אמנות הצמצום וההתפשטות

האב הוא מייסד גישה פסיכולוגית חדשה, הבת מיישמת את המודל על מטופלים. יחד הקימו מרכז לפסיכולוגיה יהודית על שם הבן-האח שנפל. שיחה אישית

עם הפסיכולוגית מיכל פכלר נפגשתי לראשונה במאמרה שהופיע בספר "החיים כמדרש – עיונים בפסיכולוגיה יהודית" (בעריכתה המשותפת עם שחר ארזי וברוך כהנא, הוצ' ידיעות אחרונות, 605 עמ', תשס"ד). קובץ מאמרים זה הוא מחווה לפרופ' מרדכי רוטנברג, אביה של פכלר, המוגדר במבוא כ"אבי הפסיכולוגיה היהודית (מודל דיאלוגי)". פכלר מתארת במאמרה בגילוי לב טיפול שעברה אצלה במשך שבע שנים אבישג, נערה דתית שסבלה ממצוקה נפשית גדולה. בעבודה זו שתיהן מביעות באופן אותנטי ובמקביל את חוויית הטיפול, ומשקפות את גישת המודל הייחודי של פרופ' רוטנברג – מודל הצמצום – רעיון אותו מיישמת פכלר בעבודתה המקצועית.

במפגש השני שלי איתה, בבית קפה ירושלמי שקט, פכלר מבקשת לשמור על כללי האתיקה המקצועית ולא לשוחח על יישומו של מודל הצמצום במפגשים עם מטופליה. שכן מוטלת עליה החובה לשמור על חיסיון ועל סודיות מובטחת לאינטימיות של מטופליה.

אמונה אופטימית באדם

פכלר היא פסיכולוגית קלינית ירושלמית, נשואה ואם לשישה ילדים, שבאה מתחום לימודי מחשבת ישראל ומיישמת בעבודתה הטיפולית את משנתו של אביה. היא בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה ופילוסופיה יהודית מאוניברסיטת בר-אילן, תואר שני בפסיכולוגיה קלינית מהאוניברסיטה העברית בירושלים ובעלת תואר שני נוסף, ביהדות, מאוניברסיטת לונדון. מטופליה באים בעיקר מתוך הציבור הדתי, אנשים המחפשים מטפלת שתבין את העולם התרבותי, האמוני והערכי שלהם.

ההתחברות של פכלר למשנתו של אביה באה בעיקר מתחושת החסר בכלים הנוגעים באופן בלתי אמצעי בנפש, בנשמה וברוח, שבעזרתם ניתן לצקת באדם את התקווה ואת הכוח להשתנות. לדעת פרופ' רוטנברג, הפסיכולוגיה המודרנית, ובפרט הפסיכואנליזה, אף אם פותחו בידי יהודים רבים (זיגמונד פרויד, ויקטור פרנקל, אלפרד אדלר, מלאני קליין ואחרים), צמחו בתוך עולם מושגים נוצרי. לכן "שומה עלינו לנסות ולבנות 'פסיכולוגיה יהודית' הצומחת על בסיס מקורות יהודיים קדומים, אשר יהיה בכוחה להביא מרפא לנפש האנושית". גישתו של רוטנברג היא גישה חיובית, הפותחת חלופות טיפוליות אופטימיות ומשאירה מקום לשינוי ולפתיחת מקומות שנראים סגורים ותקועים. השילוב בין לימודי הפסיכולוגיה ולימודי היהדות פתח בפניה של פכלר דרך טיפולית הן כמטפלת קלינית והן כאדם, ונטע בה אמונה באדם, בעולם ובחיים.

במהלך הראיון מתגלה פכלר לנגד עיני כאישה אצילת נפש ואינטלקטואלית שיודעת היטב על מה היא מדברת. החשיפה איננה טבעית לאישיות שלה והיא מרגישה נוח יותר במצב של צמצום. ברוח דבריה בהמשך ניתן לומר שעד כה חשה עצמה במצב של "צמצום עצמי" ולא נחשפה לתקשורת. וגם כעת, מניעיה ברורים, המטרה היא להביא לידיעת הציבור הרחב את העובדה שבימים אלה ממש עומד להיפתח המחזור השני של הלימודים ב"מרכז לפסיכולוגיה יהודית" בבית מורשה בירושלים. מדובר בלימודי תעודה (בשעות הערב) וגם במספר קורסים הפתוחים לקהל הרחב.

רעיון הצמצום אומר שהגדילה של האדם איננה תלויה בכך שיהפוך לחזק יותר או מושלם יותר, אלא להפך. היא מגיעה דווקא מהתפיסה שהוא חלק מהאנושות, שאיננו בא ממקום מושלם, אלא חלק א-לוה ממעל. האדם זקוק לזולת, ויש לו מה לתת לזולת. ה'אני' של האדם מצומצם בפני הא-ל – אלה הם הדברים הבלתי נשלטים בידינו כמו הגורל, החרדות, המוות, וגם הדברים הטובים כמציאת בן זוג. לתפוש את עצמי כאדם מצומצם, אך לא כמבוטל. כאן החבל הדק והיפה.

חלוץ תלמידיו של רוטנברג, ד"ר ברוך כהנא, הוא אחד מעמודי התווך של התכנית, המציגה את הפסיכולוגיה היהודית כאלטרנטיבה מפרה ומאתגרת לפסיכולוגיה המערבית המקובלת. ניתן לקרוא לה 'פסיכולוגיה מדרשית', והיא מתבססת בעיקר על תורת 'הצמצום' כפי שנוסחה בספריו של רוטנברג. התוכנית כוללת השלכות יישומיות של תפיסה זו על העולם הטיפולי, והיא מיועדת במסלוליה המגוונים לאנשי מקצוע ולסטודנטים במקצועות הטיפוליים.
אמנות הצמצום וההתפשטות

כאשר אנשים שומרי מצוות החיים בחברה דתית פונים לטיפול פסיכולוגי או ייעוץ משפחתי, יש הרואים בכך הכרזה סמויה על פשיטת הרגל של תורת ישראל, שכאילו אינה יודעת להנחות את האדם בצמתי חייו העיקריים וברגעי מצוקותיו הקשים. לא אחת רב הקהילה והפסיכולוג המקומי הם קונקורנטים המתחרים על הטיפול ההולם לאותו קהל יעד של פציינטים.

אולם נראה כי יש ביהדות שיטה פסיכולוגית סדורה. "מודל הצמצום ביהדות הוא בעצם מסר כללי למודל חברתי ואוניברסלי", מסבירה פכלר. "אנחנו חיים בעולם המערבי שהאווירה בו היא מאוד אגוצנטרית המרוכזת ב'אני', במשהו קונפליקטואלי מאוד של 'החזק מנצח'. אם להתחקות אחרי השורשים של כל אלה, נגיע לרעיון האדיפלי לפיו הבן אמור לנצח את אביו, רעיון מאוד מטריד. כך גם הרעיון הנובע ממנו – לנצח את החבר ולהיות טוב ממנו, לנצח את בן הזוג, כל הזמן אלה שאלות של 'או – או'.  שיש מקום לאחד ואין מקום לשניים.

"אני חושבת שרעיון הצמצום בא לחולל מהפכה ובשורה לעתיד החברה האנושית כמתוקנת יותר. רעיון הצמצום אומר שהגדילה של האדם איננה תלויה בכך שיהפוך לחזק יותר או מושלם יותר, אלא להפך, הגדילה של האדם מגיעה דווקא מהתפיסה שהוא חלק מהאנושות, שאיננו בא ממקום מושלם, אלא חלק א-לוה ממעל. האדם הוא חלק מהחברה, עם תפקיד מוגדר אחד, הוא זקוק לזולת, ויש לו מה לתת לזולת. ה'אני' של האדם מצומצם בפני הא-ל – אלה הם הדברים הבלתי נשלטים בידינו או הבלתי מובנים רציונלית, כמו הגורל, החרדות, המוות, וגם הדברים הטובים והחיוביים כמציאת בן זוג. לתפוש את עצמי כאדם מצומצם, אך לא כמבוטל. כאן החבל הדק והיפה: שאם אני מטפלת שמצטמצמת, אין פירוש הדבר שאני יושבת ושותקת במשך שעה במהלך הטיפול. להצטמצם זה לא לשתוק. אני מדברת הרבה בטיפולים ואפילו מבקשת מהמטופלים להשתיק אותי אם אני חורגת מעבר למצופה. התהליך הטיפולי הוא דיאלוגי. אני מאוד קיימת שם ולא מבוטלת, אבל גם המטופלים מאוד קיימים. האתגר הוא איך להיות בנוכחות כזאת, שבה מצד אחד אני רוצה לפתוח בפניהם אלטרנטיבות נוספות, ומצד שני אני לא רוצה להמשיך ולקבוע עבורם מה הם צריכים להיות.

"זאת ממש אמנות, ולכן אני אומרת שצמצום הוא מצד אחד הבטחה לעולם יותר תקין ומצד שני צריכים המון רצון, כי אנחנו לא נולדים עם התכונה להצטמצם. הנטיות הטבעיות שלנו הפוכות: הילד רוצה את השוקולד עכשיו, הוא רוצה להרגיש חשוב ובמרכז התמונה. עם הזמן הוא לומד שלאימא שלו יש מקום ולאח שלו. הדבר המקסים הוא שכאשר אתה מצטמצם, באופן טבעי מתחדשים דברים. אלה הם שני חלקים: צמצום והתפשטות. אם חסרה התפשטות, סימן שמשהו לא בסדר עם הצמצום. האדם שאנו מצטמצמים בפניו, זה בשביל לגלות בו כוחות או רעיונות חדשים. וכאשר אני מלמדת אותו להצטמצם זה בשביל שהוא יגלה בעצמו עוד חלקים שלא הכיר קודם לכן".

מה פירושו של תהליך ההתפשטות? האם הוא נועד רק לגלות דברים הקיימים במעמקי הנפש האנושית, או שמא הוא נועד גם לחולל יצירה חדשה?

בספרו 'היצר – הפסיכולוגיה הקבלית של מיניות ויצירתיות' (הוצ' שוקן, 1999), מפתח רוטנברג את המשחק שבין יצר ליצירה. שם מדובר ברעיון מאוד מסוים, במילים של פכלר: "כיצד אני מפנה מקום גם ליצר הפיזי שלי, אבל שאני מבין שהוא גם חלק מהיצירתיות הרוחנית שלי. הרואה את היצר רק כאקט פיזי, מחמיץ את האפקט הרוחני שלו. כך זה למשל כאשר חלק אחד באדם משתלט עליו".

כדוגמא טובה לכך היא מביאה את עצמה, כמי שגדלה בבית אקדמי. אם היתה מעניקה מקום רק לחלק האקדמי להשתלט עליה, היא מרגישה שהיתה מחמיצה חלקים עצומים אחרים בתוכה במישור הרגשי. בניגוד לאביה, המנתח את התהליכים הנפשיים במישור השכלי, פכלר מתחברת יותר למישור הרגשי של הבנת הדברים דרך האינטואיציה (בדרכו של הפסיכולוג קרל גוסטב יונג). "הייתי צריכה לצמצם את התהליך האקדמי שלי להרבה שנים ופשוט להיות עם אנשים ולפגוש אותם. ההתפשטות באה כשאתה מתחיל לגלות שיש הרבה חכמות אחרות, ולא רק החכמה במסגרתה האקדמית".

"הרעיונות של הצמצום נובעים מחשיבה יהודית גאונית ויפה. זאת ממש מתנה לעולם שאפשר לקחת ולטפל בעזרתה. מודל הצמצום הוא שפה פסיכולוגית שיש ללמוד אותה, ולא להלביש אותה על פסיכולוג מערבי. הרעיונות הם אוניברסליים ויש דברים שניתן לעשות בדיאלוג עם החשיבה המערבית ויש דברים שמציבים אלטרנטיבה חדשה לחשיבה המערבית המקובלת".

פרופ' מרדכי רוטנברג

תשובה שיקומית

תפיסתו של פרופ' רוטנברג כוללת גם שיטות טיפול חדשות, שחלקן עושות שימוש יצירתי במושגים יהודיים כמפתח לפתרון קונפליקטים. הנחת היסוד הטיפולית של הפסיכולוגיה היהודית היא החזרה בתשובה, חידוש מהפכני ביותר בחדר הטיפולים, שרוב הנחות המוצא בו מושתתות על תפיסה נוצרית של חטא קדמון ועל עבר מוכתם שהוא ספר חתום, כשכל מה שנותר לטיפול הוא להביא את האדם להכיר ב"חטא" ולהגיע להשלמה ("לזכות במחילה") בהווה. מודל החזרה בתשובה מציע לא רק השלמה עם העבר אלא שימוש בו כמנוף לשיפור ההווה וככלי לקידום העתיד. הנחת היסוד כאן היא יהודית מקורית, לפיה החזרה בתשובה לא רק משיגה את מחילת ההווה אלא יכולה גם לשנות את העבר. הטיפול על פי התפיסה מאפשר הפנמת מבט מחודש על העבר (שבו יזוהו יתרונותיו של המטופל ולא חולשותיו), ושיקום הביוגרפיה האישית (מושג ה"רה-ביוגרפיה").

מובן שתיאוריה כה מקיפה חשופה לביקורת בנקודות רבות, והספר "החיים כמדרש" כולל מאמרים רבים החולקים בנקודות שונות על תורתו של פרופ' רוטנברג. המכנה המשותף לכולם הוא ניסיון לשילוב של מקורות היהדות עם הספרות המקצועית, ובחירת דרך יצירתית ומדרשית אישית.

בית המדרש כחדר טיפולים

"העבודה של אבא שלי היא תיאורטית ופילוסופית, ותמיד שאלתי את עצמי כיצד ניתן ליישם את המושגים והרעיונות שהוא מעלה", מספרת פכלר על הקבוצה של פסיכולוגים שגיבשה לצורך התמודדות עם האתגר להפוך את הדברים לשפה טיפולית. "חלק מהתלמידים מגלים עניין רב ברעיונות שלו וממשיכים את הדברים לחדר הטיפולים. באופן טבעי נוצרה קבוצה של בעלי עניין מקצועי שנפגשים בסלון. השלב הבא היה המעבר מהסלון לבית מורשה, שהביא להתאגדות של 15 מטפלים דתיים וחילונים, שמשותפים להם הניסיון המקצועי והמטען הרוחני ובעיקר הפתיחות, שמחפשים פתרונות למחסור בגישה, בעבודה וברעיונות של הפסיכולוגיה המודרנית. הבאנו מתנדבת נהדרת שרשמה את תכני המפגשים ומאז הכול מתועד".

המפגשים התחילו לקרום עור וגידים ולאחרונה הוקמה עמותה "המרכז לפסיכולוגיה יהודית על שם בועז רוטנברג", בנו של פרופ' רוטנברג ואחיה של פכלר, שנהרג מאש כוחותינו ב-1988 בהיותו בן 18, בעת פעילות מבצעית של יחידת הצנחנים המיוחדת בה שירת. בעיני פכלר, יש להנצחה הזאת משמעות רבה: "באמת יש תחושה של משהו חי, לא רק שמו של בועז נמצא שם אלא שיש תחושת המשכיות, תרתי משמע, של יישום הרעיונות שהוא באיזשהו מקום מעורב בכך. בנוסף לכך, בית מורשה נראה כמקום אידיאלי להתדיינות אינטלקטואלית יהודית מסוג זה". פרופ' רוטנברג הופיע במפגשים הללו בתור צופה מהצד וכמשתתף. הוא מגדיר את זה על פי הדוגמא מהמדרש על משה רבנו שבא לבית המדרש ושמע את רבי עקיבא מלמד על תורת משה. בסמסטר הקרוב הוא כבר ינחה את הקורס לצד בתו.

"כאשר ישנו מרכז לימודי על רעיונות של הפסיכולוגיה היהודית, ששם דגש על היישום שלהם בידי המטפלים מתחומי חינוך, משפחה וטיפול הנפש – דיינו", קובעת פכלר. "מבחינות אחרות, יש לנו שאיפות שהמקום יהפוך למרכז של הדרכה טיפולית. מחשבה נוספת היא שיהיה מרכז טיפולי שבו אנשים יוכלו לקבל טיפול בדרך של פסיכולוגיה יהודית".

לא אחת מגלה פכלר שאנשים המגיעים אליה לטיפול פסיכולוגי, במיוחד דתיים אבל לאו דווקא, מקווים שהטיפול יביא אותם למקום יותר טוב ולמקום בריא יותר בנפשם, אך מקנן בליבם חשש וספק טבעי. המרכז לפסיכולוגיה עומד לרכך את הספק. "אנשים יכולים ממש לקרוא את הגישה ולהבין לתוך מה הם נכנסים ועד כמה הדברים מדברים אליהם. כאשר שואלים אותי על הדרך הטיפולית שלי, אני מתארת אותה כמפגש דיאלוגי בין שניים".

המשיכה והחשש שפכלר ערה להם בקרב המתעניינים בפסיכולוגיה, נובעים מהחשש שהטיפול ייקח אותם למקום מאד נמוך, אם יחטטו יותר מדי בעבר, או שלא יצליחו לצאת מהמצב והטיפול יגביר את הבעיות. על החששות והספקות המתלוות לטיפול פסיכולוגי פכלר סוברת שאי אפשר לדלג. "אנחנו מדברים על זה בפתיחות עם המטופלים ויש אפשרות לבקש לאן להוביל את הטיפול. היופי במודל הצמצום הוא להצטמצם בפני המטופל ולמצוא את הכוחות אצלו".

דיאלוג עם פרויד

על רעיון הצמצום כמודל בפסיכולוגיה כבר נמסרו בבית מורשה ארבעה קורסים שנתיים והקבוצה קיבלה לבקשתה לימודי המשך המוכרים כגמול השתלמות. אם עד עכשיו היה זה ניסיון הרצה, הרי שמעתה מדובר בפתיחה רשמית. מודל הצמצום נלמד בקורסים מבחינה תיאורטית בארבעה מישורים: צמצום בין-דורי, בין-אישי, תוך-אישי ועל-אישי. סדנאות ההדרכה שמעבירה פכלר יחד עם רות גומבו, פסיכולוגית קלינית המיישמת את רעיון הצמצום, מיועדות למטפלים בלבד. ד"ר כהנא מעביר קורס על המושגים הפסיכולוגיים בחסידות ויישום רעיון הצמצום בפסיכולוגיה המערבית, ואילו ד"ר בני פלדמן מלמד קורס על הצמצום המיועד לקהל הרחב.

עד כמה הפסיכולוגיה היהודית מקורה באמונתם הדתית? וכיצד פסיכולוג חילוני שגדל על ברכי הפסיכולוגיה המודרנית מגיב ליישום התבנית הקבלית-חסידית של הצמצום בטיפול הפסיכולוגי? פכלר מספרת שיש להם דיאלוג עם פרויד, שהיה מאבות הפסיכולוגיה המערבית. "אף אחד מהקבוצה לא נטש את מה שהוא למד באוניברסיטה. התהליך שעובר עולם הפסיכולוגיה, שמעניין לעקוב אחריו, מתאפיין בהתפתחות של צעידה קדימה. אני מאמינה שהעולם צועד לקראת התיקון היותר יעיל ובריא של הנפש האנושית. כבר הפסיכולוגיות מלאני קליין ואנה פרויד, הגיבו לפרויד בזמנו.

נוצרה קבוצה של בעלי עניין מקצועי שנפגשים בסלון. השלב הבא היה המעבר מהסלון לבית מורשה, שהביא להתאגדות של 15 מטפלים דתיים וחילונים, שמשותפים להם הניסיון המקצועי והמטען הרוחני ובעיקר הפתיחות. "יש לנו שאיפות שהמקום יהפוך למרכז של הדרכה טיפולית. מחשבה נוספת היא שיהיה מרכז טיפולי שבו אנשים יוכלו לקבל טיפול בדרך של פסיכולוגיה יהודית".

"הרעיונות של הצמצום נובעים מחשיבה יהודית גאונית ויפה. זאת ממש מתנה לעולם שאפשר לקחת ולטפל בעזרתה. מודל הצמצום הוא שפה פסיכולוגית שיש ללמוד אותה, ולא להלביש אותה על פסיכולוג מערבי. הרעיונות הם אוניברסליים ויש דברים שניתן לעשות בדיאלוג עם החשיבה המערבית ויש דברים שמציבים אלטרנטיבה חדשה לחשיבה המערבית המקובלת. פרויד אמנם קידם מאוד את הפסיכולוגיה האנושית בצעדי ענק, אבל הוא לא השלים את העבודה. לכן כיום, פסיכולוג שמרגיש שאין מספיק אופטימיות, שאין מספיק מקום לשינוי ושיש הרגשה של חוסר –מוזמן לנסות את מודל הצמצום.

"הצמצום הוא מודל מופלא, אך הוא לא קסם. לא ניתן להתחיל בו לפני שהאדם מוכן אליו. במהלך הטיפולים שלי אני צריכה לקלוט מתי הצמצום רלוונטי למטופל. בהתחלה האדם כעוס ואבל על החוסר שלו, עד שנפתח פתח ורק אז נכנס לתמונה מודל הצמצום".

גם את השילוב המעניין של המרכז החדש לפסיכולוגיה היהודית היא רואה כחלק מההתפשטות העצמית שלה. "חברי המרכז הם אנשי אקדמיה, אבל הם באים לבית המדרש, מה שיוצר דיאלוג ייחודי ואחר. כאשר ביקשנו מהאנשים להציג מקרים שהם מכירים לביטוי של צמצום, באופן טבעי לאחר מספר מפגשים אנשים התחילו להביא דוגמאות מחייהם שלהם, על מה שהשתנה אצלם בעקבות הסדנא לפסיכולוגיה יהודית. על היחס החדש שלהם לעולם מסביבם ועל מה שהם גילו בעצמם. זו בהחלט תמונה יצירתית של התפשטות שהייתי רוצה לתת למשתתפי הסדנאות. אבל לשם כך הייתי צריכה להצטמצם הרבה שנים בשביל לגלות את הדברים בתוכי, עד שאמרתי לעצמי שעכשיו אני צריכה כבר לפעול. זה קרה עם הזמן, כי הצמצום לא דוחף דברים, אלא רק מאפשר להם לקרות".

נוסח מקוצר של הכתבה פורסם באתר Aish

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה שיחה אישית. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s