פורים שמח (-;

לכבוד חג הפורים, הנה מספר זוויות ראייה שונות על היום המיוחד. פורים נהפך לחג הילדים, אך יש בו גם מוסר השכל למבוגרים. בנוסף, על פורים בעולם החרדי, ועל הפורים הירושלמי. פורים שמח לכולם!

ד"ר רם פרומן כותב במאמרו "מה עושים בחגים? – החילונים והחגים היהודיים" שפורים, כמו ט"ו בשבט ול"ג בעומר, נהפך בקרב החילונים בישראל בעיקר לחג הילדים. אחת הסיבות לכך היא שרוב הציבור איננו נוהג לקיים את מנהג סעודת הפורים כארוחת חג משפחתית ואין דרך לחגוג אותם בבית. כך מצטמצם תפקידם של ההורים בחג בעיקר לקניית התחפושת, להכנת משלוחי המנות ובהשתתפות באירועי הפורים בגן או בבית הספר. פורים מתפקד כיום כאטרקציה לילדים.

לדברי פרומן, "פורים זוכה למעמד יציב, אך לא מרכזי, הן בחברה הדתית והן בחברה החילונית של ימינו. הטיפול הציוני בפורים לא היה משמעותי כבחגים אחרים. תכניו לא התאימו באופן מובהק לתנועה הציונית, בעיקר בשל אופיו הגלותי. אולם בעוד שלתכני החג הוקדשה תשומת לב מעטה, הפכו מנהגיו לבעלי חשיבות רבה. בחברה הארץ-ישראלית היה ניתן להתחפש בציבור מבלי שהדבר יגרור זיהוי מיידי כמיעוט יהודי. לכן החג נחוג בפרהסיה באופן מוחצן יותר מאשר בגולה. פורים היה לקרנבל יהודי, שכמודל לו שימשו קרנבלים אירופיים".

בעוד שלתכנים המקוריים של חג הפורים ולגיבורים המקוריים אין כמעט שום נפח בהוויה החילונית, הרי שבכל שנה יש גיבורי תחפושות חדשים. לפני ארבע שנים זה היה הארי פוטר, לפני שלוש שנים לובה הקופאית, לפני שנתיים זו היתה תחפושת-להיט בסגנון עוזי כהן שהציפה את המדינה ודווקא לא כל כך הלך לה, לפני שנתיים בין התלבושות המסורתיות, של מלכת אסתר והאינדיאנים, ניתן היה לזהות את הלהיט: תחפושת של חייל סרבן בן דמותו של אבי ביבר. ואילו השנה נוספה לשמחת החג גם השמחה לאידו של מסדר הג'ובים לחברי מרכז ליכוד המיתולוגיים.

כאשר הילדים הקטנים חוגגים, עוטים על עצמם בתמימותם תלבושות ומסיכות, הלב יוצא אליהם. ומה עם המבוגרים? כמו חגיגות סילבסטר, בעבורם זו בסך הכול הזדמנות לעוד מסיבה משפחתית מבדרת. בחלק מהמקרים המחיר הוא החובה המעיקה להתחפש. ספק אם מישהו באמת זקוק להיתר ההלכתי להשתכר, והמהדרין נוהגין להתמסטל עד דלא ידע.

 

"יהודי גלותי"

דומה שהמסרים של פורים, ובייחוד הנרטיב דמוי הטלנובלה של מגילת אסתר, מעלים אי-נוחות בקרב חלק מאיתנו. היטיב לבטא זאת עו"ד אליקים העצני במאמר פובליציסטי שכתב ב"ידיעות אחרונות" (22 במרץ 2005) בציניות: "עלילת מגילת אסתר משופעת במאפיינים 'גלותיים'. לגיבורת המגילה שם כפול, עברי ופרסי. מרדכי יושב 'בשער המלך' – 'יהודי חצר'? אסתר אינה מגדת את עמה ומולדתה". לדבריו, "למרות כל אלה, יש לקנא במרדכי ואסתר על מגילתם, שהינה ההיפך מ'גלותית'. האיש דאג שיכירוהו בחצר המלך כ'מרדכי היהודי', לא 'מרדכי הפרסי, בן דת משה'. הוא לא היה חולם שהיום, בארץ ישראל המשוחררת, יחפשו מפלט ב'ישראליות' חסרת פשר, ובלבד לברוח מן המותג 'יהודי'.

"יהודים מתונים וגמישים ודאי לא אהבו את גבו הנוקשה של מרדכי המסרב להתכופף, מתגרה בגויים ומסכן את חיי כולם. (…) גם את צעדה הנועז של המלכה אסתר, לסכן את חייה ולהופיע לפני המלך ללא הזמנה, ביקרו בוודאי יהודים זהירים ואחראים, 'אנשים חושבים'. אלא, שלפעמים דווקא האיפוק עולה בדם. במלחמת העולם השנייה יהודי ארץ ישראל וארה"ב לא העזו לפעול כמרדכי ואסתר. הם חששו לשבור את הכלים, וגם נוכח השמדת עמם שיחקו לפי הכללים. ואפילו בתוך התופת היו שהדחיקו את האמת המרה, פחדו לקחת סיכון.

"את הפרקים במגילה, המתארים את התנהגות היהודים לאחר ניצחונם, היה מחנה השלום מעדיף למחוק. המשפט 'להיות היהודים עתידים ליום הזה להינקם באויביהם' לא יכול היה, למשל, להיאמר בגטו התרבותי הישראלי, בו הרגש הקנאי של הנקמה נחשב להסתה פלילית, ברת עונשין. והנקמה עצמה? תליית עשרת בני המן, ובשושן – 'מכת חרב והרג ואובדן' ל-500 אויבים ביום הראשון ועוד 300 למחרת, וחמישה ושבעים אלף בכל מדינות המלך? נפשה של ישראל יפת-הנפש הייתה סולדת מהתנהגות כזאת.

"מחנה השלום היה בוודאי מעדיף למחוק את פרקי המגילה על הריגת בני המן ועוד מאות תושבים בשושן הבירה.

"היכן 'נדיבות המנצחים'? והאם לא ידעו מרדכי ואסתר שאלימות גוררת אלימות ו'כוחניות' אינה פיתרון? האם לא ראו לאחר נפילת המן את 'חלון ההזדמנויות' ל'פתרון מדיני'? מדוע התעקשו 'לשלוח יד במבקשי רעתם'?
"ומה בדבר 'ונהפוך הוא – אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם', האין זאת החמצה של 'פריצת דרך' לשלום? הלא עם מי עושים שלום – לא עם שונאים?!…".

 

1,500 משפחות

אצל החרדים פורים הוא משהו אחר לגמרי. שם לוקחים את מנהג "המתנות לאביונים" ברצינות רבה – מדובר בחג של איסוף כספים למען משפחות עניות, שכמותן לא חסרות בציבור החרדי.

בשנה שעברה, למשל, אסף "ועד הרבנים לענייני צדקה" חמישה מיליון שקלים. חוברת שפירסמה ועדת הרבנים קוראת לקיים באמצעותו גם השנה את מצוות המתנות לאביונים בהידור גדול. הוועדה מבטיחה לחלק את הכסף בפורים, גם אם ייתרם קודם לכן. הכסף יחולק ל-1,500 משפחות אביונים ב-53 ערים ברחבי הארץ, כך שהתורמים יוכלו לקיים את הכלל "עניי עירך קודמים".

 

חומת ירושלים
אם יש חג שמסמל את הפער בין ירושלים לשאר חלקי הארץ הרי זה פורים, שכן לירושלים יום חג נפרד משלה, ביום למחרת. השמחה – במקום שידע 2,500 חגי פורים ויותר, וכבר בימי יהושע בן-נון היתה לו חומה – היא בהכרח רצינית יותר מאשר השמחה קלת הדעת בערי ישראל הצעירות.

                                                   פורים שמח לכל בית ישראל (-:

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה חגי ומועדי ישראל. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.