אז מה קרה?!

אז מה קרה?!   / יוסף עוזר

 

הוא היה בן חמש, בוייטנאם, ברכיו רעדו נקשו

הוריו, סבתו, אחיו, נדלקו בפצצת נפלאם.

חייל אמריקאי הגיש לו מימיה.

זהו, הכול חלף כלא היה: החייל נתן מְעַט בַּמִימִיָה.

אז מה קרה?!

ראיתי ילד נפוח בטן: "ביאפרה", ארצו השכוחה.

"קודאק" רשום על  הצילום

המצלמה הקדושה שמנציחה רק מה שהיא רוצה.

הצילום ממוסגר במוזיאון. הנה, הכול חלף כלא היה:

הכניסה חינם ביום ראשון.

אז מה קרה?!

הייתי ילד במערה נחבא מִיוָנִים, מרומאים,

ממסעות צלב, של בני ארץ "אשכנז"

כי שמרתי שבת. כי אכלתי בָּצָל מעֻשָׂר וְשׁוּם,

כי אני אוהב "כשר" וגם כי שרתי: "מעוז צור!" כי התפוצצתי!

עמוס עוז כתב לי: השיר מעוז צור הזה,

השיר הזה , הוא, איך לומר: קצת נאצי.

אז הוא אמר: אז מה קרה?!                

מאז כבר לא הכול חלף כלא היה.

 

————————————————————————————–

השיר הזה של המשורר יוסף עוזר נכתב בעקבות מאמרי ב"רשימות" על זכייתו של הסופר עמוס עוז בפרס גיתה הגרמני: "עיטור עוז". וכך כתבתי שם בהקשר לימי החנוכה:

 

עוז מספר למשל על "…השיר הלא-יפה הזה, 'מעוז צור', שאולי הרבה יותר טוב לא לחשוב על המילים הנאציות שלו" ("סיפור על אהבה וחושך", עמ' 230). האם השיר הזה נאצי? שימו לב מה אירע אז מבחינה היסטורית: היוונים פלשו לארץ לא להם, הרגו בתושביה ככל הבא ליד, ערערו את אמונת עולמם של המקומיים והתערבו בברוטאליות בתרבות ששררה בישראל ואילו עמוס עוז מניח את המשקל הטעון והאימתני "נאצי" על שיר ששרים ילדי ישראל. כל זאת מבלי שישכיל להבדיל בין שנאת השונא (של היהודים) לבין שנאת האחר והשונה (של הנאצים ועוזריהם). שכן, השנאה להמן הרשע, כמו לשאר שונאי ועוכרי ישראל, מבטאת את שנאת השנאה של השונא, שהיא תופעה מובנת ואולי במידה מסוימת אף חיובית. ההבדל המהותי בין מעשי היוונים למעשי היהודים באותם ימים התבטא בכך שבניגוד גמור ליוונים, היהודים הגיבו במה שהם טובים בו, במה שהופך את עוז עצמו לראוי לפרס היוקרתי ביותר בעולם הספרות – במילים! היהודים לא הגיבו בכוח הזרוע, אלא בשירה ובספרות.

היהודים האלה כתבו שיר שנקרא "מעוז צור", ובו בין השאר מבוטאת תקוות ליבם: "חשוף זרוע קודשך וקרב קץ הישועה / נקום נקמת דם עבדיך, מאומה הרשעה / כי ארוכה לנו הישועה ואין קץ לימי הרעה". במילים אחרות, היהודים מוסרים לשמיים את נקמתם מאומה כובשת ופושעת, ביודעם כי אין בידם להיוושע בנקמת ידם ובאין קץ לימי הרעה שהם "אוכלים" מידי היוונים. השאלה הנשאלת היא: מה כה נאצי בשיר הזה? והאם זהו המסר החשוב שיש לעוז להעביר היום לאירופאים, בפרט לאנטישמים שבהם מהחוגים האינטלקטואליים? לא נותר אלא רק לדמיין לעצמנו מה חושב לעצמו קורא גרמני מצוי לנוכח הביטוי "שיר נאצי" כשבוחר להגדיר כך סופר ישראלי שיר יהודי עתיק יומין. איזה "אמרנו לכם" וש"גם אצלכם" זה רק לא מעורר בנפשו הגרמנית עד לשד עצמותיה.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה שירה עכשווית. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s