המדע והאֵל?

                                                                                                               

"המדע והאל – השתלבות חכמת המדע וחכמת התנ"ך", מאת ד"ר ג'ראלד שרודר, 293 עמ', בהוצאת כתר, ירושלים תשס"ב 2001

 

                   שער הספר

 

"על חופו של הבלתי-ידוע גילינו עקבות מוזרות", כתב הפיסיקאי האנגלי סר ארתור אדינגטון, "בזה אחר זה המצאנו תורות עמוקות בעבור גלוי מקורן. לבסוף הצלחנו למצוא את היצור אשר ממנו באו העקבות שראינו. והנה העקבות – עקבותינו". לפי אדינגטון יש את מה שלעולם לא נדע. אדינגטון הדגים בצורה קולעת את מגבלות הידע האנושי באמצעות הסיפור הבא: מדען פרס רשתות בכל שבעת הימים, בדק את תוכנן והכריז: "אין בעולם דגים שאורכם פחות מאינץ' אחד". אדם, שצפה בו מן הצד, בדק את הרשתות והשיב: "מכיוון שגודלו של חור הרשת הוא אינץ' אחד, לא היית יכול לדוג דגים שגודלם פחות מאינץ', גם אם היו דגים כאלה". דוגמא זו ממחישה לנו כיצד ניתן להוכיח באמצעות ניתוח שיטות המחקר שישנם דברים מסוימים אשר אין ביכולתנו לדעת. אדינגטון מצביע על כך שהעקרונות המדעיים הוודאיים והעמוקים ביותר קובעים שישנם דברים מסוימים אשר לא נדע לעולם.

אלה, השואבים את הידע המדעי שלהם מפרסומים פופולאריים השווים לכל נפש, סבורים דווקא שההפך הוא הנכון. הם "יודעים" ש"המדע הוכיח" דברים רבים. הם מאמינים שניתן לפתור כל בעיה באמצעות שכל ישר ותצפיות, שתעשנה בשיטות משוכללות ומדויקות, שתפותחנה במשך הזמן, שבורותנו בנושאים מסוימים הינה זמנית בלבד, ושעקרונית ניתן לדעת הכול. אולם הדוגמא שהביא אדינגטון מצביעה על כך שקיימות הגבלות פנימיות מהותיות לתחומי הידע האנושי. כך שאם ברצוננו לדעת מה ניתן לגלות באמצעות המדע, עלינו לבחון את השיטה המדעית.

בספר עיוני חדש ניתן לבחון היטב את השיטה המדעית בכללותה, כולל את מוגבלויותיה. מדובר בספרו של ד"ר ג'ראלד שרודר, "המדע והא-ל", שלאחר שהיה רב-מכר בארה"ב במשך למעלה משנה, מובא בזה לקורא העברי המצוי, בתרגומה המשובח של נילי לנדסברגר. ד"ר שרודר הוא פיסיקאי בהכשרתו מהמכון היוקרתי לטכנולוגיה MIT במסצ'וסטס ארה"ב, שם גם לימד מספר שנים; חקר בארה"ב במרכז לרדיואקטיביות ובחן פיצוצים גרעיניים תת-קרקעיים. כיום הוא מתגורר בירושלים וחוקר ב'מכון ויצמן למדע' בישראל. פרסומיו המדעיים המקצועיים חבקו מספר נושאים, למן אטמוספרת הראדון של הירח ועד להיווצרות חלב אֵם בבלוטות החלב.

בעשרות השנים האחרונות עוסק ד"ר שרודר גם במחקר פרשנויות שונות של התנ"ך, תוך התמקדות בספר בראשית. תוצאות מחקריו המגוונים דווחו במגזינים יוקרתיים כמו: 'טיים' ו'ניוזביק' ובעיתונים מובילים ברחבי העולם. מאמרו הראשון בעברית התפרסם בכתב העת "ניצוצות", גיליון 9: "לכל כוכב השעון שלו", העוסק בגיל היקום על-פי התורה והמדע. בין השאר, הוא יועץ מדעי לממשלות רבות, ומוסר סדרת הרצאות בקוסמולוגיה ובריאה בישיבת "אש התורה" בירושלים.

 

אם התנ"ך הוא יצירה אנושית, כטענת הכופרים במהותו, מה היו יכולים להיות מקורות המידע שעמדו לרשות כותבי הספר, שנכתב ללא ספק ולדעת כולם לפני הרבה מאוד שנים, והנה הוא טומן בחובו גילויים מדעיים עכשוויים מתחומי מחקר רחבי היקף? האם כותב התנ"ך הכיר את תיאוריות: 'היחסות', 'המיתרים', 'הקוואנטום' או את 'המפץ-הגדול', שכולן פרי התגלית של המדע המודרני? האם אותו מחבר עלום שם אך אנושי לדעתם, ידע, הכיר והשתמש במושג המתמטי של מימד ליקום? מכאן ברור שאם היה זה אדם כזה או אחר, אשר בדה לו ספרות ענפה כמספר הכרכים של לב טולסטוי או ויליאם שייקספיר, וקרא לה "תורה-נביאים-וכתובים", שאילולא היה קיים אדם שכזה – הרי שלא היה מעלה בדעתו לדעת, להכיר ולהשתמש באותם מונחים וכללי אינפורמציה שגילה וחשף "האדם המתפתח והמתקדם".

רבים מאתנו מבקשים ליישב את האמונה במדע עם האמונה שדברי התנ"ך, ספר הספרים הנצחי, הם אמת. עד עתה נראה היה שרק שתי דרכים לעשות זאת: להכריז שהתנ"ך הוא שירה וספרות, ולהפסיק לנסות ליישב את הסתירות שבו (דרך מנומסת להתעלם מהן); או להכריז שאין שום קשר בין הדת לבין המדע, ולהתייחס לכל אחד בנפרד. אך האומנם אין למדע מה לומר על מהות החיים ומטרתם? והאם האמונה היהודית-דתית אמורה להתעלם לגמרי מהחוויה האמפירית של החיים?

מתברר, שיש אפשרות שלישית: לראות בתנ"ך ובמדע נקודות השקפה שונות על שלם אחד. ד"ר שרודר מספק בספרו דיון מבריק ומעמיק בנושאים כמו: בחירה חופשית, התפתחות היקום, מוצא החיים ומוצא האדם, וטוען שהמדע העדכני וקריאה צמודה של התנ"ך לא זו בלבד שהם מתיישבים זה עם זה, אלא ממש תלויים זה בזה. האמונה הדתית שואבת חיזוק מחֵקר העולם בעיניים פקוחות, והמדע ההגון נדרש לענווה לנוכח העושר המדהים של החיים עלי אדמות.

המחבר מוצא רמזים בתורת ישראל להרבה תחומי מחקר בסיסיים הקשורים לעולם ולאדם – אסטרונומיה, פיסיקה, כימיה, פליאונטולוגיה, גיאולוגיה ואבולוציה קוסמית וביולוגית. בשנים עשר פרקי הספר נוגע המחבר בנושאים רבים בתחומי המדע, הפילוסופיה והמוסר, בדרגות שונות של עמקות ושל דיוק. פרק 3, למשל, עוסק בגילו של היקום, פרק 7 מדבר על אבולוציה, סטטיסטיקה ומוטציות, ופרק 10 מוקדש לשאלת הרצון החופשי וכיצד הוא מן האפשר. זהו אוצר בלום של עובדות, הצהרות ותיאוריות, חלקן עתיקות וחלקן חדשות יותר. בדרכו שלו, בסוף ספרו (עמ' 261), מגיע ד"ר שרודר באופן טבעי וכמעט מובן מאליו לשאלת נשיא המדינה בחידון התנ"ך: "היכן נזכר דינוזאור בתורה?"; הספר נפתח למעשה בשאלה המקדימה עוד יותר (עמ' 13), האם חיה זו בכלל נזכרת בתנ"ך. תשובתו של המחבר לשאלת הדינוזאורים היא תגלית מעניינת.

הדרך שבה נוצרו החיים בכדור הארץ, היא אחת התעלומות המרכזיות בעולם המדע המודרני. ואין זה פלא שהיא תופסת מקום מרכזי בספר. התפיסה המקובלת בתחום זה אומרת שישויות חיות מתאפיינות ביכולתן לשכפל את עצמן. אבל כיצד התפתחה היכולת הזאת? או, כיצד הופיעו החיים? בספר מוצגים רעיונות ו"תסריטים" שונים להתהוות החיים בכדור הארץ ובכוכבי לכת אחרים במרחבי החלל. כמו כן, נבחנים כאן היבטים פילוסופיים שונים של השאלה.

Dr. Gerald Schroeder

המחבר יוצא מנקודת הנחה שהתנ"ך הוא דבר האל, הוא אמת לאמיתה, אמת במובן עובדתי – כלומר אמת מדעית והיסטורית-רוחנית כאחת; באותה מידה של רצינות הוא מתייחס גם לתגליות המדע המודרני. לד"ר שרודר דעות בהירות וצלולות. בניגוד למדענים הסבורים ש"יש לי תיאוריה – אל תיתן לעובדות לקלקל אותה!", שרודר נאמן לעובדות ולא מתבלבל מהן. ממצאים מדעיים מרשימים פורשים לכל אורך ספרו קשת רחבה של הבנה והשגה עמוקה ביחס לאמת של התנ"ך והטבע. כמדען השואף לרצינות, הוא מתאר ממצאים מדעיים ותופעות הקיימות בטבע. כלל החומר המובא בספרו, שואב את מקורו מן המחקרים החדישים בחקר מדעי הטבע והחיים. זהו מדע טהור כפי שהוא מקובל ופופולארי בקהילייה המדעית. התייחסותו להתפתחות היקום ולחקר האבולוציה זהים לתפיסה הקיימת בקהילייה המדעית כיום.

את סיפור הבריאה המוצג בשלושים ואחד פסוקים בתחילת ספר 'בראשית', המחבר מציב יחד עם ציטטות ממפרשי התנ"ך לא מאוחרים מהמאה ה-12 (לפי הסה"נ). מפרשים אלו, דוגמת הרמב"ן, הרס"ג ואישי הקבלה, בוודאי שלא הכירו את גילויי המדע המודרני-החדיש ולכן גם לא הושפעו על ידם, ואף-על-פי-כן הגיעו למסקנות הדומות להפליא למסקנות המדע העכשווי. כאשר מקור הידע הבלבדי של המפרשים הללו הוא התנ"ך בלבד.

ד"ר שרודר מצביע על הקבלה והתאמה מפליאים בין תיאור בריאת העולם בתנ"ך לבין השתלשלות התפתחות היקום על-פי המציאות המדעית המודרנית. את טבלת הזמן בה מעמיד המחבר את שלבי התפתחות היקום מול התיאור המקראי של בריאת העולם מיום ליום, הוא מרכיב, בין השאר, על בסיס תיאוריית היחסות של אלברט איינשטיין. איינשטיין אכן מתייחס למרכיב היחסי שבזמן.

ומהו בדיוק ההקשר המקביל בין שישה ימים ובין 16 מיליארד שנה? לדעת המחבר יש להבדיל בין זמן קוסמי לבין זמן ארצי. הזמן ביקום אינו שווה בכל מקום. בכל כוכב הוא זורם במהירות שונה. כך שאין גיל עולם שהוא "נכון", או שבעצם – כולם "נכונים". חידושו של המחבר הוא שיש ימים אנושיים רגילים, ויש ימים אחרים. הימים שעד בריאת האדם נמדדים במונחים של זמן אוניברסלי, המבוסס על אורך הגל של האור החל ב"מפץ הגדול" – פרק זמן שתואם למדי את גיל היקום כנמדד בשנות ארץ, 16 מיליארד שנה, כאשר כל יום מתאים למיליארדי שנים אנושיות, כפי שאנו מונים היום. מכאן שהעולם אכן קיים זה עידן ועידנים, כפי שטוענת תיאוריית "המפץ הגדול".

מאז בריאת האדם, מתחילה הספירה האנושית, ומאז אכן עברו רק כששת אלפים שנה. הגם שבתורה כתוב במפורש כי עד בריאת האדם חלפו רק שישה ימים ולא מיליארדי שנים, לדעת המחבר, הימים הללו, עד בריאת האדם, הם ימים בקנה המידה האוניברסלי ולא בקנה מידה אנושי. את הימים האלה, מבאר המחבר באמצעות חישובים מורכבים הכרוכים בהתפשטות היקום על-פי תיאור המפץ-הגדול, ובמשוואות תורת היחסות, שלפיה זרימת זמן תלויה במהירות או בגרביטציה, וניתן להאט את זרימת הזמן. ראיה לדבריו, מביא המחבר מדבריו של פרשן התורה, הרמב"ן (רבנו משה בן נחמן, בן המאה ה-13), שהטרים את תיאוריית המפץ-הגדול (!).

באשר לאקראיות באבולוציה ובעולם בכלל, באמצעות חישובי הסתברות מורכבים, מוכיח המחבר שהופעת החיים והופעת האדם על כדור הארץ פשוט לא יכולות להיות מקריות. התפתחות החיים על כדור הארץ, לפי התנ"ך, הואצה אחרי שהבורא ברא את המים ששרצו יצורים וחיות למכביר. לפי המדע, כל מערכות החיים הופיעו זמן קצר אחרי היווצרות המים, במסגרת מה שקרוי "ההתפוצצות הקמברית" – תגלית שהפתיעה את הדרוויניסטים יותר מאשר את קוראי ספר בראשית.

ובוודאי יבואו כאלה שיטענו כי כל מדען ישמח להסביר שאין שום דרך להוכיח שמשהו 'לא יכול להיות מקרי' וכולי. רק שכל הטיעון הזה אינו נכון בעליל, גם בגלל שאלת נטל ההוכחה על מי מוטל, וגם בגלל הטיעון הבא: כיוון שברור לכל שהסדר המופלא ביקום, אם נוצר מאליו לא נוצר בבת אחת מאין למצבו הנוכחי, ותומכי האבולוציה יאמרו כי מדובר בתהליך בו התגבשו היצורים שלב אחרי שלב, הרי אם נקודת הסדר הראשונה יכולה היתה להיות אחת, מתוך אינספור לא מוצלחים ולא מסודרים, הרי שנקודת הסדר השנייה כבר היתה צריכה להיות באותו מקום, וכאן כבר אין אינספור אפשרויות. ואם יטען הטיעון הבא: שהיו אינספור סדרות של פעולות לא מוצלחות עד שהגיעה אחת מוצלחת, ועליה היו אינספור פעולות לא מוצלחות עד שהגיעה עוד אחת מוצלחת (וצריך אינספור פעולות מוצלחות כדי שעל אחת מהן מתוך אינספור פעולות לא מוצלחות תצא אחת מוצלחת, אני מרגיש מגוחך כשאני כותב זאת) ואם כך קרה, היכן פח הזבל של היקום בו הושלכה כל הפסולת הלא מוצלחת שלא נמצא לה כל זכר?!

בעיקרו של דבר, בספרו המחכים, המעורר למחשבה והמפתיע לעתים של שרודר, נפתרות דילמות ותהיות רבות שפרנסו דורות רבים של פילוסופים ומדענים מאז החל האדם לחשוב; בעיות שלחלקן אין לפילוסופיה המדעית פתרון מוסכם וייתכן שלעולם לא יימצא להן פתרון ראוי בדרך הטבע. אולם, קריאה נכונה בתנ"ך ובמפרשיו המסורתיים עשויה לגלות את האמת או לפחות לשפוך אור על הממצאים. כך, למשל, באות על פתרונן בעיית הרצון החופשי בעזרת 'פיסיקת הקוואנטים', ועוד כיו"ב.

עולם המדע וההגות החילונית הנשקף מול עיני האדם החושב, בעיקר מול סקרנותו ושכלו של הצעיר המודרני, הוא עולם מהמם למדי. האבולוציה המסחררת שלו, האתגר האינטלקטואלי שהוא מעמיד לפני כל מי שרוצה לקפוץ לשמים, לצלול במעמקי הים, לחתור עלי ארץ; התמורה התרבותית והחומרית שהוא מעניק למי שנענה לאתגר הזה, וכן הגילויים שהוא מביא לתודעת כל בני האדם חדשות לבקרים, כל אלה מאפילים במידה מסוימת על היצע המקביל שמציע עולם התורה והאמונה בדורות האחרונים. כך בכל אופן מוצגים הם פני הדברים בצורתם השטחית כהשוואה של עולמות רוח אלה, בין הגירויים האינטלקטואליים והתרבותיים שהם מספקים למי שמתעניין בהם, ומיהו שאינו מתעניין בהם. הדברים מתאפיינים כך במשקפיים של אלה המגדירים את עצמם לאנשים חושבים, אך שוכחים לחשוב, או חושבים ברמה רדודה למדי.

יש לציין שהתשובה לשאלה מיהו מחבר התנ"ך, אינה שאלה צדדית בהקשר לתֶזה שאותה מציע המחבר. ונראה שלמרות ששרודר ערפילי קצת ביחסו אליה, היא בעיניו כנראה מובנת מאליה. אם התנ"ך הוא יצירה אנושית, כטענת הכופרים במהותו, מה היו יכולים להיות מקורות המידע שעמדו לרשות כותבי הספר, שנכתב ללא ספק ולדעת כולם לפני הרבה מאוד שנים, והנה הוא טומן בחובו גילויים מדעיים עכשוויים מתחומי מחקר רחבי היקף? האם כותב התנ"ך הכיר את תיאוריות: 'היחסות', 'המיתרים', 'הקוואנטום' או את 'המפץ-הגדול', שכולן פרי התגלית של המדע המודרני? האם אותו מחבר עלום שם אך אנושי לדעתם, ידע, הכיר והשתמש במושג המתמטי של מימד ליקום? מכאן ברור שאם היה זה אדם כזה או אחר, אשר בדה לו ספרות ענפה כמספר הכרכים של לב טולסטוי או ויליאם שייקספיר, וקרא לה "תורה-נביאים-וכתובים", שאילולא היה קיים אדם שכזה – הרי שלא היה מעלה בדעתו לדעת, להכיר ולהשתמש באותם מונחים וכללי אינפורמציה שגילה וחשף "האדם המתפתח והמתקדם".

בעמ' 15 טוען שרודר: "המדע והתנ"ך מאוחדים לבסיס נתונים אחד שממנו אני מסיק מסקנות מוכללות. התנ"ך והמדע מתארים את בריאת היקום, את תחילת החיים על כדור הארץ, ואת מוצא האדם". הייתכן שסופר אנושי קדום כתב את מה שהאדם המודרני גילה? הרי שאין לך לעג וזילות גדולים יותר מהטיעון הזה, באינטליגנציה של "האדם המפותח והמתקדם"! אך מאחר ש'ספר הספרים' נכתב בידי אלוקי ישראל, ישירות, או בידי אדם שזכה להשראת רוח הקודש, בעיית מקור המידע המודרני הגלום בין שורות הספר העתיק הזה נפתרת כמובן מאליה.

ואכן, ד"ר שרודר מוצא בספר התנ"ך הרבה רזין, רמזים וסימנים לאמיתות מדעיות שבני האדם הגיעו אליהם רק במאה ה-20 או ה-21, או שעדיין לא הגיעו אליהם כלל. "ראוי לציין ששרודר צודק מאוד באבחנתו, שפרק התגלות אלוקים למשה ב'ספר הספרים' נושא עמו באמת מסר עמוק, חשוב ומופלא במקוריותו", כתב על ספרו פרופסור לאסטרונומיה במדור לספרים בעיתון 'הארץ'. התנ"ך הוא, אם כן, "הטיוטה" של העולם, ומשום כך מוטלת על המדענים חובה להתאים את מחקריהם לתורה: "המדע המודרני הוא אשר היה צריך להתאים את ממצאיו לתיאורי התנ"ך על הראשית שלנו" (עמ' 107).

*     *     *

בראשית המאה הנוכחית, עולם המדע וההגות החילונית הנשקף מול עיני האדם החושב, בעיקר אל מול סקרנותו ושכלו של הצעיר המודרני, הוא עולם מהמם למדי. האבולוציה המסחררת שלו, האתגר האינטלקטואלי שהוא מעמיד לפני כל מי שרוצה לקפוץ לשמים, לצלול במעמקי הים, לחתור עלי ארץ; התמורה התרבותית והחומרית שהוא מעניק למי שנענה לאתגר הזה, וכן הגילויים שהוא מביא לתודעת כל בני האדם חדשות לבקרים, כל אלה מאפילים במידה מסוימת על היצע המקביל שמציע עולם התורה והאמונה בדורות האחרונים. כך בכל אופן מוצגים הם פני הדברים בצורתם השטחית כהשוואה של עולמות רוח אלה, בין הגירויים האינטלקטואליים והתרבותיים שהם מספקים למי שמתעניין בהם, ומיהו שאינו מתעניין בהם. הדברים מתאפיינים כך במשקפיים של אלה המגדירים את עצמם לאנשים חושבים, אך שוכחים לחשוב, או חושבים ברמה רדודה למדי.

לזכותו של ד"ר שרודר יאמר שהיטיב בצורתו הייחודית לנפץ מיתוסים אלה לרסיסים, ולא רק, אלא אף להציע ניווט לכל אותן סירות צעירות שנקלעו בסערת הרוחות הסוערות בים השטחיות השלטת; שהסגידה למדע ובעיקר לטכנולוגיה תרמה אף היא, (אם לא בעיקר), את חלקה לשטחיות ורדידות הדעת, להחלשת המוסר ולניטרליות ערכית שפשתה בקרבנו. הספר "המדע והא-ל" מראה בעליל, מן הסתם בעיקר לקורא הצעיר המצוי, שעולם התורה והאמונה, שהתנ"ך הוא דגלו היהודי, אינו נופל בעושרו מן העולם התרבותי החילוני הרותח והמתבשל באש שהדליק בבניית תרבותו ב'סיר לחץ', משחר ימי ההשכלה, כאשר חרט על דגלו את סיסמתו של קאנט: "העז לדעת!". האומנם האדם מסוגל לדעת ולהשיג הכול? ע"ע סר אדינגטון, בפתח המאמר.

ספרו של ד"ר שרודר מגלה תחומי חפיפה מקסימים בין המדע המודרני לתורת ישראל, למען הדיוק, הוא מראה כיצד התנ"ך על כל מרכיביו כולל בין דפיו את גילויי וחידושי המדע האחרונים; זהו ניהול דיאלוג פורה ומשובח בין העבר היהודי להווה המדעי. בכך הוא מצטרף לשורה ארוכה של ספרים בהלך מחשבה של יחסי הגומלין בין המדע המודרני לתורת ישראל כהווייתה. פרשנים רבים המנהלים דיאלוגים עם 'ארון הספרים היהודי', תורמים כרכים למדף מתמלא והולך. אי-אפשר להתעלם מהתופעה, כפי שאי-אפשר להפריז בחשיבותה. לדוגמא, ספריו של הפיסיקאי הפרופ' יהודה לוי מירושלים, (שעוד יסוקרו כאן), ופרי עתם ומחקריהם של אנשי מדע רבים, ההולכים ומתווספים. זוהי הוספת חוליה חדשה לשרשרת בלתי נפסקת; שלא רק מחזקת אותה, אלא אף מאריכה את אורכה בכיוון השואף להשגת האמת.

*     *     *

לספר התנ"ך יש זכות ראשונים על הרבה רעיונות, תפיסות מוסר ותורות חברתיות, ביניהם גם כאלה שהתרבות המערבית זכתה להכיר ולאמץ רק מאות שנים לאחר שהספר הופיע לראשונה. והנה מתברר, שיש ל'ספר הספרים' גם זכות ראשונים על הגילויים החדישים של המדע המתקדם שכלולים בין דפיו עבי הכרס.

"מכל התיאורים העתיקים על הבריאה, רק תיאורו של ספר בראשית מצדיק פניה אל הקהילייה המדעית לקרוא את הספר פעם נוספת", כותב שרודר. כל עם פיתח לעצמו רעיונות ואמונות בהקשר לחיי היום-יום, בהקשר לעבר, לעתיד ובהקשר לכוחות השולטים בטבע ובחיים, שעל פיהם העולם מתנהל. התיאור המקראי של ששת ימי בראשית הוא יחיד במינו. לא ידוע סיפור בריאה בין כל סיפורי הבריאה הרבים של עמים שונים על גבי כדור הארץ, הניתן להשוואה כה מדהימה להתפתחות היקום כפי שהדבר מקובל היום במדע.

——————–

לקריאה נוספת, ראו אתר הבית של ד"ר ג'ראלד שרודר

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה מדע ואמונה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

13 תגובות על המדע והאֵל?

  1. אבי הגיב:

    האם אתה מציע שנפסיק לחקור ונסתפק במה שכתוב בתנ"ך

  2. אורי הגיב:

    מבחינתי זה חמור מאוד אם כך הסקת מדבריי במאמר זה.

    הלא כתבתי: "מתברר שיש אפשרות שלישית: לראות בתנ"ך ובמדע נקודות השקפה שונות על שלם אחד. כפי שד"ר שרודר מספק בספרו וטוען שהמדע העדכני וקריאה צמודה של התנ"ך לא זו בלבד שהם מתיישבים זה עם זה, אלא ממש תלויים זה בזה. האמונה הדתית שואבת חיזוק מחֵקר העולם בעיניים פקוחות, והמדע ההגון נדרש לענווה לנוכח העושר המדהים של החיים עלי אדמות."

  3. אהרון הגיב:

    אבי צודק בשאלתו. כי אם הולכים לפי ההגיון של שרודר, אז באמת בשביל מה לחקור אם כל הידע המדעי כתוב בתנ"ך? בשביל מה היה צריך את איינשטיין אם תורות היחסות והקואנטים מופיעות בתנ"ך, לפי טענתו ההזויה? (חבל ששרודר לא מציין את הפסוקים הרלוונטיים, שכמובן אינם קיימים…)

    הנה ציטוט מאלף מהרשימה של אורי:
    "לד"ר שרודר דעות ברורות, צלולות ובלתי מעורערות. בניגוד למדענים הסבורים ש"יש לי תיאוריה – אל תיתן לעובדות לקלקל אותה!", שרודר נאמן לעובדות ולא מתבלבל מהן"

    מספיקות שתי השורות הנ"ל בשביל להבין ששרודר, ולמרבה הצער גם אורי, אינם מבינים מה הם שחים. הרי כל מהותו של המדע היא הטלת ספק, והמדענים הם הראשונים שנכנעים לעובדות. מספיקה מדידה מהימנה אחת כדי להפריך תאוריה. כל התקדמות המדע מבוססת על הפרכת תאוריות קודמות והחלפתן בחדשות, בהתאם לעובדות החדשות שמתגלות. מי שאומר "יש לי תיאוריה – אל תיתן לעובדות לקלקל אותה!" אינו מדען. חד וחלק.
    ואם אכן לשרודר יש "דעות בלתי מעורערות" (אני מבין שהכוונה היא שאינן ברות-ערעור), הרי שברור שהוא עצמו אינו באמת מדען, למרות הכשרתו כפיסיקאי.
    בכלל, הסתירות הפנימיות כאן ממש זועקות . הרי קיומו של האל הוא לפי הגדרה עניין של אמונה, כלומר כל כולו מחוץ לתחום העיסוק המדעי. אי אפשר בעת ובעונה אחת לטעון שהתנ"ך נוצר ע"י האל ולא ע"י האדם, וגם להתייחס אליו בכלים מדעיים.

  4. אליעזר הגיב:

    א. מעניין להוסיף לדברים את הפרט הבא: לפני שנתיים הודיע מי שכונה גדול האתאיסטים בדורנו, אנטוני פלו, כי הוא חוזר בו מאמונתו האתאיסטית וכי הוא סבור כי קיים כוח יצירתי האחראי לתכנון העולם. הטריגר שדחף אותו למסקנה זו היה לדבריו קריאת ספרו של ג'ראלד שרודר.

    ב. קשה לי מאוד להבין את המגיבים שהגיעו למסקנה המוזרה שהתנך שולל את הצורך בחקר הטבע. מבחינה היסטורית סוללי הדרך לחקר מדעי של העולם היו דתיים אדוקים שהאמינו בקדושת התנ"ך. עשרות המחקרים שערך שרודר בעצמו הם עידות לכך שאמונה בתנך שוללת מחקר מדעי.

  5. אהרון הגיב:

    לפי אורי, המתבסס על שרדר, תורת היחסות מופיעה בתנ"ך. כלומר לא היה צורך באיינשטיין.
    או שמא הכוונה היא תורת היחסות מוצפנת בתנ"ך? אם זה כך, אז לא צריך תצפיות, לא צריך ניסויים, מספיק לפענח את ספר הספרים. בקיצור, שטויות.
    אגב, מה זה "אמונתו האתאיסטית"? ממתי אתאיזם זו אמונה?

  6. אורי הגיב:

    לפי אורי פז, המתבסס על ד"ר ג'ראלד שרודר, יש הקבלה והתאמה מפליאים בין המשתמע מתורת היחסות, למשל, לבין המשתמע מתיאורי התנ"ך. עם זאת, אין להסיק בשום פנים ואופן שמטרת תורת ישראל הינה ללמדנו ידיעת הטבע האמפירית, התנ"ך אינו ספר מדע כפי שאינו ספר היסטוריה, גם אם בחיקו הרבה עובדות היסטוריות מוכחות והרבה ידיעות מדעיות אמפיריות, שרק בורא-העולם-והאדם יכל להעיד על בריאתם-קיומם המציאותית.

    כך שלא נאמר כאן באף מקום או הקשר ש"לא צריך תצפיות, לא צריך ניסויים, מספיק לפענח את ספר הספרים".

    וזה שהמדע דוגל בהטלת ספק בכל מה שזז לנגד עיני המדענים, רחוק מלהעניק לידיו את כל המונופול על הידע האנושי. עם כל הכבוד לחקר המדע, ויש כבוד, קיימות גם דיסציפלינות אחרות, חשובות ויקרות לא פחות ואולי אף יותר להתפתחות האנושות. כוונתי למוסר ולערכים, להגות אנושית ולאמונה הדתית, והיד עודנה נטויה.

    ואם באמת "מי שאומר 'יש לי תיאוריה – אל תיתן לעובדות לקלקל אותה!' אינו מדען. חד וחלק" – לך ואומר כן לריצ'רד דוקינס, לסטיבן ג´יי גולד ולריצ'ארד אליוט פרידמן.

    אתה שואל גם: ממתי אתאיזם זו אמונה?
    והנה, הגם שכל מהותו של האתאיזם הוא הגדרת העצמי על דרך השלילה הדתית-האמונית, הוא נופל לקטגוריית האמונה שבעצמו נלחם בה, ראה למשל את ספרו שך פרופ' יעקב מלכין, "במה מאמינים יהודים חילוניים?" (ספרית פועלים, ת"א 2000).

  7. אהרון הגיב:

    לא טענתי בשום מקום שלמדע יש מונופול על הידע האנושי. בוודאי שהמדע אינו עוסק בערכים או במוסר. גם לא באמנות, וגם לא באהבה…
    הטענה שבתנ"ך יש ידע מדעי עקב כתיבתו ע"י בורא עולם היא טענה דתית. למה להתכחש לזה? אין לטענה זאת שום קשר עם מדע, ואי אפשר לטפל בה בכלים מדעיים.
    ובאשר לאתאיזם: אתאיזם אינו אמונה כי אם אי-אמונה!
    אתאיזם מוגדר כהעדר אמונה בכל אלוהות שהיא.

  8. אורי הגיב:

    כאשר כתבתי במאמרי כי לשרודר יש "דעות בלתי מעורערות", לא התכוונתי, כפי שהבנת בטעות ("
    ("אני מבין שהכוונה היא שאינן ברות-ערעור, אלא לכך שעצם הבעת המסקנות היא הבעה בלתי מעורערת מבחינת המחקר המדעי. כלומר, המחקרים המדעיים שהוא מצטט ומתבסס עליהם, אינם מוטלים בספק נכון לעכשיו.

    כתבת מקודם ש"קיומו של האל הוא לפי הגדרה עניין של אמונה, כלומר כל כולו מחוץ לתחום העיסוק המדעי". והנה, באותה המידה גם האתאיזם מעצם ההגדרה של עצמו כאי-אמונה, הוא סוג של אמונה במה שנכון להאמין או לא-להאמין, שכן אף הוא "כל כולו מחוץ לתחום העיסוק המדעי".

    אני גם חולק על קביעתך במסמרות הדעות-הקדומות ש"הטענה שבתנ"ך יש ידע מדעי עקב כתיבתו ע"י בורא עולם היא טענה דתית".
    בשום מקום לא נטען כאן שעצם כתיבתו האלוהית של התנ"ך הופכת את כל דבריו לאמת מדעית-אמפירית; נאמר רק שיש ידע תנ"כי שהוכח מן הבחינה המדעית-המחקרית. וידע זה מתואר לפרוטרוט בספרו של ד"ר שרודר.

    לדעתי, בכל טענה כזאת ניתן ואפשר לטפל בכלים מדעיים. מספיק לבחון מה אומר המדע לעומת מה אומרת התורה ולהסיק אם יש סתירה בין המסקנות או התאמה ביניהם. בסך הכול, זהו עניין של מהי אמת.

  9. אהרון הגיב:

    על כל מחקר מדעי (ליתר דיוק כל תוצאה של מחקר מדעי) אפשר לומר ש"אינו מוטל בספק נכון לעכשיו", כלומר נכון לרגע פרסומו. עד שיתגלה משהו שיפריך את מה שעד אז "לא היה מוטל בספק". עדיף לומר שכל מחקר מדעי עומד כל העת במבחן הספק.
    לעומת זאת, הדת אינה מאפשרת הטלת ספק בקיומו של אל. זה הבדל עקרוני שלא ניתן לגישור.
    ולא ציטטת נכון את הגדרת האתאיזם. כתבתי שאתאיזם הוא "העדר אמונה בכל אלוהות שהיא", לא "אי-אמונה" באופן כללי. אתאיסט אינו מאמין באל, אך בהחלט יכול להאמין באהבה, ביופי, או בכך שקבוצת הכדורגל החביבה עליו תנצח…
    אני כופר בטענה ש"העדר של אמונה באל" הוא "סוג של אמונה". (וגם אם זה היה נכון, נדמה לי שיש הבדל בין אמונה לבין "סוג של אמונה").
    האמירה שאתאיזם, כהשקפת עולם, הוא מחוץ למסגרת המדעית, היא חסרת משמעות שהרי אתאיזם מקבל את הגישה המדעית כאמצעי היחיד להבנת היקום על כל מרכיביו, לרבות הטלת הספק האינהרנטית. לכן לא תיתכן סתירה בין אתאיזם למדע.
    בוא נניח רק לרגע, לצורך הדיון, שקיומו (או אי-קיומו) של אלוהים ניתן להוכחה מדעית. כל אתאיסט יקבל הוכחה כזאת (כל עוד לא תופרך, כמובן). האם אדם דתי יקבל הוכחה מדעית לאי-קיומו של אל?

  10. אורי הגיב:

    אני בהחלט מסכים עם הקטע הראשון של דבריך, כפי שלימדנו קארל פופר, הפילוסוף של המדע. כך שיש כאן נקודת הסכמה בינינו, כבר מראשית הדיון.

    לא הבנתי מה הבעיה עם הדת בכך שבניגוד למדע אינה מאפשרת הטלת ספק בקיומו של אל. זכותה של הדת לא לאפשר הטלת ספק בעיקר העיקרים שלה, כשם שזכותו של המדע לא לאפשר הטלת ספק בקיומה של המציאות הנחקרת.

    בעיקרו של דבר, כולנו, מדענים כתיאולוגים, *מאמינים* בקיומו של העתיד הנראה לעין, ופועלים בענפי החיים השונים מתוך אמונה זו. אמונה פנימית שלפיה העולם ימשיך להתקיים כמות שהוא, השמש תזרח במערב ותשקע במזרח וכולי, כפי שכבר אמר החכם מכל אדם, שלמה המלך: "עולם כמנהגו נוהג ואין חדש תחת השמש".

    בעניין האתאיזם אני אבחר לזרום איתך צעד אחד קדימה במחשבה:

    אם אכן לדעתך (כמו שגם לדעתי המובעת למעלה) האתאיסט אינו מאמין באל, אך בהחלט יכול להאמין באהבה או ביופי — הרי שצודק אליעזר בהגדרתו שקוממה אותך: "אמונתו האתאיסטית". שכן, האתאיסט מאמין בהיעדר אלוהים מבלי שהדבר מוכח מבחינה מדעית. רוב האתאיסטים לא נדרשו לחקירה מדעית אינטנסיבית לשם אמונתם/ידיעתם האתאיסטית.

    לדבריך, "האתאיזם מקבל את הגישה המדעית כאמצעי היחיד להבנת היקום על כל מרכיביו, לרבות הטלת הספק האינהרנטית. לכן לא תיתכן סתירה בין אתאיזם למדע".

    והנה, גם היהדות מקבלת את הגישה המדעית כאמצעי להבנת היקום על כל מרכיביו, לרבות הטלת הספק האינהרנטית. לכן לא תיתכן סתירה בין יהדות למדע. לו רק היית מקדיש מזמנך לקריאת ספרו הנ"ל של שרודר…

    ובכלל, בניגוד לאתאיסט התמים, האדם הדתי לא יסכים לקבל כל "הוכחה מדעית" לאי-קיומו של אל, ולו משום שאין זה מתחום התמחותו של המדע לעסוק בשאלות של "למה", והוא מתגדר רק סביב שאלת ה"איך".

  11. אהרון הגיב:

    "רוב האתאיסטים"? אתה מתכוון שיש בינים מיעוט שכן ביסס את העדר האמונה על חקירה מדעית? אם זה כך, המסקנה היא שחקירה מדעית רצינית מובילה להעדר אמונה בקיום האל. הייתי רוצה שכך יהיה, אך אין לי אשליות…

    בניגוד להמוני אנשים בעולמנו, אני לא מאמין בשדים ורוחות, וגם לא בפיות. אני גם לא מאמין שחתול שחור מביא מזל רע. לא נזקקתי לחקירה מדעית אינטנסיבית כדי לבסס העדר אמונה בכל הנ"ל. האם זה הופך אותי למאמין? מאמין במה? מבחינה עקרונית בדיון זה על אמונה/אי-אמונה אינני רואה כל הבדל בין שדים, רוחות, פיות ודרקונים לבין אלוהים.

    היהדות (הדתית) מקבלת את הטלת הספק האינהרנטית? גם ספק בקיום האל? האמנם?
    (אגב, קראתי פעם טענה של מישהו שיהודי דתי איננו מאמין באלוהים. מה פרוש? הוא אינו מאמין, אלא יודע!)

    ובאשר לקריאת ספרו של שרודר – אשמח לעשות זאת אחרי שאקרא אי-אלו ספרי מדע שטרם הספקתי לקרוא (והם רבים, מה לעשות). בינתיים אני מסתפק בדבריך על ספרו, שאני מניח שהם נאמנים לספר ומדויקים.

  12. יש הגיב:

    הדבר המדהים במאמרים מעין אלה הינו הצורך הבסיסי של מאמינים לנסות וליישב בין אמונה שאינה נדרשת בעצם מהותה למבנה לוגי, למעט הצורך לנסות ולקנות לה מאמינים על דרך ההצגה הלוגית, לבין תיאוריות מתחום המדע שמהותן הינו חשיבה והיקש מוגבלים לתחום ההבנה האנושית.
    מרגע בברור שהדיון הינו ענין של פרופגנדה של מטיפים, אין בו צורך לדיוק והבנה אמיתית בדברים וכך רבה כל כך הבורות בדיון.
    הויכוח אינו כלל אם יש או אין כח עליון בבסיס היקום, אלא אם אותו כח בלתי מוגדר יודע מה אכלנו לארוחת בוקר.

  13. אלימלך הגיב:

    תאור הבריאה על פי התנ"ך סותר את הידוע לנו כיום בכלים העומדים לרשותנו ! רעיון הבריאה כפי שהוא מובא בתנ"ך באופן כללי כמובן ! שאלוהים לצורך העניין הייתה לו תוכנית מוגמרת ומושלמת לפרטי פרטים ! על פי אותה תכנית ומסיבה שידועה רק לו (: הוא לקח חומר היולי (ראשוני ) מהיכן ? יצר ממנו צורה מדויקת כמתוכנן ! ונפח בה רוח חיים (: (האדם לדוגמה נוצר מעפר ) על פי תפקידה ! על מנת שתגשים את יעודה עלי אדמה (: . כמובן שהתאור הוא באופן גס רק על מנת לנסות לתאר את הרעיון הכללי (: וממש לא לנסות לתת תאור פלסטי או טכני למה שהתרחש בפועל ! לצורך העניין על פי האמונה היהודית העולם נוצר בדיבור בכלל (: כך ש……….ואני חושב שזה די מבטא את הרעיון הכללי (: וכאן מתחילה הסתירה ! כי לפחות על פי הידוע לנו כיום , אין בבסיס העניין שום חומר היולי או אחר !!! מדובר בהצטלבות של אנרגיות שיוצרות את אשליית החומר (: משהו שדומה לציור קוים צולבים על הנייר שיצרו השלייה של נקודה (: בעוד שברור שאין באמת נקודה אלה הצטלבות של קווים (: מעבר לכך על פי האמונה היהודית העולם נוצר כדבר מוגמר והתבוננות במציאות מלמד שמדובר לכל היותר ביצירת תהליך ! וכך גם בנוגע לקיומה של הנשמה או הנפש (: כישות מוגמרת עצמאית שעומדת וקיימת ביקום בפני עצמה ! כאשר הדבר עומד בסתירה לכל דבר הידוע לנו שקיים ביקום שהוא תמיד ! חלק ממערכת של יחסי גומלין עם הסביבה ! שום דבר ביקום לא עומד בפני עצמו (: וזה עוד מבלי להכנס לשאלות טרוויאליות כגון : היכן הנפש ממוקמת בגוף ? מהו קצב חילוץ החומרים שלה ? מהי איכותה ? מהו צבעה ? מהו משקלה ? ועוד כל מיני שאלות שאמורות להיות פשוטות למענה לגבי דבר שקיים (: ואינו דימוי ! תלוי אמונה ! לסיום אומר רק שלפחות על פי השפה העברית ! אין שום סיבה להניח להעולם נברא כיש מאין !!! ואפילו אני יכול לומר שהשפה מרמזת ממש ההפך !!! (((: אבל זה להזדמנות אחרת ((: שבוע של המון צחוק וחיוכים ((:

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s