדרטים הגבוהים של הכלומניקים האלה.
    גילוי נאות- שיר אומלל שלי, פורסם שם, לפני כמה שנים, וזכה בעיקרו של דבר, מרוב הכותבים המוצלחים של האייל, לקיתונות של רפש.
    נו, אז מה אני אגיד: אני בחברה טובה.
    אם רחל חלפי, משוררת נהדרת, מבריקה, ואחת הטובות ביותר מבין המשוררים הכותבים במקומותינו, מקבלת את מנת-הרפש שלה מהאפסים ההם, ש"לא אוהבים את השיר", וכד', אז מה אגיד, אני, הקטן?
    נו,טוב, העיקר ש"האייל האלמוני", "שוטה-הכפר הגלובלי", ושאר הגאונים, מרוצים מעצמם.

  2. 25 הגיב:

    מי שמצפה שמשוררים אחרים יפרגנו לו, ציפה לאחרית העולם .
    המשוררים – הגרועים ביותר מבחינת התייחסות לזאב אחר.
    ציירים נחמדים יותר
    סופרים נחמדים יותר
    לא משוררים.

    משורר המחפש לו קהילה יפה יעשה אם יקים אותה בעצמו עם קומץ חסידים האוהבים את שירתו ולא ינסה לטפס על אילנות של כתבי עת ועוד גופים שבהם יושבים זאבים אחרים .

    שירה היתה ונשארה היצירה הנוגה , הרגישה ביותר
    הנוצרת מהמקום הכמוס ביותר
    הרוחני ביותר.

    מי שרוצה לחבור לקהילת זאבים שיעשה זאת.
    ויחטוף.

    ודרך אגב לגבי ההתייחסות של הציבור הרחב.
    אין חכמות, זאבים יקרים

    הציבור לא מטומטם.
    אם השירה חודרת ונוגעת הוא יגיד את זה.

    אם השירה לא מדברת אלא בקודים מסוגים אחרים
    הציבור פחות יאהב, או לא יאהב.

    באינטרנט זו לא חכמה כזו גדולה לרדת על משוררים
    בטוקבקים, כל זב חוטם עושה זאת תחת שם בדוי.
    אין אם הוא צודק או טועה.

    בסופו של דבר כוחם של השירים לבדם יקבע את גורלו של המשורר.
    לא כתבי עת, לא טוקבקים, ולא זאבים בודדים אחרים.

    שכל משורר יעשה לביתו.

  3. יעל הגיב:

    בת יענה בת יענה.
    יש הומור סרקסטי בשיר.
    חוץ מזה כל מה ששיינפלד תרגם שם לכדי
    אמירות מצוצות מהאצבע על מעמד האשה
    על המילה "יעני" ועוד
    הופכים את השיר לשיר יבש,
    משעמם, חסר ברק

    ————

    התופעה שבה לוקחים שיר
    ומישהו מדביק לו הסברים ותוויות,
    ולהבדיל אלפי הבדלות מאמנות פלאסטית,
    גורמים לכך שהשיר על המשמעות שהדביק לו אותו מבקר ספרות, מייבש אותו, לא מותיר לאנשים אחרים אפשרות לקרוא אותו ולפענח את תכניו מנקודת מבט אחרות.

    ———-
    ניתוח השיר על ידי מבקר ספרות, במקרה זה שיינפלד,
    הופך את השיר לחד צדדי
    חד מימדי, ואטום לשיח .
    בכיוונים אחרים
    ———

    הפרשנות שלי על השיר הזה
    דרך "בת יענה" מכוונת למקום אחר לגמרי
    מה שהמשוררת אומרת פה בשתי מילים
    דרך שיר ארוך מדיי , שהמשכו מייגע
    מדיי, ואפשר היה לקצרו ביותר מחצי הוא:

    תנו לי להיות בת יענה בעולם כזה.
    לא רוצה לראות, לא לדעת, לא לעבוד, לא להתבונן.
    המציאות קשה מדיי.

    אין ספק שחלפי כתבה שיר טוב.
    אם כי שוב, ארוך מדיי
    והניתוח של שיינפלד פוגע בשיר הזה
    לא מוסיף לו כלום, אלא רק גורע.

    בינתיים איך לא,
    כתב שיינפלד מדריך למשורר המתחיל
    עם עצות אחיתופל על איך כותבים שירה

  4. אנונימוס בלפי הגדול הגיב:

    משוררת נפלאה ומעל, גבוה מעל הביצה

  5. גברת כליל הגיב:

    מכל הדיבורים והברבורים כאן שכחתם את השיר המעולה של מאיה בז'רנו בשם: בת יענה – קומפקטי פמיניסטי וקצר יותר
    יש בו יותר מיסתורין וריתמוס ועל שום כן

    ראוי לדיון
    וקריאה בטח
    גברת כליל

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s