על כושר ריכוז

הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים (שמות ב, יב)

לעתים, בשעת לימוד, קיים קושי בריכוז המחשבה, הן כאשר הלימוד נערך במסגרת חברתית, והן כאשר הפרט עוסק בגפו בעיון ובלימוד. הסיבות להסחת הדעת יכולות להיות חיצוניות כגון: רעש, תאורה, תנועה וכדומה, או סיבות פנימיות כגון: בעיות אישיות, טרדות למיניהן, מצב בריאותי וכולי.

 

   מארק שאגאל. יהודי מתרכז בתפילה

"הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים" (שמות יב, ב), על הפסוק הזה מספרת הגמרא, שפעם אחת, רבי אלעזר בן ערך, המובחר שבתלמידי רבי יוחנן בן זכאי, נפרד מן החכמים והלך אצל אשתו לדיומסית (מקום מרחצאות) ושכח תלמודו. כשחזר לבית המדרש לא הצליח לקרוא את הפסוק "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם" וקרא: "הַחֵרֵשׁ הָיָה לִבָּם". ביקשו חכמים רחמים עליו ונתרפא (תלמוד בבלי, שבת קמז, ע"ב).

ר' אלעזר שטבל במרחצאות, זחה עליו דעתו, ומסיבות פסיכוסומטיות (נפשיות-גופניות) נתקשה בראייה מאבחנת ובריכוז שכלי.   ה- ד שבמילה "החדש" נראתה לו כמו ר,   ה- ז במילה "הזה" נראתה לו כמו י,   וה- כ במילה "לכם" נראתה לו כמו ב (כך שבמקום "הַחֹדֶשׁ" הוא קרא "הַחֵרֵשׁ"). כדאי לשים לב למשמעות הסמלית של המשפט: "הַחֵרֵשׁ הָיָה לִבָּם", הבא להעיד על ר' אלעזר בעצמו, שעקב חוסר הריכוז שלו עיוות את הפסוק. כאילו לבו היה חירשׁ, ועיניו ושכלו לא תפקדו כראוי.

העובדה שבגמרא מובאת בסיפור על ר' אלעזר המצווה הראשונה שהורה משה לישראל, איננה מפליאה, שהרי קביעת החודשים – חלוקת הזמן – ניתנה בידי אדם וחכמים רצו ללמדנו באמצעות הסיפור עד כמה חשוב להקפיד על כל תג ותג שבתורה.

רצוי מאוד שאנו וילדינו נקרא בתורה לפי הטעמים בדיוק מְרַבִּי ובהטעמה נכונה, שכן הם מביאים להבנה ולהזדהות.

כיום ישנם אמצעים המאפשרים לפתח כושר ריכוז טוב בשעת הלימוד על-ידי מעבר מדורג מן המוחש לתפיסה מופשטת, ארגון חלל הלימוד, סביבת הלומדים, שימוש בשיטות אור-קוליות מיוחדות, הוראה על-פי גישות מתודיות ופסיכולוגיות, למידה מתוך ספרי לימוד מתוכננים ובנויים בהתאמה ללומדים ולעתים אפילו שימוש בתרופות.

ר' שמעון אומר: המהלך בדרך ושונֶה, ומפסיק ממשנתו ואומר: "מה נאה אילן זה, מה נאה ניר זה", מעלה עליו הכתוב, כאילו מתחייב בנפשו (משנה, אבות פ"ג, מ"ז).

האם יש קשר בין ריכוז בשעת הלימוד לבין דברי ר' שמעון? ולמה כוונת המילים "מתחייב בנפשו"?

———————————-

מקורות לעיון ולהרחבה:

1.     דברים לא, יג;  ישעיהו א, יז;  כט, יג;   זכריה ב, ו;   תהילים קיט, עג;  קהלת יב, ט;   דניאל א, ד.     

2.     תלמוד בבלי, ברכות כב ע"א: "דתניא והודעתם לבניך" ואילך;   עירובין נד, ע"ב:   "רבי פרידא הוה ליה ההוא תלמידא" ואילך;   סה, ע"א: "אמר רבי חנינא כל המפיק מגן" ואילך.

3.     תלמוד ירושלמי, ברכות פרק ה,הלכה א – "רבי יניי ורבי יונתן הוו מטיילין".

4.    בראשית רבה, פרשה לד – ד"ה: טו "חד תלמיד".

5.    רמב"ם, ספר המדע, הלכות תלמוד תורה ג, ו – ד"ה: "מי שנשאו לבו".

6.     שו"ת אגרות משה של הרב משה פיינשטיין, חלק יורה דעה, סימן כט – "החילוק בין שוטה הפטור ממצוות ופתי החייב במצוות".

 

7.     אדלר עו"ד ישראל, "החדש הזה לכם", דף שבועי 583, פרשת בא, אוניברסיטת בר-אילן, תשס"ה.

8.     דומוביץ הרב בנימין, "על הוראה מחנכת", בתוך: ניב המדרשיה יב, תשל"ו-ז.

 

9.     מלמד-כהן ד"ר רחמים, הילד החריג והחינוך המיוחד על-פי מקורות ביהדות, הוצאה עצמית, תשס"ב, עמ' 84-39.

10.    ראטה הרב משולם, "תלמיד שלא ראה סימן יפה במשנתו", בתוך: קרנות צדי"ק, לריא"ה הרצוג בתשי"א, תשנ"ב, עמ' קצו-קצז.

11.    שר-שלום רחמים, "תיקון הלוח ע"י הלל וחתימתו בתקופת הגאונים", דף שבועי 274, פרשת יתרו, אוניברסיטת בר-אילן, תשכ"ט.

——————————-       

מתפרסם באדיבות המחבר, מתוך ספרו החדש "פרשת השבוע – רעיונות חינוכיים" שניתן להשיג בטל' 02-5664713, בעלות של 40 ש"ח בלבד (כולל משלוח).

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה פרשת השבוע. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s