היהודי הקפיטליסט ששינה את העולם

פרופ' מילטון פרידמן שהלך לעולמו לפני מספר ימים היה אחד מגדולי הכלכלנים המשפיעים במאה ה-20. מיהו היה? במה התבטאה תפיסתו הכלכלית? מהי תרומתו לפיתוח הכלכלה העולמית? וכיצד השפיע על כלכלת ישראל?

 


                                               פרופ' מילטון פרידמן ז"ל

 

עבר שבוע (יום ה', 16.11.06) מאז נדם מלפעום ליבו של אחד היהודים המשפיעים ביותר על הכלכלה העולמית בזמננו. פרופ' מילטון פרידמן (1912-2006) היה אחד משני הכלכלנים הבולטים, המעצבים והמשפיעים ביותר על המחשבה והמדיניות הכלכליות במאה ה-20 (השני הוא ג'ון מיינארד קיינס; להשוואה ביניהם נתייחס בהמשך). פרידמן היה לחתן הראשון של פרס נובל במדע הכלכלה ב-1976 ונחשב לאחד מגדולי הכלכלנים בעולם ולאחד ממעצבי המדיניות הכלכלית בארה"ב, בבריטניה ובמדינות עולם אחרות.

 

פרידמן נולד למשפחה מעוטת יכולת בברוקלין, והיה הבן היחיד במשפחה של ארבעה ילדים. הוריו, ג'נו פרידמן ושרה לנדאו-פרידמן, התפרנסו במשך תקופה קצרה ב"סדנאות היזע" של ניו יורק. מאוחר יותר עברו לניו ג'רזי, שם פתחו חנות בגדים. אביו של פרידמן נפטר בשנה האחרונה ללימודי התיכון של מילטון. פרידמן הבן התפרנס בתום הלימודים כמלצר וכעוזר בחנויות, וכך השלים את הסכום שנדרש לו לאחר שקיבל מילגה מאוניברסיטת "רוטג'רס" בניו ג'רזי, שם החל את לימודיו ב-1929 – השנה בה התמוטטה הבורסה האמריקאית והחל השפל הכלכלי הגדול.

 

הוא למד מתמטיקה לתואר ראשון וחשב בתחילה להיות אקטואר, אך נמשך יותר לתחום הכלכלה וסיים תואר שני בכלכלה ובמתמטיקה. מספרים עליו שנהג לייחס את הצלחתו ל"מקרים": הגירת הוריו מצ'כוסלובקיה, שאיפשרה לו להיות אמריקאי ולא אזרח הגוש הקומוניסטי; כישרון המורה שלו לגיאומטריה והמילגה שאיפשרה בידו ללמוד באוניברסיטה. עוד "מקרה" אחד ששינה את חייו: סדר הישיבה האלפביתי ברוטג'רס, שהושיב לידו את רוז, מי שהיתה לאשתו ולעמיתתו המחקרית.

 

ב-1946 הוענק לו תואר דוקטור לכלכלה באוניברסיטת שיקאגו, מאז כיהן שם כמרצה וכעבור שנים אחדות התמנה בה לראש בית הספר לכלכלה. הוא הפך לכוח החלוץ והמוביל של "אסכולת שיקאגו" – קבוצת כלכלנים שמרנים מהמחלקה לכלכלה, שהפכו כוח נגד לאסכולת הכלכלנים הליברלית באוניברסיטת הרווארד שבבוסטון. ב-1977 העביר פרידמן את פעילותו לקליפורניה והפך לחוקר בכיר באוניברסיטת סטנפורד. לאחר זכייתו בפרס נובל לכלכלה והודות להופעותיו בטלוויזיה וכתיבת הטור הקבוע בעיתון "ניוזוויק", הפך פרידמן לאחד הכלכלנים הידועים והמשפיעים בארה"ב וברחבי העולם.

 

כך שסביר להניח כי פרידמן, שנפטר בשיבה טובה בסן-פרנסיסקו בגילו המופלג (94), נפרד מהעולם בשקט ועם תחושת הצלחה. פרידמן נהג לעודד את הכלכלה החופשית בעידן של נשיאי ארה"ב ריצ'רד ניקסון, ג'רלד פורד ורונלד רייגן; היה יועצם הבכיר והעלה על נס את חופש הבחירה של הפרט בכלכלה ובפוליטיקה. הוא הוזמן להרביץ את תורתו הכלכלית-המוסרית בפני מנהיגים בעשרות ממדינות העולם ושכנע רבים בצדקתו, החל ממרגרט תאצ'ר בלונדון עד דאנג קסיופנג בבייג'ין, מוואצלב קלאוס בפראג ועד בנימין נתניהו בירושלים.

 

פרידמן כתב למעלה מתריסר ספרים, הקלאסי מביניהם הוא "קפיטליזם וחירות" (1962). הטיעון המרכזי בספרו של פרידמן היה טיעון שחרג מהסוגיה הכלכלית והפך לסוגיה פוליטית: חופש כלכלי הוא התנאי לחופש פוליטי. פרידמן הביע בספרו התנגדות חריפה לכל סוג של התערבות ממשלתית באופן בו מנהלים אזרחים את חייהם הכלכליים. הווסת הכלכלי היחיד שלדברי פרידמן צריך שיהיה בידי הממשלה הוא השליטה ואספקת הכסף. בספר תקף פרידמן את חובתו של המעביד להפריש סכום לקרן הגמלאות של העובד, בה ראה סתירה מהותית לעקרונות החירות. זאת ועוד, ב"קפיטליזם וחירות" התנגד פרידמן לאפליה מתקנת בשוק העבודה, ולכל סוג של התערבות נגד אפליה.

 

אבי האסכולה המוניטרית בכלכלה

הפרופ' מילטון פרידמן נחשב מומחה ראשון במעלה בתחום המוניטרי בכלכלה. זה גם היה הישגו הגדול ביותר – פיתוח תיאורית המוֹנֶטַריזם, שעליה זכה בפרס נובל לכלכלה, ושהחליפה את הכלכלה הכושלת של ג'ון קיינס והפכה את ארצות הברית למעצמה הכלכלית מספר אחת בעולם.

 

פרידמן הציב אתגר לתיאוריות הכלכלה של קיינס הבריטי, שקבע כי הממשלות מחויבות לסייע לכלכלות הקפיטליסטיות בתקופות של מיתון, ולמנוע מתקופות של פריחה כלכלית להפוך למשברי אינפלציה. לתפישתו של פרידמן, לממשלה יש מחויבות הפוכה: לשמור את ידיה הרחק מהכלכלה ולאפשר לשוק החופשי לעשות את עבודתו.

 

האסכולה המוניטרית בכלכלה גורסת ששני גורמים עיקריים קובעים את התפוקה, את התעסוקה ואת המחירים: כמות הכסף במשק ושיעור המחזור. את אלה ניתן לווסת בקלות באמצעות שינוי שיעור הריבית. שיעורי ריבית גבוהים שואבים את הכסף מתוך המשק באשר ההלוואות מתייקרות והחסכונות (המצמצמים את מאגר הכסף הזמין להוצאות צריכה) נעשים אטרקטיביים; שיעורי ריבית נמוכים מוזילים את ההלוואות ומביאים השקעות נוספות בתעשייה.

 

כלכלנים מונטריסטים מותחים ביקורת על השיטות הכלכליות שהציעו חסידיו של איש קיימברידג' ג'ון מֵיינַרד קֵיינס (1883-1946). קיינס הבריטי ביטא את השקפת עולמו הכלכלית בספרו "התיאוריה הכלכלית של תעסוקה, ריבית וכסף", שהופיע לאור בעיצומו של המשבר הכלכלי העמוק ביותר שידע העולם בתקופה המודרנית (ב-1936). קיינס הציע הסבר למשבר ולעוצמתו, וגם דרכים לצמצומו וליציאה ממנו, על ידי הגברת מעורבות הממשלה במשק. התיאוריה הכלכלית של תעסוקה, ריבית וכסף, תורגמה עתה לראשונה בתרגום עברי, בהוצאת ידיעות ספרים (תרגום: יצחק טישלר).

 

הקיינסיאנים מאמינים שאפשר לאזן ולתקן את הכלכלה על ידי מגוון אמצעים – הממשלות יכולות לקבוע את המחירים ולהגביל את העלאות השכר, וכן להגביר או להחליש את הביקוש על ידי ויסות האשראי. מעל לכל על המדינה לאמץ מדיניות תקציבית פעילה כדי להבטיח תעסוקה מלאה – להנהיג מסים גבוהים בתקופת שגשוג ולהזרים תקציבים בתקופת שפל.

 

לעומת זאת טוענים המונטריסטים כי מדיניות כזו מבוססת על תחזיות כלכליות לא אמינות ביסודן, הממעיטות בתפקידם של כוחות השוק ובכך הן מחוללות חוסר יציבות ואינפלציה. המונטריסטים מעדיפים את דוקטרינת ה"לֶסֶה פֶר" ודוחקים בממשלות להעביר את הפיקוח על היצע הכסף לבנקים המרכזיים בצירוף המלצה אחת: הצמידו את הגידול בהיצע לגידול בתפוקה הלאומית.

 

וכך, על פי התיאוריה המוניטרית שלו – אשר אומצה בידי ממשלי ניקסון, פורד ורייגן – התנגד פרידמן לכלכלה הקיינסיאנית המסורתית אשר הייתה דומיננטית בשוק האמריקאי מאז המיתון הגדול בשנות ה-30'. זכייתו בפרס נובל בכלכלה ב-1976 סימלה את ירידת קרנה של הכלכלה הקיינסיאנית, הדוגלת בהתערבות, לטובת רעיון הכלכלה החופשית.

 

תרומתו לפיתוח הכלכלה העולמית

תחייתו בעשורים האחרונים של רעיון "השוק החופשי", לפיו השוק פועל בצורה אופטימלית כשהממשלה עושה את המינימום הנדרש להסדיר אותו, מבוסס כאמור במידה רבה על פעילותם של פרידמן ועמיתיו באוניברסיטת שיקאגו. עמודי התווך שעליהם נשענה השקפת עולמו היו: האמונה בהיות האדם יצור כלכלי מושכל, ועל האמונה בהיות חופש כלכלי חלק בלתי-נפרד מחופש אנושי. מהנחות יסוד אלה הגיע פרופ' פרידמן למסקנה הנחרצת שאין שיטה כלכלית טובה יותר ומועילה יותר לאנושות מהשוק הקפיטליסטי התחרותי, הנקי מפיקוח ממשלתי.

 

היתרונות של כלכלת שוק תחרותית כבר הועלו על נס על ידי אבות אבותיה של החשיבה הכלכלית – אדם סמית, דיוויד ריקרדו ואחרים. אך רק פרידמן הצליח להביא את בשורתה כמעט לכל משק בית מערבי.

 

משנתו הכלכלית התגבשה כשבמרכזה רעיון "היד הנעלמה" של הכלכלן הנודע אדם סמית. פרידמן תמך בכלכלה ליברלית ובצמצום מירבי של התערבות הממשלה בענייני המשק. הוא קרא להנהגת מס הכנסה שלילי (האמור להיטיב עם העניים בהתערבות המדינה) ולצמצום שירותי הרווחה.

 

חופש במושגיו של פרידמן הוא אמצעי ולא מטרה: "העיקרון המרכזי של כלכלת השוק הוא שיתוף פעולה באמצעות חליפין חופשיים. אנשים משתפים פעולה זה עם זה מפני שהם יכולים לספק בדרך זו את מחסורם ביעילות הרבה ביותר", הוא כותב. במקור אחר מסביר ש"מעלתו הגדולה של השוק החופשי נעוצה בכך שהוא מאפשר לאנשים ששונאים אחד את השני, שבאים מרקע דתי או אתני שונה לחלוטין, לשתף פעולה מבחינה כלכלית. התערבות ממשלתית לא מאפשרת את זה. הפוליטיקה מחריפה הבדלים ומעצימה אותם". טובת הכלל הייתה בראש מעייניו, והוא הוכיח מתמטית ואמפירית שהצמיחה במשק תמיד תלויה ברמת החופש הכלכלי.

 

כאשר דן פרידמן במדיניות של צדק חברתי ובהיגיון היסודי של מדינת הרווחה, הנוטלת מכלל החברה ומחזירה לה בחלוקה שונה את מה שנטלה, מה שמכונה "צדק חלוקתי", הוא קובע ש"דרך חלוקה-מחדש של העושר אינה יכולה להיחשב בשום אופן כצודקת, והיא מגעת עד להשפעה המדכאת פריון ויעילות". נמצא שהפגיעה בקניין הפרטי במדינת הרווחה מטרידה, אך יותר מטריד הדיכוי של הפריון והיעילות.

 

וכך כתב בגאונותו הכלכלית הרלוואנטית לזמננו בספרו "החופש לבחור": "החברה שלנו היא מעשה ידינו. אנו יכולים לעצב את המוסדות שלנו. תכונות פיסיות ואנושיות מגבילות את החלופות העומדות לרשותנו. אבל אין דבר שימנע בעדנו, ובלבד שנרצה בכך, לבנות חברה שתארגן את הפעילות הכלכלית וכל פעילות אחרת בראש ובראשונה על יסוד שיתוף-פעולה מרצון, חברה השומרת על החופש האנושי ואף מרחיבה אותו, חברה הדואגת שהממשלה לא תחרוג מתחומיה, שתוסיף לשרת אותנו ולא תיעשה לאדוננו".

 

אין פלא שכל מדינות המערב אימצו את תורתו של פרידמן, כי הדבר הביא לרמת חיים גבוהה, רווחה חברתית גבוהה ולאי-שוויון נמוך יחסית. אי-השוויון במדינות מערביות-קפיטליסטיות, כולל מדינות הגירה כמו ארה"ב ואנגליה, הרבה יותר נמוך בממוצע לעומת אי-השוויון במדינות הריכוזיות. זאת משום שמנגנון השוק מביא לחברתיות גבוהה יותר והשלטון הוא בדרך כלל גורם הבעיה.

 

בכל העולם המערבי יש משטר קפיטליסטי-תחרותי כפי שהטיף לו פרידמן. כולל בפינלנד, דנמרק והולנד – מדינות שבהן רמת השוויון החברתי גבוהה יחסית, ובחלקן יש אף עודפים תקציביים. בצמרת המדינות התחרותיות בעולם ניצבות פינלנד, דנמרק, שבדיה, הולנד, שוויץ ומדינות אחרות שבהן מדד ג'יני הוא נמוך.

 

מסתבר שאין דבר יותר בטוח מ"דרך הטבע". האדם נולד חופשי מטבעו, והחופש ליזום לפעול ולהגות הוא הנכס היקר ביותר. כך גם החופש הכלכלי. לא נמצאה עד היום שיטה כלכלית מדעית או אחרת שתעפיל ותהא נכונה יותר מהכלכלה שנובעת מטבע האדם ומהדחף האישי ליזום ולהגיע לרווחה כלכלית. "החיים אינם הוגנים", מסביר פרידמן, "קל להתפתות ולהאמין כי הממשלה תוכל לתקן את מה שחולל הטבע. אבל חשוב גם להכיר בכך שכולנו יוצאים נשכרים מאי-הגינות זו, שאותה אנו מגנים בחריפות".

 

כבר בדורו הצליח פרופ' פרידמן לחזות מהלכים היסטוריים. לאחרונה חזה את התמוטטות גוש היורו. באחד הראיונות האחרונים שנתן, טען כי "היורו יוליד בעיות רבות, ולא יספק פתרונות. אין תקדים ליורו. למיטב ידיעתי, מעולם לא היה איחוד מוניטרי שהנפיק כסף נייר לכמה מדינות עצמאיות. היו איחודים שהתבססו על זהב או על כסף, אבל לא על כסף נייר – אמצעי חליפין שערכו מתנפח בקלות – שהונפק בידי ישויות פוליטיות עצמאיות".

 

ככל שהמאה העשרים קרבה לסיומה, היה פרידמן משוכנע שעמדותיו רלוונטיות מתמיד. נפילת הגוש הקומוניסטי שימשה לו הוכחה לכך. בהקדמה שכתב למהדורה החמישים של ספרו "קפיטליזם וחירות", כתב פרידמן: "השוק החופשי הוא בסך הכול מנגנון שמסייע להשגת הדמוקרטיה".

 

יחסו והשפעתו לטובה על כלכלת ישראל

אם לאפיין את פרידמן בהתאם לקלישאות הישראליות, הרי שביחס לישראל הוא היה נץ כלכלי ימני. פרידמן דיבר בעד הפרטה, ליברליזציה וצמצום עד למינימום של תפקיד הממשלה בישראל; בה ראה פרידמן עד לא מזמן "משק סוציאליסטי-מונופוליסטי" מהסוג הגרוע. וסבר שכדי שישראל תפרח כמו הונג קונג, היא חייבת להוריד מסים, לצמצם תקציבים ולקרוא דרור לכוחות השוק החופשי. "את ישראל", אמר באחד הראיונות, "חונקות קבוצות אדירות של בעלי אינטרסים שהשמינו בעזרת הסיוע הממשלתי וזכו למעמד מונופוליסטי מהפקידות הממשלתית. הם האויבים הגדולים של התחרות החופשית, של היוזמה הפרטית".

 

פרופ' פרידמן נהג גם לומר ש"שתי מסורות סותרות נהוגות בישראל: זו הסוציאליסטית, בת המאה, וזו היהודית, בת האלפיים. האחרונה התפתחה כשהיהודים הבינו שעליהם להצליח למרות הממשלות, ולא בעזרתן, והיא זו שעשויה להפוך את ישראל למדינה מובילה בעולם".

 

שנה לאחר קבלת פרס נובל לכלכלה, ביקר פרידמן בישראל כדי לקבל תואר דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה העברית בירושלים. הוא נפגש לשיחות ולמפגשי היכרות עם ראש הממשלה דאז מנחם בגין, אנשי האוצר, בנק ישראל וארגונים כלכליים. כשנשאל מה לעשות עם המשק הישראלי, ענה בתשובתו הידועה: "יש לי עצה אחת לאוחזים בהגה של המדיניות הכלכלית: הקטינו את כוחה של הממשלה, הגדילו את כוחו של השוק. מדינה הופכת לגן עדן פורח כשיש בה הכי הרבה יוזמה פרטית והכי מעט יוזמה ממשלתית. כל מי שבא לצמצם את התחרות בשם 'טובת הכלל', רק גורע מ'טובת הכלל' ". וכי לדעתו יש לפתוח את המשק לתחרות, לשחרר מאזיקי הפיקוח ולאפשר אחת ולתמיד מסחר חופשי במטבע חוץ.

 

סבר פלוצקר, הפרשן הכלכלי של העיתון "ידיעות אחרונות", מספר כיצד פרידמן לא שיער ש"רעיונותיו יתורגמו על ידי שר האוצר דאז שמחה ארליך לשורה של צעדים כלכליים נמהרים, מבולבלים, לא-עקביים ולא שלמים, שזכו באוקטובר אותה השנה לכינוי 'המהפך הכלכלי' (ב-1977, א"פ). המהפך הזה נכשל כישלון חרוץ, המשק שילם מחיר כבד מנשוא ואשמתו דבקה גם בפרופ' פרידמן. שמו הוזכר מאז כאבי רעיון הליברליזציה. אך היתה זו אבהות וירטואלית: כששאלתי עליה את פרופ' פרידמן עצמו, הוא פרץ בצחוק מריר. ממשלת ישראל עיוותה את רעיונותיי בלא ידיעתי, אמר, ואימצה מהם רק צעד אחד קטן".

 

האם פרופ' פרידמן הגיב בזאת כאותו רקדן שאינו יודע לרקוד ומאשים בכך את עקימות  הרצפה? לא בדיוק, אם שואלים את הפרשן הכלכלי של "גלובס", אמיר כידן, המעניק את ההסבר הבא ל"עיוות רעיונותיו" של פרידמן: "הרבה מאוד מילים נשפכו לתיאור המהפך הפוליטי שהתרחש במדינה ב-1977. לא הרבה מתייחסים אל ה'מהפך' ההוא גם כשינוי כיוון כלכלי-לאומי שהתרחש במקביל ובעקבות אותו מהפך פוליטי. לא נעים להגיד, אולם בשנים ההן ובאלה שלאחריהן (שנות ה-80) סבל המשק הישראלי קשות מאימוץ התיאוריות הפרידמניות שמשמעותן הראשונה היתה ניוד המטבע וקביעת היצע הכסף על ידי הבנק המרכזי. ישראל היתה אז למעשה המעבדה של פרידמן וכמו שקורה לעיתים בניסויים ראשוניים של תיאוריה מוצלחת – הניסוי נכשל.

 

"פתיחת התמחור של המטבע המקומי במצב בו המשק היה עדיין ריכוזי ולא יעיל מבחינת הקצאת משאבי ההשקעה היתה בעוכריה של המהפכה ההיא. גם המצב לאחר מלחמת יום הכיפורים, בו תקציבי הביטחון והרווחה (סעד) עלו באופן משמעותי ורציף, לא עזרה לסיכויי ההצלחה של המדיניות של פרידמן שמייחלת למיעוט בהתערבות ממשלתית במקביל להסתמכות על כוחות השוק גם בבחירת אפיקי ההשקעה מניעי הצמיחה.

 

"עוד מרכיב שלילי במבנה הכלכלה הישראלית התפתח באותם שנים כששוק העבודה החל להסתמך יותר ויותר, לאחר מלחמת ששת הימים, על כוח העבודה הפלשתינאי הזול – מצב שהפר את האיזון בתשואה השולית על כל סוגי ההון. לזיכרון כולנו, זה נגמר במשבר כלכלי-אינפלציוני עמוק שנבלם באמצע שנות ה-80 רק על ידי עצירת ניוד המטבע והחלפת כל היצע הכסף היו אלה ימי ה'שקל החדש', ותוכניות ועסקאות החבילה של מודעי.

 

"היום, שלא כמו אז, חזר המשק הישראלי אל קידמת הבמה של הכלכלות המובילות ביישום תיאוריות המשק החופשי של פרידמן. השקל חזר להתנייד בחופשיות, ללא רצועות ניוד וללא הגבלת חשבונות במטבעות הזרים. היום כבר הריכוזיות של גורמי השלטון במשק ירדה באופן ניכר וגם תקציבי הרווחה והביטחון לוקחים חלק קטן יותר מסך התקציב הממשלתי הכולל. לזכותו של פרידמן יאמר כי המודל שלו חילחל בהצלחה (או בפחות זעזועים מאצלנו) במשקים אחרים משמעותיים וחשובים מזה הלוויני שלנו. ממשלי רייגן בארה"ב ומרגרט ת'אצר בבריטניה, יישמו את מדיניותו בשנות ה-80 ובתקופתם היה הקפיטליזם במלוא עוצמתו".

 

ואכן, בישראל לפרופ' פרידמן ידיד נפש, הכלכלן דניאל דורון (מנכ"ל המרכז הישראלי לקידום חברתי וכלכלי), לפועלו הקדיש מקום של כבוד בביוגרפיה האישית (3 עמודים). פרידמן הוזמן לא פעם לייעץ לממשלת ישראל, אבל לא התמיד בכך. בנימין נתניהו, בתפקידו כשר האוצר, ראה בפרידמן אורים ותומים ופעל רבות ליישם את משנתו הכלכלית בארץ. פרידמן מצידו הרעיף שבחים על מדיניות הרפורמות שהנהיג נתניהו, ובמכתב אישי ברך אותו על "המאמץ לעשות רפורמה גם בבנקאות הישראלית הנחנקת תחת עול של רגולציה".

 

דורון מספר במאמרו "שיתוק לאומי" כיצד "מתוך כמה מאות סטודנטים מצטיינים מכל הפקולטות [בישראל], שזכיתי ללמד בשלוש השנים האחרונות, רק קומץ שמע על אדם סמית או על "הפדרליסט" או קרא את כתביהם של מילטון פרידמן או פרידריך האייק. כולם הכירו את מרקס, כמובן, והיו בקיאים בהבלים הפוסט-מודרניסטיים של לאקאן, דרידה ושכמותם. למעטים מהם היה מושג מהי כלכלה; באופן מפתיע – אפילו לא לאותם סטודנטים שלמדו כלכלה. הם למדו כלכלה בצורה טכנית, אבל ידעו מעט מאוד על הרעיונות העומדים מאחורי הדיסציפלינה. במהלך שלושים השנה שספריית האוניברסיטה העברית החזיקה בעותק של "קפיטליזם וחירות" של פרידמן, הספר הושאל כ-17 פעמים בלבד!".

 

דורון תולה את המחלה במרצים בחוגים של מדעי הרוח והחברה באוניברסיטאות בישראל וב"ניסיונה של ההסתדרות להפוך את הרפורמה הכלכלית לקפריזה של איש אחד – בנימין נתניהו. על אף שנפשו של מרבית הציבור נקעה מ'הסתדרות העובדים' המגינה רק על בעלי הפריבילגיות… והציבור אינו מוצא דרך לבטא את דעתו".

 

התנגדותו למלחמה בעיראק

פרופ' פרידמן גם התנגד למלחמה אמריקאית בעיראק. בראיון שמסר לפני שנה לנתן גרדלס, עורך הרבעון New Perspectives, אמר פרופ' פרידמן ש"השאלה הגדולה היא אם ארצות הברית תצליח בניסיונה לעצב מחדש את המזרח התיכון. אני לא בטוח שהשימוש בכוח צבאי הוא הדרך הנכונה. לא היינו צריכים להיכנס לעיראק. אבל נכנסנו. כרגע, הסוגיה הבוערת ביותר, אפוא, היא להבטיח שהמאמץ הזה יושלם בהצלחה.

 

"אין ספק שמעמדה הנכבד של ארצות הברית בעולם – שנובע במידה רבה מקִסמן ומקידומן של החירויות הליברליות שלנו – נִשחק כתוצאה מהמצב בעיראק. אבל אם בסופו של דבר עיראק תהיה מדינה ריבונית שאינה מאיימת על איש, תהיה לכך השפעה חיובית על המזרח התיכון כולו. התוצאה הסופית במקרה כזה תהיה עליית יוקרתה של ארצות הברית. אבל זה לא המצב כרגע. בינתיים היתה לכך השפעה הפוכה".

 

ספריו בעברית ויחסו ליהודים

ספרו הקלאסי הנודע "קפיטליזם וחירות" תורגם לראשונה לעברית בשנות השבעים בהוצאת "מציאות" של דן בן-אמוץ. וב-2003, "מרכז שלם", המוציא לאור ספרי הגות מדינית וכלכלית, פרסם תרגום עברי חדש של הספר (בתרגומה של מזל כהן). ספרו הנוסף על עיקרי הכלכלה החופשית, "החופש לבחור", הופיע לאור בהוצאת דביר (תשמ"ח, 1988). שני הספרים נגישים וקריאים מאוד גם לאדם מהישוב שלא רכש לעצמו השכלה כלכלית פורמלית. פרידמן גרם לנושא משעמם כמו כלכלה להפוך למעניין, ובכך העביר את משנתו למיליוני שוחרי חופש ברחבי העולם. ספריו תורגמו לעשרות שפות והופצו בקרב מיליוני קוראים ברחבי העולם בעשרות מהדורות.

 

במבוא שכתב פרידמן במיוחד למהדורה העברית, הוא כותב ש"מעטים האנשים אשר הפיקו תועלת רבה כל כך מהיוזמה החופשית ומהקפיטליזם התחרותי כמו היהודים. ומעטים האנשים אשר התנגדו בצורה כה עקבית לקפיטליזם ופעלו כה רבות כדי לערער את יסודותיו האידיאולוגיים כמו היהודים".

 

לדבריו, הקפיטליזם הוא שאיפשר ליהודים להתקדם. לאורך ההיסטוריה לא שלטה המדינה בשוק הכלכלי וכך לא יכולה הייתה למנוע מכישרונותיהם המסחריים הטובים של היהודים, לאפשר להם הצלחה והשפעה.

 

פרופ' פרידמן אף האמין שהציונות עצמה לא פותחה בידי שום מדינה, אלא מקורה בפעילותם ובכספם של יחידים. ולפיכך, גם היא הייתה בלתי אפשרית אם הממשלות היו נוטלות לעצמן את כל המשאבים.

 

יהי זכרו ברוך.

 

 

לקריאה נוספת:

ביוגרפיה של מילטון פרידמן באתר של פרס נובל

 

ריאיון של נתן גרדלס עם מילטון פרידמן

 

עיון מחודש באחריותו החברתית של המגזר העסקי – פאנל בהשתתפות מילטון פרידמן

 

הקרן של רוז ומילטון פרידמן

 

טניס עם מילטון פרידמן, ראלף בנט

 

לזכרו של מילטון פרידמן, דניאל דורון

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה אחרי מות. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

0 תגובות על היהודי הקפיטליסט ששינה את העולם

  1. עוברת אורח הגיב:

    אך אבוי, דווקא כלכלת "השוק החופשי" הביאה לההפך: שיעבוד כלכלי ושלטון האולגרכים. ראה דוגמאות בוש, ביבי, גאיידמאק…

  2. אבי הגיב:

    אתה צוחק נכון. פרידמן והשיטה שלו הם שהביאו לגידול המסיבי באי השוויון ובשיעור העוני בישראל בשנים האחרונות.
    לא רק זאת, אלא שמדינות המערב שבהן אי השוויון נמוך כגון פינלנד, הולנד, שבדיה, נורבגיה, בלגיה, דנמרק וכו' הן בעלות מדינת רווחה סוציאל דמוקרטית רחבה ביותר, בדיוק הדגם שפרידן שולל. תושבי מדינות אלו מחשיבים את מדיניות מדינתן כסוציאליסטית והיו מתנגדים בנחרצות לתפיסה שהן קפיטליסטיות ניאו-ליברליות. מדיניות הקפיטליזם היא אחת הביקורות המרכזיות של האירופאים כנגד ארה"ב. בקשר לשיוויון, רק תראו את ההבדל בין אי השוויון הגדול השורה במדינות האנגלו-סקסיות הקפיטליסטיות לשוויון הרב שקיים במדינות סקנדינביה הסוציאליסטיות.
    העובדה שמדינות סוציאל דמוקרטיה מדורגות גבוה במדד התחרותיות רק מראה שמדיניות זו לא פוגעת בכלכלה.

  3. קרבנות המדיניות שלו מתים הרבה קודם

  4. סֵג הגיב:

    קודם האדם ואז הרעיונות.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s