|
חזון העצם מאת: יוסף עוזר
גַּרְגֵר שֶל עֶצֶם מִבְּנוֹ, הָאַחֲרוֹן מֵעֲשָרָה גַוְעוּ זֶה אַחַר זֶה 1
חוֹשֵׁב אֲנִי עָלֶיךָ רַבֵּנוּ יוֹחָנָן בְּדַרְכְּךָ לְנַחֵם אֶת רַבִּי אֶלִיעֶזֶר תִּמְצָא אוֹתוֹ גּוֹסֵס עַל עֶרֶשׂ מָוֶת שָׁם תִּשְׁלֹף לְמַעֲנוֹ אֶת נְחַמַתְךָ: מִכִּסְךָ תּוֹצִיא עֶצֶם מִבִּנְךָ נוֹתְרָה, מִיְחִידְךָ לְהַרְאוֹת לוֹ בִּשְׁעַת בִּכְיוֹ אֵיךְ אַבָּא יְפֵהפֶה כָּמוֹךָ מְאַזֶן אֶת כֹּבֶד הַמָּוֶת בְּמִשְׁקֹלֶת זוֹ שֶׁבְּיָדְךָ
רַבִּי יוֹחָנָן שֶׁיֹפְיְךָ הִלֵּךְ קְסָמִים עַל נָשִׁים עוֹלוֹת מִטָּהֳרָה אַחַר שִׁבְעָה נְקִיִּים 2 מַה זֶה יֹפִי? כָּתוּב בִּמְדֻיָּק – "קְחוּ גְּבִיעַ שֶׁל כֶּסֶף שֶׁיָּצָא מְהָאֻמָּן, צָהֹב מִלַהַב הָאֵשׁ, הַנִּיחוּ עַל גְּדּוֹתָּיו גַּרְגְּרֵי רִמּוֹן אֲדֻמִּים הַבִּיטוּ בָהֶם בְּאוֹר הַזְרִיחָה, סְבִיבָם וֶרֶד אָדֹם מוּנָח, בֵּין הַשֶּׁמֶשׁ וְהַצֵּל וְהִנֵּה לִפְנֵיכֶם – מֵעֵין יָפְיוֹ" 3 מֵעֵין זֶה שׁוֹאֵל אֲנִי בְּלֵכְתְךָ וְרַבִּי אֶלְעָזָר יַתְחִיל לִפְרֹץ בִּבְכִי 4 וְלֹא תֵּדַע מַדּוּעַ הוּא בּוֹכֶה וְגַם עֶצֶם אַחֲרוֹנָה מִבִּנְךָ, לֹא תַעֲזֹר שׁוֹאֵל אֲנִי אוֹתְךָ — ה' אֱלֹקֵינוּ ה' אֶחָד הֲאִם מָצָאתָ גַּם אַתָּה מִכָּל בּוּכֶנְוַאלְד עֶצֶם כָּזוֹ בְּיָפְיְךָ לְמַעֲנִי, לְמַעֲנֵנוּ קידוש ה' גדול הוא עצם השאלה. |
מקורות, הבהרות ותגובה:
1. ברכות ה, ע"ב (רבי אליעזר חולה ר' יוחנן מבקרו, מוצא אותו בוכה. מודגש יופיו של רבי יוחנן).
2. בבא מציעא פד, ע"א (רק יוחנן היה יושב בפתחי מקוואות להעניק יופי לעוברי הנשים היוצאות להאהב. ראה עצמו בעל חסינות יצרית כצאצא של יוסף הצדיק).
3. בבא מציעא פד, ע"א (כאן עיקר תיאור יופיו של יוסף הצדיק וזהו תיאור המחייב התעמקות בשכבות הרבות
המסתתרות בו ביחס להגדרת היופי האנושי ומושגי האסתטיקה הכללית של חז"ל).
4. ברכות ה, ע"ב (בכי על מצבו הקיומי של האדם).
|
השיר ראה אור לפני מספר שנים באחת מחוברות "מאזניים" (בהוצ' אגודת הסופרים). השיר מתקשר לשירים המקוטלגים כ"שירי שואה", אבל אעיר שאני מסרב לעדתיות האשכנזית-ישראלית לאמץ את השואה כאתוס המשויך להם (מזכיר לא במקרה את נטיית השמאל שלנו לאמץ את ריטואל רצח רבין לעצמם ולהפקיעו מהזיכרון הכללי).
למכותבים שונים שלחתי את השיר והנה תגובתם: |
תגובה מאת המשוררת חמוטל בר-יוסף:
יוסי היקר,
האם אי פעם השגחת בנטייה להפוך את השואה לכלי ניגוד בידי אשכנזים נגד ספרדים? האם אי פעם אמר אשכנזי כלשהו לספרדי כלשהו בישראל: אני עדיף עליך כי הייתי בשואה? שמתי לב שגם אלי עמיר ב"יסמין" מתבטא ברוח זו, כאילו השואה היא מכשיר התנשאות של אשכנזים על ספרדים. זה מזעזע אותי. כנראה אנו האשכנזים לא ידענו לספר את הסיפור שלנו כך שיובן, שיהיה ברור מה עבר על חלק מאתנו באופן ממשי ועל אחרים – באופן עקיף, ואיך נעשינו כאלה, שלגזוז פיאות למי שמגיע לארץ הזאת לחיות בה חיים חדשים – זה לא נראה לנו עניין גדול. יוסי, בבקשה תקרא את ספרו של פרימו לוי "אם לא עכשיו – אימתי?". הוא בכלל לא ישראלי אשכנזי, אז אולי מפיו הדברים יישמעו לך כמו שצריך – לא כהתנשאות אלא כקינה גדולה וכזעקת הישרדות גדולה.
באהבה,
חמוטל
תגובת יוסף עוזר לחמוטל בר יוסף:
אני לא רוצה שנכנס לקטלוג הדדי, חס וחלילה. אבל חשוב להבין שהחברה הישראלית אמורה להיות חברה בוגרת, שחבלי ההתהוות שלה במידה מסויימת מבשילים מעבר למה שגרם שיהיה בה סזון וכדומה ואם היא בוגרת היא יכולה לבחון בענייניות כמה גורמים. למשל: שלהפוך את השואה לכלי ניגוד בין אשכנזים לספרדים משתמע בעוצמה מעצם העובדה שההיסטוריה והספרות שנלמדים, ואני למדתי בבית הספר הממלכתי, מעוצמים בו החומרים האירופאיים ובזה ממילא כלל הנרטיב הספרדי ממוקם כמשהו שולי וכל קורות התרבות השניה לוקחים לעצמם דומיננטיות שמוחקת את בית הורי והזיכרון של סבא וסבתא שלי שלא ראיתי מעולם את מחוז חייהם, כי גם הורי פליטים הם. זה מה שמפעיל את הניגודיות. הרי לא במקרה "עמוד האש" סידרה ששירטטה את האתוס שלנו בדור האחרון, זכתה לתגובה חריפה מצד המזרחיים. זה כל כך פשוט. למה להיות מינורי בעניין הזה. ממה אהוד ברק ביקש את סליחת מפלגתת העבודה? (סליחה מצחיקה בכל הקשר, כי הסליחה צריכה להפוך למהפכה תרבותית ברשות משרד החינוך, סליחה שלא תוותר על מפגש עם תרבות העולם והמדע. אני יודע שאני חייב להזדרז ולהדגיש, וחייבת להעניק את עומק הזהות המזרחית – הפיוט, הסובלנות היהודית דתית מזרחית ופתיחתה למדע ולהשכלה, בניגוד לתרבות האשכנזית שהיא באופן עקבי למדי קיצונית – אם דתית אז חרדית קיצונית ואם חילונית אז אתאיסאטית קיצונית (כמו הסזון ואלטלנה בישראל וכמו המתנגדים שהסגירו חסידים לשלטון הרוסי).
פאזל 