כולם מדברים על שלום…

התכנסות הוועידה הבין-דתית בסביליה תחת הסיסמא "אימאמים ורבנים בוחרים בשלום", מהווה אמנם חוליה נוספת בשרשרת יחסי השלום בין מנהיגי דתות העולם. אולם, יש לעמוד על תנאי מוקדם לערוץ ההידברות: קולם אינו מצווה עוד על אלימות ושפיכות דמים "בדרכם לשלום".

 

אחד הדברים שזוכים לתאוצה גדולה בשנים האחרונות הוא הדיאלוג הבין-דתי שהרבנים הראשיים לישראל נוטלים בו חלק פעיל, בין אם זה עם העולם הנוצרי ומנהיגיו ובין אם זה עם העולם המוסלמי ומנהיגיו. כך, למשל, הרבנים שלמה גורן וישראל מאיר לאו נפגשו בזמנו עם האפיפיור, והראשון לציון הרב אליהו בקשי-דורון השתתף במפגשים בין-דתיים שנערכו בתמיכת הכנסייה ונציגיה. רובנו נזכרים גם בביקורם הרשמי והמתוקשר של הרבנים הראשיים לישראל, שלמה עמאר ויונה מצגר, אצל האפיפיור החדש ברומא. רבנים ממסדיים אלה משמשים דוגמה אישית וחינוכית להמוני תלמידיהם בארץ ובעולם.

והנה, השבוע מתכנסים יחד מאות משתתפים בקונגרס לפיוס בין-דתי למוסלמים ויהודים, המתכנס זו השנה השנייה תחת הסיסמא "אימאמים ורבנים בוחרים בשלום". בסביליה שבספרד נועדו עשרות מנהיגי דת יהודים ומוסלמים בוועידה העולמית השנייה לסובלנות בין רבנים ואימאמים, שנמשכה ארבעה ימים רצופים. הוועידה קיימה סדנאות בנושאי חינוך, סובלנות ואמונה דתית בחברה החילונית. הרבנות הראשית לישראל השתתפה בהכנות לוועידה, הנערכת בחסות קרן לשלום שנוסדה בפריז Hommes de Parole, בסימון המטרה העיקרית: להסיר את האיבה ולא לתת לדת להישלט בידי הפלגים הקיצוניים. "אני רוצה לשבור את המוסכמה שדת יוצרת בעיות", אמר יוזם הכנס, אלן מיטשל, "המטרה שלנו היא לשחרר את הדת מחוטפיה. דווקא אנשי דת, הנתפסים בעיני רבים כמי שמזינים קיצוניות, מסוגלים לפעול למען סובלנות ולקדם שלום".

סכסוך תיאולוגי
הסכסוך הישראלי-הפלשתיני יותר משהוא ויכוח פוליטי נוקב, הוא סכסוך בין-דתי תיאולוגי יסודי ומעמיק. המחלוקת סביב מקומות היסטוריים הקדושים לשלוש הדתות, כמו: מעמדם של ירושלים, הר הבית, חברון ושאר שטחי ארץ ישראל התנ"כית – נוגעת לאמונתם של שלוש הדתות הגדולות בעולם (היהדות, הנצרות והאיסלאם). סלע המחלוקת הבין-דתית שונה במהותו מסלע המחלוקת הפוליטית. רוב ההיסטוריה הבין-דתית מאופיינת בפתרון סכסוכים הדדיים באמצעות מלחמות חורמה עקובות מדם, בעוד שרוב ההיסטוריה הפוליטית מאופיינת בפתרון סכסוכים סביב שולחן המשא ומתן במחשבה תחילה.

הסכסוך הישראלי-הפלשתיני במזרח התיכון ניזון מטבע המקום-הטעון מאמונות דתיות של יהודים ומוסלמים. ועל כן, ישנה חשיבות רבה לפתרון הסכסוך בדרך של הידברות בין-דתית בין רבנים לאימאמים וכמרים. על אחת כמה וכמה בשעה שהפלגים השפויים בקרב הדתות פועלות בניגוד לפתרון הבין-דתי ההיסטורי (מלחמות חורמה עקובות מדם); שלוש דתות העולם הולכות ומתרבתות עם הזמן תוך אימוץ סוגי פתרון לסכסוכים אזוריים ועולמיים באמצעות ישיבה סביב שולחן משא ומתן מדיני וחברתי.

זו ההתכנסות השנייה של 140 אנשי דת מוסלמים ויהודים – כ-70 רבנים, מתוכם כ-30 רבנים מישראל וקבוצה של כ-40 רבנים אירופים, ו-70 אימאמים בכירים מ-34 ארצות – המשתתפים בוועידה הנערכת באחד מארמונותיה העתיקים של העיר סביליה. העיר, שנבחרה לארח את הוועידה כמקום האידיאלי לוויכוחים ולחילופי רעיונות בין-דתיים, בשל הסמליות העשירה שלה כאחת הערים הספרדיות בה מוסלמים, יהודים ונוצרים חיו באחדות תחת שלטון מוּריש, שהחל במאה השמינית ונמשך למעלה מ-700 שנה.

הוועידה הראשונה התקיימה אשתקד בבריסל ומאז "דברים לא התנהלו בדרך הרצויה", אמר אנדרי אזולאי, יהודי מרוקני המשמש כיועץ למלך מוחמד השישי, המרמז להתגברות הקיצוניות המוסלמית. "לא מקשיבים לקולנו, לעומת אלו שיכולים לגייס רבבות או מילוני בני אדם באמצעות מסרים של שנאה", אמר אזולאי.

"במסדרונות הכנס ובחדר האוכל המשותף, נראים מחזות פיוס בלתי-שגרתיים", מספר שלמה שמיר, שליח עיתון "הארץ" לכנס, על האווירה הידידותית בה נתקל: "רבנים במגבעות ומעילים שחורים מתחככים עם אימאמים ואנשי דת מוסלמים עטויים גלימות וחובשים מצנפות ותרבושים; המופתי של בריטניה מציע ספל קפה לרב הראשי של אוסטריה; אימאם צעיר מעזה משוחח באנגלית עם רב מלונדון".

סביב משבר הר הבית
כמצופה, הוועידה מתנהלת תוך כדי תקריות שונות ועם לא מעט כעס המרחף בחלל האוויר. שמיר מספר כי נאומו של הרב האשכנזי הראשי לישראל ונשיא מועצת הרבנות, הרב יונה מצגר, בטקס הפתיחה, הכעיס את המוסלמים עד כי רבים מהנוכחים שלהם התכוננו לצאת מן האולם באופן הפגנתי, אבל נמנעו מכך בגלל רצון משותף שלא להניח לכנס לקרוס. זאת, למרות האמירה הפלורליסטית שביטא הרב מצגר בטקס הפתיחה: "עלינו להמשיך ולהוכיח שיהודים ומוסלמים אינם אויבים". מצגר הזכיר בפתיחה דווקא את תקופת תור הזהב של ספרד ואת הפריחה ביחסי היהודים והאיסלם. "דווקא כאן בספרד, אנו צריכים להסיק שיהודים ומוסלמים אסור שיהיו אויבים זה לזה", אמר מצגר, שאף הוקיע בנאומו את מי שביזה את דמותו של מוחמד.

תקרית נוספת באה לידי ביטוי בדיון שעסק בנושא "המשפחה בעידן המודרני". דיון שהפך לזירת נאומים נגד השלטון הישראלי וסבל העם הפלשתיני. פאנל נוסף עסק במשברים סביב סוגיית הר הבית. בדיון הסביר הרב ד"ר רצון ערוסי, רבה של קרית אונו וחבר מועצת הרבנות הראשית, כי מוסלמים רבים חוששים שישראל זוממת השתלטות על הר הבית, והדגיש כי דאגה זו מופרכת וחסרת יסוד משום שלפי ההלכה היהודית, אסור ליהודי לעלות להר הבית והעובר על האיסור דינו כרת (מהעונשים החמורים ביהדות). הרב ערוסי גם דחק בנציגים המוסלמים לבלום את ההסתה נגד היהודים בעניין הר הבית, הסתה שלדבריו"מזינה גורמים קיצוניים בשני הצדדים".

בישיבה נפרדת נידונה יוזמה להקים ערוץ הידברות קבוע בין רבנים בדרום הארץ לאימאמים מעזה, במטרה למנוע התקפות קסאמים על שדרות.

התנאי המוקדם: לא לאלימות
כך שמצד אחד, יש לברך על יצירת הדיאלוג בין מעל מאה אנשי דת יהודים ומוסלמים. הסכסוך האזורי במזרח התיכון הוא סכסוך דתי בעיקרו ולא מן הנמנע למצוא לו פתרונות במישור התיאולוגי-הדתי; לא מן הנמנע להיעזר בכוחם במעמדם של אנשי דת להשפיע לטובה על שומעי לקחם. מצד שני, יש להרהר על עצם הלגיטימיות במפגש של נציגי הרבנות הראשית לישראל, נציגי המדינה הרשמיים, עם אנשי דת מוסלמים, שחלקם לפחות קורא תיגר על עצם זכותה של מדינת ישראל להתקיים (בעוד שכלי התקשורת מפרסמים על השתתפותם של אנשי דת מתנועת החמאס בוועידה, מלשכת הרב הראשי יונה מצגר נמסר כי "למארגני האירוע לא ידוע שמשתתפים בו אנשי חמאס וגם לנו לא ידוע על כך").  

שכן, החיבור המוצהר בין רבנים למנהיגים מוסלמים בכירים מקבל משמעות מיוחדת על רקע עליית חמאס לשלטון ברשות הפלשתינית. בשונה מהפעם הראשונה בה התקיים הכנס בבריסל, בכנס הנוכחי בסביליה משתתפת לראשונה קבוצה גדולה של כ-20 אימאמים ואנשי דת מוסלמים פלשתינאים מעזה ומהגדה. כך שעל עצם ההתכנסות בספרד לשלום אזורנו ניתן ללמוד אולי מדבריו של העומד בראש הקבוצה, השייח עימאד אל-פאלוג'י, יו"ר מרכז תרומות הדם בעזה ומי שהיה ממייסדי חמאס אך פרש מהארגון לפני הבחירות הפלשתיניות ב-1996 וכיהן כשר ברשות הפלשתינית תחת הנהגתו של יאסר עראפת ואחריו אבו מאזן. פאלוג'י סיפר לעיתונות כי מנהיגי חמאס בעזה עוקבים בעניין רב אחר הכנס: "חמאס מוכן לקיים דיאלוג בהשתתפות אנשי דת יהודים ומוסלמים", אמר פאלוג'י. "אני רוצה שחמאס יקשיב למה שנאמר כאן וילמד איך להציל את עצמנו מהאלימות", הוסיף פאלוג'י. נשאלת השאלה, האם אכן החמאס הפך את עורו הטרוריסטי שהוא מעוניין להידבר עם רבני ישראל? האם החמאס יצא בהצהרה רשמית בלתי משתמעת לשתי פנים על זכותה של מדינת ישראל הריבונית להתקיים ועוד בגבולותיה? ועד כמה הצהרותיו בדבר השלום עם ישראל נובעים מרצון כנה לשלום אמת במזרח התיכון לאור נטילת חלקו באירועי הדמים בשנים האחרונות?

עם זאת, עדיין נראה כי על אנשי מפתח בתחום המדיני-הפוליטי שביכולתם להשפיע על דעת הקהל המערבית, להעניק מעמד ותפקיד למנהיגים הדתיים שמגלים מעורבות במאמץ לקדם שלום אזורי ועולמי. אלא שהתנאי המוקדם לערוץ ההידברות עם מנהיגי דת מוסלמים (ויהודים) צריך להתבסס על העובדה שקולם שלהם אינו מצווה עוד על אלימות ושפיכות דמים "בדרכם לשלום" בשלב ראשון, ובשלב שני עליהם לתמוך אקטיבית בחופש וזכויות אדם במקום ממנו הם באים.

נקודה נוספת מצביעה על כך שהמעשים, ולא רק הדיבורים הם בעלי המשמעות המכרעת. לא אחת מתראיין איש חמאס או פת"ח בערוצי התקשורת המערביים ויוצא בהצהרות "מתונות" כאלה ואחרות הזוכות לכותרות מרכזיות. בשובו לעזה או לרמאללה, "מרגיע" המרואיין התורן את שומעיו שלא באמת התכוון להשמיע קול מתון. בעידן של יח"צני תדמיות ויועצי תקשורת ברור שכל הופעה מעין זו משרתת את אנשי הטרור בלוחמה הפסיכולוגית שלהם לקניין קל של דעת קהל מערבית, הלוחצת על ישראל להגמיש את יחסיה כלפי הרשות הפלשתינית.

על כן, נראה כי אינטרס דומה ישנו גם בכינוס מעין זה, שכן עצם קיומו משרת היטב את אלה המעוניינים להעביר מסר שהאיסלם לא ממש קיצוני-רדיקלי. כך שעם כל ההצהרות והנאומים – המעשים הם שיכריעו את הכף לשלום אמת.

——————————————–

פורסם לראשונה באתר "אומדיה".