לגעת במשמעות החיים

במשך הדורות ניסו בני האדם לרדת לעומק משמעות החיים. מי רק לא עסקו בתהיות ושאלות על פשר החיים, מהותם וערכם. הסופר יורם קניוק נוגע במשמעות החיים בסיפור אמיתי ומצמרר

מדוע אתה קם בבוקר?

לא – באמת. עצור רגע וחשוב באופן רציני על השאלה הגורלית אך הזנוחה הזאת. מהו הדלק המעורר ומניע אותך כל יום? מה דוחף אותך קדימה? מה אתה באמת מחפש? בינינו – מה תמיד חיפשת?

מהי המטרה הסופית – הישירה או הלא-ישירה – של רובן המכריע של פעולותיך? מהו הדבר האחד והיחיד שאתה זקוק לו יותר מכל, הדבר היחיד שפשוט אינך יכול לשרוד בלעדיו, אשר ייתכן שבלעדיו לא היית רוצה לשרוד? נו – מה זה? בשביל מה אתה חי וקיים? בשביל מה אתה עובד ומשקיע את עצמך? בשביל מה היית מוכן למות אפילו?

במשפט אחד: מה אתה באמת רוצה בחיים? (הפוגה קצרה לשם הסתכלות פנימית חפוזה…).

במשך הדורות ניסו בני האדם לרדת לעומק משמעות החיים. ככל שנרחיק אחורה בתולדות המחשבה האנושית, נוכל למצוא שפילוסופים, מדענים, תיאולוגים, סוציולוגים וסתם בני אדם, עסקו בתהיות ושאלות על פשר החיים, מהותם וערכם. וכך ניתנו תשובות רבות ומגוונות לשאלת יסוד זו, שהיא בעצם שאלת החיים או המוות. הם שאלו: האם מסתתרים מאחורי הפרגוד של היקום והחיים בתוכו משמעות או מטרה? והם הבינו שאם אפשר להעניק לכל מעשינו כיוון ומשמעות, יוכלו הכוחות האנושיים לבוא לידי יישום נאה ונעלה.

אחד הניסיונות האחרונים לגעת במשמעות החיים נעשה בידי הסופר והעיתונאי יורם קניוק. במכתבו הטרי במוסף "ספרים" של עיתון "הארץ" (27.6.07) הוא שיתף את הקוראים כיצד לפני שנים היה סופר אורח בדרטמוס קולג' שבניו המפשייר, ושם לימד קבוצת צעירים "משהו על ספרות". מכיוון שמעולם לא למד ספרות, ו"אין לי מושג מהי, לבד מהסיפורים עצמם", הוא מצא דרך להעביר קורס בן שלושה חודשים שבו קראו את הסיפור התנ"כי על דוד ואבשלום, את "אבשלום אבשלום" של ויליאם פוקנר ואת מכתבו של פרנץ קפקא לאביו, כנושא אחד.

כידוע, בנובמבר 1919 כתב פרנץ קפקא מכתב ארוך ומצמרר אל אביו הרמן, שהוא מעין כתב תביעה על חלקו של האב בכישלון חייו של הבן; המכתב הזה לא הגיע אל האב מעולם. עכשיו הוא מופיע בתרגום חדש לעברית מגרמנית בידי אילנה המרמן, "היונה שעל הגג: מכתב אל האב ועוד כתבים מן העיזבון" (הוצ' עם עובד, 224 עמ').

קניוק: "סיפור דוד ואבשלום הוא עדיין הרומן הטוב ביותר שנכתב אי-פעם; אבל הסיבה שחיברתי את סיפורו למכתבו של קפקא היה כי חשבתי שהמכתב נכתב כדי שלא להישלח. גם בסיפור המקראי, גם ב'אבשלום אבשלום' וגם במכתב של קפקא נמצא במרכז היחס הסבוך של בן לאביו.

יורם קניוק: "סיפור דוד ואבשלום הוא עדיין הרומן הטוב ביותר שנכתב אי-פעם; אבל הסיבה שחיברתי את סיפורו למכתבו של קפקא היה כי חשבתי שהמכתב נכתב כדי שלא להישלח. גם בסיפור המקראי, גם ב'אבשלום אבשלום' של ויליאם פוקנר וגם במכתב של קפקא לאביו נמצא במרכז היחס הסבוך של בן לאביו".

"בסוף הסמסטר ביקשתי מן התלמידים, בעקבות השיעורים, לכתוב מכתב לאביהם. הם עשו עבודה יפה וכתבו מאמרים טובים, אבל מאמר אחד הפחיד אותי. היתה בו אימה. אחרי שקראתי את מאמרו של הסטודנט, והוא הציץ בחלון וראה כי אני קורא אותו, הוא נכנס בהיסוס לחדרי והזמין אותי לאכול בחברתו. נסענו בשתי מכוניות לעיירה סמוכה, מעין עיירת רפאים, שבתיה מכוערים ושהמלון שלה שימש בימים ההם מעין בית זונות לעוברים בעיירה בנסיעתם.

"הסטודנט, שאת שמו שכחתי, לקח אותי לאחד הדיינרים שבעיירה; התיישבנו ליד חלון שצפה אל תחנת הרכבת המתה, והוא החל לבכות. ניסיתי לעודד אותו אך הוא ייבב, ואז חדל והחל לדבר על המכתב שכתב לאביו. התברר לי מהסיפור שלו שהוא בן למשפחה יהודית אמידה מלונג איילנד; בהיותו בן 13, אחרי שחגגו לו בר מצווה, גילתה אמו את גופת בעלה המת ובידיו אקדח ופתק, שעליו כתב כי הוא שם קץ לחייו. זה היה כל מה שכתב. באו עורכי דין ומומחים שבדקו את הניירת. הכול היה מאורגן למופת: הוא השאיר את חשבונותיו כך שאפילו כעבור שנים, אם אחד מנכדיו ירצה ללמוד, הוא השאיר בשבילו שכר לימוד.

"המומחים טענו שהאב עשה עבודה מזהירה. שלא השאיר אפילו אבן אחת שאינה במקומה; קרנות נאמנות למשפחתו, תיקי השקעות, חשבונות, כסף לתיקונים עתידיים וכסף למצבה בשבילו והכול יציב ומאורגן. האם היתה סקרנית ושכרה חברת בלשים מכובדת, כך סיפר לי הבן, וזו חקרה על האב ולא מצאה דבר. לא היה בחיי האב שמץ של פורענות: לא היתה אהבה אחרת, לא היתה אישה אחרת, לא היה ילד ולא סימן לדיכאון.

"הסטודנט סיפר לי שבאמצעות המכתב שכתב לאביו המת הוא יכול היה לגעת באביו ולהגיע אליו. תוך כדי כתיבה, הסביר לי, הוא התחיל להבין מדוע אביו התאבד: לא, זה לא היה דיכאון, הוא אמר לי; הוא שם קץ לחייו מפני שלא הבין בשביל מה הוא חי. עכשיו, המשיך הבן, אחרי שכתב את המכתב, הוא יוכל סוף-סוף לישון".

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה במבט אחר. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

0 תגובות על לגעת במשמעות החיים

  1. דוBN הגיב:

    מי שלא יודע להעריך את ילדיו, ומי שלא יודע לתת אהבה לילדיו, ויש גברים רבים החוטאים בזה,
    לא מוצא טעם לחייו. וגם אם אינו מתאבד
    הוא חי- מת בעולם הזה.
    זהו בהחלט עניין של דיכאון, כשאין קשר אנושי בין הורה לילד שלו, ולמרות שאנו מצווים
    בכיבוד אב ואם, הורינו מצווים לכיבוד בן ובת
    רק שאת זה שכחו לשים בעשרת הדיברות.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s