דם חדש למפעל של דורות

מפעל האדירים, שימיו מעט יותר מימי המדינה, מבקש רלוונטיות חדשה. מינויו של הרב פרופ' אברהם שטיינברג כיו"ר המערכת, מבשר על הרצון להשלים את האנציקלופדיה התלמודית הבלתי גמורה

פורסם במוסף התורני-תרבותי "שבת", שבועון "מקור ראשון", פרשת בא, ז' בשבט תשס"ז, 26.1.07, עמ' 6-7,21 

מנדלי מוכר ספרים ראה בתלמוד "ענק קדמוני ועוג מלך הבשן בספרות כל יושבי תבל", אבל דומה שאפילו הוא לא ידע כמה הוא צודק באבחנת הגירסא דינקותא שלו. ספק גם אם עד כדי כך חזה הסוציולוג האמריקאי הנודע, תורסטיין ובלן, שהציג ב-1919 תחזית בדלנית לגבי גורלה ועתידה של החברה היהודית שהציונים מבקשים לכונן בפלשתינה, שתתרכז בעיקר במורשתה הפרטיקולרית – ב"לימודים בעלי אופי תלמודי". מאות אלפי עמודים, אלפי ערכים, מעל יובל שנים, עשרים ושבעה כרכים והאנציקלופדיה התלמודית בקושי מגרדת את האות כ'. טרם הגיעו אפילו לאמצע הא"ב. שלא לדבר על הערכים המתחילים באותיות מ', ש' ו-ת', המכילות הרבה יותר ערכים לכשעצמם.

מי שגמלה בליבו ההחלטה לעשות מעשה מונומנטלי לקיבוץ תמציתי של ים התלמוד (בצורה של עניינים-ערכים לפי סדר א"ב) לתועלת לומדי התורה, היה הרב מאיר ברלין (בר-אילן), בנו של הנצי"ב מוולוז'ין ומנהיג תנועת המזרחי. ביחד עם הרב שלמה יוסף זוין, איש אשכולות במלוא מובן המילה, הם יסדו את "האנציקלופדיה התלמודית לענייני הלכה". עבור הרב בר-אילן היה זה רק מפעל אחד מרבים שהקים, לצד התלמוד הישראלי השלם שעורכיו משווים את גרסאות התלמוד לכתבי היד.

במבט לאחור, ניתן לומר כיום שזהו אחד המפעלים רבי הערך, שחשיבותם חורגת מאופקו של דור אחד. מדובר ביצירה ספרותית תורנית מרשימה וחסרת תקדים בתולדות ישראל: ריכוז יסודי ומקיף ביותר של כל ספרות חז"ל, כל הראשונים ועיקרי האחרונים על כל נושא ועניין תלמודי שיש לו השלכות הלכתיות. בעידן שהוא במידה רבה "דור האסיף", ישנם מפעלים חשובים רבים, המנסים לרכז את מירב הידע הקיים בתחום מתחומי היהדות. כולם עושים את מלאכתם נאמנה, אבל מביאים בעיקר חלק מפאזל או מתרכזים בנתח ממכלול – בעוד שעורכי האנציקלופדיה התלמודית מציגים את המכלול הנרחב על כל נושא. עורכי האנציקלופדיה נזהרים מחידושים תורניים, והיצירתיות שלהם מתבטאת באמנות הניסוח והתמצות, בהגדרתם המדויקת של הערכים השונים. הרב זוין הנהיג את הדבר ככלל, למרות שידע לחדש הרבה בספרים אחרים שכתב.

האמנות שבמלאכת התמצות מתבטאת בכך שלעתים שורה אחת באנציקלופדיה צריכה לסכם סוגיות תלמודיות טעונות, באופן שיהיה בהיר גם למי שאינם רגילים ללימוד עיוני מעמיק. מצד שני, בכל האנציקלופדיה התלמודית אין משפט אחד שנגמר בנקודה שנעדר מעליו ציון מקור, כפי שהרב זוין נהג להדגיש תמיד שכל ערכי האנציקלופדיה הם בגדר "יש מיש בלבד ולא יש מאין".

עבור מי שאינו נכנס להערות ולמקורות, מגישה האנציקלופדיה את המושגים התלמודיים על מגש של כסף, וזהו דבר שקשה להפריז בחשיבותו. הרי גם לומדי הדף היומי, למשל, מבינים לעתים מושגים רק בהקשר של הדף בו הם עוסקים, ועשויים לקבל הארה משמעותית מעיון באנציקלופדיה. ולצד המבקש להבין מושג, גם הלמדן המעיין נהנה מן האנציקלופדיה – כאשר הוא קורא אותה בעיון ונותן את לבו לציוני המקורות ולדקויות הניסוח. במילים אחרות: למרות שארון הספרים היהודי עשיר בחיבורים שנכתבו על כל מושג ונושא (לדוגמה, "שדי חמד" של הרב חיים חזקיה מדיני ו"מלא הרועים" של הרב יעקב צבי יאליש), האנציקלופדיה התלמודית מציעה עיון מקיף ותלמודי מז'אנר חדש, מודרני ועקבי, שהכל נהנים ממנו: החל מתלמידי הישיבות, המשך בחוקרי אקדמיה וכלה בשופטי בג"ץ.

הכרך הראשון יצא לראשונה בתש"ז (1947) והופץ במהדורות שונות. כשהרב בר-אילן ניצח על מלאכת העריכה, הוא הציג לרב זוין דוגמית של ערך שכתב בעצמו: "אבר מן החי" (איסור אכילת אבר שנפרש מבעל חי בעודו בחיים). הרב זוין מצידו הרחיב את הערך ולמעשה יצר ממנו פנים חדשות לגמרי, אך הרב בר-אילן הסכים לכך. כיום שורר לעתים רושם כאילו היה הרב מאיר בר-אילן עסקן יותר מאשר תלמיד חכם, אך דבריו של שותפו לעריכה, הרב ש"י זוין, מעידים אחרת:

יורש נאמן היה הרב מאיר בר-אילן – סגולות דגולות בתורה ירש מרבותיו-אבותיו. הישרות והפשטות של הנצי"ב, הניתוח החודר של רבי חיים סולוביצ'יק, הסדרנות והמיצוי של "ערוך השולחן" – מכל אלה רכש לו ובכל אלה השתמש בעבודת האנציקלופדיה התלמודית. בשכלו הישר חתר לכך שהדברים יהיו קולעים אל נקודת המכוון של פשוטי הדברים ויהיו נמסרים מבלי "תבלין" של "חידושים" צדדיים.

בכוחו הניתוחי ידע לקחת חבל בהצבת גבולות ובהבחנה בין הקווים השונים שבכל ערך, בשביל קביעת מקומם הנכון בין בפנים הערך הנידון ובין בערכים מתאימים אחרים. ובחושו הסידורי כיוון את העניינים באופן שיהיו ערוכים ומסודרים ומותאמים. וכדרכו צירף לה דעת הרחבה גם את כשרון המעשה …והוי, מי יתן לי אותם הלילות שבילינו יחד במשך שנים בעבודת העריכה הסופית!

כך הספיד הרב זוין בפתיחתו של כרך ב', את האיש שראה רק את הכרך הראשון יוצא לאור, ושהיה מרוצה מ-209 הערכים שמנה, ומאופיים התמציתי, כמעט לקסיקוני. גם הרב זוין נטה בתחילה לכיוון הלקסיקלי, והערכים הביאו את עיקרי הדברים, בלי להציג את כל מה שהמושג כולל. בהמשך, הרב זוין עצמו שינה את טעמו: הוא אימץ שיטה של ערכים רחבים יותר, ומספרם לכרך ירד לכדי עשרות בלבד. זהו סדר גודל שונה, שלא אחת מופנים כלפיו חצי ביקורת נוקבים. לאחר פטירתו, נשארו במידה רבה צמודים לשיטה החדשה, שעם חילופי העורכים הפכה לשיטה רחבה מדי. בכרכים האחרונים, המונים 10-15 ערכים בלבד, כל ערך הפך להיות כמעט ספר בפני עצמו.

לשוב אל הקיצור

בראשית השנה המערכת של האנציקלופדיה התלמודית התרעננה עם מינויו של הרב פרופ' אברהם שטיינברג לעמוד בראשה. המינוי הולם את מידותיו של מי שבעצמו כתב אנציקלופדיה מבוקשת על ענייני הלכה ורפואה, עליה זכה בין השאר גם בפרס ישראל בתשנ"ט (שישה כרכים, בהוצאת מכון שלזינגר). שטיינברג, רופא, תלמיד חכם ואיש ציבור, מגיע עם מבט רחב ומנסה כעת להחזיר את הגלגל לאחור, שיהיה בבחינת "מועט המחזיק את המרובה, כדרכו בקודש של הרב זוין, שהרי החכמה היא לתמצת ולא להסתעף". ובכוונתו להלך בשביל הזהב: "לא להיות קצר מדי ולא להיות ארוך מדי, אבל בכל זאת לשמור על מירב האיכות של הערכים".

אנציקלופדיה הלכתית-רפואית

שטיינברג מביא איתו את הניסיון הרב שרכש בכתיבת האנציקלופדיה הרפואית, אך גם מבדיל בין שתיהן: "באנציקלופדיה ההלכתית-רפואית נקטתי בסגנון דומה של עריכה טופוגרפית במספור העמודים ובגודל הכרכים, אבל התכנים שונים. בעוד שהאנציקלופדיה הרפואית מיועדת לנושאים אקטואליים ומקיפה את הצדדים המדעיים האתיים והמשפטיים, האנציקלופדיה התלמודית מכילה אך ורק תורה ואין בה מחקרי מדע. בנוסף, בשעה שבאנציקלופדיה הרפואית הבאתי גם את רוב עמדות הראשונים הרלוואנטיים לצד פוסקי דורנו, הרי שהמדיניות של האנציקלופדיה התלמודית היא לא להביא מפוסקי זמננו, כי איננה מיועדת להלכה למעשה".

 

וכיצד פועלים העורכים כשהם מגיעים לשלב ההלכתי של הערכים?

"להלכה מביאים את כל השיטות, בלי להכריע ביניהם, כשההיגיון הוא: להציג את עמדת הרוב, ולצידם את רוב דעות המיעוט, כולל החריגות שבהן. באנציקלופדיה התלמודית לא מובאים עניינים אקטואליים מפוסקי דורנו, והאחרון שיופיע זה אולי 'החזון איש'. למשל בערך 'חנוכה', מופיעים כל שיטות הראשונים והאחרונים, אבל תשובה הלכתית על הדלקת נר חנוכה במטוס לא תופיע, משום שאין לזה שום מקור בראשונים".

האם האנציקלופדיה לא מפסידה בדרך זו מן הנגישות שלה לבני זמננו?

"הרעיון של המייסדים היה להציג את הנושאים ההלכתיים, אך לא לפסוק הלכה-למעשה. אכן, מובאים בה רק מושגים תלמודיים שיש להם השלכות הלכתיות, אך המטרה העיקרית היא הצגת מלוא ההיקף של המושג התלמודי ללא הכרעות הלכתיות".

האם זו גם הסיבה שאינכם מפנים למחקרים במדעי היהדות?

"הרב בר-אילן ראה חשיבות בכך שתהיה פינה, שיהיה אי בעולם הגדול, של תורה-כפי-שהיא, ללא תוספות מחקריות. ברור שהאנציקלופדיה מציגה גם ערכים תלמודיים-הלכתיים שלמדע המודרני יש מה להוסיף להבהרתם. למשל, צמחים שעולה לגביהם איסור כלאים ונדרשים להגדרתם המדעית. בשלבי כתיבת הערך 'חשמל' פנו העורכים לפרופ' זאב לב שכתב בהיקף של ערך מהו חשמל".

בהתאם למדיניות הזאת, פנו העורכים בין השאר גם לרב פרופ' יהודה לוי, פיזיקאי ותלמיד חכם, שהעיר את הערותיו על הערכים: "חכמות חיצוניות", "קו התאריך" ו"זמני היום". ערכים אלה השתנו בהתאם לדרישות האנציקלופדיה, אבל עם אותו בסיס מדעי המסייע להבנתם. כלומר, "יש פה מדע לצורך הבנת הסוגיות, כמובא גם בתלמוד. אבל אין כאן כל הפניה לספרות מחקרית. האנציקלופדיה היא תורה נטו, שבאה לשקף ולסכם אלפיים שנות תורה. המדע מובא רק ככלי עזר להבנת התורה במקומות שיש לו צורך".

קושי ידוע ומפורסם של עורכי אנציקלופדיות מתבטא בהחלטה איפה עוצרים, הגם שיש עוד הרבה לאן להסתעף. מהי שיטת העבודה של עורכי האנציקלופדיה התלמודית?

"שיטת העבודה הקפדנית של עורכי האנציקלופדיה היא בבחינת 'מסננת אחרי מסננת'. קבוצת חוקרים אוספת את החומר לערך המתוכנן. תמיד ישנם במלאי חומרים לערכים שכבר נאספו במשך השנים וערכים שהוסיפו עליהם, אבל כשמגיעים לכרך חדש מכינים תיק לכל ערך. עורך הערך, שבאחריותו לכתוב את הערך ולחלקו בפרקים ובסעיפים, ממלא את תוכן הדברים ומעביר אותו לשורה של מבקרים: מבקר ענייני, מבקר מקורות ועורך לשוני. על שאלותיהם של כולם הוא צריך לענות, ולתקן או לנמק את עמדתו. רק בשלב זה נכנס לתמונה העורך הראשי של האנציקלופדיה התלמודית, הרב זלמן נחמיה גולדברג, שמאמת את הערכים ומציע להרחיבם במידת הצורך. ורק בשלב הנוכחי, הערך מורשה לרדת למכבש הדפוס".

ובאילו דילמות העורכים מתלבטים?

"מובן שמתקיימות מחלוקות לשם שמיים בקרב צוות העורכים עצמם על המדיניות הטובה ביותר. סוג של ויכוח מקצועי כזה נסוב לאחרונה סביב הערך 'כותב', המופיע בכרך כ"ז החדש. קיימת מחלוקת האם 'רושם' הוא חלק ממלאכת 'כותב' בשבת או שהוא ראוי לערך בפני עצמו. לשיטת רבי יוסי 'הרושם' הוא אב המלאכה ולא 'כותב', שהרי את אבות המלאכה לומדים מהמשכן, בו היו רושמים על הקרשים כדי לדעת אילו קרשים האחד ליד השני. מכאן הוא למד ש'רושם' היא מלאכה ו'כותב' הוא תולדה. להלכה נפסק שהכותב הוא אב מלאכה והרושם הוא תולדה.

היתה מחלוקת בקרב העורכים האם רושם הוא ערך נפרד, עד שהוחלט כי מאחר ולהלכה נפסק שהכותב הוא אב המלאכה, אז כותב הוא הערך. אך האם מן הראוי לכתוב את 'רושם' ברשימת התולדות של הערך 'כותב' – כנפסק להלכה – או שמאחר ובתולדות האחרות של 'כותב' אין מחלוקת בדבר היותן תולדה, ואילו על 'הרושם' ישנה מחלוקת אם הוא אפילו אב, יתכן ומגיע לרושם ערך נפרד, שבו תוצג המחלוקת סביב מהותו".

מספרים שהוויכוח הענייני הזה היה חריף בקרב חברי המערכת, שהוכרע רק לאחר מספר ימים. מחלוקות כאלה מגיעות להכרעתם הסופית של רבנים מפורסמים, שבעצמם כבר כתבו הרבה ערכים והיו למבקרים.

הכנת הכתבה זימנה לי זכות מיוחדת: עלעול ראשוני בכרך כ"ז, הנמצא כעת בדפוס. בעיני, כל הופעה של כרך חדש הינה אירוע תרבות ישראלי מוחשי. העיון היהודי תורני והעיון האינטלקטואלי הישראלי, חרף האוריינטציות השונות והמתחרות, פועלים בתוך היסטוריה משותפת בעיצוב תודעתו של העם היהודי.

כרך כ"ז מתחיל ב"כבוד שבת ויום-טוב", ממשיך בערכים האקטואליים לתכופות כמו "כיבוש מלחמה" (שטחי יש"ע כחלק מישראל? הכיבוש משחית?), ממשיך במהותו של "כּוֹי" (חיה או בהמה טהורה?) ומסתיים ב"כותים" שממנו משתמע דיון עכשווי פורה בעכו"ם, בקראים, בשומרונים ולהבדיל, ביחס הדתי הראוי כלפי החילונים. ברור שכתיבת ערכים אלה טומנת בחובה אף מתחים הלכתיים­פוליטיים עזים, העושים אותם לחומר קריאה הכרחי לבן תרבות ישראלי.

ציפיית הדור והדורות

במטרה להגיע לאוכלוסיות נוספות בחברה הישראלית, פרופ' שטיינברג שוקד על פרויקטים נלווים מהאנציקלופדיה. "האנציקלופדיה הפכה להיות מקצועית ומעמיקה. לומדי הדף היומי, סטודנטים באוניברסיטה ובחורי ישיבה מתחילים – מתקשים להתמודד עם התכנים שלה, ולא את זה רצו מייסדיה". לצד האנציקלופדיה שתמשיך להופיע במתכונתה, הוא מנסה להוציא מספר פרויקטים מקבילים-חדשים. כמו למשל, הוצאת הכרך "אוצר חנוכה", כשהערך "חנוכה" המונה כאלפיים ציונים, מובא באופן נגיש יותר לציבור הרחב. שטיינברג: "השארנו פחות או יותר את הסגנון של האנציקלופדיה, אבל כתבנו כל שיטה בצורה ברורה באותיות מודגשות כשהמחלוקות סביב השיטה מובאות בהערות. בראשית הדף מובאות כל הלכות חנוכה ולחפצים להעמיק בטעמים ובדעות, יש את ההערות שעליהן נוספו המקורות. מאחר והספר אמור להיות נגיש ועכשווי, נוספו לו גם פסקי הלכה בני זמננו".

התכנית היא לבחור מקבצים של ערכים משתייכים ולפרסמם בכרכי "אוצרות" נפרדים, על נושאים מבוקשים כמו: מצוות התלויות בארץ, יום טוב, מחזור תפילה ליום כיפור, ארץ ישראל  וגם לקסיקון ערכים (בצירוף טבלאות, תרשימי זרימה וכיו"ב).

במכון מאמינים שהכרכים האלה יהפכו את האנציקלופדיה לנגישה יותר לקהל יעד רחב שהאנציקלופדיה לא מגיעה אליו כיום. מדובר באותו חומר ובאותו היקף, אך כאשר הוא מוגש באופן ידידותי יותר לקורא. אלה יהיו כרכים נפרדים גם מבחינת הכריכה החיצונית שלהם, בהתאם למנעמי הגראפיקה המודרנית. "חשבנו על הלומד דף יומי ונתקל בכמה מושגים – אם הוא יכנס לאנציקלופדיה התלמודית בשעה שעומדת לרשותו, הוא ישחה בים התלמוד ויאבד את כל השעה שלו. אך אם הוא בכל זאת מעוניין לדעת איפה הנושא מוזכר בש"ס ומה המשמעות שלו, לצורך הדף היומי הלקסיקון יספק אותו. למה שגם הוא לא ייהנה מהמפעל? וכמוהו גם הסטודנטים והמרצים", מנמק שטיינברג.

בעצם, אתה מנסה להחזיר עטרה ליושנה, להפוך את האנציקלופדיה לנגישה לציבור ישראלי רחב ככל האפשר?

"בדיוק, אבל בלי לפגוע במה שכבר התפתח, שהוא לטעמי בבחינת 'לדורות'. אומרים שיש פוסק לדורו ויש פוסק לדורות. יש מחכמי ישראל שבדורם נחשבו לרמי מעלה שפנו אליהם ושאלו לעצתם, אולם בזמננו כמעט שאיננו מכירים אותם ורק יחידי סגולה הותירו את רישומם לדורות. כך גם לגבי ארון הספרים היהודי; ישנה ספרות ענפה המתאימה לבני דורה, וישנה ספרות שראויה לדורות. הפרויקטים המתוכננים האלה ראויים לזמננו, יתכן שישארו לדורות הבאים ויהנו מהם יתכן יחשבו למיותרים. כך שעיקר הדגש כיום הוא להשלים את המפעל הזה לדורות באותה השקעה דייקנית, והיה ונצליח לסיים בעוד שלושים שנה, השלמנו מפעל רב ערך".

בקרב הציבור ישנה ביקורת נוקבת על דריכתם במקום וחוסר ההתקדמות בהוצאת הכרכים. קשה לשער עד כמה האנציקלופדיה התלמודית צועדת כיום בתלם ובמתווה שהתוו לה מייסדיה, "מועט המחזיק את המרובה", אולם הקצב שכעת שטיינברג מעוניין להתקדם בו הוא כרך חדש מידי שנה בשנה. בעוד שהממוצע כרגע הוא כרך חדש אחת לשנתיים. כרך כ"ז, שהשבוע יוצא לאור, מופיע בפער של שלוש שנים. שטיינברג מעוניין שקהל היעד של האנציקלופדיה ירגיש שמדובר ב"מפעל חי ובועט", שמידי שנה יצפו לכרך הבא. לשם כך מגייסים במכון תלמידי חכמים מובהקים, המסוגלים להתנסח בתמציתיות הריכוזית והמדויקת של האנציקלופדיה. בכוונתו לזרז את הפעילות על ידי הוספת כותבים חדשים ולייעל את שיטות העבודה תוך שימוש בטכנולוגיית מחשוב מודרנית. כחלק מהשלמת המפעל בהקדם האפשרי וליהנות ציבור גדול יותר, יש תוכניות עתידיות לפנות לאנשים שבאפשרותם לתרום חומר לאנציקלופדיה ברמה המהותית. "נפנה לבתי ספר ולישיבות, נציע להם להכין ערך מסוים ונבחן את מידת התאמתו לאנציקלופדיה".

אז מי בדיוק יזכו לראות את סוף המפעל, הילדים או הנכדים שלנו? פרופ' שטיינברג: "בכרך כ"ז החדש אנחנו רק בתחילת האות כ'. אם נמשיך בקצב הזה, צפויים לפחות עוד שלושים כרכים. שזה נראה לי הרבה, מכיוון שהדבר יקשה על הציבור להכיל זאת בספריות הביתיות. ניתן להסתפק בהוצאה ממוחשבת על גבי תקליטורים (פרויקט השו"ת) ובאינטרנט, למרות שלספר מודפס ישנן מעלות כמו נגישות בשבת. לכן כעת השיטה תהיה לצמצם במידה מסוימת את הערכים, לכתוב יותר ערכים בכל כרך ואולי נסיים בעוד עשרים כרכים. מה גם שכרגע אנחנו די רחוקים מלאמוד כמה כרכים עוד יצאו לאור, ועלינו לבחון כל כרך לגופו".

אין זה סוד שהאנציקלופדיה התלמודית שימושית על שולחנם של גדולי תלמידי החכמים. אפילו בקרב מבקריה, שוררת הוקרה עניינית ורבת תועלת לאמיתה של תורה, שכן הערכים בה תמיד מהימנים מבחינה עניינית. ניתן לחלוק על רמת הבנתם של העורכים, אך אלה כבר מחלוקות מקובלות. הרב שטיינברג רואה באנציקלופדיה התלמודית עניין כלל ישראלי ומתכוון להפוך אותה למפעל חי ובועט, כשאיפת מייסדיה.

הכנת הכתבה זימנה לי זכות מיוחדת: עלעול ראשוני בכרך כ"ז, הנמצא כעת בדפוס. בעיני, כל הופעה של כרך חדש הינה אירוע תרבות ישראלי מוחשי. העיון היהודי תורני והעיון האינטלקטואלי הישראלי, חרף האוריינטציות השונות והמתחרות, פועלים בתוך היסטוריה משותפת בעיצוב תודעתו של העם היהודי.

כרך כ"ז מתחיל ב"כבוד שבת ויום-טוב", ממשיך בערכים האקטואליים לתכופות כמו "כיבוש מלחמה" (שטחי יש"ע כחלק מישראל? הכיבוש משחית?), ממשיך במהותו של "כּוֹי" (חיה או בהמה טהורה?) ומסתיים ב"כותים" שממנו משתמע דיון עכשווי פורה בעכו"ם, בקראים, בשומרונים ולהבדיל, ביחס הדתי הראוי כלפי החילונים. ברור שכתיבת ערכים אלה טומנת בחובה אף מתחים הלכתיים­פוליטיים עזים, העושים אותם לחומר קריאה הכרחי לבן תרבות ישראלי.

האנציקלופדיה התלמודית משתדלת להיות טקסט עיוני שכל משכיל ישראלי ירוץ בו, כי זאת התורה של כלל עם ישראל. תורה, המוצגת באופן נגיש ומקיפה את מירב הנושאים. בנוסטלגיה ללימודיו בישיבת רוז'ין ראה "אחד העם" בתלמוד גדלות של כוח רוחני וידע כביר ה"מביאים לידי אהבה". לנוכח הוצאת הכרך החדש של האנציקלופדיה התלמודית, לא נותר אלא לקוות שהעיסוק בה יגבר על הקיטוב בין הקצוות של החברה הישראלית ויאהיב את התלמוד על כולנו.

 

אנציקלופדיה מהלכת

הרב הפרופ' אברהם שטיינברג

שמו של הרב הפרופ' אברהם שטיינברג עלה לכותרות עם מינויו לראשות הוועדה לחקיקת "חוק החולה הנוטה למות". הוועדה שמנתה כשישים רבנים, אתיקאים, משפטנים ואנשי דת בכירים, הצליחה בניגוד לציפיות להגיע להסכמה רבתי על מדיניות אופני הפסקת חייו של החולה הסופני. החוק עבר בכנסת לפני כשנה ומשרד הבריאות מיישם אותו בבתי החולים.

שטיינברג, סב ל-11 נכדים, רס"ן במיל', ומנהל היחידה לנוירולוגיה של הילד בבי"ח "שערי צדק", הוא מומחה להלכה בתחומי הרפואה. במשך יותר מעשור שימש כראש התכנית לאתיקה רפואית בבי"ס לרפואה באוניברסיטה העברית (הדסה). פרסם 230 מאמרים מקצועיים, 24 ספרים (ב-41 כרכים), כ-160 הרצאות בכנסים לאומיים ובינלאומיים והפנה אלפיים חוות דעת מקצועיות לבתי משפט. בין הפרסים הרבים שקיבל בהוקרה על עבודתו זכה גם בפרס ישראל בתשנ"ט.

שטיינברג גדל בבית רבני מדורי דורות. לפני מלחמת העולם השנייה סביו איישו משרות רבניות בערים מפורסמות בגליציה. כמי שגדל בבית של תורה בלבד, לא חלם כל חייו להיוולד כרופא. בשלב מסוים חשב שיוכל לתרום מעצמו בשילוב של רפואה מעשית והלכתית יישומית. כחניך ישיבת 'מרכז הרב', שרק מעטים מבוגריה שילבו תורה עם דרך ארץ, היה יוצא דופן בייעודו. מאז שגמלה בליבו ההחלטה, החל בטבעיות לאסוף כל סוגיה הלכתית-רפואית ולקטלג לפנקסים שהלכו וטפחו. בעידן שבו תקליטורים תורניים היו בגדר חלום, נאסף בידו חומר רב.

היתה לו גם זכות גדולה להיות בן בית אצל גדולי ישראל כמו הרב שלמה זלמן אויערבך והרב אליעזר יהודה ולדינברג, מהם ינק פסקי הלכה רבים בעל-פה. כשהוקם "מכון שלזינגר לחקר ההלכה והרפואה", הועמד שטיינברג – אז עוד סטודנט לרפואה – בראשו. כך נולד פרויקט חשוב נוסף, כתב העת "אסיא" (רופא, בארמית), המציג מאמרים וסקירות מתומצתות בענייני הלכה ורפואה, שמאז יצא לאור ב-20 כרכים עבי כרס של אוצר בלום.

ידידו משכבר הימים, הרב הד"ר מרדכי הלפרין, הממונה על האתיקה הרפואית במשרד הבריאות, מספר ש"פרופ' שטיינברג הוא בעל יכולות מיוחדות. האנציקלופדיה ההלכתית-רפואית שאותה ערך וכתב, שעתה הופיעה במהדורה חדשה ומורחבת, היא מפעל שבדרך כלל עוסקים בביצועו תלמידי חכמים ורופאים רבים, בעוד שאת כל שבעת הכרכים עם אלפי המקורות המובאים בהם כתב וערך אדם אחד: פרופ' שטיינברג".

כמי שנכנס למלא את מקומו של שטיינברג בעריכת "אסיא" לפני חצי יובל, ד"ר הלפרין מספר ש"נדיר הדבר שמתקיימים יחסי עבודה כל כך אדוקים, בריאים ומפרגנים כפי שיחסי העבודה בינינו עד היום. במילים אחרות, לא רק ידע, כישרון וכוח עבודה בלתי רגיל חברו יחד אלא גם מידות, מוסר ואנושיות התרכזו באדם מיוחד אחד".

עיון משותף של הרבנים מאיר בר-אילן ויהושע הוטנר

60 שנה בעבודה

מראשית ימיה של האנציקלופדיה התלמודית היה ויכוח סוער בין שתי גישות רווחות בשאלה האם המפעל מיועד עבור הקהל הרחב – ובאותם הימים הקהל המשכיל גילה עניין בתלמוד; העיתון "ידיעות אחרונות" חילק ש"ס וילנא לקוראיו – או שייעודו למי שתורתם אומנותם. הדים למתח זה ניתן לראות בהקדמה למהדורה השנייה של כרך א', אותה כתב הרב יהושע הוטנר, המנהל את המפעל האנציקלופדי מהיווסדו ועד היום, בגילו המופלג (95), כשהוא נעזר אמנם בכיסא גלגלים, אבל "הוא בעניינים", כפי שמעידים עליו העורכים. הרב צבי יהודה קוק היה נשוי לאחותו, שהיתה בת דודו של הרב יצחק הוטנר ("פחד יצחק").

"ספקות לאין ספור עמדו אז בפני המערכת ובפני העורכים", כותב הרב הוטנר, "על הבעיות של דרך ושיטה, של מועט המחזיק את המרובה – היינו סדור ערכים בהיקף רחב ככל האפשר לא רק ממקורות חז"ל אלא גם מהראשונים והאחרונים – או מועט המחזיק את המועט, היינו תמצית שבתמצית בלבד… בסיכומו של דבר נקטה המערכת בתחילת דרכה בשיטת 'המועט שבמועט' וכך נהגה למעשה בכרכים הראשונים". הרב בר-אילן סבר כגישה הראשונה. לעומתו, הרב זוין תמך בגישה השנייה והמכריעה.

את שיטת העריכה של הרב זוין באנציקלופדיה התלמודית מאפיין הרב הוטנר (בחיבורו "הרב רש"י זוין כפותח תקופה בספרות ההלכה", המובא בכרך ט"ז) לפי שיטת וואלוז'ין: "…בכל הנוגע לתפיסת העיקר והטפל, היסוד והענפים, בבנין הערכים שלה ובכל דרך שכלולה, היינו בשיטת ההתרכזות העיקרית בפנימיותן של הסוגיות, מתוך שאיפה להתגברות והתעלות על הפרטים והחילוקים והלשונות, שאינם מנשמתו ועיקרו של העניין הנדון. איחוד זה תפקידו כפול. הן במובן של הסתכלות כוללת של דעת התורה המעונפת והמגוונת בדעות, שיטות, נימוקים והסברים, המעשרת את היקף המחשבה וההבנה התורנית העמקנית; והן במובן הלימודי, בתורת שיטה של עיון ועיכול רוחני שאינם נקלטים יפה אלא על ידי הגדרות בהירות, סדר הרמוני, דבר דבור על אופניו, וכל שיטה על מקומה ודגלה".

מכרך לכרך, ובמיוחד לאחר פטירתו של הרב בר-אילן, שונתה מגמת הכתיבה והעריכה מן הקצה אל הקצה. עלעול קצר בכרך א' של האנציקלופדיה והשוואה לכרכים החדשים ידגים את הדבר. במהדורות הישנות עוד ניתן לזהות על המעטפת הצהובה את התכנון השאפתני של הרב בר-אילן: "האנציקלופדיה תכיל י"ב כרכים"…

הרבנים ש"י זוין ויהושע הוטנר. ברקע: כרכי האנציקלופדיה התלמודית

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה ארון ספרים יהודי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על דם חדש למפעל של דורות

  1. bmburstein הגיב:

    השמועות אומרות שהערך האחרון כבר כתוב: "תשעה באב – צום שהיו צמים בעבר"

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s