פרובוקציה ב"יד ושם"

מינויו של יוסף (טומי) לפיד ליו"ר מועצת "יד ושם", על אף ההתנגדות הציבורית העזה בעיקר בקרב חרדים ודתיים היא בעייתית. אישיות ציבורית כה שנויה במחלוקת אינה יכולה לסמל את הקונצנזוס היהודי הנדרש להנצחת זכר השואה

 

ב-16 ביולי מינתה הממשלה את יו"ר מפלגת "שינוי" לשעבר, יוסף (טומי) לפיד, ליו"ר מועצת "יד ושם", במקום פרופ' שבח וייס. המועצה, המונה כ100- חברים, נפגשת אחת למספר חודשים ודנה בפעילות השוטפת של המוסד ובתוכניות לעתיד. תפקיד יו"ר המועצה הוא בעיקר ייצוגי; איש הביצוע הוא מנכ"ל "יד ושם", אבנר שלו.

 

סביר להניח שלולא מלחמת ישראל-לבנון השנייה, היה המינוי מעורר סערה ציבורית גדולה. בחסות הטילים שירה חיזבאללה על יישובי קו העימות בצפון, המינוי עורר בקושי סערה קטנה בכוס מים.

 

בעיתוי מחשיד, מספר ימים קודם להחלטת הממשלה על המינוי, עבר פרסום הנמקת שופטי בג"ץ – בנושא פסילת תשדיר הבחירות של מפלגת "שינוי" על ידי ועדת הבחירות המרכזית – כמעט ללא הד תקשורתי ראוי לפרשה. "שינוי" עתרה לבג"ץ נגד פסילת שידור תעמולה, בו הציגה דמויות של יהודים חרדים הנתלים על רגלו של חילוני הצועד להצביע בקלפי האזורית, ולבסוף מתאיידים לעשן שחור תוך השמעת קולות נפץ. שופטי בג"ץ נחרדו מן ההצגה המבזה והבלתי-אנושית, וקבעו כי במקרה כזה יש הכרח להגביל את "חופש הביטוי".

 

הרכב השופטים – הנשיא אהרן ברק והשופטים איילה פרוקצ'יה וראובן ריבלין – אישר את החלטת ועדת הבחירות לפסול את תשדיר התעמולה בטלוויזיה (לאחר ששודר מספר פעמים ולא חדל להתפרסם בבתי הקולנוע עד לסיומה של מערכת הבחירות), תוך שהוא משמיע דברים קשים וחסרי תקדים, שהשוו אותו לתעמולה הנאצית.

 

הנשיא ברק, ניצול שואה בעצמו, השמיע דברי גינוי חסרי תקדים; כך כתב ברק במילים כדרבנות: "הביטוי שלפנינו – תשדיר במסגרת שידורי התעמולה בבחירות לכנסת – ראוי להגנה מיוחדת. זאת, משום שמדובר בביטוי פוליטי אשר נעשה במסגרתה של מערכת בחירות, תקופה בה נועדה חשיבות מיוחדת להחלפה חופשית של דעות ורעיונות. למרות זאת, שוכנענו כי המקרה שלפנינו נופל לגדרם של אותם חריגים שבהם עולה הפגיעה ברגשות לכדי ביזוי, השפלה, ופגיעה כה קשה בכבוד האדם, עד כי אין להגן עליו. מדובר באחד המקרים החריגים בהם הפרסום מזעזע את אמות הסיפים של הסובלנות ההדדית. הטעם לכך הוא, כי יש בו דמיון מעורר חלחלה לתעמולה אנטישמית, ההופך את היהודי החרדי ליצור חסר פנים, ל'לא אדם' הזוחל על הרצפה והנצמד כעלוקה לחילוני. סופו של חרדי זה שהוא מתאדה ונעלם בעשן. תיאור זה מבזה ומשפיל, והוא פוגע בכבוד האדם בכלל, ובכבודו של היהודי החרדי בפרט. הוא מפשיט ממנו את צלמו ואת כבודו כאדם. הוא מעלה בעיני המתבונן זיכרונות קשים של מיליוני אחינו שעלו באש במשרפות הנאציות. תיאור זה עובר את רמת הסיבולת הדרושה בחברה דמוקרטית. הזכות לבטא כל מסר – כן; אך לא באופן מבזה ומשפיל, הנושא סממנים המזכירים ביטויים אנטישמיים מבית מדרשה של התעמולה הנאצית. בנסיבות אלה, נחה דעתנו כי יושבת ראש ועדת הבחירות המרכזית (השופטת דורית בייניש – א"פ) פעלה בגדרי סמכותה כאשר פסלה תשדיר זה".

 

בנימוקיו המשפטיים בעניין תשדיר התעמולה של "שינוי" מדגיש השופט ברק כי ההצדקה לפגיעה בחופש הביטוי במקרה זה כפולה: ראשית, יש כאן פגיעה קשה במיוחד ברגשות הציבור; שנית, יש חשש לפגיעה בשלום הציבור בידי המון מוסת.

 

טומי לפיד פרש אמנם ממפלגתו, ולא היתה לו אחריות ישירה לתשדירי הבחירות של "שינוי" החדשה, אולם הוא ממציאו של הגל האנטי-חרדי הגדול, ששטף את הפוליטיקה הישראלית בסוף שנות התשעים. זו ככל הנראה גם הסיבה לכך שלפיד אינו משתתף בזמן האחרון בוויכוחים ציבוריים, מחשש לטרפוד מינויו לתפקיד הציבורי הנחשק, ששכרו הנאה מאוד בצידו.

 

בקרב ששת המיליונים שחייהם נגדעו בידי גרמניה הנאצית וסייעניה האנטישמים, היו יהודים דתיים וחרדים רבים, ויש היסטוריונים הסבורים אף שמרבית הנספים נמנו עם חוגים אלה. "אין זה מקרה ששנות השואה האיומה החלו בליל הבדולח", מספר ח"כ מאיר פרוש (אגודת ישראל), "כאשר הנאצים שרפו והרסו 270 בתי כנסת. הם אכן ביקשו להרוג ולאבד את בני העם היהודי, אך בראש מעייניהם היה למחות את מורשת היהדות ולכלות כל אשר בשם תורת ישראל יקרא".

 

בעיני ח"כ פרוש, "לפיד הוא ראש וראשון לעויני היהדות במדינה, אדם המכנה את מצוות התורה בשמות גנאי, ושנאומיו בכנסת היו רצופים התבטאויות אנטישמיות ואנטי דתיות מובהקות – ועל כך אין חולק".

 

גם עו"ד יראון פסטינגר סבור ש"מי שעשה קריירה פוליטית מרשימה על בסיס מסר אנטי-חרדי – אינו יכול לסמל את הקונצנזוס היהודי המינימלי הנדרש להנצחת השואה" (מעריב, 25.7.06).

 

פרובוקציה סרת טעם

יחד עם זאת, איש אינו מטיל ספק בכך שלפיד ניצול שואה בעצמו: הוא עבר את השואה כילד יחד עם אימו, קתרינה לבית בירמן, ושניהם ניצלו בגטו בודפשט, בבית שהיה בחסותו של הדיפלומט השוודי ראול ואלנברג. בתום מלחמת העולם השנייה הם חזרו לנובי סאד, משם עלו לארץ, באוניה קפאלוס (25.12.48). עם עלייתו, החליף את שמו בשם העברי יוסף. אביו ניספה בשואה, במחנה מאוטהאוזן. 16 מבני משפחתו הקרובה והרחוקה נספו אף הם בשואה. "בשבילי השואה זה דבר מאוד עמוק. זה הנושא הכי מקודש שנגעתי בו. אני מקבל את התפקיד בהכנעה ובצנעה", אמר לפיד בהודעה לעיתונות.

אמנם עו"ד פסטינגר מודע לעברו של לפיד ניצול שואה וכמי שחווה את מראות השואה על בשרו, אולם הוא סבור ש"המסרים הפוליטיים שבחר להוביל בעשור האחרון פוסלים אותו מלכהן, בכל הכבוד, בתפקיד הממלכתי הרם. אין כל סיכוי שהוא יתקבל על דעתם של החוגים החרדים".

ואכן, ערעורים על המינוי מצד נציגי החרדים בכנסת לא איחרו לבוא. ח"כ פרוש שלח מכתב נרגש לראש הממשלה אהוד אולמרט יומיים לפני אישור המינוי, בו טען כי לפיד אינו ראוי לכהן כיו"ר "יד ושם", על כי אינו מכבד את הרבנים ותלמידי החכמים שנספו בשואה. פרוש טען במכתב ש"יד ושם אמור להימצא מעל לכל מחלוקת פוליטית. חשוב וחיוני שהיו"ר שלו יהיה מוסכם על כל חלקי העם. לפיד הוא (…) אדם שנאומיו רצופים התבטאויות אנטישמיות מובהקות".

במכתבו הוסיף עוד ח"כ פרוש כי "לפיד אינו ראוי לכהן כיו"ר המוסד הממלכתי, שהוקם מכוח חוק מיוחד כדי לעסוק בהנצחת זכרם של בני העם היהודי, שהועלו על המוקד בשנות השואה. בעמדותיו האנטי-דתיות הקיצוניות הוא אינו מכבד את כל הנשמות הקדושות של קהילות בית ישראל, ביניהם רבנן ותלמידיהם, ששוועת 'שמע ישראל' זעקה לפני מותם".

עוד ציין ח"כ פרוש כי "תקנון 'יד ושם' קובע אומנם שיו"ר רשות הזיכרון יתמנה לתפקיד על ידי ראש הממשלה, ובאישור הממשלה, אך המוסד עצמו אמור להימצא מעל לכל המחלוקות הפוליטיות, ולכן חשוב וחיוני שהיו"ר שלו יהיה מוסכם על כל חלקי העם". הוא סבור שאין זה המקרה כאשר מדובר בלפיד, ש"אישיותו והשקפותיו הן ההפך הגמור: הוא ראש וראשון לעויני ועוקרי הדת בישראל, ואדם לא מקובל על חלקים רחבים מאוד בעם, בהם מסורתיים, דתיים וחרדים".

ח"כ פרוש גם תמה במכתבו "איך נעמיד בראש רשות הזיכרון מי שמכנה את מורשת היהדות ומצוות התורה 'מנהגים פרימיטיביים ונחשלים'? כיצד נעמיד בראש 'יד ושם', אדם שנאומיו רצופים התבטאויות אנטישמיות מובהקות?".

הוא גם מזהיר מפני החשש שלפיד יפגין, "בבוטות המאפיינת את אישיותו, את השקפתו האנטי-דתית בטקסים הקבועים במוסד", יתבע שלא להשמיע תפילת "יזכור" לחללי השואה, וייתכן גם שימנע אמירת "קדיש", וש"מינויו יגרום לכך שמאות אלפי יהודים, בישראל ובתפוצות, ידירו רגליהם ממוסד זה". כך שח"כ פרוש רואה במינוי כוונה "להפנות את הגב לזכרם של מיליוני הקדושים וצוואתם הרוחנית".

מפלגת ש"ס נמנעה אמנם בהצבעה על המינוי בממשלה, משום שלדברי בכיר במפלגה היה ממילא רוב מוחץ למינוי, "ולא רצינו לפגוע יותר מדי במוסד 'יד ושם' ובלפיד שהוא ניצול שואה וכבר אינו שר או ח"כ". אבל בסיעת ש"ס יש גם מי שמגדירים את המינוי "בושה וחרפה", ולדעתם לש"ס ככל הנראה לא היתה ברירה, כי היא חלק מהממשלה וכפופה להסכמים קואליציוניים. כך שבעיקרון, גם בש"ס, שאינה מייצגת אלקטוראלית ניצולי שואה פרט ליוצאי טריפולי שהיו באושוויץ, קיים ביטוי של שתיקה רועמת להתנגדות למינוי.

ח"כ פרוש אמר בשיחה עם תחקירן "אומדיה" שאילולא האירועים הביטחוניים והלחימה בצפון, הוא היה יכול להיאבק במינוי. "נגיד שלצורך המשחק, לפיד ילבש כיפה כשיגידו 'אל מלא רחמים' ו'קדיש'. מה, הוא ירמה את כולם?".

בשל תמימות הדעים בקרב נציגי הציבור החרדי על אי-התאמתו של יוסף לפיד ליו"ר מועצת "יד ושם", סבור עו"ד פסטינגר ש"המינוי מהווה פרובוקציה סרת טעם, חסרת התחשבות, המביאה פלגנות ופוליטיזציה לאחד מסמלי הקונצנזוס היהודי האחרונים במדינת ישראל".

 

מינוי פוליטי

בתשובה במכתב ששלח אהוד אולמרט לח"כ מאיר פרוש, ציין ראש הממשלה שהוא "חולק על טומי לפיד בנושאים רבים, אך בחירתו ליו"ר מוסד הנצחת השואה ראויה בעיניי, ולא יהיה זה נכון להתייחס לחילוקי הדעות האידיאולוגיים".

אולם, יש שסבורים שהמינוי שהעניק אולמרט ללפיד נובע ממניעים פוליטיים צרים. ד"ר יוסי דהאן, יו"ר מרכז אדווה לחקר החברה בישראל סבור ש"החלטת ראש הממשלה, חברו הוותיק והנאמן של טומי לפיד שדאג לו לסידור עבודה בסקטור הציבורי, למנות אדם בעל עמדות גזעניות מובהקות כלפי כמעט כל קבוצה אפשרית בחברה הישראלית לתפקיד הזה – מהווה זילות זכר ולקחי השואה".

לאחרונה הוגשה עתירה לבג"ץ לביטול המינוי של לפיד ליו"ר "יד ושם". אפרים הלפרין, נצר לניצול שואה מהרצליה, עתר (ב-10 באוגוסט 2006) לבג"ץ נגד המינוי בטענה כי לפיד מגלם גישה גזענית נגד הציבור החרדי ומיעוטים אחרים בישראל, ומכאן שעל בית המשפט העליון לבטל את מינויו. הלפרין מותח ביקורת על הליך המינוי, שלדבריו נעשה בחופזה ובלא שנבחנו מועמדים נוספים לתפקיד. עד להכרעה בעתירה, הוא מבקש שיינתן צו זמני אשר ימנע את כניסתו של לפיד לתפקיד.

העתירה פותחת וטוענת כי "לפיד הוא אביה בישראל של גישה אשר יש המכנים אותה גזענית ואנטישמית, המוקיעה, מעליבה, משפילה את היהודים החרדים ומיעוטים אחרים, מציירת עליהם קריקטורות בסגנון שכולנו היינו רוצים לשכוח, מפיקים עליהם סרטים מזוויעים אשר כבוד נשיא בית המשפט העליון לא חסך במילים עליהם, והשווה אותם ללא כחל וסרק, ובאמת היסטורית רבה כדומים לתעמולה הנאצית".

ביקורת נוספת מושמעת בעתירה על מידת קירבתו של לפיד לראש הממשלה, אהוד אולמרט. "לפיד הוא חברו האישי של ראש הממשלה… ומעבר לחברות יש כאן שותפות פוליטית עמוקה". בזמנו היה זה לפיד שדאג לקדם את מינויו של אולמרט לשר האוצר בממשלת שרון.

עוד נטען, כי עיתוי המינוי לא היה מקרי. "המינוי שאת תזמונו קבע ודאי ראש הממשלה, בוצע גם בצל התותחים הרועמים, כך שהוא נדחק לקרן הזווית של הציבור ושל הממשלה… המינוי הזה נגנב מתחת לעיני הציבור, ובוצע ככל הנראה בחופזה על ידי הממשלה".

גם הוועדה לבחינת מינויים בסקטור הציבורי, בראשות עו"ד טניה שפניץ, זוכה לשבט ביקורתו של הלפרין. "הוועדה עשתה עבודה רשלנית, חטאה למטרת קיומה, לא שקלה כראוי, לא בדקה כראוי את החלופות השונות, ודין המלצותיה להיפסל מעיקרן", נאמר בעתירה.

לסיום עורך העותר השוואה, יש שיאמרו מקוממת, בין מינויו של לפיד לראשות מועצת "יד ושם" ובין מינוי אפשרי של ח"כ עזמי בשארה כיו"ר יד לבנים. "כשם שח"כ עזמי בשארה משרת בכנסת, אך עם זאת מאוד לא סביר שמישהו יעלה על דל דעתו למנותו ליו"ר יד לבנים", כך סבור העותר, "הרי שמינויו של לפיד הינו בעייתי, שכן הוא לא יוכל להנציח בצורה הראויה את דמותם של קורבנות השואה הרבים מקרב ציבור שומרי המצוות, ובהם רבנים ואדמו"רים – להם בז ונגדם נלחם במהלך עשרות השנים האחרונות".

                                                           

לקריאה נוספת, ראו:

הגזענות של טומי לפיד

שינוי לטובה?

המוח היהודי והשר לפיד

הג'וב החדש של טומי לפיד, מאת עו"ד יוסי דר

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה במבט אחר. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

0 תגובות על פרובוקציה ב"יד ושם"

  1. ברוריה הגיב:

    אתה צודק, אבל לא אכפת לי.

  2. אורי פז הגיב:

    בדיוק לכן אנחנו נראים כפי שאנחנו נראים: אסקפיסטים, צינים, רדיקלים, וסטריאוטיפים.

  3. ערס פואטי הגיב:

    שהקמפיין הזה הופק ונהגה **אחרי** שלפיד פרש משינוי, ומה שהוא כינה "כנופיית לוונטל" הם שניהלו את המפלגה וקבעו את הקמפיין.
    חבל מאוד שלא ציינת זאת. האם זה בגלל שזה הארגומנט היחידי שלך?

  4. אורי פז הגיב:

    יותר משחבל מה שלדעתך לא ציינתי, חבל שאתה מגיב ועוד בהתרסה מבלי לקרוא בכלל את המאמר המלא.

    הלא כתבתי ונימקתי:

    טומי לפיד פרש אמנם ממפלגתו, ולא היתה לו אחריות ישירה לתשדירי הבחירות של "שינוי" החדשה, אולם הוא ממציאו של הגל האנטי-חרדי הגדול, ששטף את הפוליטיקה הישראלית בסוף שנות התשעים. זו ככל הנראה גם הסיבה לכך שלפיד אינו משתתף בזמן האחרון בוויכוחים ציבוריים, מחשש לטרפוד מינויו לתפקיד הציבורי הנחשק, ששכרו הנאה מאוד בצידו.

  5. ערס פואטי הגיב:

    הרי כתבתי ונימקתי – שמה, בלינק ההוא, תלחצו עליו, נו, שמה כתוב משהו שמסביר אחרת מהטענה שעולה מהטקסט בעמוד הזה.לא הקלקתם על הלינק? אשמתכם.
    אני מקווה שלא תחשוב שאני מתריס אם אומר "פחחחחחחחחח".

  6. אורי פז הגיב:

    שיניתי את הצגת הטקסט כאן בהתאם. תודה לך על הארת תשומת ליבי לדבר.

  7. ערס פואטי הגיב:

    ולו רק בגלל שגרמת לי לכתוב לטובת טומי/שינוי, אבל שיהיה (אל תמחק, כמובן). 🙂

  8. ארתור דנט הגיב:

    מפריע לקונצנזוס ?

    מעניין, כשהשר אלי ישי קרא במשך כל המלחמה להיכנס בלבנון יותר חזק – זה לא הפריע לך, אה ? למרות שאף שערה מראשם של טפילי הישיבות שמר ישי מייצג לא הייתה זזה, ומי שהיה נהרג הם רק החילונים.

    אבל אל תדאג אורי, המינוי של טומי לא יפריע לחרדים בני עשרה להמשיך לבקר ביד ושם ומשום מה להתעכב דווקא ליד תמונות הנשים העירומות ליד בורות הירי.

  9. אורי פז הגיב:

    הסיבה שלא ראיתי לנכון להתקומם נגד אמירתו הפומבית של השר אלי ישי (יו"ר ש"ס) להגביר את המלחמה באופן ש"כפר שנזרקת ממנו אבן – לא תישאר בו אבן על אבן" – תלויה בעצם כך שהמון מבוחרי ש"ס הם חילוניים ואנשי פריפריה. למיטב ידיעתי העיתונאית ממקורות מוסמכים, תנועת ש"ס קיבלה בכמה מערכות הבחירות האחרונות קולות שיא בין המפלגות הגדולות בקרב חיילי צה"ל. וכידוע לך, החרדים ברובם (רק 60%) אינם נמנים על משרתי צה"ל. ועדיין כלפי ש"ס, לא חסרה שנאה דמונית: במאמר נרחב שהופיע ב"מוסף הארץ", פרי עטה נוטף ההרס של נרי ליבנה, ביטא הכול כבר בכותרתו: "ש"סופוביה", הפחד מפני ש"ס. או בכותרת המשנה שלו: מדוע שונאים את ש"ס? שמונה מרואיינים, מגוון די רחב ומשקף של הוגי דעות חילוניים החוו את שנאתם לתנועה לגיטימית ודמוקרטית שצמחה בישראל לנוכח המחנק התרבותי והדתי של ציבור מזרחי הולך וגדל. הטינה מפעפעת כלפי החרדים בכלל; במקרה זה שק האגרוף הוא התנועה "החרדית" המזרחית הזאת. עד כדי כך גרוע המצב מבחינת הכותבת, שלדבריה נמצא לפתע מדד חדש לישראליות: "ככל שאתה שונא את ש"ס יותר, כך אתה ישראלי חילוני טוב יותר". מנחם בן אף היטיב להגדירה "גוף פשיסטי, קדם-נאצי מובהק". והיד עודנה נטויה, אך זמני תם להיום.

    יתרה מזו, לאחר שנחשפה אי-מוכנותנו לקטיושות – יש לתמוה מדוע לא פעל חיל האוויר כהצעתו של אלי ישי, שר התמ"ת: "כפר שנזרקת ממנו אבן – לא תישאר בו אבן על אבן". כל צבא אחר בעולם היה מחריב כפרים שלמים כתגובה לפגיעות הטילים בקרית שמונה, חיפה, צפת וכרמיאל. להם מותר לפגוע באוכלוסייה אזרחית ולנו אסור להגיב? פעולה כזאת היתה מקצרת מאוד את המלחמה ונסראללה היה צריך להתנצל בפני הלבנונים בשלב מוקדם הרבה יותר.

    וההערה האחרונה שלך הזכירה לי את דברי הבלע ועלילות השווא (עלילות דם?) של מגולחי הראש האנטישמים הנבזיים, שהקניטו להכעיס את היהודי באסור לו וכולי. רק שהפעם היהודים החרדים נמצאים, כאמירתו החדה של ד"ר נתן בירנבוים המנוח (המנהיג הציוני שחזר בתשובה), "בגלות אצל אחינו הטועים".

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s