ברבים ממדרשי חז"ל יש מה שמכונה "פנטזיה". זו שימשה מטאפורה לצרכים פדגוגיים ולהסתכלות מפוכחת על העולם והחיים בתוכם. אך יש בה גם הרבה קריאה עדינה ורגישה של השורות שבכתב ומה שביניהן; קריאה, שהתקבלה יפה באוניברסיטאות בעולם כולו, גם הלא-יהודי, עם רגישות לקונטקסט העשיר והמורכב. פן עשיר אחד מני רבות של הקונטקסט המסוים הזה, הוא ביאורו של הגאון מווילנה
"רוח המושל" – ביאורי אגדות חז"ל על פי הגר"א, מאת הרב אהרן פלדמן, 217 עמ', הוצ' יד יוסף, ירושלים תשנ"ז
ביאליק ורבניצקי בציור שמן של ח' ליפשיץ
כאשר לפני כמאה שנה, פירסמו ח"נ ביאליק וי"ח רבניצקי את "ספר האגדה – מבחר אגדות שבתלמוד ובמדרשים" (1908), עמדה לנגד עיניהם מטרה גלויה: "בימינו לא כל אדם מצוי אצל ספרים עתיקים ולא כל אדם יכול ורוצה לחטט בתוך תלי-תלים שנצברו כהררים במשך כמה דורות – על מנת למצוא מרגליות תחתם… ואדם בן זמננו שרגיל לבקש סדר, שיטה ושלמות אפשרית בתלמודו, כשייכנס לתוך חורשה עזובה זו – לא ימצא בה את ידיו ואת רגליו ולעולם תהא יגיעתו מרובה משכרה" (מתוך דברי ההקדמה). ביאליק ורבניצקי ביקשו במפעלם להתאים את האגדות הפזורות בתלמודים ובמדרשים ליהודי בן-זמנם באמצעות ליקוטן, עריכתן מחדש, תרגומן לעברית והבאתן בסדר שיתקבל על דעתו וטעמו של קהל יעד הקוראים.
וכך עם הזמן "ספר האגדה" נכנס לקאנון הכללי של ארון הספרים התרבותי-הישראלי. וזאת בהתעלם לרגע, מכל מטחי הביקורת שהופנו כלפיו – חוסר הדיוק, השינויים שנעשו באגדות, צירופם יחד של קטעי אגדות מתקופות שונות וחיבורים שונים, ושלא לדבר על קטלוג אגדות מסוימות תחת קטגוריות שנויות במחלוקת.
אגדות מועטות בכפית של כסף
ספרו של הרב אהרן פלדמן, המביא לקורא המודרני את ביאורי הגר"א (הגאון רבי אליהו מווילנה) על אגדות חז"ל, הוא מעין "ספר אגדה" לקורא המצוי בן המאה העשרים ואחת – מורה נבוכים בן זמננו לתועה לא רק בין דפי התלמודים והמדרשים, אלא אפילו בין דפי "ספר האגדה" עצמו; כי זמנן של אנתולוגיות גדולות מסוגן של "ספר האגדה" ופורמטים קריאים למיניהם כמו "ממקור ישראל" של מ"י ברדיצ'בסקי – כבר חלף ועבר מן העולם. במקום לקרוא מאות אגדות, יעדיף הקורא בן זמננו לקרוא אגדות מעטות, המוגשות לו בכפית של כסף, מעט-מעט שטעמו ברור. כ-220 עמודים בספרו של הרב פלדמן הם די והותר, ומה לנו ולתרפ"ז (687) עמודים צפופים ודחוסים ב"ספר האגדה" של ביאליק ורבניצקי, או תקכ"ד (524) עמודים אצל ברדיצ'בסקי.
הטקסטים הארמיים מתורגמים כאן לעברית, האגדות מודפסות בשורות קצרות ומרווחות – כנראה כדי לאוורר את הדחיסות הטקסטואלית של דפי המקורות, זו העלולה להפחיד את הקורא המודרני ולהרחיקו מן הטקסטים. אך ההבדל העיקרי בין האנתולוגיה הביאליקאית לבין ספרו של פלדמן הוא בהסבר, בניתוח של האגדה: בעוד "ספר האגדה" מביא דברי פירוש קצרים, בדרך כלל למילים ולביטויים קשים, ונותן לאלפי הטקסטים לדבר בעד עצמם, עיקר ספרו של הרב פלדמן הוא ניתוח מקיף לכל אחת מהאגדות חז"ל שהוא מציג לקוראים. מכאן שהטעם ב"רוח המושל", הוא בערך המוסף שהוא מעניק.
הרב פלדמן מבקש לדון באגדות חז"ל על פי ביאורי הגר"א בתהיות למצוקותינו בעולם המודרני. יש כאן לא מעט הברקות משכילות, בקשר שבין סיפורי האגדות למציאות החיים המודרנית. נידונות כאן השאלות הגורליות כמו: לשם מה נבראנו? מהי תכלית קיומנו עלי אדמות? מדוע סבל העם היהודי במשך כל ההיסטוריה? כיצד עלינו לאזן את דרישות הנפש עם אלו של הגוף? איך יראו ימות המשיח? כיצד נוכל להיות טובים יותר? וכיצד נגיע לחיים מלאי סיפוק ומשמעות? – מתברר שחכמי התלמוד דנים בנושאים עקרוניים אלו בהרחבה. אולם הם מדברים בשפה מסתורית, מלאה רמזים ומשמעויות דקות, בטקסטים הידועים בשמם הארמי "אגדתא", העוטפות את דבריהם במעטפת של אגדות, חידות, משלים ודיונים בלתי-מובנים.
ברבים ממדרשי חז"ל יש מה שמכונה "פנטזיה". זו שימשה מטאפורה לצרכים פדגוגיים ולהסתכלות מפוכחת על העולם והחיים בתוכם; אך יש בה גם הרבה קריאה עדינה ורגישה של השורות שבכתב ומה שביניהן; קריאה, שהתקבלה יפה באוניברסיטאות בעולם כולו, גם הלא-יהודי, כפשוטו של כתוב, עם רגישות לקונטקסט (הֶקְשֵׁר), העשיר והמורכב. פן עשיר אחד מני רבות של הקונטקסט המסוים הזה, הוא ביאורו של הגאון מווילנה.
ציור דיוקנו של הגאון מווילנה
יחיד בדורו
דמות ענק החכמה ביהדות, הגאון מווילנה, הגר"א (רבינו אליהו בן שלמה זלמן, מעיר וילנה: ט"ו ניסן ה'ת"פ – י"ט תשרי ה'תקנ"ח, 1720-1797) – מנהיג בעל סמכות בכל תפוצות עם ישראל, שהיה לאגדה עוד בחייו; הוא שגיבש את המאבק החריף נגד החסידות, והוא שהדגיש את הצדדים הרציונליים ביהדות. הגר"א כתב ביאורים למקרא ולמשנה, למדרשי התַנאים, למכילתא ולתוספתא, לתלמוד הבבלי והירושלמי, לארבעת חלקי "שולחן ערוך" (פסקי הלכה למרן ר' יוסף קארו), ל"ספר הזוהר" ולספרי קבלה נוספים. בין השאר, חיבר גם ספר דקדוק המכונה "דקדוק אליהו", המוסר בקצרה כללים בתורת הדקדוק, (ראה אור בווילנה בשנת תקצ"ג); ואת ספר "איל משולש", שעיקרו כללים בתורת הגיאומטריה (ראה אור בווילנה בשנת תקצ"ד). כמו כן, חיבר ספר "צורת הארץ", המתואר לעתים כחיבור בתחום הגיאוגרפיה, וחיבור בחכמת התכונה. הגאון רכש לעצמו בקיאות באלגברה ובגיאומטריה, בבוטניקה ובזואולוגיה, באסטרונומיה ובגיאוגרפיה – מדעים שראה בהם אמצעים להעמקת הלימוד בתורה ולהבנת הלכות מסוימות בתלמוד, במדרשים ובהלכה. הוא אף עודד תרגום של טקסטים בתחומים אלה, למען ישכילו בהם היהודים. כפי שביקש מתלמידו, הרב ברוך משקלוב, "וציווה לי להעתיק מה שאפשר ללשוננו הקדוש מחכמות האומות כדי להוציא בולעם מפיהם וישוטטו רבים ותרבה הדעת בין עמינו ישראל", והתלמיד תירגם לעברית את ספרו של אוקלידס.
במאמר מוסגר אציין ש"חיבורי הגר"א בתחומי מחקר אלו, לא נועדו להפצה בציבור כלל ועיקר", כפי שמאפיין ההיסטוריון פרופ' עמנואל אטקס. "המעיין בספרים אלה ימצא, שלאמיתו של דבר אין הם אלא רשימות מסכמות שרשם הגר"א לצורך עצמו, כפי שנהגו חכמים לעשות באותה תקופה". (בספרו: "יחיד בדורו", עמ' 62).
ספרו של אוקלידס בתרגומו לעברית של הרב ברוך משקלוב
אחד ממפעליו הרבים והמעמיקים-המחכימים של הגר"א, מובאים בזה לקורא העברי המודרני, מאת הרב אהרן פלדמן, תלמיד חכם ירושלמי מפורסם. ספרו, שהופיע לראשונה בשפה האנגלית ב-1990 – זכה לתפוצה רבה. ונראה ששתי מתרגמות חרוצות שישבו עליו, אריאלה רובין וזהבה קולין, עשו עבודת תרגום שהפכה את הספר לקריא, בשפה רהוטה וקולחת.
בספר דק בן עשרים ושלושה עמודים, שכמעט בלתי ידוע, הקרוי בשם הצנוע "פירוש על כמה אגדות", מציג הגר"א את המפתחות המסירים את הלוט מסודות רבים בדברי חז"ל. אולם, לאור העובדה שסגנונו של הגאון הוא בעצמו כה חד ומתומצת, נישאר הספר ברובו בגדר של תעלומה. חסד גדול עשה עמנו פלדמן, בכך שהביא לפנינו את ביאורי הגר"א בהרחבה מרתקת של פירושיו הנפלאים, תוך שהוא מסתייע בכתביו האחרים של הגאון. וזהו הרבה מעבר לסתם ביאור: המבאר את ביאור הגר"א מסתייע גם בביאוריהם של מפרשי אגדות חז"ל ידועים אחרים, כמו המהר"ל מפראג, המהרש"א (ר' שמואל אליעזר בן ר' יהודה הלוי) והרמח"ל (ר' משה חיים לוצאטו). אלה, מסייעים לנו בהארת חלק מן הקטעים המעורפלים שבביאורי הגר"א.
ואכן, בהרחבה מרתקת של ביאורים אלה, לובשים המושגים הבסיסיים של היהדות צורה מופלאה. בין שורותיהם מתבהרים לראשונה הסמלים והרמזים המסתוריים של חז"ל בצורה מאירה וברורה, המרחיבה את הדעת ומרנינה את הלב.
הספר מבאר בעיקר שתי סוגיות קשות באגדות התלמוד: סיפורי רבה בר בר-חנה וחידותיהם של סבי דבי אתונא. שם חז"ל מספרים לנו על תעלולי להטוטן, על גלי ים ענקיים ועל חיות אדירות מימדים. הם מגוללים בפנינו ויכוחים רבי-עוצמה בלבוש חידות בין חכמי ישראל לאומות העולם. סוגיות אלו מכילות סיפורים מופלאים וויכוחים צופני רז, והן מן החלקים הסתומים שבתלמוד. לפי ביאורי הגר"א, טמונים כאן דווקא המפתחות לשאלות המרכזיות של החיים.
בפתיחה לספרו, הרב פלדמן מגלה פנים בהיבט הראוי על אגדות חז"ל. בשפתו הבהירה והקולחת הוא מציג את היסודות ההיסטוריים לאגדות חז"ל הפזורות בתלמודים (בבלי וירושלמי), המדרשים (דוגמת מדרשי: רבה, תנחומא, ראובני ועוד), וספרי זוהר. "כל מאמציי ייחשבו בעיני לכישלון חרוץ, במידה וכל התועלת שתצמח לקוראי הספר, תהיה רק חוויה ספרותית ואינטלקטואלית", כותב הרב פלדמן (עמ' 14). "מושגיה של תורת ישראל נועדו לא רק כדי לעורר תחושות נעלות אלא כדי ליישמם הלכה למעשה. משום כך, מטרתו של ספר זה תושג רק אם ייתן הקורא את הדברים אל ליבו ודעתו בהשלכה לחייו היומיומיים".
שיבה אל מטמוני הטקסטים היהודיים
בעיקרו של דבר, מתרחשת כאן שיבה אל מטמוני הטקסטים היהודיים מאלפי שנות התרבות היהודית שלנו. פרשנים חדשים המנהלים דיאלוגים עם הטקסטים הקדומים, תורמים כרכים למדף מתמלא והולך, אך ספק אם זו אותה הגברת בשינוי אדרת. המחבר מבקש כאן לקרוא את הטקסטים העתיקים, ללמוד מהם וללמד עליהם. פלדמן מקרב את הטקסט אל הקורא המודרני. הוא עושה זאת בכלי חשיבה המשכילה והמרחיבה את הדעת – באמצעות השפה המודרנית המדוברת. והוא עושה זאת בכלי תכני: בהוספת מילות השלמה או הסבר ספורות בין הסוגריים, בתוך הטקסט המקורי, באות שונה. המחבר מעריך היכן זקוק הקורא לעזרה, ומעניק לו אותה.
לשבחו של הספר ניתן להביא גם את שפע ההפניות לספרות מקור נוספת, בין אם מדובר במקורות מקבילים, בפרשנויות חשובות המובאות בקיצור, כאשר כל זה מובא בתור הערות לצד הסיפור המקורי, כך שהעין קולטת את כל המידע. ההפניות למקורות הנוספים מלמדות שלפנינו למדן ש"עשה את כל הדרך", כלומר, שעמד בכל הדרישות של בתי המדרש השונים במהות הביאור, ויש בהן כדי לבנות את סמכותו בעיני הקורא.
יפה במיווחד
הקושי עם ספרים מעמיקים ומורכבים במחשבת ישראל, הוא שהם, מעצם טבעם, נועדו לציבור קוראים סלקטיבי, שהלשון ההגותית-תורנית נהירה לו והוא דורש מן הקוראים ידע מוקדם. יש לציין, שבניגוד לציפייה מספר העוסק במחשבת ישראל, ספרו של פלדמן הוא מפורט וקריא, פשוט והמוני, המפלס דרך בקריאה נכונה במחשבת ישראל לציבור משכילים רחב יותר. וזהו ספר יפה במיוחד בצורתו, שמאפיינת ומשרתת את תוכנו המעניין. הצורה מיטיבה לקרב את לב הקורא.
לא בכדי יש לספרים המנהלים דיאלוגים עם הטקסטים היהודיים הקדומים, קהל יעד גדל והולך של קוראים הצמאים להבין את עצמם ולהכיר את יהדותם.
מעלה נוספת אני מוצא בספר: ההצדקה לפרסומו של ספר היא בדרך כלל, יכולתו של הכותב להפוך את מחשבותיו שלו, את הבעת-דעותיו והגיגיו, לבעלי תוקף כללי, לנמק אותן באמצעות הסברים שישכנעו את הקורא שאיננו "אני". והנה, בניגוד לספרים רבים ומוחמצים, בניתוחי הטקסטים שבספר הזה – מהדהדים רבדים עמוקים, מרתקים ומאירי עיניים; כיווני חשיבה חדשים בצורה מאופקת ומדייקת. חשיבותם הינה בכך שהם עומדים לנפשם, בפני עצמם, והקורא הוא שישפוט את מעמדם האומנותי והקיומי.
פאזל 