הגרמנים כקורבנות היהודים?

ההיסטוריונית ד"ר פניה עוז-זלצברגר מספרת על המפגש שלה עם ההיסטוריון ד"ר משה צוקרמן, שכתב ספר מעורר הדים בגרמניה נגד בעלי התפישה המתפשטת לאחרונה, הרואה את הגרמנים כ"קורבנות של הקורבנות"

 

צהריים בליטרטוּרהאוס עם ההיסטוריון משה צוקרמן מתל אביב. צוקרמן עשה כאן שבתון במכון ללימודים מתקדמים בשנה הקודמת, וגם הוא כתב ספר שונה מזה שהתכוון לכתוב. בספרו, Cedenken und Kulturindustrie, שכותרת המשנה שלו היא "מסה על הנורמליות הגרמנית החדשה", קם להתפלמס עם הסופר מרטין ואלזר, עם ההיסטוריון הנס-אולריך וֶהלר ועם המשורר-המסאי הנס-מגנוס אנצנסברגר.

הספר עורר הֵד בגרמניה, ולא בכדי. כל אחד מאנשי הרוח הגרמנים הללו טען לאחרונה, בדרכו, שבדורנו כבר מותר לגרמנים לחזור לנורמליות. צוקרמן זועם על המרכיב המתחסד בטיעון הזה, על העמדת-הפנים המושתתת על סימטריה מזויפת של רגשות קורבן. היהודים כקורבן הגרמנים, הגרמנים כקורבן הוריהם.

הסופר מרטין ואלזר הוא המטרה העיקרית. ואלזר הסעיר את גרמניה – ישראל בקושי הנידה עפעף – כאשר בטקס קבלת פרס השלום של איגוד המוציאים-לאור בפסטיבל הספרים של פרנקפורט, באוקטובר 1998, הוא אמר שצריך להרפות מן השואה. שלא ייתכן להביא אותה לכל דיון ציבורי, לנפנף בה בכל הזדמנות. שצריך לחזור לחיות כרגיל.

אחר כך הוסיף חטא על פשע. העיתון "פרנקפורטר אלגמיינה צייטונג" עט על הפרשייה וארגן פגישת פסגה מצולמת ומוקלטת בין ואלזר לראש הקהילה היהודית בגרמניה, איגנץ בּוּבִּיס, שהלך לעולמו קצת אחר-כך. אנשים מספרים לי בכעס איך צפו בדו-שיח הטלוויזיוני ההוא, על שפת הגוף הקרה של ואלזר, ולעומתה הטיית גופו של בוביס לעבר ואלזר, גוני הקול המפייסים, הניסיון להתקבל על דעת בן-שיחו. הרגע הזכור ביותר הוא זה שבו אמר ואלזר לבוביס, בטון כמעט נוזף, שהוא, ואלזר, התעמק בתולדות השואה הרבה לפני בוביס.

בדיאלוג המפורסם ההוא, אומר לי משה צוקרמן, בוביס הסביר למה בצעירותו הרגיש שהוא חייב להתרחק כברת דרך מזיכרונות השואה שלו:

כדי לשרוד, אמר בוביס, היה עלי להרפות.

ואני, כדי לשרוד, השיב ואלזר בנימת ניצחון של איש חזק וצודק, היה עלי להתעסק בזה.

איזו מין סימטריה היא זו, אומר לי משה. איזו מין מקבילית כוחות בין סיוטי הנרצח וסיוטי הרוצח.

ד"ר פניה עוז-זלצברגר (בתו הבכורה של הסופר עמוס עוז) היא מרצה בכירה בבית הספר להיסטוריה וראש פורום פוזן למחשבה פוליטית בפקולטה למשפטים, אוניברסיטת חיפה ומחברת הספר "ישראלים, ברלין" (בהוצ' "כתר"), מתוכו מובא כאן הסיפור

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה פרק מובחר מספר חדש. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s