הומוסקסואליות ביהדות החרדית

בני ציפר תוהה במאמרו "מצעד הגאווה, 1853" (מוסף "תרבות וספרות", הארץ, 11.8.06) האם אבותינו היו סובלניים יותר כלפי החוטא ההומוסקסואל בהשוואה לחרדים כיום. ציפר טוען שהחרדים רואים בתופעת החצנת ההומוסקסואליות סכנה במידה קיצונית מבעבר. אך מבטל אותה משום ש"הומוסקסואליות היתה נפוצה מאוד בעבר בחברה היהודית", זאת על פי מאמרו של ירון בן נאה, "משכב זכר בחברה היהודית העותמאנית".

אבל היסטורית, היהדות הצליחה דווקא בצמצום היקף המיניות. והדוגמא לתפוצתה של הומוסקסואליות בקרב יהודי האימפריה העותמאנית בלבד, אינה מספיקה. יש לבחון מגוון רחב ככל שניתן של קהילות יהודיות ולאורך תקופות שונות. כך למשל, התופעה היתה נדירה למדי בקרב יהודי ימי הביניים. חיפוש בספרות השאלות ותשובות הרבניות העיקריות מימי הביניים, כ-‏50 כרכים (בתקליטור של אוניברסיטת בר-אילן), לא גילה אפילו אזכור אחד של "משכב זכר". וספרות זו מקובלת במחקר כמשקפת היטב את התנהגות הקהילה.

ישנן סיבות טובות לכך שהיהדות הצליחה לצמצם את תופעת ההומוסקסואליות. התורה מטפחת חיי משפחה, מעודדת נישואים מוקדמים ורואה בהולדה ערך עליון להתפתחות האנושות. בנוסף, ישנו איסור חד-משמעי של התורה על הומוסקסואליות (ויקרא יח, כב). אמנם אין בתורה כל אזכור של התנהגות לסבית, אולם גם קשר מיני בין שתי נשים נאסר מהתורה, בכלל האיסור על עשיית "מעשה ארץ מצרים"  (ויקרא יח, ג; רמב"ם, הלכות איסורי ביאה כא, ח)  – שהשתמשו בפריצות (ממין זכר או נקבה) לצורך פולחן של עבודה זרה, תוך שהם מרוממים את המיניות כמקור הבריאה בטבע – גם אם בחומרה פחותה משל "משכבי זכר". רב הונא סבר שיש לפוסלן לכהונה, מכיוון שהגדיר את המעשה כפריצות וזנות. אך ההלכה לא נפסקה כמוהו, אלא לפי דעת רבי אלעזר, שאיינה נאסרת על בעלה ולא על כהן מכיוון שלא מדובר במעשה זנות כי אם ב"פריצותא בעלמא" (סתם פריצות).

מעשים אלה נחשבים בחומרתם לגילוי עריות ולניאוף, האסורים גם על נוכרים כחלק מ"שבע מצוות בני נח" (סנהדרין נח, ע"א; רמב"ם, הלכות מלכים ט, ה-ו). ואמנם בתנ"ך ישנם אזכורים להומוסקסואליות (מלכים א', יד כד; שם טו, יב; מלכים ב', כג ז), אך אלה מופיעים בהקשר לעבודת אלילים.

כל עוד היהודים חיו בנפרד מסביבת החברה הנוכרית, הם הושפעו פחות מהתרבות הזרה. נראה כי בתקופה מאוחרת יותר (המאות 18-19), תופעת ההומוסקסואליות התרחבה מעט; כפי שגם גדלו אחוזי ההתבוללות התרבותית.

ציפר כותב גם שאילו התקיים השנה מצעד הגאווה, היה המפגש בין הצועדים לחרדים "מחולל סערה ואולי אלימות פיסית, כפי שאירע במצעד בשנה שעברה, שנגמר בדקירה של אחד הצועדים על ידי חרדי". אך מול ההכללה הגסה של החרדים כקנאים אלימים, קיימות התייחסויות חרדיות סובלניות.
 

הרב יוסף שלום אלישיב. "כח אהבה כפול"

הרב האמריקאי אריק גרינברג סיפר בראיון עיתונאי כיצד נמשך לגבר משיכה מפחידה ובלתי צפויה בלימודיו בישיבה בירושלים. גרינברג ביקש את עצתו של הרב יוסף שלום אלישיב מ"מאה שערים", גדול פוסקי ההלכה וממנהיגי החרדים כיום. לרב סיפר שנמשך לגברים ולנשים. אמר לו הרב: "ניחנת בכח אהבה כפול; אין מה לעשות". אף שלא ביקש את רשותו של הרב להיות עם גברים, הביאה התשובה מידה של נחמה לגרינברג. במשך עשר השנים שחלפו מהשיחה, גרינברג נאבק. יצא עם נשים, ופעם אפילו התארס. המקרה שלו מלמד על התפישה החרדית: התורה אוסרת על הומוסקסואליות ותפקיד החברה הדתית לכוון לדרך הנכונה ולהוכיחך אם סטית ממנה.

גם תשובתו של הרב המנוח משה פיינשטיין, מגדולי פוסקי ההלכה בזמננו וממנהיגי יהדות ארה"ב, להומוסקסואל חוזר בתשובה, משקפת תפיסה חרדית רווחת. פיינשטיין טען שאין בידינו להועיל להומוסקסואלים המבקשים לעצמם היתר. את דברי חז"ל (נדרים נא, ב) על כינוי התורה "תועבה" ("תועה אתה בה"), מפרש הרב בהתאמה לממצאי המחקר המדעי-הרפואי של זמנו: "במשכב זכר אין כלל תאווה מצד הטבע, וכל המתאווה לזה הוא רק תועה מהטבע…" (שו"ת "אגרות משה", אורח חיים, ד, קטו).
 

הרב משה פיינשטיין. אין בידינו להועיל להומוסקסואלים המבקשים לעצמם היתר

היה זה דווקא ראש עיריית ירושלים (החרדי), אורי לופוליאנסקי, שגינה בתקיפות את הדקירה במצעד: "אין דבר המצדיק מעשי אלימות, ובוודאי שלא דקירה. אני מאמין שהמשטרה תמצה את הדין עם האשם" ("הארץ", 1.7.05). 

אלה הן אפוא תפישות חרדיות טיפוסיות, האופייניות לרובו-ככולו של הציבור החרדי כיום כלפי תופעת ההומוסקסואליות.

——————-

להלן תגובתו של בני ציפר לדבריי אלה:
"שלום רב לך, המאמר מעניין אך ארוך מדי לתגובה, ואפילו למאמר. אם אתה רוצה שזה יתפרסם, ילך לקצר אותו ל-500 מלים לכל היותר! אני מצטער. בני ציפר"
 
פעלתי כעצתו וקיצרתי את דבריי ל-503 מילה (כולל שם מחבר התגובה) ושלחתי אליו כבר פעמיים-שלוש בהפרש של כמה ימים. עודני ממתין בסבלנות למידת הפתיחות של ציפר לדעות אחרות ולמידת האיכפתיות שלו לגילוי האמת בפרסום הפרשה. המעניין הוא שכמות רף המלל משתנה במוסף "תרבות וספרות" שבעריכת ציפר בהתאם לגחמותיו. כך למשל, ניתן לספור קרוב ל-700 מילה בתגובה של ד"ר פוזן, "מגדלים פסיכולוגיסטיים", מיום 20.10.06. כנראה שמידת הצביעות היא מחמאה לבני ציפר.
 
————————–
לקריאת גרסה נרחבת יותר של רשימה זו, ראו מאמרי "היה אסור, יהיה אסור, וטוב שכך", במוסף "שבת" של השבועון "מקור ראשון" (5.12.06), לפיו "האופנה של הלגיטימציה להומוסקסואליות אינה יכולה לעקור את היסודות הבריאים של המוסר היהודי, שאוסר על משכב זכר בדרך שאינה משתמעת לשני פנים".

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה חרדים ישראלים. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

0 תגובות על הומוסקסואליות ביהדות החרדית

  1. יונתן הגיב:

    כדאי אולי להבהיר כי לופוליאנסקי אמנם גינה את הדקירה במצעד הגאווה, אך הוא עשה זאת שבועות ספורים לאחר שהשווה את ההומוסקסואליות לקבורה בעור חזיר, ודי לחכימא…

  2. הובס הגיב:

    מה בדיוק ניסית לומר?
    מאמר של 300 מילה על יחס החרדיות להומוסקסואליות? חוששני שזה לא מקצועי במיוחד.

    לענ"ד, הסיבה שכיום התגובה הדתית לנושא זה יחסית חריפה היא פשוט כראקציה ישירה לנושא בחברה כולה. גם אם היו תקופות שבם התופעה הייתה יותר נפוצה- אף אחד לא פיזז בראש חוצות לבשר לעולם על נטייתו החריגה.
    החלו הפיזוזים- החלו ההפגנות.

    ובאופן כללי, טוב לדברים אלו שישארו בין אדם
    לעצמו

    ורק תגובונת ליונתן: אמנם, השווה את ההומסקלואליות לאשר השווה, אין בכך לגרוע את תפיסתו כי העבריין ייענש כמי שפוגע בכל אדם. דומני שהוא זכאי להביע את דעתו ככל ראש עיר המתבטא בנושאים מנושאים שונים, כמובן שמידה של רגישות לא תזיק- אך אולי יש ללמוד מכך שהחליט לוותר על הפוליטיקלי קורקטיות עד כמה דעתו חריפה בנושא זה (והרי, כבר שמענו ענשי ציבור מתבטאים בצורות יותר חריפות כלפי הציבור החרדי)

    (ואגב, דומני שבנושא זה את התפיסות החרדיות ניתן ככלל לשייך גם לזרם ה"סרוג" ולרוב האנשים שמשייכים את עצמם לזרמים האורתודוקסים למיניהם)

  3. אורי פז הגיב:

    לאורי לופוליאנסקי לא מדויקת כלל וכלל. כל שאמר בכלי התקשורת הוא שמצעד הגאווה מהווה "דבר מכוער" ו"תועבה שפוגעת באופייה של ירושלים ובקדושת העיר, ופוגעת בחברה הישראלית". בהזדמנות אחרת אמר בתכנית רדיו ירושלים כי "המצעד הזה הוא לא רק מכוער, זו התגרות. לא רק שזה לא מתאים לעיר, זה יוצא נגד כל רגשות תושבי העיר".

    באותה תכנית גם דימה לופוליאנסקי את מידת התנגדותו לקיום המצעד בירושלים להתנגדות נחרצת דומה שהיה מבטא אילו קבוצת אנשים תכננה להכניס ראש של חזיר לאל-אקצה או לכותל המערבי: "…אבל אני בוודאי חושב שדבר כזה כפי שמישהו או קבוצה תנסה חלילה ללכת עם ראש של חזיר בין המוסלמים או בין היהודים, שזה פוגע ברגשותיהם, אז אני לא אצא חוצץ נגד פעולה כזאת של אנשים שבאים רק לעורר מדון, ריב ולהביא דברים מכוערים? בוודאי שאני אצא".

    אבל אל תדאגה. ברוסית יש פתגם עממי שאומר כך: "שמעת צליל או קול ואינך יודע מהיכן הוא"…

    בהערת אגב, אציין שרגשות סלידה דומים ביטא על דפי עיתון "הארץ" (עוד לא חרדי, נכון? רק רבע-גרמני) תושב ירושלמי:

    יש מחיר לגאווה
    לצד הקולות הרבים הקוראים לקיום מצעד הגאווה בירושלים, על אפם וחמתם של נציגי שלוש הדתות שהביעו את התנגדותם לקיום המצעד, יש קול נוסף שאינו נשמע. זהו קולם של חילונים רבים בירושלים – אקדמאים, סטודנטים ואזרחים מודאגים – אשר אינם חפצים בקיום המצעד בירושלים. אני נמנה עמם.
    הם אינם שונאי הקהילה ההומו-לסבית ורובם אף נתנו את קולם בבחירות האחרונות למפלגות שמאל-ליברליות. אם כן, מדוע בכל זאת הם בוחרים להתנגד ולשתוק?
    קשה למי שאינו ירושלמי להבין את האופי המיוחד של החיים בעיר, את הסטטוס-קוו המופלא הנשמר בין החילונים לדתיים. מצב עדין ושברירי זה אינו ראוי לסיכון לטובת מצעד שכזה, אשר ברור לכל כי הוא מהווה פגיעה חמורה ברגשותיהם הדתיים של רבים – יהודים, מוסלמים ונוצרים.
    נכון, אנשי הקהילה ההומו-לסבית הם אזרחי המדינה וזכותם (אולי אף חובתם) להפגין בעיר הבירה את גאוותם. אולם, לא זכורות בהיסטוריה תמונות של אנשי הקהילה ההומו-לסבית העולמית כשהם מפגינים בוותיקן, על אחת כמה וכמה במכה. בעולם, מצעדים שכאלה מתקיימים בחופשיות ובהצלחה בבירות הליברליזם – אמסטרדם, פאריס וסן פרנסיסקו. על אותו המשקל, מצעד הגאווה העולמי חייב להתקיים כאן, אבל בתל אביב.
    מדוע המתנגדים למצעד בוחרים למלא את פיהם מים? אזרחים אלו חוששים מלהצטייר כאנטי-ליברלים התומכים בחרדים ולהיפגע באופן אישי מכך. ההסכמה השקטה הזאת התפשטה לה ברחבי האוכלוסייה החילונית בעיר. לדעתי עליהם לקום ולהצהיר: אנחנו ירושלמים, חילונים, ליברלים, ובכל זאת אנו מתנגדים בכל תוקף לקיום מצעד הגאווה בירושלים.
    אייל רובינסון
    ירושלים

    וראו עוד:
    http://www.omedia.co.il/Show_Article.asp?DynamicContentID=1601&MenuID=735

    מסתבר שלא צריך להיות חרדי בשביל להתנגד למצעד הגאווה בירושלים (בדגש על ירושלים, כן).

    בשולי הדברים אבקש להזכיר לבני ציפר את שהשכיל להבין במאמר שפרסם עם היוודע הדקירה במצעד הגאווה בירושלים ב-2005: "מכיוון שבירושלים כל אריח וכל מרצפת תפוסים כבר די והותר בנציגים של כיתות וקבוצות של סהרורים ומחפשי אמת, רדי לך, את, האמת ההומוסקסואלית, בחזרה לתל אביב ושם המשיכי להשמיע את קולך באין מפריע".

  4. אורי פז הגיב:

    ראשית, תודה על תגובתך.

    שנית, אני רואה מקום להתייחס רק להערה הראשונה שלך.

    ברור שב-500 מילה (לא 300, כדבריך) ספק אם ניתן להתייחס כראוי ובאופן מחקרי-מקצועי להתייחסות החרדית כיום כלפי תופעת ההומוסקסואליות הנפוצה בחברה הישראלית. חוששני שהבהרתי זאת ואולי באמת לא מספיק טוב, שכן בתחילה הכנתי רשימת מאמר בסדר גודל של כ-2.500 מילה (לאורך חמישה עמודים וחצי, ולא שדיו בכך). שלחתי אותה בתגובה לדבריו של ציפר. אז התבקשתי ממנו לתחום את דבריי במקסימום 500 מילה, ואלה מובאים כאן למעלה ואילו המאמר המלא ממתין לאישור מעורך של אחד מכתבי העת.

  5. אסי הגיב:

    זו היתה עבירה איומה בכל מקרה.
    על חטאים הרבה יותר קטנים הוצאו להורג
    בעצם על כל פיפס.
    לכן הבירור שלך בבר אילן דרך כרכים על יהדות והומואיזם- לא המציאו לך דבר.
    אולם,אין זה אומר שהנושא לא היה קיים
    ביוון ורומי ובתקופות שונות ומשונות בהסטוריה.
    אם דיברת על ירושלים – כל הדתות מתנגדות להומואיזם וללסביות , הנצרות קצת יותר מתונה נכון להיום.
    אין ספק שבעבר זה היה סוג של טאבו, בוודאי ביהדות, בוודאי ביהדות האורטודוקסית.
    על הומואיזם בוויקיפדיה אפשר לקרוא כאן:

    http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%95%D7%9E%D7%95%D7%A1%D7%A7%D7%A1%D7%95%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%95%D7%AA

  6. אורן הגיב:

    את השיח, חלילה – אבל להגיב לדבריו של ציפר זה מיותר. גם קצת קשה לבוא בתגובה עניינית לאדם שהענייניות היא ממנו והלאה וכל "מתודת" הכתיבה שלו היא עירבוב של אסוציאצתיות, משאלות לב וקורטוב של מחקרים מוצאים מהקשרם.

    הרבה יותר רציני לכתוב מאמר ארוך ולפרסם אותו כאן או בכל מקום אחר בו אתה כותב.

    אגב, העובדה שאין בשותי"ם קדומים התייחסות להומוסקסואליות לא מעידה שהתופעה לא הייתה מוכרת וזה למרות שאכן "ספרות זו מקובלת במחקר כמשקפת היטב את התנהגות הקהילה" וזאת פשוט משום שזו לא הייתה התנהגות ה"קהילה" אלא התנהגות של יחידים וסביר להניח הממסד האורתודוקסי התעלם ממנה במכוון בדיוק כמו שהוא התעלם עד השנים האחרונות.

  7. אורי פז הגיב:

    לא הייתי חושש מעצם שתיקתם של פוסקי ההלכה הרבים בחיבוריהם (שו"ת) בענייני הומוסקסואליות, מחשש לאיום או "לחץ חברתי" כזה או אחר. באותו תקליטור של אוניברסיטת בר-אילן, נמצא גם 70 אזכורים של "משכב זכר" בספרות חז"ל ועוד 84 אזכורים בספרות הראשונים. ולא שרוב האזכורים מעידים על שכיחותה של תופעת ההומוסקסואליות ביהדות, משום שרובם ככולם מופיעים על דרך הפרשנות על עבודת אלילים המוזכרת בתנ"ך.
    ספרות השו"ת מטפלת בבעיות מעשיות עקרוניות וממשיות של הפרט היהודי, וודאי לא רק בפתרון בעיות קהילתיות-ציבוריות. הלא מדובר בהתכתבות בין הפרט היהודי לרב של קהילות מסוימות, בדרך של מכתבי שאלות ותשובות. לכן גם מוצדק מחקרית-אקדמית להסתכל על אותה ספרות כמשקפת את המצב האמיתי, הן של הפרט והן של הציבור. בנקל תמצאו בספרות השו"ת אזכורים רבים של מעשים נוראים למדי.

    (לקריאה נוספת, ראו על כך ספר שלם של הרב הפרופ' חיים סולובייצ'יק, "שאלות ותשובות כמקור היסטורי", הוצ' מרכז זלמן שזר, ירושלים).

  8. אדם הגיב:

    ראית פעם בהמה או סתם יצור לא אנושי שהולך אל זכר ולא אל נקבה?? אני לא. ומסתבר שגם אין דבר כזה בנמצא. הומואיזם זוהי מחלת נפש לכל דבר , הן משום שבן הזוג הטבעי של האדם הוא היא נקבה כפי דרך הטבע הפשוט, והן משום שאין שום סיבה בעולם שדבר הנוצר כדי להתרבות בלבד ישמש למעשים משונים ומשונים שאינן יכולים להוליד.

  9. אורח הגיב:

    יש לחלק את ההתייחסות בהלכה בין עבדים ושפחות לבין ישראל שהם בני חורין-הרי בעם ישראל יש עבדים ושפחות שטרם שוחררו כדין עבד כנעני.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s