ישוחרר לחירות אסיר העולם

חג הפסח הוא חג החירות. אחרי 22 שנים בכלא האמריקאי, האם לא הגיע הזמן לתת גם ליונתן פולארד ליהנות מהחירות? אבל מה בכלל הסיפור של פולארד?

בחברה הישראלית, השסועה חברתית ופוליטית, יש מעט מאוד נושאים המסוגלים לאחד סביבם קונצנזוס של אזרחי המדינה על כל פלגיה: חילונים, דתיים וחרדים; עניים ועשירים; שמאל וימין. אחד מהנושאים האלה, או יותר נכון, אחד מהאנשים האלה הוא ללא ספק יונתן פולארד.

 

יונתן פולארד

על חודו של קול נבחרה לאחרונה חברת הכנסת אורית נוקד, לנציגת מפלגת העבודה בוועדה לבחירת שופטים. נוקד היא עורכת דין בהתמחותה המקצועית, חברת קיבוץ שפיים, שעמדה בראש מספר שדולות: למען תנועות הנוער, להגנת הצרכן ולמען פולארד. נוקד ביקרה את פולארד בכלאו, ויזמה יחד עם ח"כ גלעד ארדן מהליכוד נטיעת יער לכבודו. סביב בקשת שחרורו של האסיר פולארד שורר אפוא קונצנזוס חברתי משמאל ומימין, ושאלת שחרורו איננה פוליטית, כי אם הומניטרית.

 

ועידת הנשיאים של הארגונים היהודיים האמריקאיים הגדולים כתבה לנשיא ארה"ב ג'ורג' בוש שבעוד שהם מייצגים "ספקטרום נרחב של דעות, חמישים וארבעת הארגונים החברים מסמיכים איתנו פה אחד להציג בפניך בקשה זו, שתחון את מר פולארד".

 

כמו כן, מנהיגי היהדות החרדית בישראל, הרב יוסף שלום אלישיב והרב אהרן לייב שטיינמן, כתבו לנשיא בוש: "אנו פונים אליך כנשיא המעצמה הגדולה בתבל, שחרטה על דגלה חמלה והנדיבות, להעניק חנינה למר יהונתן פולארד".

 

"ישראלים חוטפים עצבים כשמדברים איתם על גז"

עד לפני שני עשורים, פולארד היה אזרח אמריקאי מהשורה, עם כל הניואנסים המוכרים: חיי משפחה, שופינג, עבודה, אלא שתחום עבודתו לא היה קונבנציונאלי. הוא עבד כחוקר בצי האמריקאי.

 

ב-1983 נחתם הסכם להעברת מידע מודיעיני בין ארה"ב לישראל, בו התחייב "הדוד מאמריקה" להעביר למדינה הקטנה במזרח התיכון, המוקפת אויבים מכל עבר, כל מידע על הסכנות האורבות לה השכם והערב מ"דורשי שלומה". שנה לאחר מכן, שר ההגנה האמריקאי, קספר וינברגר, הטיל אמברגו על המידע המועבר לידי ישראל, ללא ידיעתה. כך נותרה ישראל מיותמת ממידע נחוץ על פיתוח נשק כימי במדינות ערב בראשות עיראק, שבינתיים, על פי פרסומים שונים, העבירה את נשקה לסוריה.

 

כחוקר בצי האמריקאי, נחשף פולארד לאותם חומרים ביטחוניים רגישים וחשובים. כציוני-מבית הוא פנה לממוניו בנסיון לברר את פשר העלמת המידע מישראל. הממונה עליו פטר אותו בנימוק ש"ישראלים חוטפים עצבים כשמדברים איתם על גז". אך אם פולארד חשב בתמימותו שהדרגים הגבוהים יותר יואילו להעביר את המידע לידידה המזרח-תיכונית, חיש מהר התברר שבכוונת הבכירים להעלים המידע מישראל.

 

באמצעות מכר ותיק, יצר פולארד קשר עם איש חיל האוויר, אל"מ אביאם סלע, ששהה בארה"ב לרגל לימודי הדוקטורט. סלע מבקש מפולארד להציג בפניו מסמך לדוגמא. פולארד נענה לבקשתו וסלע מציג את המסמך בהתלהבות לראש לק"ם (לשכה לקשרי מידע), רפי איתן. כאיש ביון משופשף מזה שנים רבות, מבין איתן את הפוטנציאל הטמון במידע שבידי פולארד והוא הופך אותו לסוכן ישראלי.

 

במשך שנה וחצי מעביר פולארד מידע ביטחוני קריטי לידי ישראל, בעיקר על נשק כימי המיוצר במדינות ערב. החומר מועבר אחת עשרה פעמים לדירתה של מזכירת שגרירות ישראל בארה"ב, אירית ארב. לאחר שתיים-שלש פגישות, בהן נכח גם אביאם סלע, החל יוסף יגור, ששימש כנספח המדעי הישראלי בוושינגטון, להפעיל את פולארד.

 

מדוע ישראל המשיכה להפעיל סוכן בלב ליבה של ארה"ב, מבלי לנסות להגיע להבנות על החומר שהידידה אמורה להעביר לפי הסכם כתוב? עובדה כואבת לא פחות היא, חוסר המעש של מדינת ישראל למען שחרורו של סוכן שנציגיה גייסוהו לארגונם.

דלתות השגרירות נסגרות

בנובמבר 1985 עלו סוכני FBI על עקבותיו של פולארד, שיוצר קשר באופן מיידי עם מפעיליו הישראלים. "תעכב את החוקרים ל-24 שעות", ביקשו משלחיו הישראלים, זמן מינימלי להחזרת המעורבים בפרשה לישראל. "אנחנו נבוא להצילך", נמסר לו. "ורק אם לא באנו, תגיע לבניין השגרירות הישראלית בוושינגטון. לשם, ידו הארוכה של הביון האמריקאי לא תגיע". ב-21 בנובמבר, הגיע הסוכן הישראלי לבניין השגרירות כפי שסוכם. לתדהמתו גילה כי פקידיו מסרבים להעניק לו את המקלט המיוחל וכך הוא נזרק בבושת פנים לידיהם של הסוכנים האמריקאים.

לאחר מעצרו ניצבה ארה"ב בבעיה קשה שכן לא היתה בידיה כל הוכחה לפעולותיו. לרגע, הידידה מהיבשת הרחוקה לא חשבה לזנוח את הטיפול במרגל הישראלי ויחסי ישראל-ארה"ב נכנסו למצב שכל שר חוץ היה שש לברוח ממנו. בעקבות הידרדרות היחסים בין השתיים ובשל הלחץ הכבד שהופנה לירושלים מוושינגטון, כל החומרים שפולארד מסר לישראל הועברו לידי ארה"ב, עם הבטחה שהחומר לא יסייע בהפללתו.

 

סוכן ישראלי?

לאסירים, וכל שכן למרגלים שמבקשים את טובת שולחיהם, אין אף סיבה בעולם לשתף פעולה עם החוקרים השונים. ודאי כשהם יודעים שאין ראיות נגדם וכל מילה תוסיף עוד סעיף בכתב האישום. כך נהג פולארד, אך לא לזמן רב. באחד הימים, כאשר חוקריו השאירו אותו לבד עם החומרים שהועברו חזרה מישראל, והוצגו בפניו בארגזים מלאי מסמכים, החל פולארד לשתף פעולה עם חוקריו בלית ברירה,  והסכים לעסקת טיעון, לפיה יודה בעבירות המיוחסות לו, והתביעה תדרוש עונש מינימלי שיסתכם בשנים ספורות בלבד של מאסר ובנוסף, הוא יוגדר כסוכן ישראלי.

 

על פי החוק האמריקאי, במידה וסוכם על עסקת טיעון, נערך שימוע במקום משפט מסודר. בראיון ל"אומדיה", מצביעה אסתר פולארד, אשתו הנוכחית של יונתן, על הכשל הישראלי וההפרה האמריקאית בשימוע: "בדקה ה-90, אסף נציג משרד ההגנה של ארה"ב מהשופט, מעורכי הדין ומיונתן את עסקת הטיעון המונחת לפניהם והוציא מתיקו עסקת טיעון חדשה שהיה בה שינוי אחד: מחקו את ההגדרה 'סוכן ישראלי'. באדום חתם הנציג האמריקאי על השינוי ובכחול חתם לא אחר מאשר הנציג הישראלי. ובכך הם הסירו ממנו את כל הגיבוי והתקווה להגן על עצמו כסוכן".

 

עורך דינו של פולארד, הייבי ריצ'ארד, שמומן על ידי מדינת ישראל, לא רק שלא ערער על הפרת עסקת הטיעון, אלא אף הכריח את יונתן לחתום על העיסקה המחודשת. עוה"ד אף איים כי במידה ולא יעשה כן, ייאלץ לחפש לו עו"ד אחר. זאת מפני שלטענתו, קיום משפט במקום שימוע יקבור את פולארד ואת אשתו הראשונה, אן, באחד מחדרי הכלא האפרוריים והמדכאים לכל חייהם. בסופו של דבר את מאסר העולם פולארד קיבל בשימוע עצמו ואשתו, אן, קיבלה עונש מאסר של חמש שנים, מתוכם ריצתה שלוש שנים בפועל.

 

לטענת אסתר פולארד, העונש הכבד דרש ערעור בפני ערכאה משפטית. "מן הסתם", אומרת גב' פולארד, "היה על עורך דינו להגיש תביעה בארצות הברית. היו לו עשרה ימים להגיש מסמך עם כוונה לערער על העונש והוא לא טרח להגיש. עד היום, יונתן לא יכול לערער על העונש, כי הזמן עבר".

 

אך עו"ד ריצ'ארד לא היה היחיד במחדליו. עד היום יונתן ואסתר פולארד אינם מקבלים כספים המגיעים לסוכן ישראלי רשמי, וכך נוצר מצב אבסורדי שאשת סוכן החולה בסרטן לא מקבלת טיפולים כימותרפיים בישראל ואין היא מתגוררת בביתה. בלה עמירם, אשה מבוגרת ואדיבה, הציעה לה חדר בדירתה הצנועה ובחוסר ברירה היא לנה אצלה עד היום.

 

ועדת אבא אבן

בעוד משפטו של פולארד מתנהל בארה"ב, הוקמה בארץ וועדה ממלכתית לחקירת הפרשה, בראשות ח"כ אבא אבן. הוועדה הטילה אחריות מיוחדת על ראשי ממשלת האחדות ושרי הביטחון של אותה תקופה: שמעון פרס, יצחק שמיר, יצחק רבין ומשה ארנס. אולם, היא לא המליצה על צעדים משמעותיים שינקטו נגדם.

 

הוועדה לא הסתפקה בביקורת נוקבת על ראשי המדינה והיא ביקרה בצורה קשה גם את ההחלטה להחזיר את המסמכים לארה"ב: "ההחלטה להחזיר את המסמכים אשר נמסרו על ידי פולארד היתה מוטעית בבסיסה וגרמה נזק רציני. המסמכים האלה היוו את הבסיס להרשעה ולמאסר עולם שנגזר על פולארד, למרות ההנחה הישראלית שישנה התחייבות אמריקאית לא להשתמש במסמכים נגד פולארד".

 

את אל"מ אביאם סלע ביקרו חברי הוועדה על כך שנטל חלק במלאכה שאינו בקי בה, או כדברי הוועדה: "השכל הישר היה אמור לשכנעו לא לקחת חלק במלאכה שהוא אינו בקי בה". רק רפי איתן יצא נקי ביותר מכל הפרשה, עקב הוראות הבטיחות שהשאיר למפעילי פולארד. אולם, השאלה שנותרה פתוחה היא: מדוע ישראל המשיכה להפעיל סוכן בלב ליבה של ארה"ב, מבלי לנסות להגיע להבנות על החומר שהידידה אמורה להעביר לפי הסכם כתוב? עובדה כואבת לא פחות היא, חוסר המעש של מדינת ישראל למען שחרורו של סוכן שנציגיה גייסו לארגונם.

 

עינויים בכלא

בהערכה גסה, לא נראה כי הבילוי המועדף על אנשים שפויים יהיה שהייה בכלא ובפרט כלא הממוקם בארה"ב, הידועה ביחסה הקשה לאסירים פליליים. על פי מספר תביעות שהוגשו לבג"ץ (ראו להלן) הושלך פולארד לאחר המשפט לכלא פסיכיאטרי בספרינגפילד, שם שהה מעט יותר משנה בעירום ובבידוד מוחלט, בטמפרטורות נמוכות ביותר. אם לא די בכך, הסוכן הישראלי, ששהה בכלא כאחד האנסים והרוצחים, "זכה" לחיפושים פולשניים בגופו ולקבלת מכות חשמל מידי פעם. סתם לשם הרתעה.

 

מספרינגפילד הועבר פולארד לאגף K, הנחשב לאגף הקשה ביותר בכלא מריין, אחד מבתי הכלא השמורים בארה"ב. שם שהה שלוש קומות מתחת לקרקע במשך שבע שנים. כשהגיע לפתח הכלא, אמר לו השומר: "הבט החוצה מפני שזאת הפעם האחרונה בחייך שתראה את העולם החיצוני. אתה תעזוב רק בארון מתים". באחד הימים, השליך הסוהר את הכיפה מראשו. כאשר פולארד התכופף להרים את כיסוי ראשו, מעך הסוהר את אשכיו. בסיום הבילוי במריין, הועבר פולארד לכלא באטנר, שם הוא שוהה עד היום.

 

בספטמבר 2003 שהה פולארד במתקן הכליאה ארלינגטון שבוושינגטון לקראת דיון משפטי בבית המשפט הפדראלי. רעייתו אסתר מספרת ל"אומדיה" שיונתן שהה בצינוק ונאסר עליו לעשות כל דבר שיפיג את שעמומו.

 

אמת, 22 שנים של ישיבה בכלא עינויים ללא שבריר של תקווה ליום השחרור, זהו מחיר נוראי שכל אדם נורמלי היה מתקשה לשלם על מעלליו וכוונותיו הטובות. פולארד כבר שילם את חובו לחברה והגיע הזמן לסלוח ולמחול כפי שעושות מדינות רבות כלפי מרגלי מדינות בעלות ברית. הגיע הזמן לומר לאמריקנים –  די!

לקראת שחרור?

מרגע כניסתו לכלא, נאבק פולארד באמצעות עתירות חוזרות ונשנות לבג"ץ, בכדי לקבל אזרחות ישראלית והכרה כסוכן רשמי. בשנת 1995, שר הפנים, אהוד ברק העניק לו את האזרחות המיוחלת, תודות לבקשתו של ראש הממשלה המנוח, יצחק רבין ז"ל. שלוש שנים מאוחר יותר, 12 שנים לאחר כניסתו לכלא, נאותה מדינת ישראל להכיר בו כסוכן רשמי: "יונתן פולארד היה סוכן ישראלי אשר טופל על ידי מי ששימשו כבעלי תפקידים בכירים ברשות ישראלית מוסמכת ל.ק.מ. לאור עובדה זו, מכירה מדינת ישראל במחויבותה כלפיו ומוכנה לשאת באחריות המלאה הנובעת מכך".

 

ההכרה בפולארד כסוכן היתה חשובה משתי סיבות עיקריות. ראשית, חזרתה של ישראל מההתנערות הראשונית שלה עם התפוצצות הפרשה. סיבה חשובה עוד יותר היא העובדה שסוכן של מדינה נהנה מתנאים מועדפים על פני אסיר פלילי. הבעיה היחידה היא שעד היום, שמונה שנים לאחר ההכרה הרשמית, טרם נמצא הפקיד שיואיל בטובו לשלוח את המכתב למשרד המשפטים האמריקאי. הכשל הביורוקרטי לכאורה, הוא אחד משורת מחדלים רבים שליוו את הפרשה בשנים האחרונות.

 

לדברי אסתר פולארד, אי-העברת המסמך המכיר בפולארד כסוכן ישראלי, לרשויות האמריקאיות, גרם לכך שעד היום הוא מוגדר כאסיר פלילי, הגדרה שאינה מיטיבה עם תנאי המאסר שלו. "הממשלה אמנם הפיצה בתקשורת את המכתב, אבל במשרד המשפטים האמריקאי לא קיבלו את ההודעה. כל עוד הישראלים לא מעבירים את ההודעה הרשמית לידי האמריקאים, פולארד ממשיך להיות מוגדר כאסיר פלילי נטול זכויות".

 

כיצד ובמה מתבטאת מוגבלותו בתנאי המאסר?

"למשל, הוא מוגבל מאוד בכמות הביקורים ובכמות הטלפונים. אסור לי להתייחד איתו ובמשך 20 שנה הוא לא יצא לחופשה אפילו פעם אחת. עינו אותו קשות הרבה פעמים במשך תקופות ארוכות, כי הם יודעים שמדינת ישראל מפקירה אותו. כשהם הכירו בו, ארצות הברית ציפתה שתגיע יוזמה לשחררו. אולם הדבר מבושש להגיע".

 

לקראת סיום כהונתו כראש הממשלה, השתתף חה"כ בנימין נתניהו בוועידת פסגה באחוזת וואי פלנטיישן. נשיא ארה"ב, ביל קלינטון, הודיע לנתניהו בוועידה כי במידה וייחתם הסכם, פולארד יעלה יחד איתו על המטוס לישראל עם כרטיס טיסה לכיוון אחד. המשלחת הישראלית ציפתה בכיליון עיניים למתנה הגדולה, אך קלינטון הודיע כי לצערו הרב אין באפשרותו לשחרר את פולארד, בשל האיום של ראש ה-CIA, ג'ורג' טנט, כי יתפטר מתפקידו במידה ופולארד ישוחרר.

לדניס רוס, השליח המדיני, היתה גרסה שונה מעט לאירוע. בהזכירו את "פרשת המזוודות" בוואי, בספרו האוטוביוגרפי, טען רוס כי הנשיא שאל אותו על עמדתו לגבי שחרור פולארד. בתגובה, אמר השליח המיוחד כי פרשת פולארד מוכרת לו עד תום ולמען האמת הגיע הזמן לשחררו ללא תנאים, אך טוב תעשה ארה"ב אם תמשיך להחזיק בו כקלף מיקוח לוויתורים ישראליים מפליגים בהסדרי הקבע מול הפלסטינים.

 

קספר ויינברגר, האיש שתבע להעניש את פולארד במאסר העולם, כתב אף הוא ספר אוטוביוגרפי ב-2002, ובניגוד לרוס, לא הזכיר כלל את פולארד בספרו. בראיון עיתונאי עמו נשאל ויינברגר מדוע אין הוא מזכיר את מי שהגדירו כ"מרגל המסוכן ביותר בהסטוריה של ארה"ב", השיב כי בעצם פרשת פולארד היתה פרשה קטנה שהתפתחה לעסק רציני בגלל מטרות אחרות. מה שמעורר את התהייה מדוע פולארד עדיין כלוא.

 

משלם מחיר לא אנושי

מפעם לפעם מבקרים את פולארד שרים, חברי-כנסת ואנשי רוח שיונתן חפץ ביקרם או שהם חפצים בתשומת לב תקשורתית. בין מבקריו ניתן למנות את הרב הראשי לישראל לשעבר הרב מרדכי אליהו, שגריר ישראל בארצות הברית דני איילון והרב הצבאי הראשי תא"ל ישראל וייס. כל המבקרים, ללא יוצא מן הכלל, העידו שהם ציפו למצוא אדם שלאחר שני עשורים הפך לשבר כלי במקרה הטוב ולמטורף במקרה הפחות טוב, אולם מה שנגלה לעיניהם היה דבר שונה לחלוטין.

 

המבקרים מספרים עוד שדעתו של פולארד לא רק שלא השתבשה עליו עם צוק העתים, אלא התחדדה. "פולארד הוא אוהב ישראל אמיתי", מעיד עליו אחד ממבקריו המפורסמים, "חרד לשלום המדינה והעם ובקי גדול במתרחש בישראל. מאוד התחברתי אל האיש גם בצד האנושי, כי ראיתי שהוא משלם מחיר לא-אנושי".

 

ה"הומניות" של שופטי בג"ץ

שתי תביעות הוגשה בשנה האחרונה לבג"ץ בפרשת פולארד:

 

1. העתירה להכיר בו כאסיר ציון, היות וריגל לטובת ישראל והופלה ביחס למרגלים של מדינות אחרות. כך למשל, מיכאל שוורץ, שביצע פעולה זהה עבור ערב הסעודית, הודח מתפקידו ולא ישב יום אחד בכלא. ריצ'רד מילר שריגל למען ברית המועצות, שהשתתפה במלחמה הקרה נגד ארה"ב, נדון ל-20 שנות מאסר ושוחרר לאחר שש שנים בלבד.

 

שופטי בית הדין הגבוה לצדק, בראשות השופט אהרן ברק, דחו את העתירה. זאת בנימוק שהעותר לא ביצע פעולה ציונית המסתכמת, לדעתם, בעידוד עליה לארץ. פולארד ראה בהחלטת שופטי בג"ץ, החמצה נוספת ביכולת להקל על תנאיו של סוכן ישראלי רשמי, ואולי אף להביא לשחרורו.

 

2. עתירה נוספת של פולארד לבג"ץ נדחתה בראשית חודש יוני (7.6.06). פולארד ביקש משופטי בג"ץ שיחייבו את ממשלת ישראל לדרוש מארה"ב את שחרורו ממעצר, בשל הבטחת שלטונות ארה"ב להימנע מהשימוש במסמכים, אותם העביר פולארד לישראל וישראל החזירה לאמריקאים.

 

פולארד עתר לבג"ץ נגד המדינה, בטענה שהממשלה נכשלה בטיפול בעניינו, בשל העובדה שלא דרשה מארה"ב את שחרורו. כאמור, למרות הסכם הטיעון, בסופו של דבר נגזר עליו מאסר עולם בלתי קצוב, ולטענתו, הוא מוחזק מאז בתנאים קשים ביותר ב-20 השנים האחרונות.

 

השופטת איילה פרוקצ'יה קבעה בפסק הדין כי למרות שעניינו של פולארד מעלה שאלות הומניטריות כבדות משקל, ובכלל זה גורלו האישי ושאלת מחויבות המדינה לדאוג לגורלו ולסייע לשחרורו – הרי שיש לדחות את העתירה. היא הבהירה, כי לגופו של הסעד המבוקש קיים קושי להיענות לו. זאת בשל העובדה שאין קביעה פוזיטיבית בעניין הטענה של פולארד, לפיה האמריקנים התחייבו שלא להשתמש בחומר נגדו. "אין מסמך בכתב המעגן את ההתחייבות הנטענת" וכי "מטיעוני המדינה עולה שבדיקות נוספות שנעשו בעניין לא הניבו ממצא ברור בנושא".

 

עוד קובעת השופטת כי בג"ץ הבהיר לאורך השנים שאינו נוהג להתערב בשיקול דעתה של הרשות השלטונית בעניינים הקשורים במדיניות הממשלה ובכלל זה ביחסי החוץ של המדינה. "התערבות של בג"ץ במהלכים מדיניים שמקיימת ישראל עם ארה"ב באמצעות הליכים שיפוטיים – איננה במקומה". עם זאת, השופטת בדעה כי לבג"ץ סמכות להתערב גם בעניין אופי מדיני המובא בפניו, אלא שסמכות זו טעונה שיקול דעת שיפוטי אשר בסופו של דבר מוביל לדעה, כי בדרך כלל בית המשפט ימנע מלהתערב בעניינים בעלי אופי מדיני מובהק, אלא "בנסיבות חריגות ביותר". 

 

נשאלת השאלה, האם מקרה פולארד אינו מקרה חריג ביותר שניכר בהיותו יוצא דופן, הדורש את התערבות שופטי בג"ץ לחייב את המדינה לדאוג לשחרורו המיידי? האם אין לצפות מבית הדין הגבוה לצדק שיתערב ויציל אזרח מדינת ישראל? והאם זה בגדר תמימות לצפות מבית המשפט העליון לעשות מעשה טוב ליהודי טוב שהשליך את חייו למען עתיד ביטחונה של מדינת ישראל?

 

אמנם כן, השופטת פרוקצ'יה מציינת את הודעת המדינה לפיה היא מחויבת לעניינו של פולארד וכי תעשה ככל שניתן לעמוד במחויבות המוסרית לשחררו. אמת, 22 שנים של ישיבה בכלא עינויים ללא שבריר של תקווה ליום השחרור, זהו מחיר נוראי שכל אדם נורמלי היה מתקשה לשלם על מעלליו וכוונותיו הטובות. פולארד כבר שילם את חובו לחברה והגיע הזמן לסלוח ולמחול כפי שעושות מדינות רבות כלפי מרגלי מדינות בעלות ברית. הגיע הזמן לומר לאמריקנים די! מדינת ישראל חייבת לעשות כל אשר לאל ידה על מנת להביא לשחרורו ויפה שעה אחת קודם.

 

הציבור גם מתבקש להתפלל לשחרורו של יונתן בן מלכה.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה זווית ראייה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

0 תגובות על ישוחרר לחירות אסיר העולם

  1. שפוי מלחמה הגיב:

    ואני כבר חשבתי שאתה מתכוון למרואן ברגותי…

    זה הרבה יותר חשוב לישראל, וגם הרבה יותר צודק.

    חשוב לישראל – כי הוא המנהיג הפלסטיני היחידי שגם מוכן לשלום עם ישראל, וגם יש לו את המעמד הציבורי בשביל שיוכל להוביל לשם.

    צודק – כי מה פתאום מדינת ישראל שפטה אותו? הוא לא היה אזרח ישראלי, ואין לו שום חוב מוסרי למדינת ישראל, וחוקיה. פעם בעתיד, הפלסטינים יצטרכו לעשות את החשבון המוסרי שלהם לגבי איך הם ניהלו את המאבק שלהם בכיבוש הישראלי. אבל אנחנו לא יכולים לעשות בשבילם את הדין וחשבון המוסרי הזה.

    לעומת זאת, פולארד היה אזרח אמריקני, לא ישראלי. והוא בגד במדינתו הוא. לכן יש לאמריקנים את כל הזכות לשפוט אותו. זה כלל לא עיניין שישראל יכולה לבוא באיזשהי תביעה. מקסימום להתנצל אלף פעם, ולומר שהיא סיבכה אותו, לכן אולי צריך להקל בעונשו, לפנים משורת הדין.

    ואולי אפשר לכרוך את שני הדברים זה בזה. לשחרר את ברגותי, ולבקש מהמריקנים שישחררו את פולרד בשביל להקל על הגלולה המרה לציבור הישראלי צמא הנקמה.

  2. שפוי יקר
    1. מנין לך מעמדו של ברגותי ומנין לך שהוא יכול להביא לשלום?
    2. לגבי טענתך ש"הוא לא היה אזרח ישראלי, ואין לו שום חוב מוסרי למדינת ישראל, וחוקיה". גם אייכמן לא היה אזרח ישראלי. ובפסק דינו של ברגותי קבעו השופטים כי" הוכח מעבר לכל ספק שהנאשם נטל חלק ועמד בראש פעילות רצחנית שמטרתה פגיעה בחפים מפשע, הן בתחומי יהודה ושומרון והן בתחומי הקו הירוק – כולל פיגועי התאבדות".
    ".
    האמנם אין לישראל כל דרישה כלפיו?
    ולגבי פולארד- בוודאי שהיה לארה"ב זכות לשופטו. אך מדובר בעונש חריג למערכת המשפט האמריקאית ובפרט שמדובר בריגול לטובת מדינה ידידותית ולא לטובת מדינה עוינת. בעבר ישראל שחררה את מרקוס קלינברג, בין השאר בגלל הדרישה של הבכירים מרוסיה. אין סיבה שארה"ב לא תעשה את אותו הדבר
    אני מקווה מאד שבוש לא יקרא את הבלוג הזה- שלא יהיו לו רעיונות לכרוך את ברגותי בפולארד
    אם שחרורו של פולארד יהיה במחיר של שחרור אחד הרוצחים המועדים היותר ידועים באזור- עדיף ששניהם ייארו איפה שהם
    .

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s