על יהושע עציון שחייו לא היו לשווא

יהושע עציון, כנר בתזמורת רשות השידור וחוקר הארכיאולוגיה המקראית (מחבר הספר "התנ"ך האבוד", בהוצאת שוקן 1992)*, נפטר החודש (כ"ט טבת תשס"ו, 29.1.06) לאחר שלקה בהתקף לב. 

עציון נהג להתכתב איתי ותמיד אהבתי לשמוע מה יש לו לומר על רשימותיי כאן ועל מאמריי בבמות המודפסות השונות. לא אחת הייתי מחכה בקוצר רוח לשמוע את תגובתו של יהושע על נושאים חדשים עליהם כתבתי, גם אם ידעתי שאני רחוק מלהסכים עם השקפת עולמו הייחודית במינה ורבת הגוונים.

יהושע עציון יחסר לי מאוד, וברצוני להביא כאן לפרסום את השיר הקצר והיפה ששלח אלי באחת ההזדמנויות, השיר החותם את ספרו הטרי-האחרון, "דבר נער, דבר". שיר שדומה כי אין מילים מתאימות יותר מלספוד לו בהעלאת דברים לזכרו:

תפילה / יהושע עציון   מי יִתְנֵנִי אדם חופשי, חי ונותן לִחְיוֹת. מי יִתֵן ואביא אושר על רַעְיָתי, על יְלָדַי, על רֵעַי,  על כל הסובבים אותי. מי יִתֵן ואזכה לֵהָנוֹת מחיי. ואם מְאוּשָר אמות, על מצבתי כתבו: חייו לא היו לשווא.

ינוח על משכבו בשלום, ויהי זכרו ברוך.

——————-

שער ספרו הגדול "התנ"ך האבוד" (הוצ' שוקן, תשנ"ב 1992)

* ראו דברים קצרים שפרסמתי בעבר ברשת על הספר שהיה למפעל חייו. ויהושע עציון המנוח הצטרף לרב-שיח המעניין שנוצר.