העגלה החילונית

סדרה אנציקלופדית חדשה מבקשת להציג את התרבות היהודית החילונית. וכשהנושא טעון כל כך וההגדרה נזילה כל כך, אין פלא שהרבה גבות כבר מתרוממות. מה לרפורמים ולתרבות חילונית? ומה לטרוצקי ולתרבות יהודית? לעורך, פרופ' ירמיהו יובל, דווקא יש תירוצים והרבה

רק לפני יובל שנים, רבים חשבו עדיין שהחילוניות תחסל את היהדות הדתית. החוקרים מאסכולת 'חוכמת ישראל' שאפו "לערוך לשרידי היהדות קבורה מכובדת", ודוד בן-גוריון, בביקורו המשותף עם אלברט איינשטיין בכותל המערבי, ראה במתפללים שריד מאובן שעתיד להפוך מוצג מוזיאוני. והנה, הפלא ופלא, נראה שהיהדות החילונית-ההומניסטית היא שנמצאת כיום במגננה עצמית וחוששת לעתידה עד שהיא רואה צורך לתעד היסטורית את הישגיה.
 
כ-230 חוקרים מישראל ומחו"ל נתנו כתף לכתיבת האנציקלופדיה החדשה 'זמן יהודי חדש: תרבות יהודית בעידן חילוני'. בסולידריות לא אופיינית הם מכריזים יחדיו: היינו כאן – היתה פה תרבות יהודית-חילונית ועגלתה מלאה כל טוב. האנציקלופדיה, שארבעה כרכים לה וכן כרך אינדקס, סוקרת את תהליכי החילון והמודרניזציה בתרבות היהודית ומונה את הישגיהם בשלל תחומים.
 
העורך הראשי שלה הוא פרופ' ירמיהו יובל, העורך הכללי הוא הסופר דוד שחם, והיוזם ומנהל הפרויקט הוא הח"כ לשעבר יאיר צבן, איש מפ"ם ומרצ.
 
האנציקלופדיה הופקה בעיקר במימונה של קרן פוזן (הפילנתרופ היהודי-הבריטי פליקס פוזן), התומכת, בין היתר, במדרשות החילוניות כמו 'עלמא' ומכללת מית"ר. גם קרן קשת, מינהל התרבות במשרד המדע, מועצת הפיס, קרן רבינוביץ התל-אביבית ומכון שפינוזה הירושלמי השתתפו במימונה של האנציקלופדיה. סך ההשקעה הכספית במיזם – כמיליון דולר.
 
"חרפה אינטלקטואלית"
ממבט על בחירת הערכים ואורכם עולה הרושם שבעיני עורכיה של האנציקלופדיה ההישג הגדול ביותר של היהדות החילונית איננו הציונות, אלא תרומתה של היהדות לסוציאליזם העולמי. אריה סתיו, מנכ"ל מרכז אריאל למחקרי מדיניות, אומר ש"מדובר בחרפה אינטלקטואלית, מבחינה מוסרית ותרבותית. יוזמי האנציקלופדיה מנסים לכתוב סדר יום חדש לעם ישראל, כאשר הוא פטור מן הערך התרבותי האחד והיחיד שיש לו, האמונה שלו בתנ"ך. זהו איבוד-לדעת לאומי, במובן היהודי של המילה, קל וחומר במובן הישראלי שלה. כתוצאה מכך הערכים רדודים בצורה קיצונית".
 
לדוגמה הוא מביא את הערך על שנאה עצמית יהודית, שנכתב בידי פרופ' מנחם ברינקר (כרך א', עמ' 48-49), ש"למעשה לא אומר מאומה על התופעה. יש בערך הזה קצת גמגום על הבונד וזה הכול. אין בו התייחסות לרדיקליזם היהודי בברית המועצות, לפרנקיסטים, לשמאל החדש באירופה ובארצות הברית שרובו המוחלט הוא יהודי".
 
"להקדיש לתופעה הזאת בקושי עמוד אחד ולא לומר כלום זו הסתרה. ואם תשאל מדוע נעדרה כאן השנאה העצמית של סופרי ישראל דהיום, אולי התשובה היא שכמה מהם משתתפים בכתיבת האנציקלופדיה".

טרוצקי כתוצר החילון
פרופ' יובל דוחה את הטענות: "כל אחד מוצא משהו שמעניין אותו והוא מכיר, אבל הכותב בוחר במה שנראה לו מייצג. ערכים על מושגים כלליים כאלה לא יכולים לכסות הכול. מדובר פה על פתולוגיה חברתית מסוימת ומנסים לאפיין אותה בתור כזאת. אין מקום לתת כל דוגמה שעולה בדעתו של מישהו, אחרת נמלא בדוגמאות את כל דפי האנציקלופדיה. והדברים נכונים לגבי ערכים אחרים הסובבים על מושג".
 
זה היה יותר משכנע אילו כל הערכים היו מוגבלים באורכם. אבל מה שמופיע באנציקלופדיה משקף חופש גמור בהיקפי היריעה. למשל, על שפינוזה כתבת ארבעה עמודים, בעוד פרנץ רוזנצווייג זכה להרבה פחות.
"זה מפני ששפינוזה עומד בראשית ההתפתחות של התרבות החילונית. המערכת הקציבה לכל כותב מספר מסוים של מילים, בהתאם לשיקולי הבנתם של עורכי המדורים. היקף הערכים תלוי במידת המרכזיות של האדם או התופעה לסיפור של האנציקלופדיה עצמה".
 
לכן גם ישעיהו ברלין ראוי לערך בהיקף מורחב של ארבעה עמודים? או שבמקרה זה הדבר קשור לכך שהערך נכתב בידי שרת החינוך פרופ' יולי תמיר?
"לפי דעתו של עורך המדור, ברלין הוא דמות מייצגת שמדגימה אינטלקטואל יהודי חילוני בולט. תמיר, שכתבה אצל ברלין דוקטורט, היטיבה להכירו. הגישה החנוונית הזאת, שמודדים את חשיבותו של אדם או נושא לפי מספר המילים שהוא מקבל, איננה מקובלת עלינו. איננו פוסקים מי חשוב יותר כשלעצמו, אלא מי יכול לייצג את הנושא שכל מדור עוסק בו".
 
אז את מה, אם כן, האנציקלופדיה מייצגת ומה היא לא כוללת?
"את התהליכים אפיינו באופן מקיף, אבל את היצירות והיוצרים שבכל תחום אנחנו רק מדגימים".
 
התנועה הרפורמית היא בעיניכם תופעה חילונית או דתית?
"הגדרנו מההתחלה שלא נעסוק רק בחילון, אלא במודרניזציה ובחילון. בכך כלולה גם המודרניזציה של המחשבה הדתית; רוזנצווייג לא היה בא לעולם אם לא היתה תופעה של התמודדות עם החילון וההגות הפרוטסטנטית. גם הניאו-אורתודוקסיה היא סוג של תגובה למודרניזציה שחלה באמצע המאה ה-19".
 
נתתם לרב הרפורמי אורי רגב לכתוב לאורך חמישה עמודים וחצי על החדירה של הרפורמים והקונסרבטיבים לממסד הדתי בישראל. לא היה ראוי שיכתוב את הערך חוקר אובייקטיבי?
"הרפורמה קיבלה באנציקלופדיה שני ביטויים, האחד עיוני והשני מעשי. הביטוי העיוני ניתן לסקירתו של מלומד רפורמי במסגרת סקירתן של התנועות הדתיות במאה ה-19. הביטוי המעשי ניתן לרגב, שהערך שכתב מופיע במדור על הדת במדינת ישראל. נקודת המבט של רגב היא של מי שמעורב בתהליכים".


ליאון טרוצקי. האם הוא חלק מהתרבות היהודית?

בין האישים המרכזיים המובאים באנציקלופדיה נמנים גם לאון טרוצקי וקארל מרקס, שמאוד לא היו רוצים שנזכור אותם כיהודים. טרוצקי הוא חלק מהתרבות היהודית?
"טרוצקי הוא דוגמה לאדם שלא היה שייך לשום מסגרת יהודית, אבל הוא תוצר של החילון ואדם שהונע על ידי עקרונות מוסר יהודיים וביטא באישיותו את הדילמות של היהודים המודרניים".
 
אריה סתיו טוען ש"ברגע שכותבי האנציקלופדיה מתייחסים לסוציאליזם, הנחת היסוד היא שאין עוררין על התרומה הכבירה שלו לעולם. זה קצת מגוחך לגבי אנציקלופדיה שיוצאת לאור ב-2007. הסוציאליזם הוא אחד הכישלונות הגדולים ביותר מבחינה חברתית במאה ה-20, סיפור שמת ונקבר עמוק באדמה לפני למעלה מעשרים שנה, והנה כאן הוא ערך יהודי מרכזי".
 
בתשובה לשאלת השאלות, מהי יצירה יהודית, מסביר יובל ש"נבדיל בין הגות יהודית ויצירה יהודית. הגות יהודית, כפי שהגדרנו אותה במדור העוסק בזה, נוצרה על ידי יהודים, שבדרך כלל כותבים ליהודים אחרים, ומעסיקה אותם שאלת היהודיות שלהם. לעומת זאת יצירה יהודית היא מושג רחב יותר, עם שוליים של מקרי גבול. זו יצירה בכל התחומים שיוצרים יהודים בין אם לעצמם, ובין אם לחברה הסובבת, כל עוד ניתן לגלות בה מרכיב שמקורו בתרבותם או בניסיונם היהודי".
 
אכילה יהודית
אלא שהיוצר הישראלי המצוי מעולם לא פתח דף גמרא, ויש לו היכרות שטחית מאוד עם הטקסטים היהודיים המסורתיים. מה עושה את יצירתו ליהודית? האם רצון להכיר את התרבות היהודית מספיק כדי לטעון לתוכן ערכי "יהודי חילוני"? והאם על פי ההיגיון הזה גם הגותו של ז'אן-פול סארטר, שהזדהה עם השאלה היהודית וגינה את האנטישמיות, היא יהודית?
 
הרב מרדכי נויגרשל, יו"ר 'יהדות מזווית שונה', תוהה על בסיס החשיבה של האנציקלופדיה: "אתה יכול לקחת טקסט של שפינוזה, טקסט של דקארט וטקסט של קאנט, ולשאול איזה מן הקטעים כתב יהודי, ואיש לא יבחין שדווקא טקסט זה שייך ליהודי. יהדותו של שפינוזה היתה מקרית, ואינה הופכת את הפילוסופיה שלו ליהודית. לא כל מה שיהודי כותב או אומר זוהי יהדות, אלא אם מדובר ביהודי שספג לא מעט יהדות, והדבר מקרין ומשפיע על הפעולות שהוא עושה. זה שאדם במקרה נולד יהודי והוא אוכל שרימפס – האם נקרא לזה 'אכילה יהודית'?".
 
בכל זאת, מעניין לבחון את התכנים המכוננים של היהדות החילונית בעיני עורכי האנציקלופדיה. אפשר למצוא ערכים על יהודים ורפואה, ספרות יידיש, המלחמה כפי שהיא משתקפת בספרות העברית, השואה בספרות הישראלית, אמנויות פלסטיות בישראל, יהודים וספורט, תפקיד המוסיקה בחילון החברה הישראלית, קולנוע ישראלי, זמר עברי, ועוד.
 
אפילו על תהליכי החילון במטבח היהודי נוכל לקרוא, אבל הערך הזה מתייחס משום מה רק ליהודי ארצות הברית. חסר באנציקלופדיה המתיימרת לכסות את התרבות החילונית מדור שיפרט את תרומתה של התקשורת לחילון ולמודרניזציה. חסר לה גם מבט יותר מקיף על החינוך.
 
על כל פנים, אסיפת מאות מומחים ישראלים בתחומם, ביניהם ארבעה חתני פרס ישראל, לכתיבת הערכים באנציקלופדיה, מתגלה כרעיון שיווקי חכם. כמה וכמה מהמלומדים שפניתי אליהם לצורך כתבה זו לא רצו להשיב, מכיוון שהם משתתפים באנציקלופדיה, ולא ראוי בעיניהם להביע עליה את דעתם הביקורתית.
 
היחיד בין המשתתפים שניאות להגיב הוא הפיזיקאי ד"ר אבשלום אליצור, שהערך שכתב משתרע על פני שמונה עמודים באנציקלופדיה. ואף הוא לא מבקר אלא מהרהר: "כיהודי חילוני שגדל בחינוך הדתי, עשיתי דרך ארוכה ביחסי אל היהדות, החל ממרד כועס בצעירותי עד לאימוץ מחדש של כמה ערכים יהודיים בבגרותי. לכן, לצד הביקורת שלי על הקנאות והלאומנות הגוברות בציבור הדתי, מצאתי את עצמי יוצא נגד מגמות לא פחות מסוכנות בתרבות המערב בימינו. כאלה הן הוויתור על הסמכות מצד הורים, מורים, ואפילו רופאים, כביכול מתוך אימוץ עמדה לא פטרונית אבל בעצם גישה של ראש קטן והתחמקות מאחריות. חמורה יותר היא האדישות בימינו מול מגפת ההתאבדויות, שגם היא נובעת מליברליזם מזויף", אמר אליצור.
 
"בהקשר הישראלי, נאבקתי בהפקרה של יהודי אתיופיה הנקראים 'פלשמורה' מצד השמאל בישראל. בנושאים אלה, למרבה ההפתעה, דווקא הציבור הדתי-לאומי ולעתים גם החרדי נוקטים לפעמים עמדה הומניסטית אמיתית", הוסיף אליצור.
 
הסופר אהוד בן-עזר, שלא השתתף בכתיבת האנציקלופדיה, תמה איך אפשר לעשות אנציקלופדיה על מגמה רעיונית או זרם רעיוני שעצם הגדרתו שנויה במחלוקת. "אני מתייחס ליהדות, לדת ולעם, רק בגישה פלורליסטית, זו שאינה מבדילה בין קודש לחול, או בין ישראל לגולה או בין העברית לשפות אחרות שבהן חיו וכתבו יהודים. מתוך גישה זו אפשר לכתוב אנציקלופדיות ולקסיקונים פלורליסטיים, שבהם יהיה גם כל מה שקשור למה שקרוי 'יהדות חילונית' ו'יהדות חילונית-הומניסטית'; אך לא בנפרד. האם העלייה הראשונה, למשל, שייכת ליהדות החילונית או ליהדות הדתית? והאם א"ד גורדון, ברנר ועגנון היו חילונים או דתיים? ומה על פנחס שדה?
 
"היותי יהודי חילוני היא רק מרכיב אחד בזהות שלי, לצד היותי עברי, ישראלי, ציוני וגם מוסרי, שזה לא תמיד הומניסטי – כי כשאומרים היום בישראל 'גישה הומניסטית' זה מיד מתקשר לפרו-פלשתיניות ואנטי-ישראליות, ובקהל היהדות החילונית-ההומניסטית המזויפת הזאת כבודי לא ייחד; אידיוטיזם מוסרי אינו הומניז
", אמר בן-עזר.

גם המזרחן ד"ר יוחאי סלע, שעיין באנציקלופדיה החדשה ורואה בה מיזם מבורך, מתקשה עם ההגדרה החילונית של האנציקלופדיה המצמצמת את הדיון, "למרות היותי יהודי חילוני". מבחינתו, ההגדרה "חילונית" היא יותר מבעייתית לאנציקלופדיה. "בעצם הגדרתה כחילונית, הפעילו עורכי האנציקלופדיה צנזורה שהתעלמה לחלוטין מהמדרש, מהאגדה ומעמודי התווך הנוספים של היהדות. אין יהדות חילונית ללא היהדות השורשית, כמו שאין ציונות ללא יהדות". ד"ר סלע מקווה שהמיזם הזה ידרבן מיזמים נוספים שישלימו את התמונה הכוללת לכדי דיון שיעסוק ב"תרבות יהודית" והעושר שהיא מכילה והכילה לאורך הדורות.
 
ביקורת על מצעד החיים
על המגמתיות של תכני הערכים ניתן ללמוד מהערכים הרבים שנכתבו בידי היסטוריונים פוסט-ציונים ורדיקלים חופשיים למיניהם, כמו עדית זרטל, משה צוקרמן, אמנון רז-קרקוצקין, יגאל עילם, שולמית אלוני ועוזי אורנן. כך למשל, בכרך ד' (עמ' 305) מועלית ביקורת סובייקטיבית של הכותב על מצעדי החיים שעורך משרד החינוך למחנות ההשמדה באירופה. ערעור אחר על מה שמקובל במערכת החינוך הממלכתית נסוב על צורת חגיגתם של חגי ישראל.
 
בארי צימרמן, ממכון החגים הקיבוצי, כתב את מרבית הערכים הללו, שאינם משקפים את כלל החילונים אלא את התנועה הקיבוצית אבל מוצגים כתופעה חילונית כללית. גם לא ברור ההיגיון שבהקדשת ערך ארוך לריכרד ואגנר (כרך ד', עמ' 87-90).
 
ואגנר, פרופ' יובל, זו תרבות יהודית? אין כאן פגיעה בניצולי השואה?
"אנו סבורים שגם יחסי יהודים וזולתם עברו תמורה בעקבות המודרניות. גם האנטישמיות חולנה, ונעשתה מתופעה דתית גזעית לתופעה לאומנית וגזעית. את זה מייצג וגנר". רק חבל שאין לדברים האלה כל קשר לתוכן הערך על ואגנר, כפי שנכתב בידי פרופ' משה צימרמן.
 
אין ערך על החינוך החילוני בכל חמשת כרכי האנציקלופדיה, אבל שרת החינוך שואפת להחדרת האנציקלופדיה החילונית לתוכניות הלימודים בחינוך הממלכתי. מנהלי המיזם היו שמחים אם האנציקלופדיה תשרת את כל מערכות החינוך, הפורמלי והלא-פורמלי. לשם כך כבר נועדו לאחרונה עורכי המיזם, ובראשם פליקס פוזן, עם ראש הממשלה אהוד אולמרט.
 
יוסי אחימאיר, מנכ"ל מכון ז'בוטינסקי, רואה בסדרה זילות של מושג האנציקלופדיה: "כשאני חושב על מפעל אנציקלופדי, הרי זה בראש ובראשונה מפעל כדוגמת האנציקלופדיה העברית. אנציקלופדיה זו מילה מחייבת. נדמה לי שמפעלו של יאיר צבן ראוי להערכה, אבל לקרוא לו אנציקלופדיה?".
 
פרופ' יובל מסביר שאכן זו אינה בדיוק אנציקלופדיה: "אנחנו חלק מהתהליך החילוני, אנחנו בתוך התהליך, והתהליך פתוח. מבחינה זאת, וגם מפני שאנחנו רק מדגימים את הפריטים ולא מכסים את כולם, איננו רואים את עצמנו כאנציקלופדיה. אבל זהו בכל זאת מבט אנציקלופדי, כי מבחינת התהליכים הוא אמור להיות כולל ודי מקיף, גם אם לא מבחינת הפרטים".

פורסם בשינויים במוסף "יומן" של מקור ראשון, 27.7.07, י"ב באב תשס"ז

 

לקריאה נוספת, ראו:

 האם יש בכלל תרבות יהודית חילונית, מאת פרופ' יהודה שנהב (הארץ, ספרים, 11.9.07)

 

העיקר של "כור ההיתוך" הצליח, מאת פרופ' יהודה שנהב (הארץ, ספרים, 19.9.07)

 

יהדות בלי דתיים, מזרחים וימניים, מאת אסף ענברי (מעריב, מוסף שבת, ספרות, 10.8.07)

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה קורא סדרתי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

0 תגובות על העגלה החילונית

  1. מישהו הגיב:

    דווקא הביקורת עשתה לי חשק לקרוא את הספר. בתור שמאלני וסוציאליסט (סוציאל דמוקרט) דווקא אשמח לקרוא ספר שמלמד על תרומת היהודים לזרם החשוב ביותר בעת החדשה (במקום לקרוא רק על תרומת היהודים לזרמים חשוכים ולא מוסריים כמו הקפיטליזם). אני מקווה שהם כתבו ערך על היהודי החשוב בתולדות ההיסטוריה – אדוארד ברנשטיין שהגה את הזרם הסוציאל דמוקרטי.

  2. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    ויפה על הנושא. רק השם של המאמר לא
    ברור מספיק. הציניות המשתמעת ממנו לא מתאימה לתוכן שכתוב למטה, כמו כן, גם כותרת המישנה
    מעצבנת. כאמור אין קשר בין שם המאמר, לכותרת המישנה ולתוכן שכתוב למטה, אבל המאמר עצמו
    מצויין.

  3. נמרוד ברנע הגיב:

    אריה סתיו, שהוא אדם מוכשר וברוך כישרונות, חוזר ברפרטטיביות מרשימה של תוכי על התופעה אותה הוא מכנה "שנאה עצמית" אצל השמאל הישראלי. הטענה נשענת, בין היתר, על כך שהשמאל הישראלי מוביל להחרבת המדינה והוא מונע לא מתוך אידיאולוגיה (שהיא מוטעית לדעתו) או ניתוח שגוי של המציאות, אלא מתוך חולי נפשי. אדם כסתיו, אשר קבוצת האנשים שמתקבצת סביב המרכז שלו והאירועים הציבוריים שהוא עורך ניתנת להגדרה כקומץ סהרורי, צריך היה להיזהר בהדבקת הפרעת אישיות למחנה פוליטי שלם במדינת ישראל. למען האמת, אריה סתיו טוען שבמחנה הפוליטי הזה חברים גם רבים מקדימה, הליכוד והמפד"ל – כך שלגישתו של סתיו, יש אולי שניים-שלושה נציגים בכנסת, במקרה הטוב.

    ובנוגע לטענה כי הסוציאליזם הוא הכישלון החברתי הגדול של המאה ה-20 – אשאל מהיכן הגיעה הפנסיה, ביטוח הבריאות האוניברסלי, החינוך חינם, הפרוייקטים לביעור הבערות ויצירת התשתיות הגדולים של העולם המערבי במאתיים שנה האחרונות, אם לא משורשיו של הסוציאליזם, אשר את ראשית ערכיו ניתן לראות כבר בספרי הנביאים וברעיון היהודי של "תיקון עולם". סתיו, אשר בוודאי מזהה את עצמו עם הניאו-ליברליזם המשתולל מסוג נתניהו ופקידי האוצר, צריך לזכור, שיותר אנשים מתו מנזקי הקפיטליזם מאשר מהשואה.

  4. לא שוכח הגיב:

    הוא היה יהודי חילוני חשוב בתולדות הסוציאליזם.

  5. אורי הגיב:

    הסופר אהוד בן עזר מתייחס ליהדות, לדת ולעם [צוטט בגיליון 266 בראיון עימו בעיתון "מקור ראשון"] – רק בגישה פלורליסטית, שאינה מבדילה בין קודש לחול או בין ישראל לגולה וגו'. והי גישה נכונה מאוד. אף על פי כן, מצאתי בארון הספרים שלי ספר הנקרא "אנציקלופדיה ליהדות", ובה יהדות היא רק הדת היהודית. לא מצאתי בה ערכים המוקדשים לאחד העם, לביאליק לעגנון וכיוצא בהם, אבל יש בה ערכים המוקדשים לאנשי דת בני זמננו – בובר, הרב קוק, הרב סולובייצ'יק וכו'.

    לא שמעתי שבן עזר, או מישהו אחר מאלה המחזיקים בדיעותיו, יצא נגד אנציקלופדיה זו ודומיה, בטענה שהיא מבוססת על "מגמה רעיונית או זרם רעיוני… שנוי במחלוקת."

    האנציקלופדיה ליהדות חילונית אכן נכתבה אכן מנקודת ראות חילונית הומניסטית, גם כשמדובר בה בערכים הקשורים לדת, אבל משתתפים בה גם אנשים דתיים, מכל זרמיה של היהדות הדתית.

    הומניזם חילוני זו השקפת עולם המאמינה באדם יוצר הערכים, ולא במהות מטא-פיזית טראנסצנדנטית, קנאית ונעדרת סובלנות. הסופר אהוד בן עזר מזהה בלשון ימינו "הומניזם" עם מה שחוגי הימין נוהגים לכנות "יפי נפש", אם כן כדאי לעיין במילון ולראות שהיפוכו של "יפה נפש" הוא "גס רוח", וד"ל.

    ידידיה יצחקי

    הסופר אהוד בן עזר: לא שמעתי שבובר היה "איש דת בן-זמננו", חשבתי שהיה פילוסוף, ואילו המושג "יפה נפש" מופיע כבר אצל ברנר ואינו המצאה של "חוגי הימין". הביקורת שלי על מה שקרוי בישראל בימינו "הומניזם חילוני" אינה נובעת ממה שחוגי ימין סהרוריים או מתונים כותבים כנגדו – אלא מפָּלצוּת הנפש שלי ושל חבריי-לדיעה מול השנאה העצמית התהומית המפעפעת בחלקים מאותו מיגזר, שניתן להגדירם גם כ"אידיוטיזם מוסרי".

    דבר נוסף, הדהימו אותי סכומי הכסף העצומים, כמיליון דולר, (שבאו כנראה מתורם לא-ישראלי מסויים בעל נטייה אידיאולוגית מובהקת) – שהושקעו בכתיבתה ובהוצאתה לאור של האנציקלופדיה ליהדות חילונית. אני, ורבים מחבריי הסופרים, מחזיקים כבר עשרות שנים את הספרות העברית בבידיון, במחקר, בביוגראפיות ובספרות ילדים, והכול על חשבוננו, ומתוך צורך פנימי ולא מפני שתורם אלמוני שילם לנו מיליון דולר עבור הכתיבה וההוצאה לאור.

    פורסם ב"חדשות בן עזר", גיליון מס' 267, תל אביב, יום שני, כ"ב באב תשס"ז, 6 באוגוסט 2007

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s