הרב לאו "מייצג זרם עכור"?

העיתונאית טלי ליפקין-שחק קובעת במאמרה )"לא לרב לאו", מעריב, 23.10.06) שהרב ישראל מאיר לאו, רבה של תל-אביב יפו, אינו מתאים לכהן כנשיא מדינת ישראל, בין השאר בגלל ש"כבוד הרב מייצג זרם עכור, שאיננו מאפשר לנשים שוויון מלא, מעצם דבקותו בהלכה היהודית, על כל המשתמע מכך."

 

אולם קורטוב של השכלה יהודית לא היתה מזיקה לליפקין-שחק, המפריחה בחלל האוויר האשמות שווא, שאולי מתאים להפנות כלפי יוון החילונית, הנצרות והאיסלאם, אך בוודאי שלא כלפי היהדות. לו רק למדה קצת תורה, משנה, תלמוד והלכה – לא הייתה מעלה על דל שפתותיה דברי הבל רדודים שכאלה.

 

מבלי להיכנס לשאלת מועמדותו של הרב לאו לנשיאות, את האקסיומה הזו של ליפקין-שחק וחברותיה למדורת שבט הפמיניסטיות של המגדר ניתן להפריך בקלות על ידי הלכות רבות הקיימות במקורות ישראל, שיוצאות להגנת האישה ומדגישות את ייחודה של האישה והרעיה היהודית במובן החיובי ביותר של מעמדה בחברה האנושית.

 

וכבר הרחבתי בנושא במאמרי "נשים ביהדות – לא מה שחשבתם" (שפורסם ב"האייל הקורא"), שם הראתי, בין השאר, כיצד מעמד האישה ביהדות נתפס בצורה מעוותת על־ידי מי שאינו מכיר את מקורות היהדות מקרוב. מונחים מסוימים מן המקורות המתארים את דמות האישה, מעוררים פעמים רבות קונוטציות שליליות אצל בן תרבות המערב, כאשר הסיבה לכך היא בעיית המינוח. חוסר ידיעה והיכרות של ההקשר בו נאמרו דברי חז"ל, עלול להוביל לפירוש מוטעה של המונחים, שכן המשמעות של מונח מסוים יכולה להשתנות מקצה לקצה במעבר מהקשר אחד למשנהו או מתרבות אחת לרעותה.

 

ממחקרו של ד"ר אבי ויינרוט, "פמיניזם ויהדות" (הוצ' ידיעות אחרונות), עולה כי "הפמיניזם הקלאסי ניסה לסתור את הטענה כי אישה אינה מסוגלת להיות שותפה שווה לגבר מטעמים פיזיים ופסיכולוגיים. מטרת הפמיניזם הקלאסי היתה לפרוץ דרכים ולהוכיח כי האישה שווה לגבר בתכונותיה ובכישוריה וכל מה שיכול וכשיר הגבר לעשותו יכולה גם האישה לעשות ואולי אף טוב יותר. לעומת זאת, הפמיניזם המודרני אינו מנסה להוכיח כי נשים שוות לגברים, אלא – כי על אף השוני הקיים בין המינים, אין כל מקום להפְלות ביניהם. נראה כי גישת חז"ל תואמת לגישת הפמיניזם המודרני".

 

ברשימה אחרת, "הו, אישה עברייה! מי ידע שעבודך?", הבאתי, בין השאר, מדבריו של מי שידיו רב לו בחקר המשפט העברי, המשנה לנשיא בית המשפט העליון בדימוס הפרופ' מנחם אלון: "דברים כגון שחרורה של האישה היהודית משעבודה של ההלכה, משעבודו של הבעל, וכיוצא באלה, לוקים בחוסר אחריות, ובמקרה הטוב מצביעים על בורות מכאיבה. בדרך כלל, לא שעבוד היה מנת חלקה של האישה העברייה, אלא כבוד והערכה, אהבה ורעות".

 

כמו גם מדבריו של הרב ד"ר יוסף דב סולובייצ'יק מבוסטון: "העובדה שבין נביאינו נמצאו גם נשים אשר האלהים דיבר עימן, היא הוכחה ברורה כי מעולם לא ערכנו הבחנה בין המינים במסגרת מערכת ערכית כלשהי".

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה מעמד האישה ביהדות. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

0 תגובות על הרב לאו "מייצג זרם עכור"?

  1. נדב הגיב:

    הרב ישראל לאו הוא מטריד סדרתי. סיפורים על ידיו הארוכות מסתובבים כבר שנים בקרב מפיקות גלי צה"ל, למשל. טלילה סטן התלוננה נגדו במשטרה והוא ביטל תביעת דיבה שהגיש נגדה. מדוע ביטל? האם חשש שבמהלך הדיונים יחשפו ההרגלים שלו לגעת בבחורות נאות? האם לא די היה לנו בשמועות על הנשיא המכהן שהעיתונות סירבה לחקור? לא למדנו לקח?

    ובנושא היהדות: אדרבה, שהרב לאו יתכבד וילחץ את ידן של נשים. שיסביר שאם הוא מוכן לבקר במסגד מוסלמי קל וחומר שעליו לעשות מחווה דומה כלפי היהדות הרפורמית, למשל. שיתמוך פומבית בחוק ברית הזוגיות (שלא פוגע בהלכה כהוא זה) גם מבלי לפזול לדעת הרבנים יוסף ואלישיב. שיתנער פומבית מכל פסיקה תורנית הקובעת שערבי איננו אדם, שמותר לירות בחיילי צה"ל כשהם מפרים את דבר השם ושיודיע על תמיכתו בהקמת בית דין להתרת עגינות נשים.

    את כל אלה הוא לא עשה במשך עשרות שנים ואין שום סיבה שיעשה עכשיו. הרב לאו הוא בושה לתוארו. מלבד שמירה על יחסים טובים עם כמה חילונים בעלי השפעה הוא לא עשה בחייו כמעט שום דבר משמעותי למען הציבור שעליו הוא רוצה להתנשא (מלשון נשיא).