המלצות על הגיליונות החדשים של 5 כתבי עת

תכלת – כתב עת למחשבה ישראלית, גיליון 28, קיץ התשס"ז / 2007, עורך בכיר: אסף שגיב, מו"ל: מרכז שלם, 128 עמ'

פובליציסטים מבוקשים (נחום ברנע, סבר פלוצקר, בן-דרור ימיני ואחרים) כבר עמדו על קווי הדמיון בין ההווה לעבר הלא-רחוק בכל הנוגע לאיום הגרעיני על העולם המערבי (ובראשו ישראל) מהכיוון האיראני. ד"ר דוד חזוני קובע במאמר המתפרסם בגיליון החדש כי "מלחמה קרה חדשה מתרגשת ובאה עלינו". לטענתו, המערב צריך להכיר בעובדה שהאתגר העומד בפניו כיום דומה בכמה מובנים חשובים לזה שעימו התמודד בהצלחה לפני עשורים ספורים בלבד. הדמוקרטיות המאוימות נדרשות לשוב ולהפגין את החוסן הפנימי ואת בהירות החזון המוכר במבחנן העילאי על האסטרטגיה שתנקוטנה מול המעוז המבוצר ביותר של הקנאות האיסלאמית, איראן.
ואילו במוקד מאמרו של ד"ר עידו חברוני, "ברית מילה כמרד", עומד מדרש חז"לי המתאר ויכוח בין רבי עקיבא לבין טורנוס רופוס, הנציב הרומי של יהודה, בנוגע למצוות ברית מילה. הדיאלוג בין השניים חורג מהפולמוס לגבי טעמו של המנהג היהודי הזה לדורותיו, אלא מבטא התנגשות בין שתי תפיסות שונות לחלוטין באשר למקומו של האדם בעולם ויחסו אל הטבע, אל הגורל ואל הפוטנציאל הטמון בו עצמו.
מאמרם של המדענים דיאנה ופול אפלבאום, מלחמות הגנים, בוחן בזכוכית מגדלת את תופעת התנועות הלאומיות המשתמשות במחקרים גנטיים על אודות מוצאן של אוכלוסיות אתניות כדי לאשש את טענותיהן בדבר קדותן ההיסטורית ולהעניק בכך משנה תוקף לתביעותיהן הטריטוריאליות. מסקנתם היא שמוטב להותיר את הגנטיקה מחוץ לדיון על זכויות לאומיות, לטובת המדע והפוליטיקה.
אייל דותן מבקר את ספרה של ד"ר אילנה ארבל, "פוקו והומניזם" (הוצ' זמורה ביתן), ומציע להתמודד ברצינות עם מורשתו האינטלקטואלית של פוקו. בנג'מן קרלשטיין מתחקה במאמר הביקורת שלו על מסלול ההתפתחות הספרותי של היוצר השערורייתי מישל וולבק, שהיה לאחד ממבקרי התרבות החשובים של זמננו.
עוד בגיליון: "חמלה שמרנית לעומת רחמים ליברליים" (מייקל נוקס בראן), "האתיקה של ממלכת הפיות" (ג'ק צ`סטרטון), ועוד.

 

כיוונים חדשים – כתב עת לענייני ציונות, יהדות, מדיניות, חברה ותרבות, גיליון 16, תמוז תשס"ז, יולי 2007, עורך: אלי אייל, מו"ל: ההסתדרות הציונית העולמית, 320 עמ'

גילוי נאות: מאחר ומאמרי מתפרסם בגיליון זה של כתב העת "כיוונים חדשים" ומאחר ורק היום קיבלתיו בדואר וטרם הספקתי לקרוא בו, אינני רואה את עצמי ממליץ עליו, אלא רק אפרט כמה מהנושאים המרכזיים שבהם הוא מטפל.
כמו בגיליון הקודם, בו עמדו במרכז מאמריו של ההיסטוריון השנוי-במחלוקת ארנולד טווינבי על ישראל והיהודים, גם בגיליון הנוכחי עומד במרכז הוגה דעות אחר, והפעם "משלנו", מרטין בובר ש"דרכו הפוליטית נותרה ללא נוהים" (אלי אייל, בפתח החוברת). מובא כאן מאמרו של בובר, "אילו היה הרצל עוד בחיים (1940)", שהוא טקסט עם ניחוח אקטואלי לזמננו. פרופ' ש"נ אייזנשטדט מסביר כיצד התמודד בובר עם בניין החברה בארץ. לדבריו, הפוסט-ציונים טעו בו: "חרף הטפתו למדינה דו-לאומית הוא תמך בקיום הלאומי היהודי על מרכיביו ההיסטוריים".
פרופ' עוז אלמוג מביא כאן דיאלוג פורה, מרתק וכואב בין סב לנכדו על חוליי החברה הישראלית. פרופ' ברנרד לואיס מנתח את האנטישמיות החדשה במנותק מן המושג "שֶמי" המקורי כ"יודופוביה אידיאולוגית פוליטית בלבוש מודרני". פרופ' עליזה שנהר מבכה על המשבר במדעי הרוח, בעיקר בלימודי היהדות, לנוכח שתיקת העולם האקדמי. היא מצביעה על קשר בין נורמות ערכיות של חברה לכיווני החיים שבוחרים צעיריה. ד"ר מאשה טורנר מרחיבה את ההסבר על דמותו ההיסטורית הדגולה של משה רבנו כדגם למנהיגות ייחודית. זהו מאמר אקטואלי לנוכח המשבר הפוקד את המנהיגות הישראלית החלולה, בכל שדרות החברה. ח"כ לשעבר גד יעקבי מספר את רשמיו ממורו בהרווארד הנרי קיסינג'ר על כ"אחד האנשים החכמים שהכרתי", תוך כדי שהוא עומד על פערי ההתמודדויות של הפוליטיקאי לעומת האקדמאי. פרופ' אברהם יסעור מחפש כאן במאמרו תחליף אידיאולוגי לכישלון הסוציאליזם. הפולמוסן אורי הייטנר מציע היפרדות יזומה חד-צדדית, שבחובה סיפוח חד-צדדי מצד ישראל של שטחים בהם היא חפצה ביו"ש בשילוב של התנתקות מרוב הפלשתינים.
את הפן האומנותי בחוברת זו מציג ד"ר חיים גרוסמן, הסוקר כיוונים חדשים-ישנים של תוצרת "כחול לבן". המאמר מופיע עם עשרות צילומי אומנות שהמחבר דן על מקור השפעתם על היצירה הישראלית. ואילו את הפן הספרותי מביאים הסופרים אהרן מגד, פרופ' פניה עוז-זלצברגר וש.שפרה. במאמרו על "הספרות העברית והזמן הישראלי" עומד מגד על ההמשכיות הספרותית העכשווית למסורת היהודית ועל היחס האחר המתקבע עתה לגולה היהודית; שפרה דנה בזהות הקודמת: הישראלית או היהודית, בעקבות ספרו של חנוך ברטוב, "מחוץ לאופק, מעבר לרחוב"; עוז-זלצברגר עומדת על הנצנוץ הגליציאנרי של ש"י עגנון המפרה את עוז, בעקבות ספרה של ד"ר ניצה בן-דב, "והיא תהילתך". ויש עוד רשימה ארוכה של ביקורות ספרים מעניינות.
 

קשת החדשה – רבעון לספרות, עיון וביקורת, גיליון 19, אביב 2007, עורך: אהרן אמיר, מו"ל עמותה עברית לתקשורת, 191 עמ'

במאמרו "בין מֶכָּה וירושלים" עומד פרופ' אורי רובין, שתרגומו לקוראן הופיע לאחרונה, על על מקורותיה הקדומים של קדושת ירושלים באסלאם. לדבריו, "אין ספק שמקור זיקתו הכפולה של אברהם, הן לארץ הקודש והן לארץ ערב, מצוי כבר במקרא הקובע כי אברהם היה לא רק אביו של יצחק שממנו יצאו שבטי ישראל, אלא גם אביו של ישמעאל, אשר ממנו יצאו שבטי ערב. אברהם הוא, אם כן, החוליה העיקרית המקשרת בין שני מוקדי הקדושה המשמשים בקוראן זה לצד זה. לא יהיה זה מרחיק לכת להניח שהסינתזה הפולחנית הזו אִפיינה את ארץ ערב בימי הנביא, אותה ערב שבה חיו זה לצד זה ערבים, יהודים ונוצרים. הקוראן הוא הביטוי הנבואי הנעלה של המרקם המשולב הזה".
עוד בין הכותבים בגיליון מעניין ואוצר-בלום זה, במאמרי עיון: יעל פלדמן על אנטי-אדיפוס ומגדר יהודי על פי סיפור יעקב ורבקה בתנ"ך, מתי שטיינברג על המגמות והתמורות בנוכחות המוסלמית באירופה, גרשון קוריצקי על הגאולה דרך התבונה אצל שפינוזה והמדע; בסיפורת: אהרן אפלפלד בפרק מרומן (הבית הראשון), יהושע קנז בסיפור מרתק (עמרם), יעל צדוק (תקומה), בלה שייר (מעיין הנעורים), אידה צורית (שושנה והזקנים), מעין בן הגיא (נושם הנפט), אור גראור (המצב  האנושי), סלמאן מצאלחה (כל הציפורים מוליכות לרומא), משה אופיר (שני סיפורים), מריסה סילבר (גנֵבה); בשירה: נתן וסרמן, זמיר בן-דוד, רות לורנד, אמיר אור, אלכס בן-ארי, בנימין ברסון, בנימין אלקובי, אלי אליהו, אסנת ראֵם, סבינה מסג, אמנון זקוב, ורד לוינשטיין; בביקורת: אורי (רוברט) אלטר בסקירה על ספרה של ד"ר ניצה בן-דב: "והיא תהילתך – עיונים ביצירות ש"י עגנון, א"ב יהושע ועמוס עוז (הוצ' שוקן), איתן בורשטיין על ראשית הנצרות ואפוקליפטיקה בעקבות ספריו של יהושע אפרון "ראשית הנצרות" ו"התהוות הכנסייה הנוצרית" (שניהם בהוצ' הקיבוץ המאוחד).
את החוברת מלוות יצירות האמנות של עדי נס, בפירוש צילומי במבט חילוני לסיפורי המקרא.
 

הכיוון מזרח – כתב עת לתרבות וספרות, גיליון 13, חורף תשס"ז / 2007, עורכים: בת-שחר גורפינקל ומתי שמואלוף, מו"ל: בימת קדם, 98 עמ'

הדיון הביקורתי על כדורגל בגיליון החדש של כתב העת "הכיוון מזרח" לא נעשה כדי "לרדת אל העם", כפי שכותב אורי משגב ("הארץ, ספרים", 14.2). לשם כך קיימים מדורי הספורט בעיתונים ובאתרי האינטרנט. כתב העת מציע עיסוק במשחק ובהשלכותיו החברתיות מפרפסקטיבות מגוונות יותר.
כך, לראשונה ניתנה במה להתבוננות נשית על המשחק – גם של נשים שאינן בקיאות ברזי המשחק, אך מכירות בחשיבותו בתרבות הישראלית ואינן יכולות להתעלם מנוכחותו בחייהן. נוית בראל, אורלי ר' רחמיניאן, נעמה גרשי, שבא סלהוב, קרין איס, אמירה הס, דליה מרקוביץ' – הן רק חלק מהכותבות המוכשרות בגיליון המפעים הזה.
ואיזו טיפוגרפיה מושקעת בגיליון הזה! "הכיוון מזרח" הוא כתב עת רענן ובעל מימדים מרחיבי אופקים, רק חבל שהפן היהודי ממנו והלאה. עוד חזון למועד?
 
הו! – כתב עת לספרות, גיליון 5, פברואר 2007 / שבט תשס"ז, עורך: דורי מנור, מו"ל: אחוזת בית (שרי גוטמן), 253 עמ' 

"אינני נבהל מביקורות. אילו טרחו מבקריה של השירה שלי להתייעץ איתי לפני שהם כותבים את מאמריהם, הייתי תורם להם עוד כהנה וכהנה נקודות, שראוי למתוח עליהן ביקורת. אך כאמירה כללית על המוּסר הספרותי, אני תמיד מופתע להיתקל בסופרים הכותבים נגד סופרים אחרים (ואני מוציא מהכלל הזה את המבקרים שזה מקצועם). אני מופתע לראות משורר שיוצא חוצץ נגד משורר אחר, או מחבר רומנים המשמיץ רומן של סופר אחר – עד כדי כך קשה בעיני להיות נקי מכל רבב של קנאה או צרות־עין, ועד כדי כך תמים בעיני לחשוב שלסופר המותקף לא יהיו הכֵּלים להשיב מלחמה שַׁערה. למי שמִשלח ידו הוא השימוש במילים, אין דבר קל יותר מאשר להשיב שם־תואר תחת שם־תואר, מרירות תחת מרירות, רמיזה תחת רמיזה. ואני מעריץ את מי שבטוח ביצירותיו עד כדי כך, שהוא משַווה בנפשו שאין שום דרך למצוא בהן ציטוטים שישמשו למתקפת־נגד" – דורי מנור מצטט את פול ואלרי, מחשובה התיאורטיקנים של הקלסיציזם בספרות המודרנית, בפתח דבריו לגיליון 5. ציטוט אקטואלי זה הוא מתוך ארבע השיחות עם ואלרי, המובאות עתה לראשונה בעברית בגיליון זה, בתרגומו של מנור.
בנוסף, יש כאן מסה על הביקורת מאת אלכסנדר פופ, בתרגומו של המשורר צור ארליך. פרופ' נסים קלדרון במסה ראשונה מסוגה על דמות הזמר-כותב של ערן צור. רויאל נץ במסה על השימוש הקרנבלי בחרוז בשירה העברית שאחרי נתן זך. נאווה עִדו בכליל סונטות בהשראת הצונאמי שתקף את אסיה בדצמבר 2004.
"העולם של אתמול" – מדור תמטי מיוחד על הפוטוריזם בשירה ברוסיה ובאיטליה – מציג הפעם רומן וטר על מגמות בפוטוריזם הרוסי; מבחר תרגומים ליצירות של שבעה משוררים רוסים (מיאקובסקי, חְלֶבְּניקוב, בּוּרליוּק, קרוּצ'וניך, קָמֶנְסְקי, סְוֶורְיאנין, אסֶייב וצ'ורילין), אמוץ גלעדי על הפוטוריזם באיטליה, מתן חרמוני על התמודדות משוררי העברית והיידיש בניו יורק עם הכרך המודרני הגדול, ועוד.
"מסות ארס-פואטיות קלאסיות", מדור צורני מיוחד: בן גונסון / "התקף חרוזים נגד החרוז"; ניקולָה בּוּאָלוֹ / "אמנות השירה" (קטעים נבחרים); ניקולאי מיכאילוביץ קָרַמְזין / "השירה" (קטעים נבחרים).
ועוד כותבים ותיקים וחדשים ב"הו!", ביצירות מקוריות ובתרגומים, בשירים, בסיפורים קצרים ובמסות: אורי הולנדר, עמנואל גלמן, רונן סוניס, סיון בסקין, אמוץ גלעדי, רועי חן, רומן וטר, פטיה (פיוטר) פתאח, אנה עדי, ועוד, עד כי נדמה ששירת החרוז בישראל מזה זמן רב לא ידעה ימים טובים כאלה.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה קורא סדרתי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s