"בַּמָקום שרעמו דבריו של ירמיהו עומדים עכשיו בארים ומועדוני חשפנות"

למקרא דבריו הבאים של העיתונאי ארי שביט במאמרו "מדינה מחוץ לקופסה" מערב חג הפסח תשס"ו (הארץ, 12.4.06), נזכרתי בטקסט מעניין ומשיק לדבריו אלה מאת האינטלקטואל היהודי ג'ורג' שטיינר בספרו "אראטה" (הוצ' עם עובד, ת"א 2001, עמ' 65) כחלק מהביקורת הנוקבת על מדינת ישראל.
 
ראשית אצטט מדבריו של שביט:

ארי שביט

 

"ישראל 2006 היא מעצמה אסטרטגית. אבל עוד יותר מכך, ישראל 2006 היא מעצמה של דינמיות ופריון. שיעור הילודה – גם של החילונים הישראלים – הוא מהגבוהים במערב. קצב ההמצאה של ההיי-טקיסטים הישראלים הוא ככל הנראה הגבוה בעולם. היזמות העסקית היא פנומנלית. העשייה האמנותית והצריכה התרבותית אינטנסיביות באופן בלתי נתפש. חיי הלילה שוקקים, המיניות ניגרת ברחובות. עד כדי כך שהארץ כולה נראית לעתים כמעין מחולל ענק של אנרגיות בלתי פוסקות. גם בשנתה ה-58 ישראל היא מדינת אביב מובהקת. מדינה של יצריות ויצירה. מדינה של ככל שיענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ. "ואולם כאן גם החולשה. לטוב ולרע ישראל היא מדינה פורצת. פורצת דרך ופורצת גבול. פורצת את מגבלות המציאות ופורצת את גדר המוסכם. פורקת עול ופורעת חוק. כתוצאה מכך ישראל היא מדינה מחוץ לקופסה. מדינה בקצה מעטפת הביצועים של עצמה. מדינה באטרף. מדינה שהאון שלה מעביר אותה על דעתה".

 
ולהלן דבריו של שטיינר:

ג'ורג' שטיינר

 

"ישראל היא בגדר 'נס הכרחי'. תקומתה, עמידתה העקשנית כנגד כל הסיכויים הצבאיים והגאו-פוליטיים, הישגיה האזרחיים, כל אלה מנוגדים לכל ציפייה סבירה. כיום ישראל מתבוננת בסיפוק פרדוקסלי בסימני הנורמליות: שיעורי הפשע, השחיתות, הבינוניות הפוליטית וההמוניות של חיי היום-יום שכל האומות והחברות בכל מקום ניכרים בהם. בַּמָקום שרעמו דבריו של ירמיהו עומדים עכשיו בארים ומועדוני חשפנות. "אבל זה המקום שבו אני עומד מלכת. במובן מסוים, כך אני מרגיש, תהיה זו שערורייה (מילה תיאולוגית במקורה) אם אלפי שנות התגלות והתגייסות לעמוד בסבל, אם ייסוריהם של אברהם ויצחק, מהר המוריה ועד אושוויץ, אם כל אלה יתמצו בסופו של דבר בהקמתה של מדינת לאום חמושה מכף רגל ועד ראש, ארץ ככל הארצות, עם בורסה ופשע מאורגן. ה'נורמליות' לא תהיה ליהודים אלא דרך אחרת להיעלם".