נמוך יותר מגבלס, פרוץ יותר מצ'פלין

רחל אחונוב, עד לא מכבר יו"ר אגודת המאיירים, חשה יוצאת דופן בעולם יוצרי הקומיקס וכמי שמדברת אל קיר אטום בביקורת שלה על התחרות הישראלית החדשה לקריקטורות אנטישמיות. אז, עד כמה נמוך אנחנו מסוגלים לרדת? 

 

                צ'פלין ב"הדיקטטור הגדול"

התחרות הישראלית החדשה לקריקטורות אנטישמיות שהסתיימה בימים אלה עם תערוכה נושאת פרסים, עסקה בהומור מעוות מאין כמוהו, שהתשובה היחידה כלפיו היא בוז קר, עמוק ומוחלט. לתשומת ליבם של מארגני התחרות: צ'רלי צ'פלין הענק, שכישוריו עולים אלף מונים על כישורי כל המאיירים שהשתתפו בתחרות ובתערוכה גם יחד, קבע מזמן שלא ניתן "לצחוק על הכול", וכך כתב בזיכרונותיו: "אילו ידעתי לאשורן את זוועות מחנות הריכוז הגרמניים, לא הייתי יכול לביים את 'הדיקטטור הגדול', לא הייתי יכול לצחוק על שיגעונם הרצחני של הנאצים" ("סיפור חיי", עמ' 64). משנודעה לו האמת הנוראה, שנים אחרי שביים את "הדיקטטור הגדול", קבע צ'פלין את גבולות אמנותו.
ספק אם מסר זה של אחד מגדולי האמנים הקומיים בכל הזמנים יחלחל סוף סוף גם אצל אלה שלא יכולים לוותר על פרובוקציה זולה על השואה, המבטיחה להם גם התעניינות תקשורתית (ב"מוסף הארץ" וב"גלריה" של הארץ, פשוט חיבקו את הנפשות הפועלות כאילו היו לשמש העמים החדשים של אחרוני הסוציאליסטים, ללא שמץ של חוש ביקורתי שפוי על הפואנטה). אולם דומה כי ביער הקריקטורות שנשלחו מכל רחבי תבל לתחרות הפרועה שיזמו מאיירים ישראלים, יש גם קול שפוי מקרב הקולגות למקצוע. רחל–אליה אחונוב – מרצה לקריקטורה, קומיקס ואיור במחלקה לתקשורת חזותית במכללת אריאל, עד לא מכבר יו"ר אגודת המאיירים – חשה יוצאת דופן בעולם יוצרי הקומיקס וכמי שמדברת אל קיר אטום בביקורת שלה על התחרות הישראלית החדשה לקריקטורות אנטישמיות. להלן תגובתה כפי שהתקבלה אצלי במייל במהלך החג, בזכות הפצרותי החוזרות ונשנות שתגיב על התחרות כאחת שבאה מהתחום:
 

"אנו נראה לעולם שאנו יכולים ליצור את הקריקטורות הכי מלאות שנאת יהודים שאי-פעם נוצרו"  אייל זוסמן, ממארגני התחרות הישראלית החדשה לקריקטורות אנטישמיות   שישים ואחת שנה מלאו לשחרור מחנות ההשמדה באירופה, אך אצלנו שכחו כבר מזמן את משמעותם.   מדינת היהודים הגיעה לעידן הפוסט-מוזלמני. החרחור הטרחני של אחרוני הניצולים, איננו מעיק עלינו יותר. קצב פטירתם מהיר יותר מבולמוס הריקנות המשתלט על חיינו. סיפורי הסבתא על "הפלנטה האחרת", לא נוגעים עוד באף אחד ולכן אנו יכולים להתפנות לשעשועי הקולוסאום המודרני ברשת ולהוכיח לפנאטיים האיראנים, כדי שידעו אז טוב מאוד, למי, למי אין יותר כבוד (עצמי), את סגולותיה של המרפקנות הישראלית, המעפילה לרמות-על בייחוד במהלך המשחק: "מי יצליח להגיע ראשון לפנתיאון האידיוטים", ושבמגרש הביתי, כותנות המשוגעים שלנו גדולות יותר משלהם.   רק חלק קטן מהעבודות שהוגשו לתחרות הישראלית החדשה לקריקטורות אנטישמיות, התייחסו בבוז לסטריאוטיפים שהוטבעו בתורת הגזע. אחרות, בודדות, נגעו בהומור עדין בנושאים יהודיים כלליים – שתי מגמות שאני כמאיירת במקצועי תומכת בהן מאוד.   אך לא זו הייתה מטרת הפרויקט. יוזמיה תבעו חומר פרובוקטיבי, ארסיות מטלטלת, נאצית יותר מהנאצים, בלי נקיפות מצפון להשלכות שתוליד ההסתה היודו-מפלצתית, המטורפת הזו.   זרעי הפורענות שיזחלו מתיבת פנדורה המעוותת שנוצרה כאן, יתפוצצו במוקדם או במאוחר לכולנו בפנים.   האם רמיסת כל היקר לנו שווה את התשואות והשבחים להם נזכה בקייטנות השאהידים?

 
* מאמר נוסף של רחל אחונוב, "בעט ברזל – אייזנר משיב מלחמה", פורסם לאחרונה באתר "אומדיה".

* שיחה אישית קיימתי עמה לפני כשלוש שנים עבור השבועון "מנורה".

* רחל אחונוב בביקור בלובר בפריז.

* איור פוליטי שלה על תכנית ההתנתקות של אריאל שרון פורסם לראשונה בבלוג זה: כאן