"המקור של היקום" בעיני פרופ' סטיבן הוקינג

כמו מדענים-סלבריטאים אחרים, גם הוקינג נוהג להביע את עמדותיו על סוגיות שונות מהחיים. כמו על תקוות החיים חרף מחלתו הקטלנית "לו גריג" ותפישתו המדעית-התיאולוגית על קיומו של אלוהים

  סטיבן הוקינג

האסטרו-פיזיקאי הנודע, פרופ' סטיבן ויליאם הוקינג (64) הגיע לביקור בישראל ושהה עמנו במשך תשעה ימים כאורח השגרירות הבריטית והאוניברסיטה העברית בירושלים. במסגרת ביקורו הוא מסר הרצאה ציבורית יחידה באוניברסיטה העברית (ביום חמישי לפני יומיים), בנושא "המקור של היקום". זהו ביקורו הרביעי של הוקינג בישראל. בביקורו בארץ ב-1988 הוענק לו ולעמיתו הבריטי פרופ' רוג'ר פנרוז, פרס וולף היוקרתי והנחשב בעולם המחקר המדעי המוענק בישראל, על עבודתם בנושא תורת היחסות הכללית וחורים שחורים. את הפרס העניק לו נשיא המדינה דאז, חיים הרצוג, בטקס ממלכתי במשכן הכנסת.

מאז 1979 הוקינג עומד בראש הקתדרה למתמטיקה בקיימברידג', אותה קתדרה שהפיזיקאי הנודע אייזיק ניוטון עמד בראשה ב-1669. מי אינו מכיר את ספרו "קיצור תולדות הזמן" (1988), שהיה לרב-מכר היסטרי המוביל ברשימות רבי-המכר יותר משנתיים, ונחשב לספר המדע הפופולרי המצליח בכל הזמנים עם ספרי המשֵך. הספר הופיע במשך 237 שבועות ברשימות רבי המכר של "הסנדיי טיימס", וב-2002 כבר נמכר ב-9 מיליון עותקים. אבל כמה כבר מכירים את ספרו המעין-אוטוביוגרפי, החשוב לא פחות מקודמו – "חורים שחורים, גורי-יקומים ומסות אחרות" (מאנגלית: עמנואל לוטם, הוצ' ספריית מעריב, 1994 תשנ"ד, 184 עמ'), שהוא קובץ של מאמרים והרצאות שמסר באוניברסיטאות ברחבי העולם.

מאז הופיע לאור בעברית גם ספרו השזור באנקדוטות אישיות ואחרות ושופע חוש הומור בטקסט ובאיורים, "היקום בקליפת אגוז" (מאנגלית: עמנואל לוטם, הוצ' ספריית מעריב, 2003 תשס"ג, 224 עמ'). וראו גם את הספר "יקומו של סטיבן הוקינג – פשר הקוסמוס", מאת דייוויד פילקין (מאנגלית: עמנואל לוטם, הוצ' ספריית מעריב, 252 עמ' ומפתח). וכמובן איך אפשר בלי "המדריך הידידותי לקורא קיצור תולדות הזמן" (אף הוא בתרגומו המעולה של עמנואל לוטם, ובהוצ' ספריית מעריב).

עבודתו המדעית של הוקינג, ספרי המדע הפופולריים שפרסם והתמדתו בעשייה חרף מחלת ניוון השרירים בה לקה, קנו לו מעמד של כוכב תרבות. כיום הוא המדען החי המוכר ביותר, שהופיע בפרק של "מסע בין כוכבים, הדור הבא", תרם את "קולו" המתכתי לסדרת האנימציה של "משפחת סימפסון" ומשתתף בתוכניות טלוויזיה רבות מסביב לעולם. תרומתו העיקרית של פרופ' הוקינג לקוסמולוגיה מתבטאת בחקר "החורים השחורים", אולם כמו מדענים-סלבריטאים אחרים (למשל, אלברט איינשטיין) גם הוקינג נוהג להביע את עמדותיו על סוגיות שונות מהחיים. כך למשל, בראיון שהעניק ל"גרדיאן" ב-2005, הסביר ש"באופן כללי, ניתן לזהות שנשים טובות מגברים בשפות ובביצוע משימות במקביל, אבל פחות טובות בקריאת מפות ובמודעות מרחבית. לכן, לא בלתי סביר להניח שנשים פחות טובות במתמטיקה ובפיסיקה. זה לא פוליטיקלי קורקט להגיד… אבל אי-אפשר להתכחש להבדלים בין גברים לנשים".

 מחלה? "לעולם אסור לומר נואש"

ב-1963, כשהוא רק בן 22 וסטודנט לתואר ראשון באוניברסיטת קיימברידג' באנגליה, התברר להוקינג שהוא חולה במחלת Amyotrophic Lateral Sclerosis, ובקיצור ALS, מחלת ניוון שרירים קשה וחשוכת מרפא, (הידועה גם בכינוייה תסמונת "לוּ גֶרִיג" על שם שחקן בייסבול אמריקאי מפורסם שלקה בה ונפטר), המשתקת בהדרגה את כל פעולות הגוף, אבל לא פוגעת בתפקודו התקין של המוח והיכולת השכלית. הרופאים ניבאו שיפטר עד ראשית שנות השלושים לחייו. מאז איבד הוקינג את היכולת להשתמש בידיו וברגליו, וב-1985 לקה בדלקת ריאות ונזקק לניתוח – שעלה לו ביכולת להשתמש במיתרי הקול.

בראיון שהעניק בשבוע שעבר ליאיר לפיד, סטיבן הוקינג נשאל האם חשב פעם להתאבד עקב מצבו הבריאותי המסובך. והאורח השיב ש"יהיו החיים רעים ככל שיהיו, תמיד יש משהו שאפשר לעשות ולהצליח בו. במקום שיש בו חיים, יש תקווה". ללא ספק אמירה חיונית מאוד עבור אנשים רבים הנמצאים במצבו הבריאותי המעורער, ולא פעם מתלבטים האם להמשיך לבחור בחיים או לחדול מלהתקיים.

הוא נעשה בהדרגה משותק בכל גופו, מלבד עפעפיו ושתיים מאצבעות ידיו, המאפשרות לו להפעיל מחשב – לדיבור, לכתיבה ולהנעת כיסא גלגלים. שאר חלקי גופו משותקים, כמו גם שרירי הקול. וכך, בעזרת מתג שמחובר לכיסא הגלגלים שלו, יכול הוקינג להניע את הכיסא ולתקשר עם סביבתו באמצעות קול שמסונתז במחשב. בשנים האחרונות "מצבו קשה", גם בהשוואה לעבר. כיום, השיחות כרוכות בתהליך אטי, באמצעות מערכת שמבוססת על קרן אינפרה-אדומה המחוברת למשקפיו. כאשר הוקינג ממצמץ, מזהה הקרן תנועות קלות בשריר לחי ימין והמערכת מעבירה פקודה למחשב. באמצעות המצמוצים הוא יכול להניע סמן על פני מאגר מילים ממוחשב, ולחבר את המילים אחת לאחת כדי ליצור משפט. כאשר מושלם ניסוח המשפט – הוא נשלח לסינתיסייזר, המבטא אותו בקול ממוחשב.

חרף העובדה שפעמיים היה על סף מוות ולמרות הידרדרות מצבו לאורך השנים, הוקינג מוגדר כ"נס רפואי". הרופא שאיבחן את מחלתו לפני 45 שנה קבע שנותרו לו רק שנתיים או שלוש שנים לחיות. את הרצאתו שמסר בכנס האגודה הבריטית למחלת הנוירונים המוטוריים (בברמינגהם, אוקטובר 1987), "ניסיוני עם ALS", הוקינג סיכם במילים מכריעות:

"סבלתי ממחלת הנוירונים המוטוריים כמעט במשך כל חיי כאדם בוגר. היא לא מנעה ממני לגדל משפחה מקסימה ולהצליח בעבודתי המדעית, הודות לעזרה שקיבלתי מאשתי, מילדי וממספר גדול של אנשים וארגונים אחרים. למזלי, מחלתי התקדמה הרבה יותר לאט מן הרגיל. הדבר מלמד שלעולם אסור לומר נואש".

בכמה מהראיונות שנערכו עמו, הוקינג טען שהוא מאושר יותר עכשיו מכפי שהיה לפני שחלה. כך למשל, הוא אמר בראיון בתכנית רדיו של ה-BBC עם סוּ לוֹלִי:

"וודאי שאני מאושר יותר עכשיו. לפני שקיבלתי את מחלת הנוירונים המוטוריים, הייתי משועמם מהחיים. אבל הציפייה למוות מוקדם שכנעה אותי שהחיים באמת כדאיים. יש כל כך הרבה דברים שאפשר לעשות, שכל אחד יכול לעשות. יש לי תחושת הישג על שתרמתי תרומה צנועה אבל משמעותית לידע האנושי למרות מצבי. כמובן, היה לי מזל רב מאוד, אבל כל אחד יכול להשיג משהו, אם רק ישתדל".

בראיון שהעניק בשבוע שעבר ליאיר לפיד בתכנית האקטואליה שלו בערוץ 2, סטיבן הוקינג נשאל האם חשב פעם להתאבד עקב מצבו הבריאותי המסובך. והאורח השיב ש"יהיו החיים רעים ככל שיהיו, תמיד יש משהו שאפשר לעשות ולהצליח בו. במקום שיש בו חיים, יש תקווה". ללא ספק אמירה חיונית מאוד עבור אנשים רבים הנמצאים במצבו הבריאותי המעורער, ולא פעם מתלבטים האם להמשיך לבחור בחיים או לחדול מלהתקיים חלילה.

 עמדתו על קיומו של אלוהים

דומה שהצלחת המכירות של "קיצור תולדות הזמן" נובעת ככל הנראה מפרסומו הייחודי של הוקינג כמדען מבריק, לצד תעוזתו לנוכח מגבלתו הגופנית. ואף-על-פי-כן נראה לי שסיבה אחרת, וככל הנראה הסיבה החשובה להצלחת ספרו של הוקינג, היא שרבים חשבו שהוא אכן יגלה משהו על אלוהים במדע. האסטרונום פרופ' קרל סייגן המנוח טען בהקדמה שכתב לספרו של הוקינג, כי "הספר הזה הוא גם על האלוהים… המילה אלוהים ממלאה את עמודיו".

 

ואכן, המילה האחרונה בספר היא "אלוהים", במשפט התקווה הבא: "אם יעלה בידינו לגלות תיאוריה מאוחדת שלמה… יהיה זה ניצחונה העילאי של הבינה האנושית – כי אז נרד לסוף דעתו של אלוהים".

להווה ידוע שבשנות השישים של המאה הקודמת הוסיפו האסטרו-פיסיקאים האנגלים רוג'ר פנרוז וסטיבן הוקינג נדבך חשוב לתיאורית "המפץ הגדול" שגילה לראשונה אדווין האבל. הם הוכיחו כי היקום הגיח מנקודה ייחודית, שאינה ניתנת לתיאור מתמטי משום שצפיפות המסה-אנרגיה שלה היא אינסופית. הוקינג, במיוחד, פיתח את דגם המפץ הגדול בעזרת מושגיה של תורת הקוונטים.

בתשובה לשאלתה של המראיינת סוּ לוֹלִי האם היה מעשה בריאה ומכאן שיש מקום לבורא העולם בדמותו של אלוהים, השיב הוקינג את הדברים הבאים:

"אני עדיין מאמין שהיתה ליקום התחלה בזמן ממשי, במפץ הגדול. אבל יש סוג אחר של זמן, זמן מדומה, הניצב לזמן האמיתי, ובו אין ליקום התחלה או סוף. זה אומר שחוקי הפיזיקה יכולים לקבוע את האופן שבו התחיל היקום. מעתה אין צורך לומר שאלוהים בחר לכונן את היקום באיזו דרך שרירותית שאיננו מסוגלים להבין. אין זה אומר מאומה על השאלה אם אלוהים קיים או אינו קיים – אלא רק שהוא אינו שרירותי".

תיאוריות מדעיות מקבילות בדבר קיומו של מימד זמן מסוג אחר, קודם בריאת העולם ובמשך ששת ימי הבריאה, העלו גם הפיזיקאי פרופ' ג'ראלד שרודר בספרו "המדע והא-ל" (מאנגלית: נילי לנדסברגר, הוצ' כתר, 2001) והרב אריה קפלן במאמריו ובספריו.

בספרו האחרון, "היקום בקליפת אגוז", הוקינג כותב ש"היו שראו זאת [=המפץ הגדול] כסימן לחופש הפעולה שהיה לאלוהים, להוציא את היקום לדרכו בכל אופן שימצא לנכון, אבל אחרים סבורים שראשית היקום היתה צריכה להתנהל על-פי אותם חוקים עצמם שכוחם יפה בכל זמן אחר. הצלחנו להתקדם במקצת אל המטרה הזאת, אבל עדיין לא הגענו להבנה מלאה בדבר מוצא היקום". משפט אחרון זה מוכיח בעיני שמדובר לא רק בפיזיקאי דגול, אלא גם באישיות יוצאת דופן. אישיות שניחנה במה שמכונה "ענוות האינטלקט".

בהמשך הראיון הקודם עמו, מוטחת נגדו הטענה שנפטר למעשה מאלוהים, ובבקשה שיכחיש זאת, והוקינג השיב כי "…עדיין עומדת השאלה: מדוע טרח היקום להתקיים? אם תרצו, תוכלו להגדיר את אלוהים בתור התשובה לשאלה זו". כלומר, מעבר לעיסוק בשאלת רגעיה הראשוניים של בריאת היקום במפץ פתאומי גדול, שאלת משמעות קיומו של היקום וחיי האדם בתוכו, מובילה אל האלוהים.

זאת כאשר אחד מהשלבים הראשונים בדרך ל"ירידה לסוף דעתו של האל", אם לצטט את פרופ' סייגן מלמעלה, הוא חוסר הוודאות שנתגלה בתיאורית הקוואנטים, שהוא אולי נגיעה מסוימת, קלה ביותר, בראיית דרך פעולתו של אלוהים ביקום, והיא המוכיחה ממילא שיש אלוהים. זוהי אחת המסקנות האפשריות מהפילוסופיה של תיאורית הקוואנטים. אלברט איינשטיין שלל את חוסר הוודאות הקוואנטי במשפטו המפורסם: "איני יכול להאמין שאלוהים משחק בקוביות עם היקום". על כך, לפי האגדה, העיר לו הפיזיקאי היהודי הנובליסט נילס בוהר, איש מפתח בגילויי מכניקת הקוואנטים: "אפילו איינשטיין לא יכול להגיד לאלוהים מה לעשות ומה לא לעשות".

והוקינג, בהתייחסו לדברי איינשטיין, הוסיף הערה משלו: "אלוהים דווקא כן משחק בקוביות. הבעיה שהוא משליך את הקוביות למקומות בהם אנחנו לא מסוגלים למצוא אותן" (הדגש במקור). רוצה לומר, מי גילה לנו שבמסוגלותנו להבין באמת את חוקי הקוסמוס שעל פיהם פועל ומופעל היקום. רעיון שהוא חזרה מודרנית על תורתו הישנה של הפילוסוף הגרמני עמנואל קאנט, שעל המדענים להשלים עם כך שהאמת היא מעבר ליכולת הזיהוי של האדם.

האסטרופיזיקאי פרופ' צ'ארלס טאונס, זוכה פרס נובל, אפילו הוסיף ש"אין זה הגיוני לחשוב שהמדע יודע מספיק דברים כדי לקבוע שאין ביקום כוחות שהם מעבר למדע". טאונס אפילו דיבר על היעדר הוכחה מדעית שאין מיסטיקה ביקום.

ללא ספק, הכרת חוקי הטבע מעניקה בידינו ספר המפרט את הכללים המושלים ביקום. משום כך אך טבעי הוא שפרופ' הוקינג מכתיר את חוקי הטבע בתואר "רוח האל" (קיצור תולדות הזמן, עמ' 191). כפי שכבר עמד על כך הגאון מווילנא (הגר"א), שעסק רבות בחקירת מדעי הטבע, על פי עדותו של תלמידו המובהק, הרב הלל משקלוב:

"נודע למשגב, שרבנו… עסק הרבה גם בחקירת סגולות הטבע מחקרי ארץ, לשם השגת חכמת התורה ולשם קידוש השם בעיני העמים ולשם קירוב הגאולה… גם ציווה לתלמידיו ללמוד כמה שאפשר בשבע החכמות של מחקרי ארץ […] ומפה לאוזן אמר לנו הרבה פעמים: מה עושים תופשי התורה שלנו בעד קידוש השם כמו שעשו הקדמונים מגדולי ישראל, שרבים מהם קידשו שם שמים על ידי ידיעתם המרובה בחקירת מצפוני הטבע מנפלאות הבורא יתברך שמו, אשר גם רבים מחסידי האומות העלו על נס את חכמת ישראל חכמי התורה, אנשי הסנהדרין, תנאים ואמוראים, וכולי; ובדורות המאוחרים רבנו הרמב"ם, ובעל התוספות יום טוב ועוד, אשר הרבו לקדש שם שמים בעיני הגויים על ידי חכמתם במחקרי ארץ" (קול התור ה, ב).

וכך כתב עוד שם הרב משקלוב בשם הגר"א: "ובכדי להבין ולהשיג את חכמת התורה הכלולה באור החכמה העליון, נחוץ ללמוד גם את שבע החכמות הצפונות בעולם התחתון, עולם הטבע". דברים דומים סיפר על הגר"א גם הרב ישראל משקלוב: "כה אמר, כל החכמות נצרכים לתורתנו… וכלולים בה, וידעם כולם לתכליתם" (בהקדמה ל"פאת השולחן").

בהמשך הראיון עמו, מוטחת נגדו הטענה שנפטר למעשה מאלוהים, ובבקשה שיכחיש זאת. הוקינג השיב כי "…עדיין עומדת השאלה: מדוע טרח היקום להתקיים? אם תרצו, תוכלו להגדיר את אלוהים בתור התשובה לשאלה זו". כלומר, מעבר לעיסוק בשאלת רגעיה הראשוניים של בריאת היקום במפץ פתאומי גדול, שאלת משמעות קיומו של היקום וחיי האדם בתוכו, מובילה אל האלוהים.

הפרופ' הוקינג טען בספרו שהמדענים, "התיאורטיקנים של כל דבר", עתידים לעמוד בקרוב על "דעתו של אלוהים". פירוש הדבר שהם עומדים לקנות להם הבנה ניסויית-תיאורטית של האורגניזם הנוירו-כימי. אולם, אין בשיח המדעי וההגיוני דבר שיש בו כדי לפתור או לבטל את שאלת השאלות שהציג גוטפריד וילהלם לייבניץ: "למה זה אין לא-כלום?". הצו החיובי הוא שהתודעה הבוגרת לעולם אינה מציגה בפני העולם והקיום את השאלה "למה?", אלא שואלת "איך?" בלבד. ואפילו כשמדובר ב"איך", אין ביטחון כלל שהמדעים המפוארים ימצאו תשובות מבוססות.

היה זה ההיסטוריון היהודי מאוקספורד, פרופ' תיאודור זלדין, שטען בספרו "היסטוריה אינטימית של האנושות" (מאנגלית: אירית מילר, הוצ' מודן, 1999) כי:

"…בניגוד לאיינשטיין, שהשתמש בגאוניותו למלחמה באי-ודאות שהבעיתה אותו, ושלא כמו הוקינג, שלדברי אשתו לא מצא כל תחליף לאלוהים מלבד הוא עצמו […] וכיון שאיש אינו יכול להיות מומחה לאמנות החיים, נעשה מסוכן לדבר עליהם […] לכן מגבילים האינטלקטואלים את עצמם לתלונות על היעדר ערכים בתקופה המודרנית".

נוסח מוקדם של רשימה זו פורסם לראשונה באתר Aish

——————

לקריאה נוספת, ראו:

·        הכול מצביע אל אלוהים, אירי ריקין

·        מאמרי על ספרו של ד"ר ג'ראלד שרודר, "המדע והאל"

·        מאמרי "דת ומדע בעיני אלברט איינשטיין"

·        מאמרי "אלברט איינשטיין ואמונתו של בכוח עליון"

·        מאמרי "לחשוב על איכות החיים", על ד"ר רחמים מלמד-כהן החולה בלו-גריג

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה מדע ואמונה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

0 תגובות על "המקור של היקום" בעיני פרופ' סטיבן הוקינג

  1. כתבת "הארץ" לענייני חינוך והשכלה, תמרה טראובמן, מספרת:

    "שאלתי אותו אם הוא מוטרד ממיעוט הנשים במשרות בכירות במדע בכלל, ובפרט בתחומו – פיסיקה ומתמטיקה. בתשובתו, שנשלחה באי-מייל, הוא הסביר שמיעוט הנשים בפיסיקה אינו נובע מאפליה – היום אין יותר אפליה נגד נשים במדע – אלא מאותה סיבה שבגינה "נשים טובות מגברים בשפות, יחסים אישיים וביצוע כמה משימות בו-זמנית, אבל פחות טובות בקריאת מפות ובמודעות מרחבית. מסיבה זו, לא בלתי הגיוני להניח שנשים עשויות להיות פחות טובות במתמטיקה ובפיסיקה".

    עיתונאית מה"גרדיאן" הבריטי, שקיבלה ממנו תשובה דומה בשנה שעברה, חשבה שהקטע עם קריאת מפות ומודעות מרחבית הוא בדיחה, שהיא התקשתה לזהות בגלל היעדר גוונים בקולו המלאכותי. אבל הוקינג רציני לגמרי. ההסבר שלו הוא אמונה רווחת במחלקות לפיסיקה, אם כי לעתים רחוקות מנוסח בצורה כה ישירה. הוקינג מבין ש"אמירת דברים כאלה היא לא פוליטיקלי קורקט, ונשיא אוניברסיטת הארוורד נקלע לצרה איומה על שאמר זאת, אבל לא ניתן להכחיש שיש הבדלים בין גברים לנשים".

    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/801352.html

  2. אהרון הגיב:

    "ללא ספק, הכרת חוקי הטבע מעניקה בידינו ספר המפרט את הכללים המושלים ביקום. משום כך אך טבעי הוא שפרופ' הוקינג מכתיר את חוקי הטבע בתואר 'רוח האל' ".

    האמנם "אך טבעי הוא"? זה "אך טבעי" בעיני מי שמלכתחילה מאמין באל, עם או בלי קשר להכרת חוקי הטבע. מי שאינו מאמין, אינו נזקק ל"רוח האל" כדי להכתיר בהם את חוקי הטבע.

    יש מדענים מאמינים, ויש שאינם מאמינים. דומני שהרוב אינם מאמינים. יש גם כאלה שמשתמשים במושגים כמו "רוח האל" במובן מטאפורי, בלי להאמין באמת בקיומו של אלוהים. אין אף איש מדע שיכול לטעון ברצינות, ובוודאי לא להוכיח, שקיום האל הכרחי להבנה מדעית של המציאות הממשית. גם לא חסידי "התכנון התבוני" (התחפושת הפסאודו-מדעית החדשה של מה שהיה פעם "בריאתנות").

    אגב, הוקינג, שהוא ללא ספק מדען דגול ואדם הראוי להערצה, גם טעה לפעמים בעבודתו המדעית ואף הודה בכך. אין זה מן הנמנע שגם יחזור בו מהשקפתו לגבי "רוח האל". אין חוק טבע השולל אפשרות זאת.

  3. אורי הגיב:

    זאת לא השאלה כמה מדענים מאמינים באלוהים יש, אלא האם המדענים יכולים להשיב מדעית על השאלה "למה?". המדע שואל, מעצם טבעו, את השאלה "איך?", וספק אם המדעים המפוארים ימצאו לה תשובות מבוססות.

    טול את תיאורית הקוואנטים: בא איינשטיין וטוען שאינו מאמין כי אלוהים משחק בקוביות עם היקום. משיב לו נילס בוהר ש"אפילו איינשטיין לא יכול להגיד לאלוהים מה לעשות ומה לא לעשות". ואילו הוקינג בא ומוסיף הערה משלו: "אלוהים דווקא כן משחק בקוביות. הבעיה שהוא משליך את הקוביות למקומות בהם אנחנו לא מסוגלים למצוא אותן". מה שנקרא מכבר הימים "ענוות האינטלקט".

    או בלשונו של הפיסיקאי האנגלי סר ארתור אדינגטון, מי שנשלח ב-1919 לאפריקה המערבית כדי לבדוק את תורת היחסות בשעת ליקוי חמה: "תורת היחסות איחדה את החוקים הגדולים … שכבשו לפיסיקה את העמדה המכובדת שיש לה היום בתוך הדעת האנושית. ובכל זאת, אין ידיעה זאת, עד כמה שהיא נוגעת לטבע הדברים, אלא כלי ריק, צורה סמלית בלבד. היא ידיעה של צורת המבנה ולא של תוכן … במקומות שהמדע התקדם ביותר, חזר רוח האדם וקיבל מן הטבע את אשר הכניס בטבע קודם לכן.

    "על חופו של הבלתי-ידוע גילינו עקבות מוזרות. בזה אחר זה המצאנו תורות עמוקות למען גלות את מקורן. לבסוף הצלחנו למצוא את היצור אשר ממנו באו העקבות שראינו. והנה העקבות – עקבותינו".

    לפי אדינגטון, יש את מה שלעולם לא נדע. ושם, שם מקומו של אלוהים להנהיג את בריאתו הטבעית והאנושית מאחורי הקלעים.

  4. כרמל הגיב:

    אני מתנגדת לדטרמיניזם מכל סוג, כולל מדעי. אחד העקרונות המרכזיים של הגישה האינטגראלית של קן וילבר (תיאוריית העל הבאה אחרי פוסט מודרניזם) הוא שכל תחום יתעסק בתחומו ויפסיק לנסות להחיל את הכלים שלו על תחומים בלתי אפשריים. המדען המתבונן במציאות כאובייקט אינו כשיר לדבר על מציאות רוחנית או אינטרסובייקטיבית באותם הכלים כי זה פשוט לא בא מאותו ידע. למדע אין כלים לספר לי מדוע לא כדאי לי להרוג אותך, או למה אני מרגישה חרא. שיתעסק בעניניו בלבד. קצת ענווה.

  5. שמיל הגיב:

    קצת ענווה, אה?
    מצד אחד פיזיקאי גאון. מצד שני בלוגרית פאקאצה.

  6. אהרון הגיב:

    יכול להיות שיש דברים שלעולם לא נדע, ויכול להיות שאין. ההנחה שעם הזמן נחקור, נשכיל,
    ונדע הכל, טובה בדיוק כמו ההנחה שלא נדע.
    אני מקווה שכן נדע.
    אין לכך שום קשר לקיומו או אי-קיומו של אלוהים.

  7. אהרון הגיב:

    "מציאות רוחנית"? את מסוגלת להגדיר מה זה?
    המדע יכול לחקור ולנסות להבין כל מציאות. כולל למה לא בא למישהו להרוג או למה את מרגישה חרא..

  8. ספוטניק הגיב:

    ובאמת גם שם, אחת משני השאלות שהוצגו ע"י הקהל, עסקה בקיומו של אלוהים. התשובה של הוקינג הייתה שביקום כה אקראי, זה נראה כאילו זו לא "תיאוריה" סבירה במיוחד.

    בכל מקרה הסיבה שהמדענים לא שואלים את השאלה "למה," היא כי הם לא מאמינים שיש איזו סיבה מלחתחילה. סיבה קיימת אך ורק ביקום שבו ישנו אלוהים ומישהו תכנן את כל זה,וכל עוד לא נמצא אלוהים שכזה אין הגיון בשאלה "למה." אפשר רק לשאול איך.

    באם ימצאו יום אחד הוכחות לקיומו של אלוהים, אני משוכנע שגם ישאלו "למה."