מי בעד לסרס את חיית המחמד שלך?

כמאה אלף גורי כלבים וחתלתולים נולדים בישראל מדי שנה. 50 אלף כלבים משוטטים, מומתים מדי שנה בידי הרשויות. חוק שבדרך אמור לתקצב סירוס ועיקור להולכים על ארבע. האם זה מוצדק מבחינה מוסרית, אנושית ויהודית?  פאנל ביני לבין ח"כ רונית תירוש ב-Ynet

 

ומה עם צער בעלי חיים?

הצעת חוק, שהתקבלה בוועדת השרים לחקיקה ובתמיכתו של שר החקלאות, מתקצבת 4.5 מיליון שקלים בשנה לניתוחי עיקור וסירוס של כלבים וחתולים (המדינה תשתתף לפיה במחצית העלות של כל ניתוח). נימוקיהם של יוזמי החקיקה, חברי-הכנסת גלעד ארדן (ליכוד) ורונית תירוש (קדימה), אינם מתקבלים על הדעת. הם מהלכים עלינו אימים ומסבירים בהתחסדות שהחוק "יסייע לצמצם משמעותית את מספר הכלבים והחתולים המורדמים למוות במכלאות העירוניות, ויפחית את המקרים המזעזעים של התעללות בבעלי-חיים נטושים המסתובבים ברחובות". משהו פגום בהיגיון הזה, של: הבה נסרס את החיה כדי שלא תתרבה, ואז לא נצטרך להתעלל בה ולהמיתה במכלאות. זאת במקום שבכל אותן מכלאות עירוניות, הממומנות מכיסו של משלם המסים, יגדלו את חיות המחמד בתנאים נאותים ובריאים. בכל אותם תקציבי עתק, מעדיפים הח"כים להטיל מום בחיות המחמד. כלב מסורס הוא אולי יותר רגוע – אבל הוא בעל מום שהתייסר כהוגן.

 

גם לא ברור על סמך מה מעודדים אותנו הח"כים לסרס את חיות המחמד שלנו. היהדות מאמינה שהחיות הופקדו תחת שליטתנו כדי שננהג בהם ברחמים ובתבונה. חריגה ממטרות אלו והתעלמות מצער בעלי-החיים, הגופני או הנפשי, הופכת את האדם לרודן עריץ ומרושע. אנו נושאים באחריות לבעלי-החיים ועלינו להיות ערים ורגישים לצרכיהם. כך, למשל, מצווה עלינו התורה להאכיל את החיה שברשותנו לפני שאנו מתיישבים לאכול בעצמנו. מכאן גם נובע האיסור לנצל את יתרוננו הכוחני הכובש על עולם החי כדי לדכא יצרים ודחפים שהוטבעו בבריאה. לפיכך, אסור לנו לעקר בעלי-חיים על-ידי התערבות ניתוחית.

 

כמעט כל העמים הקדמונים ביצעו סירוס של גברים, וניתוחי סירוס נחשבים מהקדומים בתולדות הרפואה. אך הנשמה היהודית מתחלחלת למשמע סיפורים מסמרי שיער על האפיפיורים מימי הביניים, שעודדו עיקור נערים כדי להשיג צליל מסוים בקול הסופרן שלהם (מכאן המונח המוסיקלי "קַסְטְרַטוֹ"). התורה אוסרת במפורש סירוס של בני-אדם ובעלי-חיים. בביאור הגר"א על שולחן ערוך מובעת תמיהה, כיצד זה עולה מלכתחילה במסכת שבת שאלת סירוס התרנגול בשבת – "שהרי יש כאן איסור צער בעלי-חיים". בספרו "מורה נבוכים" הטעים הרמב"ם נימוק הומאני לאיסור: "אין הבדל בין צער האדם וצער שאר בעלי-החיים".

 

המתת 50 אלף כלבים משוטטים מדי שנה היא שערורייה בקנה מידה אנושי. לא שיש איזה "שביל זהב" לפיתרון המצוקה הגוברת, אולם סירוס ועיקור של חיות המחמד איננו מוסרי מבחינה יהודית, ודאי שלא בסיועה האקטיבי של מדינה יהודית.

 

וכאילו כדי לאשש את התפישה הראויה למדינה יהודית ביחסיה כלפי בעלי-החיים, פרסם לאחרונה הרב הראשי יונה מצגר הוראה שאוסרת ללבוש מעילי פרווה בשל ההתאכזרות לחיות. בפסק ההלכה קובע הרב שמידת הרחמנות טבועה בעם היהודי, והיא מסימני ההיכר המובהקים של בני אברהם, יצחק ויעקב: לרחם על כל ברייה באשר-היא ולמנועה מצער וסבל. הריגת בעלי-חיים, במטרה להפשיט את עורם לייצור פרווה ללבוש (בניגוד לפרוות סינתטיות ומוצרי עור כנעליים וחגורות ולהבדיל – תפילין ומזוזות, הנלקחים מבעלי-החיים אגב שחיטתם הכשרה לאכילה), יש בה מידה של אכזריות שאינה ראויה לבן ישראל: "על היהודים חלה חובה למנוע את תופעת ההתאכזרות האיומה לבעלי-החיים, ולהיות אור לגויים בכך שנימנע מלצרוך מוצרים שייצורם כרוך בהתעללות מיותרת ומחרידה שכזו", הורה הרב הראשי. כפועל יוצא מכך, אין לייבא לארץ פרוות מהחי, כפי שמבקש לאסור בחקיקה זבולון אורלב ממפד"ל. ולא שהרב מצגר גילה את אמריקה: כבר פסק לפניו רבה של תל-אביב, ח"ד הלוי ז"ל, ש"יש להימנע מללבוש פרוות המושגות באיסור צער בעלי-חיים".

 

חז"ל לימדונו על רגישות מיוחדת לבעלי-החיים ועל ההסתייגות שיש להביע כלפי המתעלל בהם. בתלמוד מסופר על ייסוריו של רבי יהודה הנשיא, כאשר באחת הפעמים בה הובל עגל לשחיטה, הוא ברח והכניס ראשו תחת כנפי בגדו וגעה בבכייה. אמר לו רבי: "לך, לכך נוצרת". אמרו בשמיים: "הואיל ואינו מרחם על בעלי-החיים, יבואו עליו ייסורים" – ובמשך 13 שנים חלה במחלת מעיים. ייסוריו פסקו לאחר שבפעם אחרת שפחתו טאטאה את הבית עם בני החולדה שנמצאו בו. אמר לה רבי: "הניחי להם, שנאמר: ורחמיו על כל מעשיו". אמרו בשמיים: "הואיל ומרחם הוא על בעלי-החיים, נרחם עליו".

 

מי ייתן ויכבשו רחמינו את ליבנו.

 

פורסם במסגרת התדיינות ב-Ynet  מול ח"כ רונית תירוש מקדימה, מיוזמי החקיקה

 ————–

לקריאה נוספת, ראו :

* מאמרי "לסרס את בני סלע?".

* הרב הפרופ' אברהם שטיינברג הרחיב את הדיבור על איסור צער בעלי חיים (מבחינה אנושית, מדעית ויהודית) באנציקלופדיה ההלכתית-הרפואית (כרך ה', עמ' 431-482).

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה הגות יהודית. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

0 תגובות על מי בעד לסרס את חיית המחמד שלך?

  1. יעל ישראל הגיב:

    רוב בעלי החיות מסרסים אותם, ואין בכך פגיעה בחיה, שכן עושים זאת בתנאים מצויינים, ובנוסף, עושים את זה לפני שהחיה ממש הגיע לבגרות מינית, כך שהיא לא יודעת מה "הפסידה". כך יש לבעלים ולמיית המחמד איכות חיים טובה, ונמנעים מפיצוץ האוכלוסין בחתולים וכלבים, שרק גןרם להם סבל, רעב וחיים איומים.

  2. אורי פז הגיב:

    האם הצד השני של "לא לסרס", זה "בעד להרוג" את חיות המחמד?!

    הרשי לי גם לפקפק בהבנות האנושיות באיכות חייהם של החיות. בקושי על איכות חיינו האנושיים נוכל להסכים.

  3. עומר הגיב:

    אתה לא ממש יכול לטפל בצורה נאותה בכל בעלי החיים שיש בישראל. כך שיש שלוש ברירות: להגדיל באופו משמעותי מאוד את התקציב (בערך פי 60), לסרס או להרוג. מאחר שלא נראה לי שהגדלת תקציב כזו היא ריאלית (אפילו אם היה מדובר במדינה במדינה יהודית אמיתית, שלא משליכה, למשל, את זקניה לזבל באין חפץ), הרי שהברירה האמיתית היא בין הרג לסירוס. לפיכך, אם אתה מעוניין לצטט מקורות הלכתיים, אנא המצא הלכה שעוסקת בשאלת העדיפות של הרג על סירוס. נדמה לי שאין מקור שכזה (בעיקר בשל התכונה העלובה של רבנינו ל"נתי ספר ונחזי", ומאחר שלא זכור לי שאחרוני ההלכה האמיתיים, חז"ל, פסקו בעניין…), אבל אשמח אם אתבדה.

  4. אורי פז מכובדי,

    נראה לי שאתה מנסה בכל כח להצמד לאיסור הסירוס על פי ההלכה היהודית אפילו במחיר של אי התאמה לצרכים ומציאות.

    כלבים שאינם מעוקרים או מסורסים (ודי מבחינתי לנתק את צינור הזרע, אין צורך בהסרת האשכים)
    מתרבים ללא השגחה בגלל בעלים לא אחראיים שלא שמו לב או שחושבים שזה נורא חמוד, בהתחלה.

    שגר של שישה גורים מגזע מעורב ימצא דרכו מושלך לרחוב, מפוזר בין מכרים שחלקם יתחרט אחרי זמן מה, או במכלאות עירוניות.

    כלב נטוש ימות ביסורי צמא, רעב, טפילים, התעללות בידי עוברי אורח, קרבות כלבים (הימורים) או תאונת דרכים. זה מוות ביסורים קשים שלא היית מאחל אותו לאף אחד, בטוח שלא ליצורים תמימים אלה.

    50 אלף כלבים מומתים בשנה. זה אלה שהומתו באופן המוני במכלאות. לא אלה שמתו ברחוב. רק פעולה למניעת ההתרבות תציל אותם מהגורל האכזר הזה.

    אני בטוח שלזה כיוונה מידת הרחמים שנצטוות לגלות.

  5. עומר הגיב:

    באופן מפתיע (או לא) אני דווקא מסכים עם אורי לגבי טענתך. לא רק שאני חושב שסוגיית "איכות החיים" היא סתומה, אלא שהיא גם לא רלוונטית. רוב המצדדים בסירוס עושים זאת מתוך ה"רציונליזציה" שהצגת, שהיא ממש לא רציונלית, אלא איזו מנטרה שמטרתה להשכיח במעט את תחושות האשם שלנו. אני בהחלט מצדד בסירוס, אבל אני חושב שיש כאן שאלה ברורה של ברירה בין שתי אפשרויות גרועות, כאשר אני חש שהאפשרות הפחות גרועה מבין השתיים היא סירוס!

  6. איילת הגיב:

    נראה לי שרק שמי שעוסק ברחמנות תיאורטית יכול להרשות לעצמו להגות בסוגיות מוסריות, בעוד מאות אלפי בעלי גוועים לאיטם סביבו, ננטשים על ידי אנשים שמאסו בהם, מופקרים למוות בייסורים בהתנחלויות שפונו.

    עיקור הוא מצווה ממעלה ראשונה, ואני משקיעה לא מעט כסף וזמן בסירוס ועיקור חתולי רחוב. על כלבי הבית בכלל אין מה לדבר, כי זה מובן מאליו.

    סליחה ומחילה אם טעיתי ותקן אותי אם אמנם יש לך בעלי חיים בביתך, ואתה מתעניין ודואג לבעלי החיים בסביבתך.

    אנחנו חיים במדינת עולם שלישי. כשנגיע למצב של שוויץ או שוודיה, נוכל לדון בזה באופן יותר תיאורטי.

    ברור לך, אני מקווה, שבעל החיים עצמו אינו נפגע כלל מהסירוס או העיקור, והוא חי חיים מאושרים וארוכים יותר. אל תטעה להאניש את בעלי החיים.

  7. אורציון הגיב:

    אין אוכל לאכול ואין חימום בחורף
    ואין כסף לטיולים בבית הספר, לספרי לימוד
    וחלקם חי ברחוב, או במוסדות מאמללים
    כשלמעלה מחצי מליון ילדים עניים חיים בישראל
    ואין מי שידאג להם , לרווחתם, לתנאים אלמנטריים
    בכדי שיוכלו להשיג משהו בחיים שלהם בא אורי
    פז להגות על בעלי החיים.

    לפני שנדבר בנוגע לסרוס או אי סרוס של בעלי החיים, כדאי לדאוג לבני האדם החיים בישראל
    שמביאים ילדים רבים לאוויר העולם שאין להם מה לאכול, אין להם חום מאבא ואמא, ואין להם תנאים לקיום בסיסי.

    סרוס חשוב מאוד לא רק לבעלי החיים
    הוא חובה ממדרגה ראשונה לכל אותם אנשים
    המביאים ילדים מבלי שיש להם אמצעים
    לדאוג להם.

  8. יעל ישראל הגיב:

    אני מדברת על זה רק מהניסיון, כבעלת שני חתולים, וכמי שהתחילה לדאןג לחתולי רחוב שחייהם גיהינום. אין לי מילה אחרת. מאז שהתחלנו בשכונה לקרוא לויטרינר העירוני של תל אביב, שבאים לסרס ולעקר את החתולים, המצב נהיה מצוין: אין יותר מדי לידות, אין שגרים שגדלים כדי למות ברעב תוך זמן קצר, מצב הנקבות הפך מצוין, כי קודם לכן הן היו כמו שלדים מהלכים ובקושי יכלו לדאןג לגורים. עכשיו המצב הבריאותי של כל החתולים המסןרסים הוא מצוין, כמות האוכלוסיה בשליטה, ולכן גם אנחנו יכולים להאכיל אןתם. הרי לא היינו מסןגלים להאכיל כאן מאות חתולים. כך יש בכל גינה של בית כחמישה חתולים, ויש באפשרות התושבים לממן את ההאכלתם. כך הם בריאים, לא גוועים ברעב, בריאותם תקינה וחייהם סבירים.

    כך שלסרס אותם רק מיטיב עם איכות חייהם. ולזה התכוונתי. ובוודאי שזה עדיף על להמית אותם.

  9. יעל ישראל הגיב:

    בנוגע לדבריך:
    "הרשי לי גם לפקפק בהבנות האנושיות באיכות .
    חייהם של החיות.

    אין צורך שתפקפק. אינני יודעת אם אתה מגדל בעלי חיים, אבל כמי שמגדלת אני יכולה לומר לך בפירוש, שזה לא פוגע באיכות חייהם כלל וכלל. מאחר ואין יצר מיני, אז הם לא סובלים, ולגבי זה שהן לא יכולים להתרבות ולהנציח את הגנים שלהם, אני לא רואה בזה כל רע. איכות חייה של החיה עצמה, חשובה מזה שהיא תתרבה או לא תתרבה.

    וזו דעתי גם לגבי בני אדם: מי שחשוב הוא מי שחי, ולא מי שעשוי להיוולד לתנאים איומים. שקודם נדאג למי שבחיים.

  10. עומר הגיב:

    את רשאית להמשיך ולהאמין ברציונליזציה הלא רציונלית הזו, אם זה עושה לך טוב. אני מצידי חושב שזה קשקוש, וזה גם לא רלוונטי; מה שחשוב הוא במה נבחר מתוך שתי האפשרויות האיומות? האם אנו מעדיפים סירוס על הרג או הרג על סירוס? אני מעדיף סירוס על הרג; אולם אם היתה אפשרות אחרת, אפשרות בה היינו יכולים לחיות עם בעלי החיים ללא הצורך בסירוסם (כמו למשל, השקעה של כמה מאות מליונים בשירותי אומנה לחיות), הייתי בוחר בה ללא סייג…

  11. אבי וולמן הגיב:

    למה אנשים לא יכולים לקחת אחריות על משנמצא אצלהם ?
    והרשיות חייבים לדאוג שמשהו שמתעלם מאחריותו האישי משלם.
    כי הנשא אננה סירוס או חיות חמד משותתים. כמו הנשא אננה הפלות, קונדם או ילדים ברחוב. יש אבא ואמא אחראים. צריכים להעמד אנשים בתוצאת מעשיהם ומעשי אילו שבאחריותם.

    אין הפקד. יש דין ויש דיין.
    ומשלא נעשה נכון האלוהים יעמידנו במשפט.

  12. שמוליק הגיב:

    העמדת הברירה כ-או סירוס או המתה איננה נכונה,יש לאסור את המסחר בכלבים (30% מהכלבים במלאות הם גזעיים) וכן להטיל עונש כבד על מי שנוטש בעל חיים

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s