עוד לא התייבשה הדיו של מאמרי "כולם מדברים על שלום…", על הוועידה הבין-דתית בסביליה תחת הסיסמא "אימאמים ורבנים בוחרים בשלום", וכבר קפץ לו הסופר האהוב עלי, איל מגד, בטורו השבועי וכתב ברוח ימי הרכבת הקואליציה בראשות אהוד אולמרט ("קדימה"):
|
עוד לא התייבשה הדיו של מאמרי "כולם מדברים על שלום…", על הוועידה הבין-דתית בסביליה תחת הסיסמא "אימאמים ורבנים בוחרים בשלום", וכבר קפץ לו הסופר האהוב עלי, איל מגד, בטורו השבועי וכתב ברוח ימי הרכבת הקואליציה בראשות אהוד אולמרט ("קדימה"):
|
לשייח יאסין?
למגד שאיפה מקובלת, תמימה, שיבואו אנשים חכמים וטובים ויעשו שלום.
מה לעשות, שניהול שילטון, ומדיניות הם תחומים לא מושלמים, הרבה מלוכלכים. מדינאי טוב דומה הרבה יותר לסוחר שקרן מאשר לרב או לפרופסור.
אין למצבנו פיתרון פלא, יש רק רגיעה זמנית ודיונים מתישים. משא ומתן ארוך שנים הוא הטוב ביותר שאפשר להגיע עליו, והוא לא רע.
מי מתאים יותר לנהל משא ומתן כזה? הרב עובדיה?
מה בנוגע לתפוס עמדה בלתי מתפשרת ולחסוך לרבנים את דמי התחבורה? אה
לדעתי השאיפה אותה מציג הסופר איל מגד הפוכה מתמימה או כזו השואפת לבינוניות ומסתפקת בכך שאין מה לעשות ואילו הן דרכי העולם וכי מקובל עלינו שמנהיג ציבור הוא לא יותר טוב מסוחר רמאי, שמותר לא לשקר, להוביל צמרת של שחיטות, להונות ולנצל והכל מאהבת עצמו.
איל מגד מכוון גבוה ומקיש דבר מתוך דבר ואומר שאם אפשר לרדת לשפל ערכי אליו אנו עדים כיום אז רצוי ,אפשר וחובה לקוות ולעשות כדי לטפס ולשאוף למה שחלקנו כנראה לא רוצים בו אבל זו המטרה וזו עבודת החיים ולא להסתפק בבינוניות המתפשרת אותה קל לאמץ כי אנחנו עצלנים