ספרים לראש השנה

סקירת שלושה חיבורים שעניינם ראש השנה – תפילותיה, סימניה ותקיעותיה בשופר. על סט המחזורים שערך המשורר יונדב קפלון, על ספרו הפסיכואנליטי של תיאודור רייק ועל קובץ מאמרים שעניינו המשמעויות של אכילת סימני ראש השנה

"ממך אליך – שני מחזורי תפילה, הגות וחוויה לראש השנה וליום הכיפורים", מאת יונדב קפלון (עורך)
 

שני כרכי המחזור לראש השנה וליום הכיפורים עושים צעד ניכר בגישור בין חילונים למסורת היהודית. בצמד הספרים מוגשות תפילות ראש השנה ויום הכיפורים המסורתיות, תוך ניסיון להקל על המתפלל הבלתי-מתמצא. המטרה: לאפשר פגישה ידידותית בין התפילות לבין אלה שבחרו להתוודע אליהן, גם אם באיחור, וליידד את עולם התפילות הקדוש עם המנטליות המערבית-חילונית.

אפשר אף להתייחס למחזורים מרשימים אלה, בהם התפללתי בשנה שעברה את תפילות החגים, משני כיוונים שונים: גם כמחזורי תפילה השגורים לזמן התפילה, וגם כספרי עיון המצדיקים קריאה רצופה ונפרדת מהתפילה, שכן הם עמוסים במובאות מן הישן ומן החדש, צירוף של הרחבות וביאורים: דברי עיון, קטעי יומן וקטעי חסידות לעייפה (מרגישים שחסיד חב"ד ערך את המחזורים), ספרות ושירה מתקופות שונות. הקטעים האמורים נבחרו מתוך קשר הגיוני לתכני התפילות, אך לא תמיד בצורה הולמת ולא-פעם מבלבלת את המתפלל המצוי. מה גם שהתפילה אינה אמורה להיות חוויה אינטלקטואלית. היא צריכה להיות חוויה רגשית. לסחוט את כל בלוטות הלב לכדי אחד מארבעה: חרטה, סליחה, תחינה והלל.

מיטב המשוררים והפייטנים מחכמי ישראל ישבו על המדוכה ויצרו במשך 300 שנה את אחד הטקסטים העשירים והליריים ביותר שיש בארון הספרים היהודי: מחזורי תפילה לימים הנוראים. והפזמון הפשוט "חטאנו לפניך, רחם עלינו" אינו יכול להיות מוחלף בשום וידוי פסיכואנליטי מבית היוצר של פרויד.

הוצאת ידיעות אחרונות וספרי חמד, מחזור לראש השנה – 303 עמ'; מחזור ליום הכיפורים – 422 עמ'

הציון שלי: 8
 
"השופר", מאת תיאודור רייק

יותר מכל מזוהה ראש השנה עם השופר, שאל אף שניתן להגיע באמצעות התקיעות בו אך לשלושה צלילים ולא יותר, נראה שדווקא מיעוט כוחו המוסיקלי העניק לו שימושים רבים ומגוונים: בעת המלכת המלך, בעת סכנה וקרב, שמחה ומועדי חג. בכל מקום מסמל השופר את קולו של האלהים, ולדעת תיאודור רייק, הוא אכן קולו של אלהים. רייק נולד בווינה למשפחה יהודית והיה לפסיכולוג, אחד מתלמידיו המובהקים של פרויד. הוא משלב בספר בין פסיכואנליזה לאנתרופולוגיה וחקר הדתות, וחושף לאורך הספר את הקשרים שביניהם במסעו אל פשר הריטואל היהודי שבתקיעת השופר: קול השופר כקול האל עצמו? התקיעה מנכיחה ממש את קול האל?

"התחושה ההולכת וגוברת עם קריאת הספר היא של רתימה כוחנית של תיאוריות מוכנות מראש לפשטי הכתובים המקראיים, במסווה של חתירה לאמת הפשטנית. רתימה שבסופו של דבר מתבררת כגרוטסקית ומאולצת. …מהשלב שבו רייק עזב את המקראות ועובר לספקולציות, התקשיתי לקרוא את הספר הזה, והוא נראה לי מעקר כל אפשרות לנורמליות – הן דתית והן כזו המנסה פשוט לחיות. המיתוסים המעורבים בספקולציות מובנות הם עיקרו של הספר, וחבל שהקורא נותר רק עם מעט תובנות אמת פסיכואנליטיות ביחס לריטואל דתי ועם תחושות של כוחנות אינטלקטואלית דוחקות ודחוקות" (ידידי המשורר אלחנן ניר).

הוצאת רסלינג, 214 עמ'.

הציון שלי: 4

"זכויות כרימון", מאת משפחת יברבוים
 

ראש השנה מתפקד כחג מרכזי בציבוריות הישראלית. הוא מאופיין בהתכנסות משפחתית לארוחה חגיגית. במשפחות רבות נהוג לומר את ברכות הסימנים לפני הארוחה. המנהג של הסימנים בראש השנה הוא מנהג חביב ומוכר מאוד, הנערך ברבבות בתי ישראל מדי שנה בשנה.

בלילו הראשון של ראש השנה תשס"ד, בעיצומה של סעודת החג, חדר מחבל לישוב נגוהות שבדרום הר חברון וירה על בית משפחת יברבוים. מהיריות נהרגו אייל יברבוים (26) והתינוקת שקד אברהם (בת שבעה חודשים) הי"ד. יריות המחבל קטעו את סעודת החג בעת אכילת 'הסימנים'.

המשפחה החליטה להנציח את זכרם בכתיבת ספר שיעסוק בסימני ראש השנה בהיבטים שונים: הלכתיים-עיוניים, חסידיים, מחקריים וספרותיים, כמו גם פרקי זיכרון לאייל. בין המאמרים: "מה מסמנים הסימנים?" (הרב יעקב מאיר); "פירושים שכלתניים לסימני ראש השנה" (ד"ר אהרן ארנד), ועוד.

191 עמ', לא כולל פרקי זיכרון; לפרטים: yaverboim@walla.co.il

הציון שלי: 8

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה ארון ספרים יהודי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

0 תגובות על ספרים לראש השנה

  1. תומר הגיב:

    תודה על ההפניה.
    כן, כפי שגם אני כתבתי, קשה לקנות את התיאוריה הפסיכואנליטית בכלל, ואת השימוש שלה להסבר הדת והשופר בפרט.

    אבל הוא כן נותן פרשנות נהדרת לפסוקי התנ"ך, ומראה איך בהחלט ייתכן שבתקופה קדומה נחשב קול השופר לקול שדי…
    לא?

    בכל אופן, שנה טובה ומתוקה לך.

  2. אורי פז הגיב:

    כמי שמצוי בעולמה של תורה ומכיר את הפרשנות המסורתית לפסוקי התנ"ך, שבהם עושה רייק ככל העולה על רוחו והם משמשים לו בעיקר (!) כתנא דמסייע לגרסתו שלו לתקיעת השופר, התקשיתי להסכים עם הפרשנות המעוותת (סליחה שאין לי הגדרה קולעת יותר בעיני) לפסוקי התנ"ך.

    בעיקרו של דבר, פעולות סמליות הן חלק מחיינו היומיומיים, וידוע שדמויות ופעולות סמליות חשובות מאוד כביטויי כוחות נפשיים וגם כמעצבות אותם. עובדה זו הודגשה על ידי זיגמונד פרויד, ועודנה אחת מאבני היסוד של הפסיכואנליזה הקלאסית. משמעות הפעולה הסמלית היא עקיפה, וקישורה עם הדחף או התשוקה, אשר מאחוריה, איננו אלא דרך אסוציאציה מחשבתית בלבד. אולם, המחקר הפסיכולוגי הוכיח שלמרות עקיפותו, הקשר הזה עמוק.
    גילויי המחקר הזה יש בהם לתרום להבנתנו את התפקיד המרכזי של סמלים במצוות של תורת ישראל, במיוחד במצוות שבין אדם למקום. כמה מן המצוות נקראות "אות". באופן ברור הן מסמלות איזה מושג תורני חשוב. השבת והמועדים והמצוות הקשורות בהם, רובם ככולם ניתנו "לאות" או "לזכר" של אירוע היסטורי שצריך להיות חלק מניסיוננו האישי, ואם אי-אפשר דרך ניסיון ממש, רוכשים אותו דרך פעולה סמלית. ייתכן שרוב מצוות ה"עשה" של התורה הן מסוג זה. יש מקרים שבהם המודעות למשמעות הסמל היא חלק מעצם קיום המצווה (ראו: הרב יואל סירקש, ב"ח על טור אורח-חיים, תרכ"ה). לכן ניתן לומר שהפסיכואנליזה עזרה בביסוס רעיוני של אחד העקרונות הפסיכולוגיים של תורת ישראל.

    (לקריאה נוספת, ראו: הרב הפרופ' יהודה לוי, "יהדות ומדע כחכמות משלימות", פרק 6, פסיכולוגיה תורנית, ירושלים תשנ"א; ד"ר אהרן רבינוביץ, "דת ופסיכולוגיה", ירושלים תשנ"ח; ובספרו הגדול והמעמיק של הרב שמשון בן רפאל הירש על הסמלים ביהדות).

  3. תומר הגיב:

    באשר לפירושיו של רייק, אני לא מבין מה יותר פשוט ומובן מאליו מהם?

    למשל פירושו לפסוקים יד-טו בפרק כ: "וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים ואת קול השופר ואת ההר עשן וירא העם וינעו ויעמדו מרחק: ויאמרו אל משה דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו אלוהים פן נמות".

    האין זה מובן מאליו כמעט שקול השופר כאן הוא קולו של האל? תקבולת פשוטה…

    ולגבי סמליות שבמצוות, כפי שכתבתי במאמרי, בזמנים שבהם נוצר הפולחן באמצעות השופר כפי הנראה לא היתה ממש "סימליות" בכלל, אלא הדברים היו ייצוג או הנכחה של הדבר עצמו ולא ייצוג שלו. השופר לא היה סמל לקולו של האל, אלא היה קולו של האל עצמו.

    הרווד הסימלי, כלומר המסומל של המצוות נוסף כנראה מאוחר יותר, אז גם נתנו לטקסים השונים משמעויות מיתיות.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s