נורמות חברתיות מטרידות

הדיון הציבורי המתנהל כיום סביב נושא ההטרדות המיניות של אישי ציבור מתמקד בפן המשפטי, אך מתעלם משאלות יסוד חברתיות, כמו: האם הטרדות מיניות, מקורן בנורמות חברתיות לקויות, או ליתר דיוק, של דפוס חברתי לקוי? עלינו לתת את הדעת האם האווירה והדפוסים החברתיים שנוהגים אצלנו כיום, לא מעודדים דפוסי התנהגות לקויים

 

הבהרה: אין כוונת המאמר בשום אופן, להסיר אחריות אישית מכל מי שמטריד, או מבצע כל עבירה אחרת

הדיון הציבורי המתנהל כיום סביב נושא ההטרדות המיניות מצד אישי ציבור, כמו נשיא המדינה משה קצב, שר המשפטים חיים רמון ואחרים (זמרים, שחקנים, קצינים ונגדים) – נעשה בעיקר דרך המשקפיים המשפטיות הצרות, ולרוב באמצעות מושגים משפטיים כמו "ראיות", "אשמה" וכדומה.

 

אכן, קיים פן משפטי, חשוב לכשעצמו, לגבי תופעה חברתית חמורה זו, אך ההתמקדות התקשורתית והציבורית בעיקר בפן זה של המעשים המגונים מסיטה את הדיון הציבורי משאלות יסוד, כמו, לדוגמא, האם הטרדות מיניות, מקורן בנורמות חברתיות לקויות, או ליתר דיוק, של דפוס חברתי שהמתירנות המערבית מכתיבה לכולנו. אין בדברים אלה בכדי להמעיט מחומרת מעשה של הטרדה מינית או של עבירות חמורות יותר, שכן האחריות היא תמיד אישית. אך ראוי מבחינה סוציולוגית לבחון, מה, אם בכלל בחברה שלנו, מעודד תופעות אלה.

 

פרופ' ישעיהו ליבוביץ'. התבהמות החברה על ידי זימה ופורנוגרפיה

 

שוויון בין המינים וחופש אישי

החל מאמצע המאה ה-18, מה שמכונה בפי ההיסטוריונים "העת החדשה", החל ברחבי העולם תהליך חברתי שבו הכוחות המסורתיים של הדתות ומוסדותיהן איבדו את כוחם. רצון חדש לחופש אישי ממה שכונה "מגבלות דתיות", הוביל להתפתחות של מתירנות מינית, מתירנות שנתקבלה על ידי חלקים נרחבים מהעולם המערבי. הרצון לחופש מעול הדת נבע מסיבות נכונות ואמיתיות, במיוחד בחברה הנוצרית.

 

סוציולוגית, ניתן לאפיין את הקשר הבלתי נמנע בין תופעת האונס וההטרדות המיניות לבין הדפוסים החברתיים שלנו. אך עובדה זו לא מושמעת כיום בשיח הציבורי סביב תופעת האונס וההטרדות המיניות. למשל, שמעתי את אחת הדוברות בתקשורת מציינת שדווקא כשגדל מספר הנשים בעולם העבודה והן תופסות יותר עמדות חשובות, כך עולה כמות ההטרדות המיניות, אך היא לא התייחסה לעובדה שמדובר בפרדוקס המופיע עם הגשמת מה שמכונה "שוויון בין המינים".

 

ספינת הבנות הצה"לית

כך למשל, הבנות סובלות לא רק מהטרדה מינית וחוות לא רק שידולים גסים במהלך שירותן הצבאי, אלא מהטרדה קיומית. ספרה של מיכל זמיר, "ספינת הבנות" (הוצ' חרגול) עוסק בחוויה של רוב הנשים בצה"ל, המשרתות כפקידות. "אפשר לדבר גם על הצדדים הלא פליליים של התופעה" – אומרת זמיר בראיון ל"הארץ" – "על הבזבוז, על התחושה שלא רואים אותך, שלא מתייחסים אליך אם את לא יפה, כל מיני דינמיקות של 'נותנת לא נותנת'. הרי כל הזמן נזרקות נשים צעירות מאוד, בלי הכנה, לתוך עולם גברי די אכזרי. יש כאלה שזה טראומטי בשבילן. ומי שלא חוותה זאת כטראומה, אולי הפצע שלה פחות עמוק, אבל זו תמיד חוויה פוצעת". המשפחה הצה"לית נחשפת בספר במערומיה ובמחדליה, כאשר בחורות צעירות נכנסות להריון ולאף אחד לא אכפת, כל עוד איש מהבכירים לא מסתבך…

 

עד כמה הדמיון הזה רחוק מהמציאות, ניתן אולי לשפוט על פי מחקר מקיף וראשון מסוגו בנושא ההטרדה המינית, שנערך בצה"ל ביוזמת יועצת הרמטכ"ל לענייני נשים, תא"ל דבורה חסיד, ונחשף בוועדה למעמד האישה בכנסת. מהמחקר עולה כי אחת מכל חמש חיילות מעידה שהוטרדה מינית במהלך שירותה הצבאי.

 

המחקר נערך בקרב מדגם מייצג של 1,236 חיילות הנמצאות בשנה השנייה לשירותן, והקיף כ-1,110 חיילות, מתוכן 64 קצינות בשירות חובה. הסקר נערך באמצעות שאלון אנונימי שנשלח בדואר לביתן של החיילות, באמצע שנת 2002.

 

על-פי הנתונים, 9% מהחיילות הוטרדו לפחות פעם אחת, 6% הוטרדו פעמיים-שלוש ו-3% הוטרדו 4 פעמים ויותר. כך או כך, מהמחקר עולה כי 18% מכלל הנשאלות הוטרדו בצורה כלשהי במהלך שירותן, בין אם על ידי מפקדיהן ובין אם על ידי חיילים אחרים. כמו כן, אין הבדל משמעותי בשיעור ההטרדות בין יחידות פתוחות לסגורות, או בין יחידות לוחמות לעורפיות.

 

אני מביע שאת נפש נוכח הכיעור של גל הזימה המציף את החברה המודרנית ושל הפיכת הדחף האדיר הנטוע באדם מטבעו – היצר המיני – לאמצעי של בידור. הלא מדינת ישראל היא אחת מארצות השפע המערבי, שהמיניות המוחצנת ניגרת ועולה בה בכל חוצות, וגילוי עריות נעשה אחד האלמנטים הקונסטיטוטיביים בחיים הפרטיים ובחיים החברתיים של שכבות רחבות של העם. גילוי עריות אף נעשה עיקר תכנה של מה שמכונה אצלנו בשם "ספרות יפה" ועיקר צורתה של מה שמכונה אצלנו בשם "אמנות".

מהתפלגות ההטרדות המיניות עולה כי 46% מהחיילות המוטרדות מינית דיווחו על "רמיזות פוגעות" והצגת חומרים פורנוגרפיים. 69% דיווחו על פניות והצעות פיזיות מטרידות. כ-19% דיווחו על חשיפת גוף מביכה. 15% על ליטופים ונגיעות, 9% – שפת גוף מינית, שריקות ומבטים לאזורים אינטימיים, 8% מהחיילות דיווחו על הטרדות טלפוניות, כתיבת כינויי גנאי והפצת שמועות על רקע מיני, 2% – הבטחת טובות הנאה וקידום בתפקיד, ו-7% מהן דיווחו על תקיפה מינית בפועל.

 

התנהגות המטריד נתפסת על ידי החיילת כהטרדה מינית על-פי ההקשר בו התבצעה ההטרדה, ולא רק מעצם אופייה. למשל, שיעור גבוה יותר של חיילות תפסו כהטרדה מינית מבט מכוון של חייל לחזה החיילת (46%) בהשוואה לרמיזה ל"פעילות לילית" או להצעה ל"שירות עיסוי" (16%).

 

המחקר פילג את שיעור ההטרדות המיניות על-פי דרגה. הנתונים מצביעים על כך ששיעור החיילות הוותיקות המדווחות על הטרדה, גבוה משיעור החדשות. כך גם לגבי הקצינות, שדיווחו על כך יותר מחוגרות.

 

קובעי טעם לוואי

אישית, אני מביע שאת נפש נוכח הכיעור של גל הזימה המציף את החברה המודרנית ושל הפיכת הדחף האדיר הנטוע באדם מטבעו – היצר המיני – לאמצעי של בידור. הלא מדינת ישראל היא אחת מארצות השפע המערבי, שהמיניות המוחצנת ניגרת ועולה בה בכל חוצות, וגילוי עריות נעשה אחד האלמנטים הקונסטיטוטיביים בחיים הפרטיים ובחיים החברתיים של שכבות רחבות של העם. גילוי עריות אף נעשה עיקר תכנה של מה שמכונה אצלנו בשם "ספרות יפה" ועיקר צורתה של מה שמכונה אצלנו בשם "אמנות".

 

בגל הזימה, החושפנות והפורנוגרפיה כלל לא מדובר בנגע בתרבות החברה המודרנית החילונית, אלא שייכים הם למהותה של החברה. מבחינת ערכי ההומניזם ותורת המידות ההומניסטית-החילונית, אין שום פסול בגילוי עריות על כל צורותיו וגווניו, מאחר שאין בו פגיעה בזכויותיו של הזולת (בתנאי שכל העוסקים בכך עושים זאת מרצונם); אדרבה, מבחינת ערכים אלה, ההנאה המקסימלית מסיפוק יצר המין היא בבחינת טוב, דווקא משום שיש בכך הנאה מקסימלית. אולם עלינו לתת את הדעת האם האווירה והדפוסים החברתיים שנוהגים אצלנו כיום, אינם מעודדים בעקיפין או במישרין התנהגות מינית נלוזה ופוגענית.

 

דומה כי בכל הנוגע להטרדות מיניות, החברה המערבית המודרנית מתנהגת בהתחסדות ודו-פרצופיות מאוסה. השאלה הנשאלת היא: מהי האחריות הציבורית של החברה המערבית להפחתת הדגש על מין כמעט בכל פרסומת, מודעת רחוב, ו/או סגנון לבוש והתנהגות? או בלשונה של הסופרת יוכי ברנדס: "נשיקה היא מעשה מקובל, במיוחד היום, באווירת הנשקנות שאנו מצויים בה. עד לפני עשור היינו מסתפקים בברכת שלום חביבה, או לכל היותר בלחיצת יד אמיצה. נשיקות וחיבוקים נשמרו רק לאירועים מיוחדים או לאנשים אהובים. היום כולנו מתנשקים, כל הזמן, תמיד. בדרך כלל על הלחי, אך לעתים מישהו מנשק אותנו על השפתיים או לידן. זה קורה לנשים וגברים כאחד, אבל אני מתארת לעצמי שלנו, הנשים, זה קורה יותר. ואז אנו נבוכות, לעתים אפילו כועסות, ומחליטות להיזהר מהאיש הזה בפעם הבאה. זה הכל. וכי מה? שנרגיש מנוצלות בגלל נשיקה מיותרת?

 

בגל הזימה, החושפנות והפורנוגרפיה כלל לא מדובר בנגע בתרבות החברה המודרנית החילונית, אלא שייכים הם למהותה של החברה. מבחינת ערכי ההומניזם ותורת המידות ההומניסטית-החילונית, אין שום פסול בגילוי עריות על כל צורותיו וגווניו, מאחר שאין בו פגיעה בזכויותיו של הזולת (בתנאי שכל העוסקים בכך עושים זאת מרצונם); אדרבה, מבחינת ערכים אלה, ההנאה המקסימלית מסיפוק יצר המין היא בבחינת טוב, דווקא משום שיש בכך הנאה מקסימלית. אולם האם האווירה והדפוסים החברתיים שנוהגים אצלנו כיום, אינם מעודדים דפוסי התנהגות לקויים?!

"נשיקה על השפתיים במהלך פלירט הדדי אינה מעשה מגונה, אינה הטרדה מינית, ובוודאי אינה עבירה פלילית. נשיקה כזאת היא לכל היותר מעשה של חוסר טעם. בשביל זה להרוס חיים אישיים ומקצועיים של בן אדם? יצאנו מדעתנו?" ("בנות, הגזמנו", הארץ).

 

החברה בעצמה משדרת בכל פינה מזדמנת מתירנות רבה והפקרות מינית. כאשר קובעי טעם באופנת נשים מפריז ואמסטרדם, רומא וניו-יורק, והפרסומות המשדרות שתפיסת גופה של האישה או הגבר היא מטרה שיש להשיגה ויהי-מה, קובעים לנשים ולגברים מה וכיצד עליהן ללבוש מכף רגל ועד ראש?! הלבוש החיצוני המוחצן והצעקני, ההתנהגות הקוראת לחוסר התאפקות (כמו חשיפת איברים בשידור טלוויזיוני חי מול בני נוער, ועוד), החינוך לספונטאניות ו"ללכת עם הזרם" – הם רק סימפטומים שטחיים להלך הרוח החברתי המתירני בישראל ובמערב הפתוח.

 

ההידרדרות תלך ותימשך

לא באתי חלילה להכשיר כל שרץ ואני רואה בחומרה רבה כל מעשה אונס והטרדה מינית. הדגש בדבריי כאן היה על הדו-פרצופיות שלנו כחברה מודרנית, שמצד אחד מקדשת ומאלילה את המתירנות המינית. ומצד שני, מתכחשת לתוצאות הישירות של אותה התנהגות כאשר הדבר בא לידי ביטוי בכניסה להיריון לא רצוי, בהטרדות מיניות מהצד וחמור יותר, באונס בכפייה של מי מהצדדים.

 

עוד ב-1975 הצביע על כך האינטלקטואל המזהיר, פרופ' ישעיהו ליבוביץ', שאפיין נכונה את חולאי החברה שלנו: "אין לה [=לחברה הישראלית-המערבית המודרנית] בעולמה אלא שני קניינים: 'המדינה' – מזה, ורדיפה בלתי מרוסנת אחרי העלאת רמת-החיים על ידי כספים הבאים מן החוץ – מזה, תוך הסחת-הדעת מכל הבעיות הגדולות של האדם (ושל האדם היהודי בפרט), של החברה ושל העם. את צרכיה הרוחניים והנפשיים של חברה זו מספק חיקוי עלוב של תכני העולם המערבי – וזאת דווקא בצורה קריקטוריסטית: התבהמות על ידי בידור וספורט, התבהמות על ידי זימה ופורנוגרפיה, והתבהמות על ידי שכרון הלאומנות ותהילת הגבורה המלחמתית. לפיכך תלך ותימשך בה ההידרדרות האנושית, החברתית והמדינית עד להתמוטטות והתפוררות".

 

ישאל נא כל אחד ואחת את עצמו/ה, בינו/ה לבין עצמו/ה: "האם לא זה בדיוק מה שקורה לנו כעת? ומה ביכולתי לעשות כדי לעצור את ההתדרדרות החברתית במדרון החלקלק של המתירנות הפושה בכל?".

 

המאבק באונס ובהטרדות מיניות בהקשר המשפטי בלבד הוא מוגבל ביותר. הזירה העיקרית נמצאת ביכולת לחולל שינויים חברתיים מרחיקי לכת בערכי היסוד, לא רק לגבי יחסים בין גברים לנשים, אלא באופן כללי לגבי המבנה ההיררכי והשיתופי של החברה, ודפוס ההתנהגות שמבוסס על אסטרטגיות מתירניות בידי "קובעי טעם" לוואי של החברה המערבית.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה סדר יום חברתי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

0 תגובות על נורמות חברתיות מטרידות

  1. מיקי הגיב:

    כל הדיון בנושא מכוער

    מזכיר לי את הצדקנים (עיתונאים ועוד) שהטיפו מוסר לביל קלינטון
    כשכולם יודעים שהוא לא חריג

    בעולם שבו אשה צריכה לשווק את עצמה במיעוט בגדים

    אין צורך להכביר מילים

  2. any-mybody הגיב:

    נכון, אונס והטרדות אינם "בעיה של נשים" אלא בעיה של חברה, והנסיון לפתור את הבעיה באמצעות בתי המשפט הוא נואל מלכתחילה. אבל לא מתירנות מינית היא זאת שמובילה לאונס, בדיוק כפי ששמרנות מינית אינה מונעת אונס. אונס אינו פעילות מינית אלא אקט של אלימות ושליטה שבא לידי ביטוי באמצעות מין.
    לא הייתי רוצה לחיות בחברה שתדון בכלל בהרגליי המיניים – יהיו אשר יהיו. זה פשוט לא עניין של החברה, ומצביע בעיקר על חדירה לרשות הפרט בתואנה של "מוסרנות" מזוייפת – למה שהחברה תתענין בכלל במה שעושה לי או לך נעים???
    אונס והטרדות מין, לעומת זאת, הם כן עניין חברתי, אפילו פוליטי – ברוב המכריע של המקרים הם מגיעים במסגרת היררכיה חברתית מובנית, שבה יש חזקים ומוחלשים – מכל המינים. הנסיון להציג את זה כבעיה של "מתירנת" מצביע בעיקר על היסטריה בנוגע למיניות – השונה לגמרי מאלימות וגזענות מינית, היסטריה שבקצה שלה אפשר גם להאשים אשה מתירנית, דהיינו מזדיינת, בכך שהיא הביאה את זה על עצמה (אל תתנצל, אני יודעת שלא לשם כיוונת או התכוונת). זה אפילו קצת מזכיר את הנסיון למנוע תאונות באמצעות הגבלת השתיה בברים ל-2 בבוקר. כאילו, דא?
    כל כך קשה להפנים שלהטרדות ותקיפות מין אין באמת קשר למין???

  3. מיקי הגיב:

    בלי לבדוק לעומק באמצעות מחקר
    אבל לפי אינטואיציה בסיסית

    במקום שבו ישנו תהליך גירוי יצרים – הסבירות להתרחשותם של מפגעים אלו תעלה

    וא"כ אז ודאי שיש משמעות להרגלים מיניים ולמתירנות גם לגבי מפגעים אלו

  4. מגבילה ודורשת צניעות וגבולות ברורים בין נשים לגברים, בכדי שהמגע שיווצר בין שני המינים יהיה צפוי ולו כללים ברורים.
    גם כשדת, כל דת, עוד למשל בימי הביניים דרשה את הכללים האלה, והחוקים היו נוקשים וראשים
    הורדו על הגיליוטינה,
    עדיין היו מקרי אונס רבים, והטרדות מיניות קשות על נשים, שהיוו תמיד סוג ב
    אלא שאז נעשו הדברים בחדרי חדרים, על ידי האדונים למשרתות, וגם הגברות עצמן היו חשופות להתעללות מינית קשה מידי האדונים שלהן נישאו.
    כל הנושא של הדת המהווה סוג של חומה בצורה והגנה לכאורה מפני נושא המתירנות המינית, היוותה סוג ערך ליצירת גבול מפני החטא, אך אין זה אומר כלל שהחטא הזה לא בוצע באופן סדיר ולאורכה ולרוחבה של ההסטוריה האנושית בבנות המין היפה, נהפוכו.
    למתירנות הזו פנים רבות, האשה החילונית לוקחת על עצמה כיום תפקיד כפול בהפיכתה מאובייקט מיני או "אשת חיק" לבעלת עצמאות מורחבת, והיא משלמת על כך מחירים גבוהים, בין אם המתירנות היא ערך פורנוגרפי או ערך של שינוי חברתי שנמצא בהתהוותו, למרבית הגברים השינוי הזה לא מתאים בין אם הם חילוניים או דתיים, משום שהשינוי יוליד שיוויון אמיתי, ורבים הגברים שאינם מעוניינים בו עוד משחר היותם, ומדורי דורות.
    לכן אין קשר בין המתירנות למקרי האונס ולהטרדות המיניות, שהיו וארעו לאורך כל ההסטוריה האנושית
    גם בתקופות הכי מוסריות לכאורה, כשהדת שלטה בעולם כאופן בלעדי.

  5. any-mybody הגיב:

    אתה גאון, מיקי: כל מה שנותר עכשיו זה למנוע מנשים להשתלב במרחב הציבורי, עם כל הגוף שלהן, המגרה הזה שמעורר יצרים בלתי נשלטים – והבעיה נפתרה! ככה, איטואיציה. בסיסית כזאת. מאד בסיסית.

  6. מיקי הגיב:

    כל אשר כתבתי

    אסור להתעלם מהסביבה שבה מתרחשים האירועים

    הרי לפי התפיסות המוצגות ע"י כמות האירועים היתה אמורה לרדת כיון שהעולם מתקדם יותר

    אני חושב שלא כך הדבר

    ובכלל בין קיצוני לקיצוני עדין יש מרחב תמרון

    נכון, אני בהחלט חושב שלנשים יש חלק באופן שהן "מוכרות" את עצמן
    לגבי כמות האירועים

    לא יעלה על הדעת שאשה שמחצינה את עצמה בצורה שבה אנשים מזהים אותה כאשה זולה להשגה
    שהיא לא תהיה אוביקט קל יותר ומזמין יותר מאשה המכבדת את עצמה

  7. גל הגיב:

    הטיעון שלך מבוסס על כך שבעידן המתירני בו אנו חיים ישנה עליה במספר מקרי האונס וההטרדה המינית.
    אתה מבסס את זה על ההשוואה מול עידן שהדת שלטה בקודים החברתיים.
    רק שהשוואה הזו לא בהכרח נכונה. באירופה לדוגמא דווקא ימי הביננים מאופינים במתירנות מינית גבוהה יותר בהשוואה לתקופה שלאחר הרפורמה. דוגמא קלה פשוט קרא את דקומרון.

    עולם המושגים הפוריטני שאותו לרוב מזהים עם התנהגות מינית נוקשה הוא תוצר של תהליך שהחל במהלך המאה ה17.

    כך שנראה לי שכל הטיעון שלך במקרה הזה קצת מתפרק.

  8. any-mybody הגיב:

    אתה מצטייר כאדם לא מתירני, אפילו די חשוך. אשה לא מוכרת את עצמה, אשה מתהלכת במרחב הציבורי – גם בחצאית מיני, גם בחולצת בטן, גם במחשוף. כל פרשנות שנובעת מקיומה במרחב הזה – היא בראש שלך.
    מהי אשה זולה בעיניך? אשה ש"מחצינה" את עצמה? אישה ש"נותנת"? "אובייקט קל להשגה"? כלומר אשה, אם היא מעיזה להתהלך במרחב הציבורי כיצור מיני, אם חס וחלילה אין לה עכבות מיניות שנובעות מה"שמרנות" שבה אתה מצדד בכזאת התלהבת, מיד הופכת ל"לא מכובדת", או שמא – "מותרת"? אתה יודע, הכבוד של נשים לא נמצא בכוס שלהן, נשים הן לפני הכל בני אדם. "מתירנת" זה לא כשאשה מזדיינת, מתירנות זה כשזה בסדר גמור כשאשה מסדיינת או לא מזדיינת. אם בעיניך אשה "לא מכבדת את עצמה" מרגע שהיא פועלת כיצור מיני – אין לך דבר וחצי דבר עם הקונצפט של מתירנות שבשמו אתה מטיל את האחריות לאונס על הנשים עצמן. בהנחה המופרכת כמובן, שרק נשים נאנסות, כן?
    ושוב – מנקודת מבט מאד חשוכה ושונאת נשים, אפשר היה לכאורה לפתור את הבעיה באמצעות הטלת איסורים שונים ומשונים על נוכחות נשים במרחב הציבורי. כמה חבל שעד היום זה לא מוכיח את עצמו. אולי מספיק עם ה"אינטואיציות" האלו?

  9. any-mybody הגיב:

    אתה ההוכחה לכך שהעולם לא מתקדם לשומקום. אם כל המתירנות הזאת מובילה אותך לחשוב שלנשים ש"מוכרות את עצמן ולא מכבדות את עצמן" יש קשר למעשי האונס שהן חוות, עזוב אונס – הטרדות "רגילות כאלו", פה צביטה, שם טפיחה – אז לא התקדמנו לשומקום. רק במוחך אשה היא אובייקט.
    זה נכן שאסור להתעלם מהסביבה שבה מתרחשים האירועים – אבל זה לא עניין של "מוסרנות" לעומת "הפקרות" אלא של יחסי כוח. בחברה שבה אדם יכול לכתוב "אשה מביאה את זה על עצמה" ולא להיות מוקע כגזען – מתאפשרים גם מעשי אונס. הנושא הוא כבוד האדם, לא צניעות האשה. ואם יש מישהו שלא עומד בנוכחותה של אשה "זולה ככל שתהיה" – הרי שהוא מהווה סכנה לשלום הציבור. כי, איך להגיד לך את זה, האשה הכי "זולה" בעיניך היא אדם וחלק מהציבור.

  10. יהודית הגיב:

    נשים היו הולכות עם מחוך שהחזיק להן את החזה
    קדימה והוא נראה חושפני ביותר בתוך שמלת המלמלה
    כי זאת היתה המודה והאופנה של המאה ה 16-
    בחזה חשוף הלכו נשים צעירות ומבוגרות, עשירות ועניות, אז הן ניסו לפתות?

    נשים יפניות צבעו את הפנים שלהן באיפור לבן עם הדגשת תוי הפנים בשחור, היום זה רק ריקוד
    בעבר כך התהלכו נשים יפניות, שגם אם נתנו שרות מיני, וזה היה תפקידן החברתי, הוא אופיין
    בתרבותיות ובגבולות.

    נשים מוסלמיות הדוקות שמות על הגוף והראש בד שעוטף את כל הגוף שלהן, וזה פותר את הבעיה לגברים המוסלמים השמרניים שרוצים שתשמר מידת הצניעות המקסימלית שלהן בבואן לרחוב.

    נשים דתיות לובשות סגור ושמרני מכף רגל עד ראש
    כאנטי תיזה לחברה החילונית וה"מתירנית" שאוהבת את האופנה שלה פרועה וחצופה וצבעונית
    אבל על הפאות הן משלמות אלפי שקלים ועדיף שיהיו בלונדיניות.

    נשות הקיבוצים הלכו בחולצות כחולות ובמכנסי עבודה, ובערבי שבת וחג בחולצות רקומות וחצאית
    והגברים אהבו לראות האם הכפתור פרום או לא בחולצה הכחולה.

    נשים חילוניות וצעירות אוהבות להבליט את הגוף הצעיר שלהן, אפשר לבקר אותן על מידת ההבלטה
    אבל את המידה הזאת של ההבלטה גם בקיצוניות של הצניעות בהקשר למוסלמיות, ניתן ליחס לטעם אישי
    ולעניין של מאפיינים תרבותיים.
    וכידוע על טעם וריח אין מה להתווכח
    גם לא עם תרבויות שונות, טעם מערבי,
    טעם מזרחי, טעם דתי- אורתודוכסי או טעם
    חילוני.

    כל אחד וטעמו הוא וכך גם תרבותו!

  11. מיקי הגיב:

    any-mybody

    תודה על המחמאות – זה תמיד מלבב

    חברה נמדדת ביחסה לשוליים – המבחן מתבצע שם

    אני חי בחברה שבה – נשים כן מוכרות את עצמם

    תראה בבקשה איך הם באות לראיון עבודה (מנסיון)

    הם מנסות לשווק את עצמם בכלים העומדים לרשותם

    תהליך פיתוי הינו מרכיב פסיכולוגי וכל הדרכים פתוחות (לפחות כך זה נראה – לצערי), ואשה בכדי להתקבל לעבודה יודעת איך להופיע בפני הבוס.

    ואל תספר לי סיפורים – (אגב, ברור לך שאני לא מתכוון לכל הנשים)

    רק לצורך הדיון תראה את האופן שבה החברה מתסכלת על נשים העוסקות בזנות – ותאמר לי האם ישנה התיחסות לאשה כ"זולה" וכו'

    תפיסקו להיתמם – הרי גם בסביבתך הדברים נראים כך
    או שאינך יוצא לרחובה של עיר, אינך רואה איך המכניזם הבין מיני פועל

    נ.ב. אין צורך בביטויי גנאי זה פשוט רק מקטין אותך.

    אני יודע שאני חשוך – אבל מצפה לתשובות ולא לתגובות מזלזלות

    אותי לימדו כשמתחילים לקלל – זה לאחר שנגמרו התשובות העניניות

  12. any-mybody הגיב:

    גיניתי אותך? איפה, מיקי?
    תהום אדירה פעורה בינינו, אבל רק כדי שלא תהיה אי הבנה – אני לא מתעסקת עם השוליים של החברה אלא דווקא עם המיינסטרים. ואתה, מיקי, לא שוליים וכך גם לא דיעותיך. זה מה שמקומם כל כך.

  13. מעבר לדיון שהתפתח פה בין מיקי לבין any mybody, אני רוצה להסיט את המיקוד בחזרה לעניין העקרוני.

    כמה התייחסויות מצדי, אורי היקר.
    לגבי חיילות וחיילים, מדובר בסיטואציה בעייתית. אתה מכניס לתוך חברה ספרטנית גברים צעירים אשר פיזיולוגית נמצאים בשיא פריחתם המינית ונשים צעירות אשר רק מתחילות לגלות אותה ועדיין מבולבלות לגביה (כך נראה לי). אין פלא אם כך ש-46% מהן מפרשות מבט מכוון אל עבר החזה כהטרדה מינית. הסיטואציה עצמה מאוד טעונה במתח מיני בשל הפרטים המשתתפים בה. יחד עם זאת, אני לא יכול להסכין עם התנהגותם של הקצינים הבכירים יותר, הבאים בימים. אלה גברים מבוגרים, בעלי שררה אשר אמורים להוות דוגמה ומופת ולרוב עושים ההיפך.

    אני זוכר לטובה את המפקד הישיר שלי בצבא, שתמיד הקפיד רק ללחוץ יד לחיילות. לא חיבק ולא רכן, אפילו בסיטואציה ידידותית – רק כדי להמנע ממראית עין. אך כמה אנשים כמוהו קיימים במערכת? ודאי ספורים. מה שמוביל אותי לנקודה הבאה.

    בעייני, הפרופ' ליבוביץ זכרונו לברכה, צודק. אך השילוב המסוכן בישראל, הוא המתירנות המינית המערבית המעורבת בדו פרצופיות המוסרנית אך חומר הנפץ החברתי-מגדרי המסוכן כל כך בישראל הוא הערצת הכוח.

    הכיבוש של שלושים השנים (כבר ארבעים עוד מעט) וטיפוח האתוס הצה"לי יצרו חברה הסוגדת לכוח. ובעלי הכוח, מרגישים עצמם מעל החוק.

    הבעייה, שנושאי המשרה הבכירים שהם בעלי הכוח בגוף המדיני מהווים את הרקב ביסודות. הם מגלמים בעצמם את המדינה אשר אמורה בהווייתה להגן על
    הכוח החלשים ועל חסרי.

    ובכך הם בוגדים באמון הציבור. היום הם סוככים תחת גלימות עורכי הדין שלהם. במאה ה-18 אנשים שכאלה, ראשם היה נערף.
    ואולי חבל שהפסקנו עם המנהג הזה.

    הדוגמא הכי טובה לצערי, למצב, היא השבעת נשיאת בית המשפט העליון. לכאורה, יום חג לשוויון המגדרי – לראשונה מתמנית נשיאה לעמוד בראש הרשות השופטת. אך מי המשביעים אותה? ממלאת מקום הנשיא, אשר נחשד בעבירות מין וממלא מקום שר המשפטים – שנחשד באותן עבירות בדיוק.

    אך גם אם פשה הרקב ביסודות הבית, האם נמתין עד אשר ימוט עלינו הגג? לא ולא. עלינו להיות אנשי מעשה.

  14. אבי גוזולצני הגיב:

    תמיד בסוף זה חוזר לאותו הדבר. כדי לרסן את האלימות הטמונה באנשים מסויימים, השמרנים מציעים לנהוג באלימות כלפי החברה כולה.

    לא הבנת את ליבוביץ כמו שצריך. הוא לא מציע לסגור את הצבא, את מגרשי הספורט,ואת המיניות במרחב הציבורי (כנראה שהוא בכל אופן נגדה, אבל לא בכך הציטוט עוסק). הוא מעביר ביקורת על כך שהדברים האלה הופכים למהות קיומה של החברה. שאנשים מסויימים מקדישים את מלוא מרצם, זמנם, ותשומת ליבם רק לעניינים אלה.

    מהם המינונים הנכונים של ספורט, פטריוטיזם, ומין כך שלא תחשב ל"מתבהם"? זה עניין אישי. אדם צריך לברר לעצמו מהם הדברים שלהם הוא מקדיש את תשומת ליבו. זכותו של אדם להתבהם. זכות זו אינה מסוכנת לציבור, ועליה בכלל מושתת הסדר הציבורי. אדם שאוסרים עליו לחשוב על פילים, רק על פילים הוא מסוגל לחשוב. אדם שאין אוסרים עליו לחשוב על פילים, יחשוב מעט מאוד על פילים.

    הבעיה חמורה, כפי שכבר נאמר כאן, בעיקר במסגרות שבהן למעמד ולכוח יש מקום חשוב. מדרגות שכר קיצוניות, היררכיה צבאית, יחסי מרות קשים, יחסי הורה- ילד המושתתים על כוחניות וציות. שם אתה צריך לחפש את הבעיה. היתרון המובנה שהוא מעבר לעניין הפרקטי ההכרחי, שמחזיקים אנשים מסויימים בחברה שלנו, הוא זה שגורם לאנשים מסויימים לחצות את הגבולות. שמרנות בדרך כלל הולכת טוב דווקא עם יצירת כוחות חזקים כאלה בחברה, שיש להם יתרון מובנה וקשה להתנגד להם כאשר הם חוצים את הגבולות.

    הפתרון הוא לרסן את הנוולים, ולא את האוכלוסייה כולה. ענישה קשה ו*אכיפה* הם העיקר כאן. זאת בדיוק הבעיה בצבא, למשל. לך תתלונן על המפקד שלך על התנהגות לא הולמת. למי אתה צריך לגשת? בדרך כלל לחבר טוב שלו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s