* "מהודו ועד כאן – הוגים ישראלים כותבים על הודו והיהדות שלהם", עורך: אלחנן ניר, הוצאת ראובן מס, 143 עמ', ירושלים 2006
בקובץ המאמרים של הוגים ישראלים הכותבים על הודו והיהדות שלהם יש ניסיון לפענח לראשונה את קסמה של הודו עבור מאות אלפי הישראלים הנוהרים אליה.
עולות כאן השאלות הנוקבות סביב מעמדה של הודו בתרבות הישראלית: כמו, מהו הגורם הנעלם שמושך ישראלים רבים כל כך להתאהב בהודו? מה הפך את הטיול בהודו למעין טקס חניכה ישראלי? מה יש 'שם' שאין 'כאן'? מהי הטלטלה שהודו מטלטלת את המבקר בה עד היסוד? כיצד היא משפיעה על המבקרים/ות בה? מה כוחה של ארץ עם תרבות רוחנית זרה להשפיע על המבקר בה? האם הרוחניות, החופשיות, השמחה והאי-אלימות שמייחסים להודו הן דמיוניות או מציאותיות? והאם הודו יכולה להשפיע רק על מי שקושר עמה יחסים ארוכי טווח או גם על המבקר החד-פעמי?
בין הכותבים: רבקה מרים, ד"ר יוחנן גרינשפון, ד"ר מלילה הלנר-אשד, הרב דורי הנמן, ד"ר דריה מעוז, ד"ר יהונתן גארב, אורית סן-גופטה ואלחנן ניר (עורך הקובץ) במסת פתיחה מעוררת למחשבה על העכשיו הישראלי.
אחדים מהחוקרים החתומים באסופה ידועים כחוקרי אקדמיה; בחלקם הוגים בעלי אוריינטציה יהודית. ורובם ממוקדים בשאלות יסוד אלה. בין השאר מצוינת כאן תפישת הזמן הייחודית של הודו, שהיא "הווה מתמשך", מעין חוויה של "שבת מתמדת". מומלץ כשי למי שכבר היו או שמתכוונים לנסוע להודו.
וראו עוד מאמרה של ד"ר דריה מעוז מתוך הקובץ, "על הקבוצות השונות הנוסעות להודו". ד"ר מעוז גילתה במחקרה הסוציו-אנתרופולוגי שהשלב הנפוץ לחוויית טיולי התרמילאות בהודו הוא אחרי הצבא, אחריו מגיע שלב שנות השלושים, השלב הבא הוא אמצע החיים והאחרון אחרי גיל העמידה. או בקיצור, מגיל 20 ועד 80.
ראיון עם עורך הספר, המשורר אלחנן ניר, ניתן לקרוא ב-Nrg.
פאזל 