שופטים ללא כבוד

העליהום המשפטי המתוקשר בפרשת "הנאנסת שנעמו לה מעשי אביה" על גבו של יו"ר הרכב השופטים, השופט אהרון אמינוף – מצביע על בערות לא רק בהשתלשלות הפרשה, אלא בעיקר בחוקי הדמוקרטיה, במוסר הבסיסי ובתקינות החברתית


תארו לעצמכם שאזרח נקרא לבית המשפט ומתבקש על ידי השופט למלא אחר הנאמר במסמך שנחתם על ידו. זה יכול להיות צ'ק שלא נפרע, מסמך או הסכם שלא כובד, שהחתימה עליו מחייבת את החתום על תוכנו. "אבל אני אמרתי לו", טוען להגנתו האזרח מהישוב. "שום אמרת לו, לא אמרת לו. אתה חתום למטה ועליך לכבד את ההסכם/המסמך/הצ'ק", יטען בפניו כל שופט, צעיר כוותיק, דגול כפשוט. אלא אם כן מדובר במקרה הפוך, בו השופט עומד במקומו של האזרח וטוען אותו טיעון בכייני: "אבל אמרתי למחוק את זה מהמסמך". תתפלאו, אבל ככל הנראה במקרה הפוך זה, ספק אם חתימה למטה מחייבת כלפי הרשום במסמך.

מהסיפור הטרי הבא נדמה כי לשופטים יש דין אחר משלהם ולאזרחים מהשורה יש דין אחר. גיבוריו הם צוות השופטים בבית המשפט המחוזי בנצרת, שבראש הרכבו עמד סגן נשיא בית המשפט, השופט אהרן אמינוף, יחד עם השופטות נחמה מוניץ וגבריאלה דה-ליאו לוי.
 שלושתם גזרו על אב עונש של 16 שנות מאסר, לאחר שהורשע באונס בתו המאומצת. בהכרעת הדין צוין כי "ייתכן שבמשך השנים, משהיתה המתלוננת לנערה, נעמו לה מעשי הנאשם והיא חפצה בהם ולכן לא התחמקה ממנו ואף לא טרחה לספר על מעשיו ולגלותם, עד שנאלצה לעשות כן לאחר אירוסיה, מפחד שלאחר נישואיה היה מתגלה שאיננה בתולה". התבטאות שוביניסטית אומללה לדעת רבים בזמננו.
(במאמר מוסגר נציין כי עם כל חומרת ההתבטאות מבחינה ציבורית, הרי שמבחינה משפטית, הקביעה כי הנערה נהנתה ממעשי האונס חמורה בהיעדר תשתית ראייתית. כך למשל, כשברקע הסערה הציבורית סביב התבטאות השופטים מנצרת, נחשף בסוף השבוע עוד מקרה מזעזע – הפעם בבית המשפט בירושלים. ילדה שבגיל 12 אביה ביצע בה מעשים מגונים, סיפרה למשטרה כי "נהנתה" מהקשר איתו. בחקירתו הודה האב במעשיו. לעומתו, בתו בת
ה-16 טענה כי אינה כועסת על אביה. היא הוסיפה כי היא אוהבת אותו, מתגעגעת אליו, מרחמת עליו ואף ביקשה מבית המשפט לא לשלוח אותו לכלא. שופטי בית המשפט המחוזי בירושלים, משה רביד, אורית אפעל-גבאי ואהרון פרקש, גזרו על האב 15 חודשי מאסר בפועל. השופטים הקלו בעונשו משום שהאב קיבל אחריות למעשיו. לטענת גורמים משפטיים, יש להבחין בין המקרה הזה שבו הקטינה עצמה אמרה כי "נהנתה" ממעשי אביה, לבין התבטאות שופטי בית המשפט המחוזי בנצרת שלא הסתמכו בדבריהם על תשתית ראייתית.)
ההתבטאות בפסק הדין עוררה סערה גדולה בציבור ואף בקרב אנשי המשפט הבכירים בישראל. מנהל בתי המשפט, השופט בועז אוקון, במסגרת עריכת הברור בפרשה, ביקש את התייחסותם של שופטי ההרכב. בתגובה טענו שתי השופטות, נחמה מוניץ וגבריאלה דה-ליאו לוי, כי בגזר הדין שכתב סגן הנשיא אמינוף ושעליו חתומים כל שופטי ההרכב, נכללו דברים בניגוד לעמדתן ובלי ידיעתן. השתיים הבהירו שנדהמו מהדברים שנכללו בטיוטה שהובאה לעיונן וסיכמו עם נשיא ההרכב שהדברים הללו יימחקו מהנוסח שיתפרסם. לטענתן, בדיון על פסק הדין לפני נתינתו, ולאחר שעברו על הטיוטה, ביקשו מאמינוף לנפות את ההתבטאות השוביניסטית הזאת. לדבריהן, אמינוף הבטיח שיעשה זאת. השופטות היו משוכנעות שההבטחה קוימה. הן אף טענו כי הסתייגו מההערה האמורה "ודרשנו מחיקתה, כתנאי להצטרפותנו להכרעת הדין".
השופט אמינוף העביר גם הוא תגובה לשופט אוקון וביקש לפרסמה, כפי שפורסמו תגובת השופטות האחרות שישבו בהרכב הפסיקה. אך נשיא בית המשפט העליון, השופט אהרן ברק, סירב משום-מה לבקשת פרסום תגובתו של אמינוף. מכתבן של חברותיו להרכב הודלף ופורסם בו ביום בכל כלי התקשורת, בניגוד לכללי האתיקה.

טענת הקורבן

בצעד חריג פרסם לאחרונה השופט אמינוף תגובה פומבית ראשונה לפרשה. בהודעה יוצאת דופן, טוען השופט אמינוף כי "במשך השבוע האחרון פורסמו בכלי התקשורת כתבות, מאמרים ופרשנויות מפליגות בנושא, וכל זאת מבלי שהרוב המכריע קרא את הכרעת הדין החסויה".
בהודעה המיוחדת מחה גם השופט אמינוף על הדלפת מכתב השופטות לתקשורת, "שלא כמקובל על פי כללי האתיקה". הוא גם קבל על פרקליטות המדינה וטוען כי פרסום דבריו "כלל הדלפה לעיתונות של הפרקליטות מפסק דין חסוי בעבירות מין – גילוי עריות, אשר ניתן בהרכב שבו אני משמש כאב בית דין".
אמינוף, שכעסו על מוניץ ודה-ליאו ניכר מהדברים, מוסיף כי "כמי שאמון על כללי מערכת המשפט, מוקיר אותה וממלא אחר הוראותיה, אין לי אלא להוסיף כי כך נהגתי גם במקרה זה שהוא קשה עליי מאוד. עקרונות האחריות, ההגינות והיושר הנחו אותי בעבר כמו גם עתה, וכך יהיו תמיד".
קודם לכן, הוא ביקש להדגיש, ובצדק, ש"שלושת שופטי ההרכב חתומים על הכרעת הדין ונושאים באחריות לכל האמור בה. רק קריאת פסק הדין על כל מרכיביו – תיתן את התמונה השלמה". השופט אמינוף מדגיש אפוא ששתי השופטות שישבו עמו בהרכב, נחמה מוניץ וגבריאלה דה-ליאו לוי, חתומות על הכרעת הדין ונושאות באחריות לנאמר בה.

הצצה נדירה לגיבוש הכרעת הדין

מעבר לתמיהה כיצד קורה שמשפט כמו "ייתכן שלמתלוננת נעמו מעשי הנאשם והיא חפצה בהם" – יופיע במסמך רשמי של בית משפט בישראל, התנהלות כל הגורמים בפרשת פסק הדין שכתבו שלושת השופטים, מאפשרת הצצה נדירה לתהליך של גיבוש הכרעת דין.
לכאורה אין סיבה שלא להאמין לשתי השופטות שאכן ביקשו לנפות את ההתבטאות מפסק הדין, ואף ניתן להניח שקיבלו הבטחה לכך. אבל, מעל ומעבר לטיעונים אלה עומדת עובדה פשוטה: חתימותיהן מתנוססת על פסק הדין, הכולל את האמירה הנוקבת. אם העובדה הזאת פשוטה ומובנת בכלל, הרי שבעולם המשפט היא מובנת בפרט: חתימה מחייבת על פי החוק, שלא לדבר על פי הנוהג המקובל והמוסר הבסיסי.
שתי השופטות אמורות לדעת זאת היטב. סביר בהחלט שהן כתבו הרבה פסקי דין המבוססים על כיבוד חתימה. לו הופיע אדם בפניהן עם הטענה שלא ידע על מה הוא חותם, סביר להניח שהן היו מוציאות אותו מאולם בית המשפט ואף מענישות אותו על זילות כבוד בית המשפט. שכן, זו טענה שאינה תקפה. התשובה לה היא בדרך כלל אחת: צריך לקרוא את המסמך לפני שחותמים עליו, בפרט אם מדובר הוא בפסק דין משפטי החורץ גורלות אדם.
מדברי השופטות עולה, שככל הנראה לא עשו את המתבקש מאליו. הן קראו רק את הטיוטה, אבל לא את הנוסח הסופי לפני שחתמו עליו. הנוהג הזה לכשעצמו מעלה תמיהה לגבי יכולתן להמשיך לכהן כשופטות. איך יפסקו דינו של אדם המתכחש לחתימתו, כאשר הן עצמן עושות זאת?
תמוה הדבר כיצד השופטות חתמו על הכרעת הדין בלי שבדקו אם אכן הושמטה ממנה הפסקה המדוברת, זאת בפרט שלטענתן דרשו את מחיקתה כתנאי להצטרפותן להכרעת הדין? תמוה יותר כיצד אם כן מנמקות השופטות מוניץ ודה-ליאו את מתן גזר הדין של 16 שנות מאסר, בעוד שעל מעשי אונס דומים בתי המשפט גוזרים 21 שנים לפחות? (הלא העונש הופחת מהרגיל בשל הנאת הנערה כביכול). ועד כמה שתי השופטות היו שלמות עם גזר הדין המֵקל, בדיוק מהנימוק שמעשי הנאשם נעמו לנאנסת? האם גם על פסק הדין הן לא הסכימו, אך בכל זאת חתמו עליו?!
מבין השורות בהודעת השופט אמינוף משתמע שלא פעל בניגוד לסיכומים כלשהם עם עמיתותיו, משום שאולי לא היו כאלה. שכן, התנהגות כזאת יש בה משום הפרת אמונים כלפי השופטות שישבו עמו בדין וגניבת דעתן.
יתרה מזו, השופטות מודות שהאמירה היא נוראה על פי כל קנה מידה. כלומר, אסור בשום אופן שתיכלל בפסק הדין. האם הדבר אינו מחייב אותן לוודא שאמירה זו נמחקה מהכרעת הדין לפני שחתמו עליה, מבלי לסמוך על הבטחת השופט? מה גם שלא לגמרי ברור היכן היו שתי השופטות לאחר פרסום ההכרעה? הן הגיבו רק לאחר שקמה סערה ציבורית ומשפטית גדולה, לאחר שהנשיא אהרן ברק נכנס לתמונה. מהתנהגות השופטות עולה ההנחה, שלולא הסערה שנוצרה, הן היו מניחות לעניין, גם לאחר שהתברר להן שהאמירה נותרה בהכרעת הדין. הדבר מעמיד אותן בשורה אחת עם השופט אמינוף. ואולי אף בדרגת חומרה גבוהה יותר, בגלל היותן נשים. ואם כן, מדוע אמצעי התקשורת ובעקבותיהם המשפטנים ופעילים חברתיים התקוממו רק כלפי השופט אמינוף?

השופטים כבני אדם

דבר ידוע הוא מקדמת דנא לכל חוקר או עוסק במשפט, שהשופטים הופקדו על עשיית הצדק בהתאם לחוק ואינם מצוידים בהכרח בתבונת אנוש או ברגישות יתר. ספר שלם נכתב בידי המשפטנים שולמית אלמוג ואבינועם בן-זאב, "משפט האדם" (הוצ' הקיבוץ המאוחד ומכון מופ"ת במשרד החינוך, 1996, 256 עמ'; עם מסת פתיחה מאת השופט העליון חיים ה' כהן ז"ל) – הדן בתופעת הפערים הרווחת בין דמות האדם-השופט לבין דמות האדם הממשי. לא אחת נאמרים בפסקי דין דברים שעדיף היה שלא ייאמרו. ולעתים נוהגים השופטים בבוטות שיש בה כדי להשפיל את עורכי הדין או הצדדים הבאים בפניהם.
אם כן, מה גרם לכך שההתבטאות יצרה רעש גדול בכלי התקשורת? אין זה כי אם עניין של בעלי התביעה לחולל סערה תקשורתית רבתי בתקווה להשפיע על פסק הדין הסופי שיוכרע בקרוב בבג"ץ. התקשורת קונה הכול, בפרט אם זה מביא רייטינג בעידן הפמיניסטי ביותר בהיסטוריה האנושית. העובדות לא באמת חשובות בעיניה. כמעט איש מאנשי התקשורת הצועקים חמס על "השערורייה החדשה" אינו קם ושואל: כיצד לא אשמות שתי השופטות הנוספות בהרכב אם חתימתן מתנוססת על פסק הדין? קל יותר לסמן את הקורבן המושמץ בפרשה, בפרט אם הוא לא מהמין הנכון.
לא נותר אלא לשאול את הצעקנים למיניהם, שזעקת ערכי הדמוקרטיה בפיהם, לאן העלימו את הזכות הדמוקרטית הבסיסית לחופש שיפוטי ולזכותם של השופטים להביע את דעתם ללא איומים ולחצים מתוקשרים?

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה משפט שדה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s