נישואים אזרחיים – למה זה טוב?

טקסי הנישואים והגירושים מתקיימים בישראל על-פי חוקי ההלכה היהודית. בשנים האחרונות הולכת וגוברת הדרישה לחקיקת הסדרי נישואים אזרחיים בארץ. לגמרי לא ברור למי ולמה טובים הסדרים אלה

"הפורום לבחירה חופשית בישראל" יוצא בקמפיין פרסומי ב-Ynet ל"שינוי החקיקה הקיימת בנושא נישואים וגירושין בישראל". ניסיון מאסיבי לחרוץ גורלה של החקיקה, בכל תחום ונושא באשר הם, דווקא בעיתוי של ריח בחירות באוויר, מעלה תהיות.

לטענת אנשי הפורום, "כיום חיים בקרבנו מאות אלפי אזרחים שלא יכולים להינשא בישראל: עולים שיהדותם מוטלת בספק, אזרחים חסרי סיווג דתי, בני זוג המעוניינים בטקס רפורמי, קונסרבטיבי, חילוני או אזרחי".

ואכן, אין זה סוד כמוס ליודעי חן שחלק מהישראלים מנועים כיום להתחתן בארצם, מפני שהסמכות להשיא ולגרש היא בידי ערכאות המשפט של שבע עדות דתיות. לכל עדה חוקים הקובעים מי כשר לנישואים ומי פסול, ואין העדה היהודית מחמירה בכך יותר מכמה עדות אחרות. למשל, הדת הדרוזית אוסרת על נישואים עם מי שאינו בן העדה ואין כל אפשרות ל"התדרז". גם ההלכה היהודית קובעת כי יהודיות ויהודים יכולים להינשא אך ורק לבני דתם, בתנאי שאיש מהם אינו ממזר, ואף מכירה באפשרות להתגייר.

רובם המוחלט של האנשים שהחוק מונע את נישואיהם בתחומי ישראל, הם עולי חבר העמים. חלק ניכר מהם רואים בכך עוד גילוי של התנכרות מצידה של החברה הישראלית ומגיבים בהתכנסות אל תוך "הגטו הרוסי", ובתחושה כי הארץ הזאת אינה ארצם. כל הניסיונות לפתור את הבעיה בדרכי פשרה עלו בתוהו ולפני שנתיים נכשל גם הניסיון להעביר חוק לנישואים אזרחיים, שהיה מאפשר לזוגות שאינם יהודים על-פי ההלכה להינשא בתחומי ישראל.

אורח חייו של האדם החילוני זר לחלוטין לאדם הדתי, עד כי נראה כאילו אין כל קשר ביניהם, ולמרות זאת, כל עוד יוכלו עקרונית להתחתן זה בזה יחשבו כבני עם אחד. כל עוד כולם מתחתנים כדת משה וישראל, יש מה שיאחד אותם ואולם ברגע שתיפתח אפשרות רשמית של נישואים אזרחיים, יחולק העם היהודי לשני עמים, ששום כוח בעולם לא יוכל עוד לאחדם.

יש להציג את בעיית הנישואים האזרחיים בעיקר כבעיה של קבוצה אחת: עולים מחבר המדינות, שהרבנות אינה יכולה להשיאם, כי אין לה הוכחה מספקת ליהדותם. הבעיה אינה נוגעת לכלל הישראלים, כפי שמשתמע מדברי הפורום.

כך למשל, עולה מהנתונים שמפרסם האירגון "משפחה חדשה" (שבעצמו נמנע על אנשי הפורום): רק 3% (!) של זוגות שנישאו בטקסי נישואים אזרחיים בחו"ל קיימים בחברה הישראלית. וממחקר של מרכז גוטמן והמכון הישראלי לדמוקרטיה (פברואר 2002) עולה כי מרבית היהודים הישראלים נישאים כדת משה וישראל. מדי שנה נרשמים לנישואים ברבנות כשלושים אלף זוגות יהודים חדשים, המהווים כ-82% מכלל הנישואים המתקיימים בקרב יהודים תושבי ישראל. הזוגות הנותרים נישאים נישואים אזרחיים בארץ זרה, בעיקר בקפריסין, ונישואיהם מוכרים בישראל רטרואקטיבית. נתונים אלה משקפים לא רק את המצב המשפטי בישראל, אלא גם את העדפותיה של האוכלוסייה היהודית: 81% מן היהודים הישראלים עונים כי 'חשוב להם' (17%) או 'חשוב להם מאוד' (64%) להינשא בטקס נישואים בברכת רב אורתודוקסי.

סקר חדש שנערך במכון רותם למחקר ואיבחון שיווקי (מארס 2006), דווקא בהזמנת גורמים המעוניינים בנישואין אזרחיים (הרפורמים בישראל), מתקרב לנתונים שעולים מהסקר של מרכז גוטמן והמכון הישראלי לדמוקרטיה מלפני ארבע שנים. הסקר שנערך בקרב 551 בתי אב (500 יהודים ו-51 דוברי רוסית), חושף נתונים לא מפתיעים על עמדות הישראלים בנושאים עקרוניים: מתברר כי הגם שכ-56% לא מתנגדים להסדר של נישואים אזרחיים, אבל לא יממשו זאת הלכה למעשה בחייהם האישיים. שכן, כאשר הסוגיה מגיעה לפתחם – העמדה משתנה: כ-63% מעדיפים להינשא דווקא בטקס רבני אורתודוקסי של הרבנות. רק 7% בעד נישואין רפורמיים, ו-4% בעד נישואין קונסרבטיביים.

לאור נתונים אלה, מסתבר שחרף הממסדיות החוזית שבטקסי הנישואים, לחיי נישואים כהלכה יש בכל זאת הקשר עמוק של איחוד ויצירה שהעם היהודי שואף לבטא ולקיים.

אורח חייו של האדם החילוני זר לחלוטין לאדם הדתי, עד כי נראה כאילו אין כל קשר ביניהם, ולמרות זאת, כל עוד יוכלו עקרונית להתחתן זה בזה יחשבו כבני עם אחד. כל עוד כולם מתחתנים כדת משה וישראל, יש מה שיאחד אותם ואולם ברגע שתיפתח אפשרות רשמית של נישואים אזרחיים, יחולק העם היהודי לשני עמים, ששום כוח בעולם לא יוכל עוד לאחדם.

ממחקר של מרכז גוטמן והמכון הישראלי לדמוקרטיה (פברואר 2002) עולה כי מרבית היהודים הישראלים נישאים כדת משה וישראל. מדי שנה נרשמים לנישואים ברבנות כ-30 אלף זוגות יהודים חדשים, המהווים כ-82% מכלל הנישואים המתקיימים בקרב יהודים תושבי ישראל.  נתונים אלה משקפים לא רק את המצב המשפטי בישראל, אלא גם את העדפותיה של האוכלוסייה היהודית: 81% מן היהודים הישראלים עונים כי 'חשוב להם' (17%) או 'חשוב להם מאוד' (64%) להינשא בטקס נישואים בברכת רב אורתודוקסי.

אמנם כן, על-פי ההלכה היהודית נישואים אזרחיים תופסים לחומרה. כלומר, בדיעבד נחשבים הם כנישואים גם על-פי ההלכה, וזאת לדעת רוב פוסקי ההלכה; אולם גירושין אזרחיים אינם נחשבים לכלום. אישה שנישאה בנישואים אזרחיים תחשב כאשת איש ואם יעלו הנישואים על שרטון ותתגרש בגירושין אזרחיים, תחשוב עצמה לפי תומה כגרושה, בעוד שעל-פי ההלכה עודנה אשת איש. ומכיוון שלפי הבנתה הרי היא פנויה, תלך ותינשא בשנית, והילדים שייוולדו יהיו ממזרים האסורים להינשא עולמית עם קהל ישראל.

במאמר מוסגר, שימו לב שאין המשפט העברי מכיר בפגם כלשהו בילד שנולד מחוץ לנישואין (לאישה לא נשואה), שלא כנהוג בשיטות משפט אחרות בהן הילד במקרה זה הוא בבחינת Bastard. ממזרות במשפט העברי היא במקרה שהילד נולד לאישה נשואה שהרתה למי שאינו בעלה או לקרובה בדרגה ראשונה, כגון אח וכיוצא באלה.

וכך, תוך זמן קצר ביותר, יתרבו פסולי חיתון במידה שתחייב לפתוח בפרהסיה ספרי רישום נפרדים, המכונים "ספרי [אילן] יוחסין", ומקץ תקופה קצרה יתהוו במדינת ישראל שני עמים שונים, הנבדלים זה מזה לחלוטין ולא תהיה עוד כל דרך בעולם לגשר ביניהם.

האם מוצדק, בשל רצונו של מיעוט מכלל העם היהודי, לשקול אפשרות של נישואים אזרחיים, בכדי לפלג את העם היהודי כולו, כולל את רובו שחי בתפוצות, לשתי ישויות נפרדות שלעולם, אבל לעולם, לא יוכל להיווצר עוד, לא תיאורטית ולא מעשית, כל איחוד וחיבור ביניהם?

עמדת היהודים האורתודוקסים מובנת לחלוטין, כי שמירת גדרי המשפחה היהודית לדורותיה באמצעות תקנות ההלכה היא ציפור-נפשם. אולם היא אינה מובנת למי שאינו מכיר את היהדות מקרוב.

שימו לב שאין המשפט העברי מכיר בפגם כלשהו בילד שנולד מחוץ לנישואין (לאישה לא נשואה), שלא כנהוג בשיטות משפט אחרות בהן הילד במקרה זה הוא בבחינת Bastard. ממזרות במשפט העברי היא במקרה שהילד נולד לאישה נשואה שהרתה למי שאינו בעלה או לקרובה בדרגה ראשונה, כגון אח וכיוצא באלה.

כפי שמבינים זאת גם רבים שאינם רואים עצמם דתיים. עורך בכיר בעיתון "ידיעות אחרונות", ירון לונדון, כתב באחד ממאמריו הפובליציסטיים בעיתון: "קהילה דתית במדינה דמוקרטית היא מועדון שהחברות בו נעשית מרצון. לא נאה לתבוע כניסה למועדון אשר התובע בוחל בחוקיו ולכן לא נאה לתבוע מהציבור הדתי לבגוד בעקרונותיו.

"נכון להיום, טוען לונדון, "הישראלי לא רק שאינו זקוק לחותמתם של נציגי ההלכה, אלא שאין לו צורך בשום חותמת כדי לקיים משפחה. גם לא לחותמת הממלכה. הישראלים אינם זקוקים היום לשום שינוי בחוקי הנישואים כדי לחיות בזוגיות כאוות נפשם".

לונדון חושף גם את מלחמת השקר שחרתו על דגלן ארגונים ומפלגות המתעקשות לשינוי ההסדר החוקי הקיים: "החוק מכעיס את מי שאוהב לכעוס, אבל אינו מתנכל למי שבוחרים לחיות ללא חופה וקידושין ואינו פוגע בכלום בצאצאיהם. … לשם מה יש להרעיש עולמות, להוקיע את הדתיים ולחוקק חוקים המלבים מחלוקת?", הוא שואל רטורית. שכן לדעתו, החילונים יכולים פשוט לחיות כ"ידועים בציבור" ולקבל את זכויותיהם מהמדינה.

מדד הדמוקרטיה הישראלית ל-2006, הנערך מטעם המכון הישראלי לדמוקרטיה, שיתפרסם בעוד חודשיים, שב ומאשש ממצאים משנים קודמות:  46% מהנסקרים מעריכים שיש סיכוי להתפתחות מלחמת אזרחים – נתון המשקף דאגה ניכרת מהמתח החברתי הפנימי. האם מוצדק, בשל רצונו של מיעוט מכלל העם היהודי, לשקול אפשרות של נישואים אזרחיים, בכדי לפלג את העם היהודי כולו, כולל את רובו שחי בתפוצות, לשתי ישויות נפרדות שלעולם, אבל לעולם, לא יוכל להיווצר עוד, לא תיאורטית ולא מעשית, כל איחוד וחיבור ביניהם?

ולונדון בהחלט צודק, שכן ברגע שיחוקק חוק נישואים אזרחיים במדינת היהודים, ייווצרו כאן שני עמים במדינה אחת שלא נישאים זה בזה: יהודים (שומרי דת ומסורת) וישראלים (חילונים). רק כל עוד נוכל עקרונית להתחתן זה בזה – נחשב כבני עם אחד.

והנה, מדד הדמוקרטיה הישראלית ל-2006, הנערך מטעם המכון הישראלי לדמוקרטיה על ידי פרופ' אשר אריאן, ניר אטמור ויעל הדר, שיתפרסם בעוד חודשיים, שב ומאשש ממצאים משנים קודמות:  46% מהנסקרים מעריכים שיש סיכוי להתפתחות מלחמת אזרחים – נתון המשקף דאגה ניכרת מהמתח החברתי הפנימי.

בקצב הזה שמוביל הפורום, הקרע הפנימי שעלול להיווצר בקרב העם לא יהיה עוד קרע מטאפורי גרידא, כי אם קרע ממשי וחסר תקדים של פילוג והיפרדות טוטאלית בין חלקי העם. כולנו נכאב אז את הקרע הבל-יאחה הזה לעולמים, בלי שניתן יהיה עוד להשיב לאחור את השטר ההיסטורי שנקרע לשניים.

פורסם לראשונה באתר Aish

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה הגות יהודית. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

0 תגובות על נישואים אזרחיים – למה זה טוב?

  1. הלל כהן הגיב:

    אני לא מבין מאיפה שואב ציבור אחד את החוצפה לכפות את מנהגיו על ציבור אחר, חבר שווה זכויות באותה חברה. ממתי בדיוק אחידות העם הוא ערך שעולה בחשיבותו על זכויות אזרח בסיסיות?

  2. חבצלת הגיב:

    כבר קשה לי לחכות שהקרע יהפוך ממטאפורי לממשי, למרות שמבטיחים כבר הרבה זמן. מתי כבר אתבולל מספיק כדי שיפסיקו להציק לי עם מה אני צריכה לעשות ומה לא?
    מי צריך נישואים אזרחיים? אני! אם זה מוסיף לקרע – אדרבה.

  3. שי הגיב:

    לא ברור. אם רוב היהודים מעדיפים טקס אורתודוכסי, מה זה משנה אם תהיה גם אפשרות אזרחית? הרי רק מתי מעט יבחרו בה.

    ונניח שלא רוצים לעודד את האפשרות. הרי כפי שאתה כותב, ובצדק, האפשרות לחיות כידועים בציבור, ולהביא ילדים לעולם ללא נישואין כבר קיימת ו"מעודדת" על ידי החוק. כלומר כבר כיום קורה הפילוג הנורא אשר מפניו אתה מזהיר.

    חוק נישואים אזרחיים לא יעלה ולא יוריד. מהי ההתנגדות אפוא?

  4. גלי הגיב:

    איני חושבת שצריך לאפשר נישואים אזרחיים בשל חשש לנישואים מעורבים אך תוצאת "הממזרים" היא פועל יוצא של הקביעה כי גרושות (או מגרשות!) דרך המערכת האזרחית לא נחשבות ככאלו בעיני ההלכה בעוד הנישואין תקפים. זו קביעה מבחירה. לפוסקים ישנו כאן מרחב תימרון. מדוע לראות דווקא את הנישואים כתקפים ואילו את הגירושים לאו? הרי דווקא בענייני גירושים לנשים יש הצדקה והזדקקות לפנות למערכת שתנהג ברצונות שני הצדדים כשווים. דווקא אז המערכת האזרחית מוצדקת.
    יש לומר את הדברים כהוויתם. להתכסות באיצטלה של "הדין קובע", זה זלזול בקהל הקוראים. אמנם אינני בקיאה בנבכי ההלכה אך נדמה כי אמנם הדין לא מאפשר להתחתן עם ממזרים אבל הפיכתם לממזרים נעשת תוך פסיקה אופציונלית.

  5. אורי הגיב:

    גלי, ראשית תודה רבה על תגובתך העניינית, המעידה על בקיאותך הרבה בנושא.

    למיטב הכרתי, אין שום פסיקה הלכתית אופציונלית בנושא זה. לרוב פוסקי ההלכה אין כל מרחב תמרון, וכידוע לך, ההלכה נפסקת ע"פ עמדת הרוב ובניגוד לסברת המיעוט. זה שיש מיעוט זניח יחסית של פוסקי הלכה הסבורים כי אפשר אחרת, רחוק מלקבל תוקף הלכתי גורף ע"פ הקודקס ההלכתי הבסיסי (הדמוקרטי?) ביותר: עמדת הרוב היא הקובעת, ואינה נוטה לאמץ את עמדת המיעוט, מטוב ועד רע.

    את שואלת, מדוע לראות דווקא את הנישואים כתקפים ואילו את הגירושים לאו? ובכן, משום שישנם הבדלים הלכתיים שונים בחומרתם בין ההשלכות של הנישואים לבין ההשלכות המורכבות יותר של הגירושים; כאשר ענייני הגירושים חמורים יותר.

    ולעניין הממזרות, שימי לב שאין המשפט העברי מכיר בפגם כלשהו בילד שנולד מחוץ לנישואין (לאישה לא נשואה), שלא כנהוג בשיטות משפט אחרות בהן הילד במקרה זה הוא בבחינת Bastard. ממזרות במשפט העברי היא במקרה שהילד נולד לאישה נשואה שהרתה למי שאינו בעלה או לקרובה בדרגה ראשונה, כגון אח וכיוצא באלה.

  6. יעל הגיב:

    עצוב שיש בכלל אנשים ששוקלים נישואים אזרחיים שלא לצורך. אלא מתוך התרסה.
    יש יופי מיוחד בנישואים על ידי חופה וקידושין. מעבר לענייני חוק ומחלוקת בקרב חילוניים, נישואין יהודיים עטופים במעטה רוחני יפהפה.
    אין מראה יותר מרגש מאשר זוג העומדים מתחת לחופה מעוטרת, כמו ארמון קטן, וברגע של חרדת קודש , שותים מכוס היין.
    ואם ללכת עם זה הלאה במונחים עולמיים- להבדיל, הטכסים הדתיים אצל הנוצרים, או המוסלמים נראים מקודשים ורוחניים יותר מאשר טכס חילוני -אזרחי.
    חבל בשביל שיקול מוטעה ונמהר מפסידים טכס שהוא פעם בחיים.

  7. יאיר הגיב:

    לדעתו של ירון לונדון, הנתמכת ע"י כותב מאמר זה, החילונים יכולים פשוט לחיות כ"ידועים בציבור" ולקבל את זכויותיהם מהמדינה.
    למיטב ידיעתי ישנם מספר זכויות,כספיות בעיקרן, שזכאים להן רק (!!!) בני זוג, המוכרים כנשואים ע"י המדינה: משכנתא לזוגות, נק' זיכוי במס הכנסה בגין בן-זוג שאינו עובד, ימי מחלת בן-זוג ועוד.
    1. האם ניתנות זכויות אלה גם ל"ידועים בציבור" ?
    2. זוג מוכר כנשוי ע"י המדינה, מייד (!!) לאחר שמגיע למשרד הפנים מסמך המעיד על כך, כשהוא חתום ע"י גורם, המוסמך ע"י המדינה. הדבר אינו כך אצל ה"ידועים בציבור" אלא רק לאחר כ-7 שנים (אם אינני טועה), וגם אז חלה עליהם חובת ההוכחה.
    לאור 2 נקודות אלה לא ניתן לומר, כי ידועים בציבור שווים בזכויותיהם לנשואים, מה שמחזיר את נושא התלות בחוקי המדינה של הרוצים להינשא.
    אשמח אם תתקנו אותי.

  8. אורי הגיב:

    הנה תשובה משפטית של עו"ד לירן פרידלנד (המתמחה בתחום דיני המשפחה והמעמד האישי) באתר של עורכי דין לשאלה: האם דרושה תקופת מינימום של חיים משותפים כדי לזכות בהכרה של "ידועים בציבור"?

    "למעט הוראה ספציפית ב-3 חוקים, לא קבע המחוקק תקופת מינימום. חוק הירושה קבע תקופת מינימום של 3 שנים כדי להעניק זכות לקבלת דירה בירושה של ידוע בציבור, כשאין ילדים יורשים. חוק שירות המדינה קובע גם הוא תקופה של 3 שנים לצורך קבלת הזכות של קצבת שארים. כנ"ל לגבי חוק שירות הקבע. בית המשפט המחוזי בת"א הסתפק בתקופה של 3 חודשים של חיים משותפים כדי להעניק הכרה".

    יתירה מכך, לטענתה גם אין כל הבדל במעמדם ובזכויותיהם של ילדים שנולדו להורים לא נשואים לעומת ילדים של זוג נשוי. ההבדל היחיד הוא בשם המשפחה שישא הילד. ילד לזוג נשוי מקבל אוטומטית את משפחתו של אביו, בעוד שבידועים בציבור הדבר ניתן לבחירה.

    כמו כן, הידועים בציבור נחשבים כבני זוג לצורך פטור והקלות במיסוי מקרקעין. פרטים מלאים על כך ראה בפורטל המיסים הישראלי.

    כללית, ישנם מספר חוקים המתייחסים לידועים בציבור. חוקים המציינים את המושג מפורשות, כגון חוק הגנת הדייר, המגדיר בן זוג ככולל ידוב"צ, וכן חוקים המתארים מצב זה ללא ציון מפורש, כגון חוק הירושה (ס' 55, העוסק באיש ואישה החיים חיי בית במשק משותף אך אינם נשואים). מרבית החוקים מעניקים להם זכויות סוציאליות. בחוק הירושה מתייחסים לשני תנאים מצטברים לצורך מעמד של ידוב"צ – חיים משותפים כבעל ואישה (לא מדובר בקשר מיני בלבד, אלא בקשירת גורל, חיי זוגיות), ובניהול משק בית משותף (שוב, לא רק כשותפות כלכלית). מעמד הידוב"צ אינו תלוי במשך זמן מסוים, או באופן בו החלו יחסי הזוג.

    כך שנכון להיום, מבחינה משפטית, הידועים בציבור נהנים משורה של חוקים המעניקים להם שלל זכויות כשל זוגות נשואים, כגון: חוק הירושה שלפיו לידועים בציבור זכות ירושה כבן זוג נשוי, חוקי תגמולים שונים, ואף זכויות רכושיות שונות.