עוד בריחה מהכיוון – על כתב-העת "הכיוון מזרח", גיליון 12

הגיליון ה-12 של כתב העת "הכיוון מזרח" מאפיין אל-נכון את השירה המזרחית העכשווית כחסרת כל עומק יהודי, והוא רחוק מלבטא שירה מזרחית קלאסית

 

הכיוון מזרח – כתב עת לתרבות וספרות, גיליון 12, קיץ תשס"ו, עורכים: בת-שחר גורפינקל ומתי שמואלוף. מו"ל: בימת קדם, 95 עמ'

    כשקראתי את מאמרה המעניין של שירה אוחיון בגיליון על "שירה מזרחית או שירת כלאיים", נפתרה סוף-סוף התעלומה שהטרידה את מנוחתי על כל התיאוריות של קהילת המשוררים המזרחים-החילונים שנטענות ומנותחות בטרמינולוגיה אירופאית. אוחיון חותמת את מאמרה בדברים הבאים: "לביקורת הספרותית האקדמית בישראל אין הכלים המתודולוגיים להבנת יצירתם של המשוררים והמשוררות המזרחים, שכן כאמור, ספרות זו מהווה ענף בפני עצמו שאינו יכול להיכנס תחת הקטגוריות של 'ספרות עברית' או 'ספרות כללית' (כשלרוב הכוונה היא לספרות מערבית אירופונצטרית), ואף לא תחת קטגוריות אחרות, כמו 'שירה מזרחית' או שירה ערבית. זהו ז'אנר חדש של שירת כלאיים, שיש לו עמידה משלו וקודים לפיצוח משלו, היוצר שפה חדשה, תוכנות חדשות על תרבות וזהות".
     
    אולי באמת מדובר בז'אנר חדש של שירת כלאיים, אך לא ברור מה מניע את סמי שלום שטרית וחבריו מ"הקשת המזרחית" במובנה התרבותי הרחב, להתיימר לעשות מהיהודי המזרחי – ערבי. פרופ' ששון סומך וסמי מיכאל, שבוודאי אינם "שהידיסטים" ככל הידוע, נוהגים לסווג את עצמם כיהודים ערבים. אך מי בדיוק מאושר להתחבר לתרבות שהידית, ולמה?!

    אולי באמת מדובר בז'אנר חדש של שירת כלאיים, אך לא ברור מה מניע את סמי שלום שטרית וחבריו מ"הקשת המזרחית" במובנה התרבותי הרחב, להתיימר לעשות מהיהודי המזרחי – ערבי. פרופ' ששון סומך וסמי מיכאל, שבוודאי אינם "שהידיסטים" ככל הידוע, נוהגים לסווג את עצמם כיהודים ערבים. אך מי בדיוק מאושר להתחבר לתרבות שהידית, ולמה?!

    קונפליקט בתוככי הזהות העצמית
    הגיליון הנוכחי של "הכיוון מזרח" מוקדש בעיקר ליצירתו של המשורר ארז ביטון. בחלקו הראשון מובאת רשימת הספד קצרה של ביטון על רבי דוד בוזגלו – משורר, פייטן ובעל תפילה, דברים שביטון נשא לכבודו בערב שנערך במכון ון ליר בירושלים. ביטון מספר על הקונפליקט שהתעמת בתוככי הזהות העצמית שלו, בין שני כוחות – הישראליות (ש"רצתה להיות נחמדה, אִינִית, שייכת, תל-אביבית") והיהדות המסורתית ("אלמנטים שבתוכי שבאו מהרי האטלס, מהמדבריות של שָם, לאורך מאות דורות"). ביטון מספר גם על "מחיר איום ונורא של ויתור על הכוח השני שהיה בו משהו מטלטל, אמיתי, נוקב, מחובר בתשתיות אטוויסטיות, לאין שיעור, שהיו בגנוזים ולא הרימו ראש".
     
    עד שנקרה על דרכו הפיוט הנוגע ללב של רבי דוד בוזגלו. "פתאום ראיתי את עצמי, כמן חוליה נוספת קטנה באיזה ענק של דורות… למרות הזיקה הדתית שלו שמחוברת אולי עוד מבית המקדש". וביטון מסיים בשיר שכתב, "שחרית לרבי דוד בוזגלו, או לדבר בעצם הנהרה". תמהני אם ב"כיוון מזרח" היו מפרסמים את רשימת ההספד הקצרה הזאת של ביטון על רבי בוזגלו, אילו הדבר לא התלווה לדיון כללי ביצירתו החשובה של ביטון.
     
    ושירה אוחיון ערה לדבר. לא לשווא, כאשר היא מאפיינת במאמרה את המשוררים המזרחים של זמננו, את אלה מתוכם השואבים מעולם הפיוט היהודי המסורתי – שהוא הדגם המסורתי של השירה המזרחית הקלאסית – היא מציגה כדוגמא מוחשית בודדת את שירו זה של ביטון על ר' בוזגלו. אוחיון מאפיינת שיר זה של ביטון כמציג ומסמן את ההשראות שחדרו לשירתו מהעולם היהודי, הפיוט ובית הכנסת. השאלה הנשאלת היא כמה שירים כאלה ביכולתם של חוקרי השירה המזרחית לאפיין אצל המשוררים רוני סומק, שמעון אדף, מואיז בן-הראש, ויקי שירן, ושאר משוררות ומשוררים מזרחיים בני זמננו, מקרב מי שיצירתם מאופיינת כ"שירה מזרחית"? 
     
    אפילו השיר של המשוררת אסתר שקלים שנבחר לגיליון זה מתוך ספרה החדש "שרקיה" (הוצ' זמורה ביתן) בשם "פַּרְסִי מִדוּנֶה" על הגבר הפרסי – אינו משקף נאמנה את שירתה הרליגיוזית. בעוד שקלים מגדירה את עצמה כאישה אורתודוקסית מודרנית (ראו מכתבה ב"מוסף הארץ", 7.7.06).
     
    ההתנשאות כלפי רגישויות "יהודיות"
    חכמינו ז"ל מספרים על הכהן הגדול בבית המקדש שהיה ממתין לזריחת השמש תוך שמבטו פונה למזרח וכשהאירו פני המזרח היה מכריז: "ברקאי!". נראה כי כתב העת "הכיוון מזרח" הוא עוד בריחה מהכיוון ברקאי, המילה שהדהימה את הכהן הגדול כשראה את השמש עולה במזרח, שם שקעו תרבויות שומר, אכד, בבל ופרס. ומשם אנו מביטים היום כדי לא לראות את טילי האטום שורקים מעל סכסוכי הזהות הישראלית שלנו.
     
    הקריאה אל המזרח מכוונת למימד הפוליטי הצר של השלום עם הענק המזרחי הערבי שבגבינו ועם נטייה לכנות את כל המזרחים כסוג של ערבים. הקריאה העתיקה "ברקאי!" היתה עם הפנים למזרח, אבל עם תודעה גבוהה של העצמיות היהודית, זו שהביטה בממלכות ענק אחרות וראתה אותן קורסות בזו אחר זו.
     
    אך אבוי. למזרחים האקטואליים שלנו אין את מימד העומק היהודי. יתרה מזו, הם מנוכרים ואף בזים למימד היהודי שלהם. וזוהי החמצת החינוך הממלכתי הישראלי שחניכיו עקרים מהמעורבות היהודית, בשל קיטוב בכל המערכות הישראליות. הלא אחד המאפיינים היותר שליליים של ההתנהגות ה"ישראלית" הוא ההתנשאות כלפי יריבים, ציניות חבויה כלפי רגישויות "יהודיות" וכלפי אלה שאינם "משלנו".
     
    ואיך אפשר שלא להסכים עם הנחות איראניות בדבר הפצצה הכי מסוכנת לישראל: הפצצה המנוונת אותנו מבפנים. האיראנים אומרים: הפצצה הזו יותר חזקה ממה שאנחנו יכולים להפנות נגד הציונים…

    אך אין בכל אלה לגרוע במעלות הגיליון הזה, שהמוטו שלו הוא "לגנוב גבולות בבהונות שקטים", הלקוח מאחד משיריו של המשורר ארז ביטון, שכאמור סביב שירתו סובב חלקו הראשון. פרופ' חביבה פדיה, יצחק גורן ונעמי גרשי מנתחים ביסודיות רבה את שירתו של ביטון. בחלקו השני של הגיליון פאזל מעניין של שירים מאת אסתר שקלים, שירה סתיו, ארז ביטון, יחזקאל רחמים, שירה אוחיון, ועוד; סיפורים מאת אלמוג בהר, יואב חייק, יעל צדוק (פרק מרומן בכתובים), ועוד; מאמר של אבי אליאס על יצירתו של המוזיקאי סלים אל-נור, עמי אלעד בוסקילה על מזוודת הגלות שנושאים המשוררים, ועוד.
     
    יאמר לשבחם של העורכים והמו"ל שהגיליון מושקע מאוד טופוגראפית וחף משגיאות צורמות או מהצגה רשלנית. האכסניה הזאת יודעת לכבד את היוצרים שהיא מפרסמת.

    פורסם בכתב העת "כיוונים חדשים", גיליון 16, תמוז תשס"ז / יולי 2007

    מודעות פרסומת
    פוסט זה פורסם בקטגוריה שירה עכשווית. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

    0 תגובות על עוד בריחה מהכיוון – על כתב-העת "הכיוון מזרח", גיליון 12

    1. מואיז הגיב:

      אני מתפלא עליך שאתה מגיע כך למסקנות על כל השירה המזרחית על פי קריאה של כתב עת שעסק בשירה מזרחית.

      אני מציע לך לקרוא עוד קצת, ובמיוחד את האנתולוגיה שיצאה בבימת קדם, מאה שנים מאה יוצרים, את כרך השירה.

      לא רק שהשירה המזרחית היא יהודית מאוד, זה אחד המאפיינים החשובים שלה. כולל שירתו של ארז ביטון.

      באיזה שיר של אשכנזים "מקדשים שבתות בעראק"? הנוכחות של השבת והיהדות מאוד מודגשת בשירת שלי אלקיים, יוסף עוזר, משה סרטל, אמירה הס, ועוד ועוד…

      אני פשוט מתפלא על קביעותיך, המאמרים אולי נועדו להאיר נקודות מסוימות מזווית מסויימת אך הם לא שוללים את היהדות בשירה המזרחית.

      לדעתי מה שאתה אומר די נכון ביחס לפרוזה המועטה של מזרחים שמתפרסמת בהוצאות אשכנזיות, אך לא לגבי השירה…

    2. אורי הגיב:

      מואיז שלום,

      ראשית, תודה רבה על תגובתך למאמרי זה. כמשורר מזרחי פעיל בישראל יש לדעתך משקל רב בנושא הנדון במאמרי על מצב השירה המזרחית בישראל. ותגובתך לכבוד ההוא לי.

      שנית, את מסקנותיי אני מסיק, כפי שהבהרתי וציטטתי בפתח מאמרי, על סמך מאמרה המסכם של שירה אוחיון בגיליון זה על "שירה מזרחית או שירת כלאיים". ברור שאין באפשרותי לכתוב במסגרת המאמר על כלל חוברות "הכיוון מזרח", ואין למבקר אלא מה שעיניו רואות. גיליון 12 הוא במקרה זה קולע למטרת הביקורת שיש לי על מצב השירה המזרחית. הן בהתאם למאמרה המסכם של אוחיון והן מאמריו של המשורר ארז ביטון, שכפי שהסברתי במאמרי מאירים על מצב השירה המזרחית ומידת היהדות שבה.
      אגב, המשורר יוסף עוזר שותף בדעתו לביקורת שלי כאן. גם הוא היה מעדיף לראות את השירה המזרחית חדלה להתנתק ממקורותיה היהודיים.

      לדעתי, הבחינה צריכה להיות לא בהשוואה למצב השירה האשכנזית, כפי שטועים לחשוב, אלא ביחס למה שצריך להיות ולמה שמצופה כמצב המושלם והיאה כחובתנו למסורת אבות יהודית לאורך היסטוריה עשירה ומלבבת.

    כתיבת תגובה

    הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

    הלוגו של WordPress.com

    אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

    תמונת Twitter

    אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

    תמונת Facebook

    אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

    תמונת גוגל פלוס

    אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

    מתחבר ל-%s