התנ"ך – לב התרבות והספרות העברית?

מאת: אהוד בן עזר, סופר ופובליציסט

 

בעולם מסתכלים בהערצה ביודעי עברית שיכולים לקרוא תנ"ך במקורו, ואילו אנחנו ליבנו גס בו והוא חדל להיות אצלנו ספר הספרים של הדורות הצעירים

 

אנחנו, העברים, הננו האומה האחת והיחידה בעולם שיכולים לקרוא את התנ"ך בשפתו המקורית – וכל אומות העולם וכל דוברי שפות העולם, שהתנ"ך הוא חלק ממורשתם התרבותית והדתית, יכולים לקנא בנו על כך שילד שלנו יודע עברית וקורא בתנ"ך טוב יותר ממאות קרדינלים.

 

אבל בינינו, את מי מעניין אצלנו התנ"ך חוץ מסופרים אחדים שמסבירים לנו אותו?

 

החרדים מעולם לא התייחסו לתנ"ך כאל ספר לעצמו, לא רק דתי וממנו לפרשת השבוע – אלא תרבותי, ספרותי, לאומי והיסטורי. גם כיום הם אינם מלמדים אותו בישיבות כמקצוע נפרד. זהו חלק מהאנטי-ציונות שלהם.

 

החינוך הממלכתי-דתי רואה בתנ"ך ספר דתי ומלמד אותו מן הסתם לא ברוח הביקורת המדעית ההיסטורית, על רקע תקופתו. אלא – תורה מן השמיים כפשוטה. כך ודאי גם חניכי הסמינרים הממלכתיים-דתיים או הנערות הדתיות של השירות הלאומי בבתי הספר, שספק אם שמעו על ביקורת המקרא, אבל סביר שהם מוסיפים לתנ"ך את המימד הלאומי, אולי גם בסגנון המתנחלים, ובכך הם שונים לחלוטין מהגישה החרדית.

 

נותרנו אנחנו, החילונים, שהתנ"ך שמר לנו את ההיסטוריה ואת הלאומיות שלנו, ולא היה אפשר לתאר את הציונות ואת חלום הקמת מדינת ישראל בלעדיו. אמנם, כבר לפני שנים רבות לא היו שיעורי התנ"ך אהובים עלינו בבתי-הספר, כי כללו שינון רב בעל-פה, אבל התנ"ך היה ונשאר לב התרבות והספרות שלנו. אי אפשר להבין ספרות ושירה עברית בלעדיו.

 

אולם, בשנים האחרונות החוגים לתנ"ך באוניברסיטאות מדולדלים. בסמינרים הממלכתיים אין כמעט מי שלומדים הוראת תנ"ך, וספק רב אם הסמינריסטים, שרובם סמינריסטיות, יש להן כושר ללמד תנ"ך גם אילו רצו בכך. בבתי הספר היסודיים ובחטיבת הביניים ובתיכוניים מזלזלים במקצוע ובקושי לומדים נתח משמעותי מהתנ"ך. ספק אם כיום הוא עדיין ספר ההתייחסות הראשון במעלה של התרבות העברית ושל השיח והיצירה בה כפי שעדיין היה עד לדורנו.

 

התחלתי לקרוא בשיטתיות את התנ"ך כספר קריאה מרתק רק לאחר שהשתחררתי מלימודיו כמקצוע לבגרות, וזאת למרות שהיה לי מורה מצוין בתיכון חדש, ד"ר מאיר בלוך, שלא הפסיק להפציץ אותנו בכל חידושי הטקסטים העתיקים שהתגלו ושפכו אור על התנ"ך. בסוף שביעית היה לי "בלתי מספיק" בתנ"ך!

 

כן, בעולם מסתכלים בהערצה ביודעי עברית שיכולים לקרוא תנ"ך במקורו, ואילו אנחנו ליבנו גס בו והוא חדל להיות אצלנו ספר הספרים של הדורות הצעירים.

 

פורסם לראשונה ב"חדשות בן עזר", גיליון 275, 3.9.07.

 

מתפרסם כאן באדיבות המחבר. ראו גם את מאמרו "אנחנו, בישראל, הננו היהודים והיהדות", שפורסם לראשונה ב"מעריב" (5.6.1987), המופיע מחדש ונגיש לקריאה בתוך ספרה של פרופ' אניטה שפירא: "התנ"ך והזהות הישראלית", ירושלים: הוצ' מאגנס, תשס"ו, עמ' 171-174.

 

לקריאה נוספת, ראו מאמריי בנושא:

 

1. ספר הספרים האבוד

 

2. התנ"ך ונפלאות העברית

 

3. ביקורת המקרא? ההר הוליד עכבר

 

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה התנ\"ך האבוד. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

0 תגובות על התנ"ך – לב התרבות והספרות העברית?

  1. עומר הגיב:

    הקריאה האמיתית הראשונה שלי (קראתי אותו לראשונה בהיותי ילד צעיר מאוד), וצר לי שכך הם פני הדברים. אולי צדק פרופ' ליבוביץ המנוח בדבריו על "מרכזיותו" של התנ"ך בתודעה העולמית והיהודית…

  2. אורי הגיב:

    נראה לי שטעות בידך לגבי דבריו של הפרופ' ישעיהו ליבוביץ, שבכלל סבר כי "התנ"ך פופולארי באותו מובן שהוא תורגם לכל הלשונות, אולם מבחינת תוכנו ומהותו, הריהו זר לרוב רובה של האנושות בכל הזמנים בכל הדורות ובכל התקופות; וכיום הוא אף זר במידה רבה גם לרובו של אותו קיבוץ אנושי של כ-14 מיליון בני אדם המוחזק להיות העם היהודי".

    ראה:
    http://www.notes.co.il/uripaz/15321.asp

  3. עומר הגיב:

    בדיוק לכך התכוונתי…

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s