"האינפנטיליזציה של העולם"

הסופר עמוס עוז מאפיין בדרכו המוצלחת בראיון עם אורית הראל (מוסף סופשבוע מעריב, 1,6,06) את המצב החברתי שלנו כאן ועכשיו:

"אני מסתכל סביבי ורואה אנשים שעובדים מעל לכוחותיהם בשביל לעשות יותר כסף ממה שנחוץ להם, בשביל לקנות דברים שהם לא צריכים, בשביל לעשות רושם על אנשים שהם לא אוהבים. יש מיעוט שלא רוצה לשחק את המשחק הזה, לא רוצה לחיות ככה, ואם הוא יחפש דרכים של חיים שיתופיים, זה יהיה משהו שבו חיים בביטחון חומרי שמאפשר להפנות את נפשך לדברים אחרים".

    פעם קראת למצב הנוכחי "האינפנטיליזציה של העולם". זה משהו שאפשר בכלל להילחם בו?

    "לא יודע. קודם כל צריך להצביע על זה, לראות ולהראות את זה. מערכת ענקית של מכירות שוטפת לנו את המוח כל הזמן באינטנסיביות ואומרת רק דבר אחד: בינך ובין האושר מפרידה רק עוד רכישה אחת. העולם מתחלק לאלה שכבר קנו את האסלה המלטפת, ולאומללים המסכנים שעוד אין להם. רק תחליף את האסלה, ותעבור ממחנה האומללים למאושרים. זו עוצמה אדירה שאומרת 'זרוק את הישן ותכניס את החדש.'

"פונים אלינו כמו אל ילדים, כי ילדים הם הצרכנים הכי טובים. אומרים 'תן לנו לפנק אותך, רק תשלם ותישען לאחור.' ויש בזה גם שדר סמוי שאומר שכל מה ששייך לעבר הוא רע. תחליף את התוכנה, החומרה, הכל. ממילא הולך ונמחק כל הדיסק הקשיח של הזיכרון הקולקטיבי, ואני לא מתכוון לזה שילדים לא מבדילים בין נפוליאון לבן-גוריון. זה רק הסימפטום לכך שהם גדלים בהרגשה שהעבר הוא מטרד שצריך להיפטר ממנו. אני רואה בזה אסון, כי העבר שלי זה האוצר שלי. אפילו העבר המכאיב, הטראומטי. זה מרתף היינות שלי ואני יכול לרדת, לבחור לי בקבוק ולהשתכר עליו.

"במקום זה הולכים ומייצרים פה עולם של זומבים, אינפנטילים, שאין להם עבר אישי ומשפחתי, אין להם עבר קהילתי ולאומי והיסטוריה, וכל מה שיש להם הוא לא טוב כי ישר צריך להחליף אותו בחדש. רק מה שאין לך הוא טוב. זה כבר לא רק גורם לאנשים לזרוק חפצים ולהחליף באחרים בלי סיבה, זה מביא אנשים לזרוק בני זוג".

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה הוציא לי את המילים מהפה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.