"ברוב החברות המערביות, אנו מאמינים שבחרנו בתבונה ולא בכוח", כותב הסופר היהודי-הקנדי אלברטו מנגל, "אך לעולם אין אנו משוחררים כליל מפיתויי הכוח".

ההיסטוריה שלנו היא סיפור על לילה ארוך של עוול: גרמניה של היטלר, רוסיה של סטלין, דרום אפריקה של האפרטהייד, רומניה של צ'אושסקו, סין של כיכר טיאננמן, קובה של קסטרו, צ'ילה של פינושה, פרגוואי של סטרוסנר ועוד אינספור אחרים יוצרים את מפת זמננו. נדמה שאנו חיים בתוך חברות רודניות או ממש לפתחן.
גם בתוך הדמוקרטיות הקטנות שלנו, לעולם איננו מוגנים ממש. כשחושבים כמה מעט נדרש כדי שאזרחים צרפתים מהוגנים ילעגו לשיירות של ילדים יהודים המועמסים על משאיות, או שקנדים משכילים יידו אבנים בנשים ובזקנים באוֹקָה, אין לנו זכות להרגיש בטוחים.
החישוקים שבהם אנו מחשקים את החברה שלנו כדי שתישאר חברה צריכים להיות איתנים, אך עליהם להיות גם גמישים. גם מה שאנו מנדים ומוציאים אל מחוץ לחוק או מגנים חייב להישאר גלוי, חייב להיות תמיד לנגד עינינו, על מנת שנוכל לחיות מתוך בחירה יומיומית שלא לקרוע את העבותות החברתיים האלה.
|
זוועות הדיקטטורה אינן זוועות לא-אנושיות: הן אנושיות במהותן העמוקה ביותר – ובזה כוחן. כל מערכת שלטון המושתתת על חוקים שרירותיים, סחיטה, עינויים, שעבוד, אך כפסע בינה לבין המערכות הדמוקרטיות שלנו.
לצ'ילה יש מוטו מעניין, "בתבונה או בכוח". אפשר לקרוא זאת בשתי דרכים לפחות: כאיום בריוני, כשהדגש הוא על חלקה השני של המשוואה, או כהכרה כנה בשבריריותה של כל מערכת חברתית, המתנודדת (כדברי המשורר המקסיקני אמאדו נֵרווֹ) "בין אוקיינוסים מתנגשים של כוח ותבונה".
אנו, ברוב החברות המערביות, מאמינים שבחרנו בתבונה ולא בכוח, ולעת עתה אנו יכולים לסמוך על אמונה זו. אך לעולם אין אנו משוחררים כליל מפיתויי הכוח. במקרה הטוב, החברה שלנו תשרוד בדרך של דבקות בכמה רעיונות משותפים של אנושיות וצדק, מפליגה, תוך סיכונים, כדבר המוטו הקנדי שלי, A mari usque ad mare, (מִיָּם עַד-יָם), בין שני האוקיינוסים הסמליים האלה.
אלברטו מנגל (Alberto Manguel) הוא סופר ומתרגם, יליד משפחה יהודית בבואנוס-איירס שבארגנטינה, המתגורר כיום בקלגרי שבקנדה. הדברים מובאים כאן מתוך ספרו החדש בעברית "אל תוך יער המראות" (מאנגלית: רינה מרקס, הוצ' כנרת-זמורה ביתן, 2005)
כשאתה כותב על צ'ילה של פינושה, אל נא תשכח לכתוב על אלו שיזמו ותמכו בהפיכה שיזם. אלו הם אבירי הדמוקרטיה בעולם- ארה"ב.-
יש מאמר ביקורת טוב על הספר של דן לחמן
http://www.e-mago.co.il/Editor/literature-131.htm