15 דברים שלא ידעתם על הספרייה שלי

ז'אנרים בולטים: יהדות, הגות וכתבי עת.

שפות: עברית, רוסית ואנגלית.

שיטת סידור: על-פי הסוג והתחום, בדגש על הפרדה בין יהדות לכל השאר.

מדיניות השאלה: משאיל ליחידי סגולה שניתן לסמוך עליהם להשיב המטמון לשימוש חוזר בשעת הצורך. קשה להיפרד מספרים טובים. ואם הם כבר אצלי, אז הם באמת טובים בעיני.

הסופרים הנפוצים ביותר בספרייה: איל מגד, אהרן אפלפלד וחיים סבתו – סופרים בעלי פרספקטיבה יהודית גבוהה בטוב טעם ודעת; ואם מדובר בהוגים, הרי שהרמב"ם ועמנואל לוינס מתרווחים בספרייתי.

הספר הכללי האהוב בספרייה: הבחירה קשה מאוד, אבל הכרעתי על שניים: "רעיונות ודעות" של אלברט איינשטיין (מאגנס), שתענוג להיחשף לרעיונותיו הגאוניים גם בתחומי חברה, פוליטיקה והעם היהודי; וגם "רציתי לשאול אותך, פרופ' ליבוביץ", מכתבים אל פרופ' ישעיהו ליבוביץ וממנו (כתר) – שתמיד כיף לשלוף מהארון ולהיחשף למגוון הרחב של דעותיו והסבריו על כל תחומי החיים.

הספר ששלפתי מהספרייה הכי הרבה פעמים: סידור תפילה (נוסח אשכנז), מהדורת "תפילת יוסף" הכוללת הלכות וביאורי תפילה שאינני מפסיק לגלות את משמעותם כל יום מחדש.

הספר היקר ביותר בספרייה: יקר, תרתי משמע – תנ"ך גדול וחביב, בכריכת עור מהממת בעיטוריה (הוצאת קורן).

הספר הכי משונה: "לגעת במילים" של ההיסטוריון היהודי פרופ' תיאודור זלדין מאוקספורד, שרעיונותיו המבריקים לטיפוח יחסי אנוש בריאים יוסיפו להדהד בעתיד, עם התקדמותה של הטכנולוגיה ההופכת את האנושות ליותר מנוכרת, מתוסכלת ומכונסת בעצמה. מה שמוזר בספרון-כיס הזה, הוא הניגוד הבולט לעין בין הרעיונות המופלאים המובעים בכישרון רב, אך מלווים את דפי הספר בציוריו הדוחים להחריד של המחבר; ספרון משונה אחר, פרי עטו של המדינאי הצרפתי שארל דה-גול, "На острые шпаги", שעוסק באידיאולוגיה הפוליטית שלו. אולי יום אחד אתרגמו לעברית ותהיה לי חגיגה. 

הספר שאינני מצליח לסיים: יש כמה כאלה, החל מים התלמוד הבבלי והירושלמי, המשך ב"מורה נבוכים" של גדול המעמיקים הרמב"ם, וכלה ב"כוכב הגאולה" של פרנץ רוזנצווייג היקר ללבי.

הספר הכי ישן בספרייה: "ספר הערכים" של הרב יצחק יעקב ריינס, שהופיע לאור בניו יורק ב-1926. זהו ספר הגותי "על האדם והטבע, על הדת והלאום, על ישראל ותקוותיו, על ארץ-ישראל ובניינה ועל כל העניינים העומדים ברום העולם האנושי והישראלי". רכשתי אותו ממיטב כספי אצל שטיין בקינג ג'ורג' בתקופת לימודי בירושלים. ספר מחכים ומידי פעם רלוואנטי לימינו. ספר אחר הוא של הפילוסוף פרופ' שמואל הוגו ברגמן, "מדע ואמונה" (הוצ' מחברות לספרות, ת"א תש"ה 1945), המעיד על אמונתו הדתית והמדעית.

הכריכה שאני הכי אוהב: את כריכת "ספר איוב מבית מדרשו של רש"י", שהוא פירוש רש"י לאיוב בנוסח חדש, בעריכת אברהם שושנה ובהוצאת מכון אופק. הלוואי וכל ספר תורני היה יוצא לאור בהשקעה כה מלהיבה וניכרת, הן מבחינה תוכנית והן מבחינה טופוגראפית. על שער כריכת הספר מוטבע עמוד הפתיחה של ספר איוב במהדורת תנ"ך כתר ארם צובה (הוצ' חורב), העטור בפס פרחוני זהוב ומעוצב בעדינות עם קו אדום בוהק על רקע כחול עמוק; וגם את הספרון "חד גדיא" עם ציורי זאב רבן בעט ודיו שחור מ-1938. הכריכה הרכה בכיתוב מוזהב פותחת אשנב לציור בעמוד הפנימי המאפיין את המשל העממי: סב חסידי המחבק גדי בידו האחת ומקל רועים בידו השנייה מספר את האגדה לנכדו הקט בדרכם לירושלים.

הספר שהייתי רוצה ואינני מצליח להשיג: סט ספרי ההגות של הרב יצחק הוטנר המנוח, גדול ההוגים היהודים בזמננו על המוסר היהודי. הקושי נעוץ בהפצתם הבלעדית בארה"ב. (מי שיכול להקל עלי את השגתם, מתבקש לפנות ב"כתבו אלי" למעלה מימין).

ההקדשות שהכי יקרות ללבי: הקדשה אישית מלבבת שכתב לי בזמנו הרב חיים ואלקין, משגיח רוחני של ישיבת "עטרת ישראל" הירושלמית (בה הפכתי למי שאני) ובשביל ללמוד מוסר בחברותא עם איש כזה, צריך להיות ראוי; הקדשה שכתב לי לאחרונה הרב משה גרילק, עורך ראשי של השבועון החרדי "משפחה", על צמד ספריו "פרשה ופשרה"; ולהבדיל, גם עותק חתום בידי עמוס עוז על ספרו האוטוביוגרפי "סיפור על אהבה וחושך".

השראה לפוסט: מדור "ספריות" של מוסף "ספרים / הארץ"

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה קורא סדרתי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

0 תגובות על 15 דברים שלא ידעתם על הספרייה שלי

  1. Israel הגיב:

    Is it about you or about your library?