החילוניות כאויבת הציונות

פתאום קם רב צבאי בבוקר ומתחיל לדבר על ערכים ועל ציונות במשבר, וקמה עליו מהומה. הייתכן שרב צבאי יעז להגדיל ראש ולהרחיב את גבולות הגזרה של תחומי עיסוקו, מבובת טקסים המחזנת בפאתוס תפילת "אל מלא רחמים," ומשגיח כשרות, לתחומי החינוך? לא יעלה על הדעת!

אולם כמי ששִרת במסגרת הרבנות הצבאית – בין היתר גם תחת פיקודו ובקרבתו של הרב הצבאי היוצא, תא"ל ישראל וייס – אני מברך את הרב הצבאי הראשי הנכנס, תא"ל אבי רונצקי, על השינויים המעולים שבכוונתו להכניס למערכת הרדומה והמביישת הזאת, כפי שעוצבה בעיקר בשני העשורים האחרונים שלה.

"אנשי הרבנות הצבאית", הוא אמר להם בפגישתו הראשונה עימם, "לא יהיו עוד פקידי אפסנאות שמחלקים לולבים לקראת החג וסידורים לתפילה. הם לא יהיו משגיחי כשרות. שאת זה יעשו עוזרים זוטרים".

הרבנות הצבאית, במונחים של הרב רונצקי, היא חלק מהמערך תומך הלחימה. ובמקום שתהיה לחימה, יחד עם הלוגיסטיקה וחיל הרפואה גם האנשים שלו יהיו. "רב של גולני או של הצנחנים צריך להיות עם החיילים. כשהם ייכנסו ללבנון, הוא ייכנס איתם. כשהם יילחמו במחנות הפליטים בעזה, או בקסבה של שכם, הוא יהיה איתם. יראה דוגמא אישית. ידבר איתם, יעודד את רוחם. יידע לחבר את הלוחמים לא רק למקום הגיאוגרפי שבו הם נמצאים, גם לקונטקסט הכולל. מי הם, מניין באו, מה הם עושים שם.

"חייל צה"ל צריך לדעת לא רק לירות, אלא גם מי היה גדליה. מבחינתי, החטיבה היא קהילה, ורב החטיבה הוא כמו רב יישוב. הוא יהיה במקום כדי לעזור בבעיות ת"ש… להיות החיישן של המפקד. הרבנים הם לא מפקדים, אבל צריכים להסתובב בחפ"קים, לראות, לשמוע, לקבל מבט כולל. להיות בשטח, לבקר במוצבים, בטייסות, לסייע למשפחות הנפגעים, למשפחות החטופים […] לא כמיסיונרים, כמחנכים וכמחברים".

כבר פרסמתי כאן מאמר תגובה לדבריו של גברי בר-גיל, מזכ"ל התנועה הקיבוצית, על דברי הרב רונצקי על מות הציונות החילונית כשהוא מצביע לעבר מצבם של הקיבוצים. לדבריו, הציונות החילונית חוללה את אחת המהפכות המופלאות בהיסטוריה: שיבת עם ישראל לארצו, אך עכשיו, הגיעה למבוי סתום. לימים נתקלתי בעמוד הדעות של "מעריב" במאמרה של עו"ד ציפי חוטובלי, דוקטורנטית למשפטים, הטוענת בעקבות דבריו של הרב הצבאי הראשי, שאם נהפוך לאזרחי העולם, ולסתם עוד מדינה חילונית, אין טעם לקיומנו. אביא את עיקרי דבריה (מיום 25.10.06):

   כנראה שבעיני המתקוממים, "חינוך לערכים" הוא עניין פוליטי, ולכן יש להשאירו מחוץ ללקסיקון הצה"לי. אחרת קשה להבין את התרעומת על דבריו של הרב רונצקי, שמי שישוב ויהפוך בהם יגלה כי הכול אמת לאמיתה. אלא שהאמת כנראה כואבת. הרב רונצקי מדבר על תופעות נכונות, שמי שמתעלם מהן או מסרב להכיר בהן חי בהכחשה. 
   האם אפשר לחלוק על הטענה שנציג הדור השלישי לציונות לא רואה כמובן מאליו את המשך החיים כאן בארץ, ונענה בשמחה להצעת הרי-לוקיישן של חברת ההיי-טק בה הוא עובד? 

   האם ניתן להכחיש את העובדה שבמדינת ישראל מודל 2006 ההצלחה הכלכלית הפכה לחזות הכול ולמדד המרכזי לבחינת מיקומו (או יותר נכון שוויו) של אדם בסולם ההצלחה החברתי? מה שמותר לכל פובליציסט חילוני ורמטכ"ל לשעבר לומר בקול רם, נשמע כנראה צורם כשהדובר הוא אדם חובש כיפה. 

   ואם יש מי שסבור שהדברים יפים לדיונים בשיעורי חברה, אבל לא נאים ולא יאים להיאמר על-ידי רב צבאי, הרי שזאת עצמה ההוכחה שאין מבינים את תפקידה החיוני של הזהות בשדה הקרב. 

   ניצחון העם היהודי במלחמות אף פעם לא היה תלוי כמות, ואפילו לא תלוי איכות טכנולוגית של "צבא קטן וחכם
." ניצחוננו, בכל קרבות העבר, החל ממלחמת המכבים דרך מלחמת העצמאות ומלחמת ששת הימים, היה תלוי זהות. הרוח היהודית ניצחה יותר מאשר העוצמה הצבאית. 
  בעידן שבו "העולם הוא שטוח
," כהגדרתו של העיתונאי תום פרידמן, והגלובליזציה הקוסמופוליטית רוצה להפוך את כולנו לאזרחי העולם, לא יישארו לצעיר הישראלי סיבות מספיק טובות להישאר כאן, ובוודאי שלא להילחם כאן, אם לא יעמיק את שורשיו, וישאל את עצמו, למה בעצם אנחנו כאן? כי אם המטרה היא להגיע לרמת חיים גבוהה ולחיים של שקט ושלווה, ישראל אינה הכתובת. יש מדינות נוחות וטובות ממנה מעבר לים. מי ששואף רק ל"מדינה שכיף לחיות בה," כהבטחת ראש הממשלה אהוד אולמרט, מוזמן להעתיק את מקום מגוריו לדיסנילנד. אנחנו כאן, עם כל הקשיים, כי זה המקום היחיד שבו אנו יכולים לממש את זהותנו כעם ישראל. אבל אם הזהות הזו מגומגמת מתמיד ולא ברורה, בל נתפלא שגם פני הלחימה ייראו בהתאם. 
   אין ספק שהרב רונצקי פתח בדבריו הזדמנות להעלאת רמת הדיון הפוסט מלחמתי מדיון במחסור בציוד ובמפקדי הפלזמות לדיון פנימי על מהות הלחימה, שחשוב לשיקום צה"ל לא פחות מתחקירי ועדות וינוגרד או שומרון. במקום לפחד ממנו, כדאי לאמץ את אומץ הלב הציבורי שלו גם לאזרחות, ולהצטרף אליו להליך השיקום של זהותנו הישראלית.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה סדר יום חברתי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

0 תגובות על החילוניות כאויבת הציונות

  1. איציק ש. הגיב:

    מה שאתה והרב החדש מציעים הוא לקחת דוגמה מהצבא האדום בזמן מלחמת העולם השניה ולצרף פוליטרוק דתי לכל יחידה. בקטע של ציפי חוטובלי, שמשום מה וללא שום צורך, אתה מציין שהיא עורכת דין (מה הקשר לעורךדיניותה ולדעותיה), היא מפזרת רטוריקה סמיכה כל ההבדל שבין החילוניים הרודפים אחרי הכסף, לבין הציונים האמיתיים חובשי הכיפות, שממשים את האידאלים. ראשית, יש המון אנשים דתיים שרודפים אחרי הכסף. המון כאלה. שנית, הציונות הדתית לאומית התרחקה כל כך רחוק מהאנושיות והכבוד לאדם באשר הוא אדם, שכל דיבור על אידאלים בשפה המתיפיפת שלה מעורר בי כמעט גועל.

  2. רון הגיב:

    המגיב שמעליי.
    צביעות, העמדת פנים ויוהרה מאפיינות חלק מהציבור הדתי .

  3. שפי הגיב:

    החיבור התנ"כי למקום הגיאוגרפי-הסטורי שבו הם נמצאים הוא לא חיבור דתי, על כל פנים לא דתי-יהודי, על כל פנים לא אמוני-יהודי. כשאומרים "דע מאין באת ולאן אתה הולך" (למשל בלוויות) לא לכך הכוונה.
    אבל מצאה חן בעיניי האמירה שיחידה צבאית היא קהילה, כמו ישוב, ואני בעד המעורבות הזאת. אלא שהפונקציה הזאת תפוסה כבר ע"י הכת הנקראת פסיכולוגיה, על ניגזרותיה.

  4. עופר הגיב:

    שאיזה פוליטרוק של הרבנות הצבאית "ירביץ תורה" בחיילים המסכנים. לא קשה מספיק בצבא?
    ובאשר למאמרה של הגברת המלומדת, גיבוב כזה של הכללות שטחיות מזמן לא קראתי. אכן ראוי למעריב

  5. חייש הגיב:

    תפקיד הרב החטיבתי הוא ללחוש לחובשי הכיפה "תגיד שכואב לך הגב, יסדרו לך גימלים, ותעביר הלאה".

    לציבור יש זיכרון קצר, אבל לא עד כדי כך קצר, דחיל רבאק.

  6. יורם הגיב:

    כפי שאני תופס את העניין, הגישה שלנו כלפי הצבא צריכה להיות מאוד תכליתית – ספק הביטחון של המדינה.

    חיילים לא מכירים את גדליה? תשקיעו את הכסף בחינוך שלהם ולא ברבנות צבאית.

    סרחים עודפים כמו חיל החינוך, הרבנות הצבאית, גלי צה"ל לא מהווים שום יתרון לצה"ל במשימות הבטחון.

  7. יורם הגיב:

    כפי שאני תופס את העניין, הגישה שלנו כלפי הצבא צריכה להיות מאוד תכליתית – ספק הביטחון של המדינה.

    חיילים לא מכירים את גדליה? תשקיעו את הכסף בחינוך שלהם ולא ברבנות צבאית.

    סרחים עודפים כמו חיל החינוך, הרבנות הצבאית, גלי צה"ל לא מהווים שום יתרון לצה"ל במשימות הבטחון.