הצ'ק ללא כיסוי של אהרן ברק

מרבית פסיקותיו, בענייני דת ומדינה, פגעו בדמותה היהודית של ישראל. והמסורת המשפטית עתיקת היומין של העם היהודי מעולם לא עמדה לנגד עיניו. בחינת התפיסה היהודית של נשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרן ברק

 

בראיון לביטאון לשכת עורכי הדין (גיליון 65, פברואר 2007) נשיא בית המשפט העליון לשעבר השופט אהרן ברק, הצליח לעורר את זעמם של שומרי המסורת כשהצהיר ש"אין עולם הבא. לא מאמין בזה". והוסיף ש"אפשר את הגווייה שלי לשרוף, ולפזר את העשן". חריף המגיבים לדבריו היה הרב הספרדי הראשי לשעבר, מרדכי אליהו, ששאל בבדיחות פורימית בתחנת רדיו דתית: "למה שלא ישרפו אותו כבר עכשיו?" (מעריב, 22.2.07).

כאזרח מהשורה, יש לברק זכות מלאה להבעת דעותיו הפרטיות. הבעיה מתעוררת כשדבריו משקפים את האג'נדה האידיאולוגית שהוביל במהלך הטבעת חותמו על המערכת המשפטית בישראל. ברק התיימר לא אחת לפסוק בתיקים השנויים במחלוקת יהודית טעונה, בעוד שאינו בקיא במשפט העברי. מרבית פסיקותיו, בענייני דת ומדינה ובשמירה על ביטחונה, פגעו באופן רצוף בדמותה היהודית של ישראל. ברק התעלם בשיטתיות מאופייה היהודי של המדינה, מתוך "העדפה מתקנת" לאופייה הדמוקרטי.

המסורת המשפטית המהוללת ועתיקת היומין של העם היהודי מעולם לא עמדה לנגד עיניו. לא פעם ניסה לשחרר סופית את ישראל מ"אזיקי" היהדות ולבוללה כ"מדינת כל אזרחיה" במרחב העולמי, לפי תפישתו ערכי תבונה אוניברסליים.

בנאומי הפרידה שנשא בסיום תפקידו, ברק טרח להדגיש את הקשר העמוק שלו ל"הלכה היהודית והתרבות היהודית שהם חלק ממני". אלו הם ללא ספק שני ביטויים חשובים וראויים, אולם, למעיין בפסיקתו של ברק, יתגלה עד מהרה שזהו צ'ק ללא כיסוי. ברק הוא משפטן דגול הבקיא בתחומי המשפט הפלילי, הציבורי, האזרחי והמסחרי. את שיטות המשפט המערביות הוא מכיר ככף ידו הימנית. ואם יש למצער תחום שבו הוא נותר כסומא באפלה, זהו דווקא המשפט העברי.

פסיקתו של ברק, המלאה ציטוטים מחכימים מהמשפט האמריקאי, הגרמני, האנגלי, האוסטרלי ואפילו ההודי, התעלמה כמעט במופגן מאוצרות החכמה המצויים בארון הספרים היהודי. החל מאותה ספרייה שמבקרי היכל הצדק הירושלמי משתוממים תכופות מהררי האבק המכסים את ספריה, ועד סיפוריו על כי בצעירותו שקל ללמוד בישיבה, לאור האינטלקט בו ניחן ולנוכח אי-התמצאותו במקורות.

התרעומת של ציבור שומרי המצוות כלפי ה"נאורות" של ברק ופמלייתו, מתקבלת על הדעת גם לאור הבהרותיו המפורשות של ברק בעבר מהיכן הוא שואב את עקרונותיו הבסיסיים ולאיזו תרבות משתייכת המערכת שבראשה עמד לא מכבר. באחד ממאמריו שאל ברק: "מהי התרבות המשפטית אליה משתייכת שיטת המשפט הישראלית?". והשיב: "מאפיינים של שיטת המשפט הישראלית מרחיקים אותה מהתרבות של המשפט העברי… אף האידיאולוגיה שלנו אינה דתית-יהודית… שיטת המשפט שלנו שייכת לתרבות המשפטית המערבית… הגישה הבסיסית היא חילונית". במאמר אחר, על "המהפכה החוקתית" שהוביל, טען שמבחינתו "אין לזהות את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית עם המשפט העברי".

פרקליט הצמרת, הרב ד"ר יעקב וינרוט, שברק שידל מספר פעמים למנותו לעליון, טען בפני הביוגרפית נעמי לויצקי שברק "חולם לחיות בחברה ששולטים בה ערכים אוניברסליים, ערכים של תבונה ולא של רגש, שוויון וכל הנגזר ממנו. הדבר מקומם את כל האנשים שחושבים שהייחוד היהודי חייב לבוא לידי ביטוי גם בנורמות ששולטות".

כנשיא בג"ץ נחלץ ברק למאבק עז על דמותה של המדינה תחת דגלה של אידיאולוגיה חילונית-הומניסטית, המזוהה עם אליטת מיעוט בחברה הישראלית. פסיקותיו של השופט ברק בסוגיות דת ומדינה מגשימות את השקפת האליטה הנאורה במדינה. מבחינתו, יש להותיר לבית המשפט את ההכרעה בשאלת הגדרת היהדות וקיימת עליונות מובהקת של הערכים הדמוקרטיים על פני הערכים היהודיים.

בגילוי הלב הנדיר של ברק בראיון המסכם את תפקידו הציבורי, על אמונתו החילונית בהיעדר המשכיות, מעיד ברק על עיסתו, שאך טבעי שתקומם עליו את כל מי שחרד לדמותה היהודית של ישראל.

 

פורסם ב-Nrgמעריב (26.2.2007, 14:12)

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה משפט שדה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

0 תגובות על הצ'ק ללא כיסוי של אהרן ברק

  1. רוני ה. הגיב:

    היא מבישה ומזעזעת וחבל מאד שאתה מצטט אותה.

    השנאה מעבירה אנשים על דעתם.

  2. אורי הגיב:

    זה שאני מצטט מישהו, זה עוד רחוק מלהעיד על תמיכתי האישית בדבריו.

    כפי שציינתי, מדובר בביטוי של חריפות קוטבית וקיצונית.

    סיבת הציטוט היא כדי לפרוש את מלוא היריעה ואף לשקף את נפיצות ההתנהגות הנילוזה של אהרן ברק ביישום האג'נדה שלו במסגרת תפקידו הציבורי.

  3. ערן הגיב:

    ממי שכותב בנחרצות "מרבית פסיקותיו, בענייני דת ומדינה, פגעו בדמותה היהודית של ישראל" הייתי מצפה שיביא ולו רק דוגמא אחת.
    בלי זה אתה ממש לא משכנע ואני ממש לא מאמין לך.

  4. אורי הגיב:

    בעשורים האחרונים שבהם כיהן אהרן ברק כנשיא הבג"ץ, נדונו בו הרבה פרשות שהסעירו את העולם הדתי המסורתי והלאומי: גיור כהלכה, מכירת בשר חזיר, גיוס תלמידי ישיבות, עבודה בשבת, סגירת כבישים בשכונות חרדיות בשבת, פגיעה בסטאטוס-קוו, והיד עודנה נטויה.

    מרבית פסיקותיו, בענייני דת ומדינה ובשמירה על ביטחונה, פגעו באופן רצוף בדמותה היהודית של ישראל. השופט ברק, למרות חוכמתו הרבה, הוא האיש אשר בפסיקתו החליש את כושר העמידה הביטחוני של ישראל. החזרת 400 מגורשי החמאס (פסיקה של בית המשפט העליון) בניגוד לחוות דעת מקצועיות של כל נציגי זרועות הביטחון; הגבלת השימוש בכוח על ידי זרועות הביטחון ("לחץ פיסי מתון"), שהחלישה את השב"כ ואת המוסד; איסור "נוהל שכן", שחשף את בנינו לאש אויב; האימרה כי "הכול שפיט, גם איגוף מימין או משמאל", שהפכה כמה ממפקדי צה"ל למשפטנים קטנים ולא ללוחמים.

  5. ערן הגיב:

    תודה, אורי, על ההבהרות.
    ותודה לברק על שפגע בדמותה היהודית של המדינה, כפי שאתה תופס אותה: מתן יד חופשית לזרועות הביטחון לענות חשודים, ומתן היתר לצה"ל להשתמש באזרחים (כל עוד הם אינם יהודים) כבמגן חי.
    אני גם מבקש להזכיר לך שההלכה היהודית איננה החוק במדינה ושהשופטים אינם רבנים. אני מניח שכבר בזה אתה רואה פגיעה בדמותה היהודית של המדינה.

  6. איציק ש. הגיב:

    ההסתייגות החריפה שלך מדברי מרדכי אליהו איננה בשום אופן מהאיש עצמו. האמירה שציטטת איננה מהתלה פורימית; היא האיש עצמו.
    ערן צודק בהערותיו. גישתך חד צדדית לגבי ברק כי היא מפקיעה את היהדות מכל היהודים וקובעת שהיהדות היא אתה. האמונה בעולם הבא איננה אימננטית לתורה- היא התפתחה מאוחר יותר. כפירה בעולם הבא איננה כפירה בחוקי התורה אלא ביהדות שלך ושל מרדכי אליהו ששלטת ביהדות הדתית.
    בכל מה שהאשמת את ברק- למעשה האשמת את עצמך.
    כל הפסיקות בתחום של מיהו יהודי, ענייני בטחון ובעיות דת ומדינה, פעל ברק בזעיר אנפין, למעשה כמי שכפאו שד. ברוב הפעמים הוא קיבל את טענות מערכת הביטחון ללא בדיקה של אמיתות תכנן. בענייני החזיר הוא ייצג אותי ועוד רבים מאד בישראל כנגד הנסיון להטיל איסורים לא סבירים. בענייני מיהו יהודי, התחננו שופטי בית המישפט העליון שהכנסת תאמר את דברה, אך היא בחרה לשמור על ידים נקיות ולהשאיר את המצב לא מוכרע. חברי הכנסת האמיצים בראשות המיגז הדתי, בחרו להשאיר את העבודה לשופטי הבג"ץ ואחר כך להשמיץ אותם כאסון האולטימטיבי של היהדות. היות שאזרחים פנו אל הבג"ץ בבקשת סעד- הוא היה מחויב בהתייחסות.
    אתה מצייר תמונה מזוייפת לחלוטין כאילו הוא שש להכריע בנושא ולא היא. הבג"ץ מרח את הטיפול בפניות שנים ורק היהדות הדתית בחוסר האנושיות שלה, כפתה עליו להתייחס לנושא. בעניין הפגיעה של ברק בבטחון ישראל, פסיקתו בענייני הגדר הצילה את ישראל ממצוקה בין לאומית גדולה למרות שהיתה צמחונית למדי.

  7. חייש הגיב:

    מזכירה במקצת את ה"פורים שמח" של חברו לאידאולוגיה, חנן פורת.

  8. אורי הגיב:

    תרשה לי לא להיכנס איתך לדיון בשאלות מוסר ביטחוניות טעונות ושנויות במחלוקת. ניתן לדון בשאלה הטעונה האם זכויות אדם של האויב שקולים לזכויות אדם של אזרחיך ובעוד שאלות כהנה וכהנה.

    אתייחס רק לקביעה הסטריאוטיפית שלך, כאילו ההלכה היהודית היא החוק הראוי במדינת ישראל וגו'.

    אינני מזהה את המשפט העברי עם ההלכה היהודית, שהיא יותר "משפט תורני". המשפט העברי נבדל מהתורני, על פי הוגיו כהשופט חיים כהן המנוח ואחרים, כסותר ברוב הפעמים את ההלכה היהודית כפי שהוכרעה. השופט חיים כהן, בניגוד לאהרן ברק ופמלייתו, ראה בקודקס החוקים היהודי כר מעמיק ונרחב לעקרונות שיפוט נאורים ומתקדמים ומקור בסיסי להשקפות תחוקתיות דגולות. הוא לא היסס להשתמש בגאווה בציטוטים מתחום המשפט העברי בפסיקותיו, הגם שהיה אפיקורס גמור וכפר בקיום תורה ומצוות על פי ההלכה.

  9. אורי הגיב:

    ראשית, תודה על תגובתך המאתגרת.

    שנית, מאחר ואינני מכיר אישית כמוך את הרב מרדכי אליהו וספק אם אי-פעם פגשתי בו כמוך, נבצר מבעדי להצטרף להיכרותך המעמיקה עמו.

    שלישית, אינני קובע במאמרי כי מי שאינו מאמין בעולם הבא איננו יהודי חלילה. אני מכיר הרבה יהודים כאלה, גם אם בסתר ליבם הם מודים כי לא יתכן שהעולם הזה עם סאת הצרות, היסורים והאסונות שבו הוא העולם האידיאלי לחיי האדם הנכספים. העולם הבא מוזכר לא פעם בתנ"ך, ואני מציע לך להיזהר מקביעות גורפות שמקורן בבורות נפוצה, כמו: "האמונה בעולם הבא איננה אימננטית לתורה, היא התפתחה מאוחר יותר".

    הטענה שלי במאמר היתה ועודנה כי פליטת הפה הזאת של אהרן ברק בראיון הסיכום עמו, משקפת בעיני את מה שהוביל לכל אורך כהונתו בעליון. כל השאר, זו כבר הפרשנות הסובייקטיבית שלך, שאיני אחראי לה.

    אתה תמים בעיני אם אתה קונה את הלוקשים של ברק ופמלייתו לדעה כמי שפסקו את דינם כמי שכפאם שד או פעלו בזעיר אנפין. טול למשל את פסק הדין האחרון של ברק כנשיא העליון: בפסיקתו לרשום הומוסקסואלים כנשואים הוא שב והתסיס ציבור גדול נגד בג"ץ, המתעלם בשיטתיות מאופייה היהודי של המדינה. שכן, למרות ההסתייגויות המפורשות של ברק ("איננו מחליטים כי בישראל מוכרים נישואים בין בני אותו מין; איננו מכירים בסטטוס חדש של נישואים אלה; איננו נוקטים כל עמדה באשר להכרה בישראל של נישואין בין בני אותו מין") – בהוראתו הפורמלית, המחייבת פקיד רישום לרשום זוג הומוסקסואל כנשוי, הוא פער פצע עמוק בדמותה היהודית של מדינת ישראל. כי משהגיע העניין לפתחו של בג"ץ ציפו רבים, שאל מול "קידמה" השנויה במחלוקת חריפה במערב הנאור, תישקל גם המסורת עתיקת היומין של העם היהודי ובג"ץ יימנע מלמסד את התופעה. אך שוב התבדינו.

    בעניין התרת בג"ץ לממכר בשר חזיר בחוצות ישראל ראה מאמרי שפורסם בכתב העת "נתיב":

    http://www.nativ.cc/101/paz.htm

    סוגיית מיהו יהודי דורשת התייחסות במאמר נפרד ונרחב. בעיקרו של דבר, הכנסת אמרה את דברה (מכלל לאו אתה שומע הן?) ודעתה לא היתה מקובלת על הקליקה של ברק וחבריו הרפורמים ועל כן בחר ברק להתערב בהחלטות הכנסת. כעת, עם הרפורמות שמקדם שר המשפטים החדש, פרופ' דניאל פרידמן, עומד להתקבל חוק שימנע אחת ולתמיד משופטי בג"ץ להפריך את החלטות הכנסת או להתערב בעניינים לא לו.

    לדעת משפטנים בכירים שמביאה הביוגרפית של ברק, נעמי לויצקי, בספרה החדש "העליונים", סיבת המריחה של שופטי בג"ץ במתן פסק דין על סוגיות השנויות במחלוקת ציבורית (דת ומדינה), מקורה בטקטיקה בלבד כדי שלא לקומם על עצמם את כל העולם.

    מה שנוגע לאישור חוקיות גדר ההפרדה בביר נבאלה, במסגרת "ניקוי השולחן" של ברק, שזו העתירה העקרונית הראשונה נגד הקמת גדר ההפרדה שלא על תוואי הקו הירוק, שהוגשה באוקטובר 2003 – הוא בא לתקן את מה שכבר עיוות בחוות הדעת הקודמת שלו בסוגיה, בה צידד לכאורה בהחלטת האו"ם נגד הקמת הגדר, עד שנאלץ לחזור בו לאחר שקומם את תושבי ישראל השפויים עליו.

    וזכות הדיבור לברק עצמו: "אני מניח שבית המשפט נפגע מהביקורת עליו על פסיקות בנושאי ביטחון. יכול להיות שפסקי דין על גדר ההפרדה ועל העינויים היו רעים מאוד לבית המשפט, כי חלקים גדולים מהחברה הישראלית ראו עצמם מנוכרים ממנו", הודה ברק בנאום שנשא בכנס העמותה למשפט ציבורי שהתקיים לאחרונה בקיסריה.

    ולטענת המשפטן הבכיר פרופ' יואב דותן מהפקולטה למשפטים בעברית, שופטי בג"ץ כלל לא צריכים לדון בסוגיית גדר ההפרדה: "הצבא בונה את גדר ההפרדה כדי למנוע פיגועים. לעומת זאת, אם מי שהחליט על תוואי הגדר הוא בית המשפט או מבקר המדינה או גורם אחר שלא נושא באחריות, וגורמי הביקורת מתערבים בהחלטות אופרטיוויות, נוצר מצב שהגורם האחראי לא יכול לשאת באחריות, והוא מתחיל לכוון את פעולותיו לפי הוראות גורמי הביקורת, או מתחמק מאחריות כי הוא יודע שמחכה לו ועדת חקירה. זה יוצר כסת"ח, ראש קטן".

  10. eman הגיב:

    אתה כותב סיסמאות בלי שום ביסוס.

    וכשאתה מביא את הביסוס, מתברר שאתה פשוט לא שולט בעובדות. בג"צ לא החליט להחזיר את 400 מגורשי החמאס. להפך. הוא דחה את העתירות, ונתן להמשיך את הגירוש. הם הוחזרו כי הגרוש היה פיאסקו נוראי, הם הקימו מאהל על גבול רצועת הביטחון, ולבסוף בשביל לגמור את הביזיון הוסכם עם שר החוץ האמריקני (וורן כריסטופר) להחזיר אותם. שום קשר לבג"צ.

    וחוץ מזה, זה מה שהופך את המדינה למדינה יהודית? גירוש? באמת, כל הכבוד למדינה היהודית שלך!

  11. אורי הגיב:

    לא פעם דורית בייניש ואהרן ברק הצליחו להוציא מכליו את יצחק רבין כראש ממשלת ישראל. זאת בשונה משופטי עליון אחרים (מאיר שמגר וגולדברג, למשל). ראו את התנהלותם בפרשת גירוש 415 מחבלי חמאס ללבנון. ברק – בשבתו בעליון תחת נשיאותו של שמגר, הביע את התנגדותו למהלך בדעת מיעוט שכתב עם השופט תיאודור אור ולבסוף חזר בו (ועד היום מתחרט על שנתן ידו לפסק הדין הזה: "אילו יכולתי לשוב לאחור במנהרת הזמן, הייתי נוהג אחרת"). בייניש – כפרקליטת המדינה, ראתה בתהליך הגירוש לכשעצמו "חלום בלהות", סירבה להגן בבג"ץ על עמדת המדינה (בראשות רבין, 1992) ובכמה צמתי מפתח בפרשה שאלה ללא לאות "אולי נשלח אותם לעשות ג'קוזי בלבנון או בפריס?".

    ברק ובייניש היו שותפים לדעה הנחרצת שהתנגדה לגירוש מחבלי החמאס, שלבסוף אושר על אפם ועל חמתם (כדעת מיעוט), לטובת ביטחונם של אזרחי ישראל בעיניו של שר הביטחון דאז אהוד ברק וראש הממשלה רבין.

    תהליך הגירוש ההמוני אושר אז בדוחק על ידי השופט ברק, לתדהמתה של בייניש ונילי ארד מפרקליטות המדינה. ברק נימק אז את פסק הדין שכתב בטענה כי אחד התפקידים החשובים של בית המשפט העליון הוא החלת החוקיות על פעולות הצבא בזמן עימות מתמשך. "כל חייל מחזיק בתרמילו את המשפט המנהלי הישראלי", כתב. "אלה הנורמות המנחות את שלטונות הצבא בזמן מלחמה".

  12. eman הגיב:

    מה יהיה?

    אתה לא יכול לכתוב שום פסקה בלי טעות עובדתית מביכה?

    אהוד ברק היה רמטכ"ל. הוא לא היה שר בטחון אצל רבין.

    ומה אתה רוצה מאהרון ברק אם הוא תמך לבסוף בגירוש? וזה לא מקרה יחיד. לרוב הוא נכנע בצורה מבישה למערכת הביטחון כמעט כל פעם.

    ובדיעבד, לא רק שהגרוש לא תרם לביטחון, הוא היה אסון בקנה מידה אסטרטגי. הגירוש הזה הוא זה שבנה את מנהיגות החמאס, ועוד יותר גרוע, פתח את הקשר בין החמאס לבין החזבאללה ואיראן, כולל ייבוא יטת המחבלים המתאבדים שעד אז השתמשו בה בלבנון, אבל לא אצל הפלסטינים.

  13. אורי הגיב:

    אינני נכנס לשאלה האם גירוש אנשי חמאס ללבנון היה טוב לביטחון ישראל או רע. אני סומך על ראש הממשלה המנוח יצחק רבין והרמטכ"ל שלו אז אהוד ברק, שני ביטחוניסטים רמי מעלה, שידעו טוב יותר ממני וממך מה טוב מבחינה ביטחונית לשמירה על ביטחונם של אזרחי ישראל ומה רע.

    זה שברק תמך לבסוף בגירושם ואף נימק זאת בסברה משפטית ראויה, אינו אומר שהוא היה תומך בכך בכל המקרים האחרים שבהם החלטות דומות שלו פגעו בעקיפין בביטחונה של ישראל. ראה שאר המקרים שהבאתי. ברק עצמו הודה לביוגרפית שלו, נעמי לויצקי, שהוא עד היום מתחרט על שנתן ידו לפסק הדין הזה: "אילו יכולתי לשוב לאחור במנהרת הזמן, הייתי נוהג אחרת".

    אז, מה יש לומר עוד?!

  14. טובה הגיב:

    כמי שאמונה לא מעט על מכמני ההלכה היהודית, וכמי שמכירה את פסיקותיו של פרופ' אהרון ברק גם בענייני דת ומדינה, וגם את שורת פסיקותיו אשר ניתן לתחום תחת הקטגוריה: אקטיביזם שיפוטי, אומר כך:

    א. אהרון ברק לא בקי בהלכה היהודית, התפיסה שלו מעוותת ונובעת, עם כל הצער – בראש ובראשונה מבורות, ובהמשך מרצון לא רציונלי להשוות את הפסיקה הישראלית למערבית, כפי שאומר הכותב. פסיקותיו, ובעיקר נימוקיו בנושאי אישות – נובעים מחוסר הבנה בסיסי של מוסד הנישואין בהלכה, של השלכותיו על נכסי בני הזוג,ושל העקרונות המנחים את כל הפסיקה היהודית לאורך הדורות. עיון מושכל בהם יכל להוליד תמורה, אבל כזו שגם העולם הדתי יכול היה לחיות עמה בשלום. מה שהשיגו הפסיקות הללו הוא בעיקר חוסר אמון של הממסדים הדתיים בבית המשפט העליון ובכל אפשרות לדיאלוג.

    על הנ"ל אוסיף כי ידוע לי ממקורב שגר דלת מול ברק, שברק נקש על דלתו במהלך חג החנוכה לפני מספר שנים, וביקש אם יוכל לקבל בבקשה סידור תפילה. השכן ניגש למדף הספרים שלו והגיש לברק את הסידור – או אז ביקש ברק אם יוכל בבקשה למצוא לו את ברכת הנרות לחנוכה, משום שהוא מארח זוג מחו"ל וייאלץ להדליק נרות. בורות כזו איננה לגיטימית אצל נשיא בית המשפט העליון – שאמון גם על פסיקות תקדימיות בנושאי המעמד האישי אשר כידוע, יונק בישראל מן הדין העברי.

    ב. גם פסיקותיו החדשניות בתחומי המשפט האזרחי מתחילות להיסדק על ידי טובי המשפטנים בארץ ובעולם. רובם המתינו בסבלנות עד פרישתו, ומיעוטם, אלה שהעזו להביע עמדות השונות מאלה של הנשיא – שילמו על כך בעיכוב קידומם, והם נאלצים לצפות על בית המשפט העליון מרחוק. זאת על אף העובדה שכישוריהם בולטים ועולים בהרבה על המינויים שהתבצעו שם (ואין המדובר כאן רק ברות גביזון או נילי כהן). כעת מתחילים להתפרסם מאמרים אשר מפריכים, אחד לאחד, את הגישה המשפטית של ברק על פי הנימוקים שהוא עצמו מביא בגוף פסקי הדין שהוא כותב.

    אחד הקדימונים שהתפרסמו לאחרונה מופיע בכתב העת תכלת באנגלית :

    http://www.azure.org.il/download/magazine/1119AZ_27_bork_review.pdf

    ולי אישית ידוע על עוד "מתנות פרידה" שעומדות לצאת לאור בחודשים אלה.

    כל הנ"ל מבלי להיכנס לסוגיית ההגמוניה שברק ניסה להחיל,ועל המחיר שבית המשפט העליון ישלם כדי לשקם את תדמיתו – משמונו בו שופטים שכל ייחודם התבטא בציות לברק. עד כאן.

  15. פנחס לבקוביץ הגיב:

    הדברים פשוטים ביותר.
    אין אתם ואין ברק כל עולמכם כל האידאות שלכם כל הערכים שלכם כל המושגים שלכם כל הוויתכם היא שמאל מערבית גויית.
    וכך אתם רוצים את המדינה וכך רוצה ברק. דרך אגב, בנאומו הלפני האחרון הוא אמר שהוא מקבל את חוק השבות בתנאי שאינו מפלה. כלאמר הוא נגד חוק השבות ולא יתכן אחרת מבחינת השקפת עולמו עלומכם.
    בעולם האידאות שלכם שאתם קוראים לו אינברסלי לא קיים המושג לאום, ובוודאי לא המושג עם ישראל. לכן איך שלא תסובבו את הדברים, הרי אם תתגברו על איזה סנטימנט יהודי שעדיין אולי יש בכם, הרי לפי עולם האידאות והערכים שלכם מדינה יהודית היא מדינה גזענית. אמונת ישראל בטבעה היא גזענית ושונאת את האחר, ולכן יש לפעול למדינת כל אזרחיה ולאסור על הדתיים להפלות בקהילותיהם את הנשים את החד מיניים לאסור עליהם לימוד תורה הפוגע בנשים ובחד מיניים ובוודאי לא בפומבי כפי שהחוק קובע היום במספר מדינות נאורות ומתקדמות במערב

  16. איציק ש. הגיב:

    די באי רצון אני חוזר לדו שיח החרשים הזה. יש לי ביקורת על ברק לא פחות מימך, רק מהכיוון ההפוך וללא מיטען השינאה שכה רבים במחנה הימין הדתי והחילוני, מצרפים לביקורתם.
    ברק עשה מאמצים מאד גדולים לא להתרחק מהקונסנסוס הישראלי. כה גדולים עד שלמעשה הוא עיוות את כל תפיסתו האנושית כשהמילה "ביטחון" ניסרה באויר.
    לא יכולת להתאפק ונסחפת בעקבות הכעס שלך לעיוותים של דברינו. אנחנו לא פחות עם ישראל ממך; לצערי שלטת היום ביהדות הדתית הגישה שמדגישה את הצדדים הגזעניים ביהדות ובהתאם מקטינה את האנושיים. אתה מצטרף להשמצות חסרות הבסיס של אהרון ברק המאשימות אותו ברצון להפוך את מדינת ישראל למדינת כל אזרחיה-קרי לדמוקרטיה. אהרון ברק עשה שמיניות באויר כדי להוכיח שהמדינה היא יהודית- דמוקרטית כלומר לא מדינת כל אזרחיה. אין כמו אהרון ברק שנתן לכל הגזענים את הכיסוי הליבראלי לחסות בצילו. אתם צריכים להיות אסירי תודה. אני כמובן רואה את הדברים הפוך. אין מדינה דמוקרטית שאיננה מדינת כל אזרחיה; ההגדרה של מדינה דמוקרטית היא מדינת כל אזרחיה והיחיד שעליו בנויה מדינה דמוקרטית הוא האזרח ולא היהודי או הצרפתי או הגרמני או האמריקאי.
    בעולם האידאות שלנו קיים המושג לאום. לא קיים מושג של מדינה לאומית- דמוקרטית בהגדרה. קיים המושג של מדינה יהודית כמתאר מצב. היהודים הם רוב במדינה, הם גם האוכלוסיה החזקה והדומיננטית-היתה כזאת גם כשהיהודים היו מיעוט בא"י. לכן המדינה היא יהודית ותישאר יהודית אם לא נמשיך בסיפוח הפלסטינאים שיושבים בגדה המערבית. המילה "יהודית" איננה רק כפי שאתה רואה אותה; היא גם כפי שאני רואה אותה. אין לך שום בעלות על היהדות ואני לא פחות יהודי ממך; הגיע הזמן שתקבל את זה.
    אגב, ההתבטאות של ברק בעניין חוק השבות רק מראה לך אילו שמיניות עשה כדי לרצות אותך; כדי לחבר את המדינה היהודית עם המדינה הדמוקרטית. אני רק רוצה שתהיה אמיתי. תצהיר בגלוי שדמוקרטיה אינה מתאימה לך ואתה נגדה.

  17. אייל גרוס הגיב:

    פסק דין גירוש ה 400
    לא כתוב על ידי ברק – למעשה, באופן די נדיר, לא מצוין בפסק הדין איזה שופט כתב אותו. כתוב בשם כל בית המשפט.
    הפסקאות של ברק על החייל הנושא איתו בתרמילו הן את המשפט המנהלי הישראלי – והן את המשפט הבינלאומי – לא כתובות על ידי ברק בפסק דין זה (אלא בפסיקות אחרות)

    ובעיקר, כפי שכבר העירו, זה שכתבת שברק אחראי להחזרת ה 400 בעוד שהוא היה חלק מפסק דין שדחה את עתירתם. גם אם אחר כך הוא התחרט או לא התחרט זה לא העניין. וזה לא אושר "כדעת מיעוט". בקיצור תעשה קצת שיעורי בית.

    בקיצור, מה יהיה? האם בשם ההתקפה מותר להתנתק מהעובדות לחלוטין? אבל באמת, הנקודה היא לא הטעויות העובדתיות, אלא ההתקפה על הדמוקרטיה, שמעוורת גם לעובדות.
    בקיצור הצ'ק ללא כיסוי הוא שלך.

  18. אורי פז הגיב:

    איציק,
    אתה חוזר וטעון כי "המילה 'יהודית' איננה רק כפי שאתה רואה אותה; היא גם כפי שאני רואה אותה" בהגדרת זהותה של ישראל כיהודית ודמוקרטית.

    בגדול, אני נוטה להסכים איתך בעניין זה, מאחר ואין לי כל מונופול על היהדות. נקודה.

    אולם, אם יהדותה של המדינה, לדידו של ברק ומצדדיו, אינה ממקורות האמונה היהודית אלא מקבץ סלקטיבי של ערכים יהודיים שאומצו על ידי אומות העולם וקיבלו משמעות אוניברסלית, יש לתמוה במה הם הופכים את ישראל למדינה יהודית בהגדרתה העצמית, בנוסף להיותה דמוקרטית ככל מדינה נאורה אחרת על פני הגלובוס?

    עשיית הטוב והישר, כבוד האדם והצדק על פי המשפט העברי הם חובות בעלות תוכן מובהק ומובחן. לטעון כי הצדק הינו ערך יהודי אך תוכנו הוא אריסטוטאלי, ניטשיאני או רולסיאני – זהו עיוות של הערכים היהודיים.

    אייל גרוס,
    אינני יודע כיצד אתה מלמד את תלמידיך בפקולטה בתל אביב מיהו החתום על פסק דין לעומת היושבים בדין, אני רק יודע את העמדות המיוחסות במיליה המשפטי הבכיר ביחס לעמדת הרוב מול המיעוט בפסק הדין הנדון. ואני בוודאי שלא שם דברים בפיו של ברק.

    המקרה של שחרור מחבלי חמאס, הוא רק אחד מני רבים שהבאתי. שגם על פי המקרה הזה אתה למד על השקפת עולמו הביטחוניסטית בגרוש של ברק ועל הילך רוחם של שאיפות ליבו, כפי שהשתקפו בפסקי דין אחרים שלו בענייני ביטחון המדינה.

    ועד שאתה מעליל עלי "התקפה על הדמוקרטיה", כדאי שתדע שאתה עוסק בדמגוגיה זולה, ולא רק משום שברק עצמו התווה את הדרך ל"פגיעה" שכזאת. העובדות הן שבית המשפט העליון בראשות אהרן ברק סיפח לעצמו, באימפריאליזם תוקפני, סמכויות שאין לשום בית משפט בעולם (בקונסטלציה הנוכחית).

    האם לחברה דמוקרטית כדאי שלשופטים, ולא לפוליטיקאים, תהיה זכות המילה האחרונה? ההיסטוריה החוקתית מגלה שההפך הוא הנכון.

    שלטון החוק הדמוקרטי הוא גם חזקת חפות וגם הפרדת רשויות וגם כיבוד מחוקקים. כל אלה הלכו ונמחקו באקטיביזם השיפוטי הידוע לשמצה שהונהג באחרונה בבג"ץ הישראלי.

    צריך להבדיל בין שלטון השופט לשלטון המשפט, אמר השופט העליון בדימוס פרופ' מנחם אלון בפולמוס שהיה לו עם השופט ברק. אלון הובס. שלטון השופט התיאוקרטי הביס את שלטון החוק הדמוקרטי.

  19. אורי פז הגיב:

    תודה רבה על תגובתך.

    להלן קישור למאמר ביקורת על ספרו האחרון של אהרן ברק, שקישרת אליו מכתב העת "תכלת", הפעם בעברית:

    http://www.tchelet.org.il/magazine/magazine.asp?id=384

  20. אייל גרוס הגיב:

    זה פשוט מאוד, תפתח פעם פסק דין לפני שאתה מדבר עליהם כל כך ותראה שבפתח כל פסק דין כתוב מי כתב את פסק הדין, מי רק הצטרף וכו'. פסק דין גירוש החמאס הוא מיוצאי הדופן שנתנו
    per curiam
    כלומר מפי בית המשפט כולו בלי שמצויין מי כתב אותו. זה מאוד יוצא דופן. כשאני מלמד פסק דין כזה אז להבדיל מפסקי דין שכתוב השופט זה וזה כתב בשם בית המשפט והאחרים הצטרפו אז אני לא יכול לומר שזה פסק דינו של השופט שמגר, ברק או אחר. זה שיש רכיליות מעבר לזה, שאתה יכול לקרוא להם ידיעת המיליה השיפוטי, בין אם הן מהספרים של לויציקי – שאני בהחלט קורא אותם בעניין – או מכל מקור אחר זה מאוד יפה אבל אם אני אתחיל ללמד לפי מה שה"מילייה" המשפטי חושב או מנחש התלמידים שלי לא יגיעו רחוק. אז אני יכול לציין שיש שמועות, או אפילו מידע מבוסס או כל דבר אחר. אבל יש גם פסק דין שמופיע לפנינו, ושברק לא כתב בו דעת מיעוט, ולא כתב בו את הציטוטים שהבאת. זה שאולי הוא כתב פסק דין מיעוט שנגנז, אך בסוף הצטרף לרוב, מה זה אומר? שבסוף הוא הצטרף להכשרת גירוש החמאס. זה מה שהוא עשה. ולא שאני שמח על כך.

  21. אורי הגיב:

    השופט חיים כהן המנוח הראה את כוחו הרב בדרך הילוכו במקורות ישראל של המשפט העברי, תוך שהוא שולח חצים מושחזים לעבר חבריו שנמנעו מלעשות כן. כך, לדוגמא, כתב בפסק דין בעניין קטלן, שנסב על השאלה האם מוסמך שירות בתי הסוהר לבצע חוקן בעצור ללא הסכמתו, מתוך מטרה לגלות סמים שבלע בקיבתו:

    "חברי הנכבד, השופט אהרן ברק, ברוב בקיאותו, העלה בחכתו מובאות מרשימות מאד מן הספרות המשפטית, האנגלית והאמריקאית, להראות שגם לפי דעות שופטים דגולים וגאוני משפט שבאומות העולם עדיפה השמירה על כבוד האדם על פני סיפוק צרכים לגיטימיים של השלטת חוק וסדר. אמרתי בלבי, לא רק מפיהם של הללו אנו חיים: הבה אנסה לדלות ממקורות מחצבתנו שלנו דברי חכמים להאיר עיניים ולשמח לבבות".