4 שנים לנפילת הילל בן שחר – סיפור סגירת המעגל

כולנו מציינים עתה ארבע שנים לאסון התרסקות המעבורת "קולומביה", בו נספו שבעה אסטרונאוטים, בהם גם האסטרונאוט הישראלי הראשון, אלוף-משנה אילן רמון ז"ל.

 

       אילן רמון ז"ל

אילן רמון לקח למשימתו הראשונה והאחרונה בחלל ספר תורה זעיר. הספר היה שייך לפרופסור יהויכין יוסף, ניצול שואה, שהביא עמו את הספר ממחנה ברגן-בלזן. אילן החליט לקחת את הספר כסמל ליכולתו של העם היהודי להתגבר על הפרקים הקשים בהיסטוריה שלו, ולצורך בהקמת מדינה יהודית.

 

לציון זכרו אני מתכבד להביא את הדברים שסיפר רמון בשיחה מן החלל עם רה"מ לשעבר אריאל שרון, כלשונם:

 

…וזהו ספר תורה קטן. לפני שישים שנה, ילד קטן ממחנה ההשמדה ברגן-בלזן קיבל אותו מהרב של אמסטרדם שלימד אותו לקראת הבר-מצווה. הילד הזה קרא את פרשת השבוע וההפטרה מהספר הזה. הוא היה כרוך במטפחת שהייתה איתו מאז. הילד הזה ניצל בהרבה מזל מהמחנה, הגיע לארץ, לחם במלחמות ישראל כקצין, והגיע לתפקיד פרופסור מכובד באוניברסיטת תל-אביב. זהו פרופ' יוסף יהויכין – 'יוֹיָה', שהוא היום אחד משני החוקרים הראשיים של ניסוי 'מידקס'. זהו חוט-מקשר מרגש מאוד-מאוד – והוא כאן איתי, בחלל! אני מאוד מודה ליויה, ואני חושב שזה מדגיש יותר מכל את היכולת של העם היהודי – למרות כל השואות הנוראיות – להגיע לימים של תקווה ואמונה בעתיד.

 

והנה קטע מתוך מאמרה של ד"ר פניה עוז-זלצברגר (בתו הבכורה של הסופר עמוס עוז) שפורסם בזמנו עם היוודע האסון, שהוא בעיני המוסר השכל מהסיפור למעלה:

 

אל"מ אילן רמון ז"ל, האסטרונאוט הישראלי הראשון שהפך לגיבור לאומי, המריא לחלל עם תנ"ך, וראוי שהספר שלקח עמו לא ישמש רק להספיד אותו, מצוות אנשים מלומדה. אולי רק הספר הזה, מכל הספרים, יוכל לבטא את העוצמה והחדווה וההתעלות הגדולה שהרגיש שם. ורק הספר הזה יוכל לתת לנו מילים למלל בהן את האסון והפלא של נפילת הילל בן שחר, את מה שמניע חברות שלמות להרים מבט לגבהים, את יראת הקודש שאפילו ישראלי חילוני מודרני רשאי לחוש.

 

ולסיפור הזה יש המשך. לאחר התאונה גילתה רעייתו רונה רמון כי קיים ספר תורה קטן נוסף, שנכתב על ידי אותו סופר סת"ם. הספר שייך לפרופסור הנרי פנישל, ניצול שואה אף הוא, שסיפור חייו כמעט זהה לסיפור חייו של פרופסור יהויכין. הנרי הסכים להשאיל את ספר התורה לרונה, שמסרה אותו לצוות המעבורת "אטלנטיס". המעבורת נחתה בשלום ב-21 לספטמבר 2006 בתום משימה בת 12 יום, במהלכם נשאו עמם האסטרונאוטים לחלל ספר תורה קטן, לזכרו של אילן רמון ז"ל.

 

"הצעתי שצוות המעבורת ייקח לחלל את ספר התורה, כסמל לסגירת מעגל ולהעברת המסר החשוב שאילן ביקש להעביר. המסר של היכולת האנושית להתגבר על הקשיים במישור האישי, הלאומי והעולמי. אני מרגישה שבמובנים רבים זו סגירת מעגל, והמסר שאותו רצה אילן להעביר – הועבר," סיפרה אז רונה רמון.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה אחרי מות. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

0 תגובות על 4 שנים לנפילת הילל בן שחר – סיפור סגירת המעגל

  1. ח ל י הגיב:

    בלי קשר לסגירת מעגל הבאמת מרגשת וקצת סליחה על הקטנוניות אבל…אני חושבת ומאמינה
    שלד"ר פניה עוז-זלצברגר מגיע קרדיט בזכות עצמה, עם כל הכבוד והיקר לאביה. הגיע הזמן לזכות אותה בכבוד שמגיע לה ובצדק, בלי לרצות להוסיף עליו את כבוד אביה.

  2. אורי הגיב:

    כאשר ציינתי את יחוסה המשפחתי הנכבד של ד"ר פניה עוז-זלצברגר, עשיתי זאת כהוספת ציון עובדה משני בסוגריים.
    ברור לכל שכבודה במקומו מונח ללא כל קשר לייחוסה המשפחתי.

    יתרה מזו, יש שיראו את המסקנה שלה מובנת יותר לנוכח היחוס המשפחתי שלה. ודי למבין.

  3. ח ל י הגיב:

    ועדיין אני לא מבינה, ברצינות, למה אשה מכובדה ומשכילה שכתבה מאמר אקדמי מרשים דיו כדי שתצוטט ממנו, צריכה, אפילו בסוגריים, חיזוק של יחוסה –

    אני משוכנעת שאם היית שואל אותה, זו הייתה תשובתה 🙂

  4. אני הגיב:

    באתרך היפה.
    ועל כך מגיעות לך מחיאות כפיים.
    כל הכבוד אורי.

  5. אני הגיב:

    האתר שלך ושל עוד כמה בודדים פה
    הם הסיבה הנכונה להקמת אתר רשימות במתכונת שהתכוונו אליו.
    יש על זה עוד המון מה להרחיב
    וזה יגיע בהמשך.

  6. פניה עוז-זלצברגר הגיב:

    אורי, תודה על המאמר היפה הזה ועל סיפור "סגירת המעגל", שלא ידעתי עליו. ולמגיבה חלי, תודה על הרגישות בעניין ייחוס אבות. תגובתך קרובה לרוחי, וגם עמדתו של אורי לגיטימית בעיני. אני שמחה שבחברה הישראלית – למעט חלקיה המסורתיים ביותר – יש ספקנות בריאה כלפי שארי בשרם של אנשים ידועים, ולפעמים גם מטילים עליהם מעין קנס. אולי טוב שכך. ומהטפל לעיקר: טוב שאילן רמון זכור כאן, ושבמובן מסויים הוא משקיף עלינו מלמעלה.

    פניה

  7. Calvin הגיב:

    בקטע הסליחות מדבר על עשרת הרוגי מלכות, נאמר על אחד מהם שאיני זוכר את שמו ש"נשרף וספר תורה עמו".

  8. אורי הגיב:

    חכמינו ז"ל מספרים (עבודה זרה יח, ע"א) על רב חנינא בן תרדיון שלימד תורה ברבים, למרות האיסור המפורש של הרומאים. הדבר התגלה לרומאים, הם עצרו אותו, עטפו אותו בקלף של ספר תורה, הקיפו אותו בזרדים והציתו אש. הם לא הסתפקו בשרֵפת הרב ותורתו – הרומאים כרכו פיסות צמר רטובות סביב לבו כדי להאריך את ייסוריו. בתו שצפתה במעשה התמוטטה מרוב צער. רבי חנינא השמיע לה דברי ניחומים: "אלמלא אני נשרפתי לבדי היה הדבר קשה לי. עכשיו שאני נשרף וספר תורה עמי, מי שמבקש עלבונו של ספר התורה הוא מבקש עלבוני". תלמידיו של רבי חנינא שאלו את רבם הגוסס מהן המראות שהוא רואה. השיב להם רבם: "גווילים נשרפים ואותיות פורחות". רבי חנינא חש כפי שחש גם רבי עקיבא, שנפטר אף הוא על קידוש השם, שחייו אינם חיים בלי לימוד התורה והוראתה. מכאן אנו למדים לא על עוד ערך יהודי נעלה, אלא על הערך החשוב ביותר ביהדות: מעמד התורה כיסוד לקיום היהודי.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s