הומוסקסואליות בעיני עם שכמעט הושמד

ההתבטאויות האחרונות של הח"כים מש"ס לגבי משכבי זכר לא תלושות מהתפיסה היהודית לדורותיה, ואילו החלטת היועץ מזוז לאפשר אימוץ ילדים לזוגות חד-מיניים פוגעת באופייה המסורתי של המשפחה, מקעקעת את זהותנו היהודית ומנוגדת לעמדות מקצועיות לגבי טובת הילד. ההומוסקסואליות נתפסת בעיני עם שכמעט הושמד לפני כשישים שנה בלבד כחסרת אחריות

 

ח"כ שלמה בניזרי מש"ס ציטט בשבוע שעבר במליאת הכנסת מהתלמוד הירושלמי ועורר מהומה תקשורתית. מדובר בהסבר של רב אחא לשאלה המטרידה לא רק את חברי הכנסת, למה מתרחשות רעידות אדמה. רב אחא מדבר על עוון משכב זכר, ומייחס לא-ל אמירה זו: "אתה זיעזעת איברך על דבר שאינו שלך, חייך שאני מזעזע עולמי על אותו האיש (עליך)" (ירושלמי, ברכות ט, יג). לדבריו, ישנו קשר סיבתי בין איברים המזדעזעים מינית בשעת משכב זכר, האסור לפי התורה (ויקרא יח, 22), לבין הזדעזעות הלוחות הטקטוניים המרכיבים את הקרום שעל פני כדור הארץ שגורמת לרעידת האדמה.

בדרשתם על הפסוק בתהילים, "המביט לארץ ותרעד", עמדו חז"ל על הסתירה שבו מול פסוק אחר, "ארץ [ישראל ש]תמיד עיני ה' א-להיך בה", כיצד יתקיימו שני הפסוקים הללו, שאלו חז"ל ולימדונו ש"כאשר ישראל עושים רצונו של מקום – תמיד עיני ה' א-להיך בה [בארץ ישראל], וכשאין ישראל עושים רצונו של מקום – המביט לארץ ותרעד". אני מביא מדרש זה בגלל שמיד אחריו מובאים דברי רב אחא בגרסה מובנת יותר: "בעוון משכב זכור, אמר הקב"ה אם הרתעת איבריך על דבר שאינו ראוי לך, אף אני אזדעזע כל העולם" (ילקוט שמעוני, תהילים, תתס"ב). ואל תטעו בו ברב אחא. הוא לא היה בעמדת יחיד. גם רב הונא ביאר את משמעות הפסוק "ויתגעש ותרעש הארץ מוסדות השמים ירגזו ויתגעשו כי חרה לו" (שמואל ב כב, ח) על משכב זכור, ובשמו של הא-ל שאמר: "אתה יעפת איבריך על דבר שאינו שלך, אף אני אזיע בשבילך עליונים ותחתונים: ויט שמים וירד" (ילקוט שמעוני, שמואל ב, קנח).

ניתן לגחך על הקשר בין שני הדברים, אך אין זה ליברלי לזלזל בתפיסת המסורת היהודית לדורותיה בדבר הקשר הרוחני בין מעשיו הפרטיים של האדם לגורל האכזר של "איתני הטבע" והכוחות היוצרים רעידת אדמה קטלנית. רובנו לא מבינים את הקשר בין הדברים, בין המעשה הפרטי של בני האדם לבין העונש הקולקטיבי הניחת עליהם – שהיהדות כה מדגישה לכל אורך ההיסטוריה. המציאות של יחסים הומוסקסואליים מתוארת כבר בקרב אנשי דור המבול בפרשת נח, שאף כתבו "גמומסיות (שטרי נישואין) לזכר ולבהמה" (כמסופר במדרש "בראשית רבה" כו, ה). אולם, האם את חוקי הגרביטציה (כבידה), כוח משיכה שפועל בהזזת גופים בעלי מסה ומהכוחות הבסיסיים בטבע, אנחנו כן מבינים לאישורם? והאמנם תיאורית הקוונטים המקובלת בפיזיקה המודרנית כמהימנה, לפיה צפיית האדם גורמת לגל ההסתברות לקרוס ולהפוך לחומר והאדם נהפך למעין שותף ליצירת המציאות, מובנת יותר על ידי מיטב המדענים של זמננו? ברור שאיש מאיתנו לא יודע עקב איזה חטא בדיוק ניחת על האדם או החברה אסון כזה או אחר, והקשר שחכמינו ז"ל הצביעו עליו הוא בגדר אופציה אפשרית בלבד.

חז"ל הצביעו על סיבות אפשריות נוספות לרעידת האדמה, כמו למשל, מחלוקת בין בני האדם. בין הסיבות המביאות לליקוי חמה, למשל, הצביעו על אב בית דין שנפטר ולא נספד כהלכה, על אונס, על משכב זכר, ועל שני אחים שנשפך דמם כאחד. ועוד, "בשביל ארבעה דברים המאורות לוקים: על כותבי פלסתר (עיתונאות עזת פנים ומשמיצה), על מעידי עדות שקר ועל קוצצי אילנות טובות" (בבלי, סוכה כט, ע"א).

תגובתם של הליברלים הצעקנים לדברים הלגיטימיים הללו, המושמעים על דוכן הכנסת, מדגישה את אמיתות האבחנה של גרשם שלום שנהג לומר כי "את הליברליות של הליברלים הוא מכיר היטב: 'הם ליברלים כל זמן שמסכימים לדעתם'."

בתוך כך, לפני כחודש ח"כ נסים זאב מש"ס טען בישיבה של ועדת החוקה שההומוסקסואלים גורמים ל"השמדה עצמית של מדינת ישראל והעם היהודי". אם רוצים, קשה להבין את דבריו במנותק מהתיאולוגיה היהודית לדורותיה. שכן, כיצד בדיוק מסייע הומוסקסואל בהמשכיות העם היהודי? אותה המשכיות הנעשית באמצעות ברכת האל "פרו ורבו", קרי נישואים והולדה, שהם חלק מבריתו של אברהם אבינו ושרה אימנו, שהעבירו את חזונם הלאה בדרך של הבאת ילדים לעולם. הברכה היא בהבאת ילדים רבים לעולם, ואילו עקרות ואי-הבאת ילדים לעולם, נחשבים במסורת היהודית כעונש וכקללה.

הרב האורתודוקסי-האמריקאי סטיב גרינברג, ש"יצא מהארון", מאפיין בצדק את שורש הבעיה היהודית-האורתודוקסית בקבלת ההומוסקסואליות בכך ש"להומוסקסואל אין יחסים פשוטים ומובנים בין מערכת היחסים הזוגית לבין הולדת ילדים. ההומוסקסואליות מהווה אתגר גדול ליהדות, מאחר שהעברת המסורת תלויה הן במערכת היחסים בין בני הזוג והן בהבאת ילדים לעולם. עבור היהודים המחויבים למצוות, השואפים לניצחון החיים על המוות, אי-הפוריות של אהבתם של זוגות הומוסקסואלים מהווה את שורש הבעיה בניסיון לקבל את ההומוסקסואליות".

לדבריו, הבעיה הזאת מהווה את המקור לאי-הנוחות שחשים האורתודוקסים עם ההומוסקסואלים. "האהבה ההומוסקסואלית נתפסת בעיני עם שכמעט הושמד לפני כשישים שנה בלבד כחסרת אחריות. על-פי המסורת, היהודים מנהלים את חייהם ומעצבים את העולם עבור ילדיהם. המסורת היהודית רואה את ההורות כאחד מעמודי התווך המוסריים העיקריים להמשך ההתפתחות האנושית. שופט, לדוגמא, לא יוכל לכהן בתפקידו אם אינו אב לילדים מחשש שללא חוויית ההורות לא יוכל להבין את הפגיעות האנושית ואת האחריות שבכהונתו".

היהדות עיצבה אפוא כערך יסוד את המשכו של העולם ואת המשכה של החברה האנושית. כך שבל נצפה ממנה ליחס סימפטי כלפי ההומוסקסואלים שבתוכה.

אימוץ לא מומלץ

אחת ההוכחות המצויות לחיוניות של מוסד המשפחה בעידן הפוסט-מודרני היא המסגרת המשפחתית שזוגות הומוסקסואליים חותרים אליה. רבים תוהים איך זוגות אלה משתוקקים להינשא ולגדל יחד ילדים, מבקשים אישור חברתי לחריגותם; במקום להסתער על הפרצות שמאפשרת הנטייה האישית, נאבקים הם כדי "לאסור" עצמם במוסרות המשפחה המסורתית.

הזכות להורות, לרבות הזכות לאמץ ילדים, היא חלק מהזכות החוקית לחיי משפחה. אולם, האמת היא שמוסד המשפחה איננו מוסד רב-פנים. המצב המשפחתי הנורמלי מורכב מ"אהבת אם ומורא אב". אין להכיר במשפחה ההומוסקסואלית כמשפחה לכל דבר ועניין. לכל היותר יש להם זכויות כירושה הדדית, על פי הסכמים חוזיים. המשפחה המסורתית היתה ונותרה יחידת ייצור וחלוקת משאבים. מאז ראשית ימי אדם וחוה, אין שום תחליף למוסד המשפחה ולמציאויות ה"חדשות" הנגררות אחריו כשובל.

במאה ה20- החלה תופעת ה"אימוץ לצורכי הנאה." בעבר, אנשים אימצו ילדים רק אם נדרשו לכוח עבודה זול. ברב המכר "האסופית" שפורסם ב,1908- בני משפחת קת'ברט מבקשים מבית היתומים בנובה-סקוטיה לשלוח להם ילד שיעזור להם בעבודה בחווה, ואז מקבלים בטעות את אן המנומשת, ומגלים בקרבם את האהבה לילדים. על-פי ויויאנה זליזר, פרופסור לסוציולוגיה מאוניברסיטת פרינסטון (בספרה Pricing the Priceless Child), עד שנות ה-30 התפתח בארה"ב שוק שחור של ילדים לא רצויים, וזוגות חשוכי ילדים שילמו כסף רב תמורת בנים כחולי עיניים או בנות בהירות שיער, ללא שום כוונה להכניס אותם לשגרת חיי העבודה. "שוק הילדים החדש מעוצב על ידי כוח המשיכה הלא-כלכלי של ילדים," מאפיינת זליזר. "בעוד שבמאה ה19- כושר הייצור של ילד קבע את שוויו, מחיר השוק של תינוק במאה ה20- נקבע על ידי חיוכים, גומות חן ותלתלים".

חרף השינוי ההיסטורי בתפישת האימוץ, מדיני האימוץ והתכלית העומדת בבסיסם מתחייב שהמדינה תפעל להשמת הילד במשפחה מאמצת שתוכל לענות בצורה הטובה ביותר על צרכיו לאורך חייו, מפאת חשיבות היציבות והביטחון הרגשי של הילד. בעידן שבו בתי המשפט בוחנים כבר את טובת הילד המאומץ בהעדפה על פני כל שיקול ערכי כזה או אחר, החלטת היועץ המשפטי מני מזוז כי אדם יוכל לאמץ את ילדו של בן זוגו מאותו המין ושאלה יוכלו לאמץ ילד זר שאינו ילד ביולוגי של אחד מהם – שגויה מיסודה ופוגעת באופייה המסורתי של המשפחה. החלטת היועץ מקעקעת את יסודות המדינה היהודית וסותרת את עמדת הגורמים המקצועיים לגבי טובת הילד. שאלת הזהות המינית של המאמצים היא אחד השיקולים הרלבנטיים שיש לשקול יחד עם כל שאר הנסיבות והשיקולים הערכיים כעקרון "טובת המאומץ".

"אנו עדים לסוגים שונים של תאים משפחתיים", אמר שר הרווחה יצחק הרצוג, שהחלטת היועץ המשפטי באה בעקבות פנייתו. "עלינו להתאים עצמנו לרוח התקופה ולשינויים המתהווים", הסביר הרצוג מבלי לחוש בסתירה המובנית בטיעון שלו, "כשהקריטריון לגדל ילד צריך להתבסס אך ורק על יכולתו של התא המשפחתי להעניק לילד את המיטב".

השאלה הנשאלת היא כלום ניתן לקבוע ביחס למקרה כלשהו כי טובתו של הילד המאומץ היא לגדול ולהתחנך במשפחה שאין בה גם דמות אם וגם דמות אב? האם לכתחילה אין לדאוג לגידולו של הילד המאומץ במסגרת משפחתית שלמה, של אב ואם, ולא להכניסו למסגרת הלוקה בחסר מובנה של אחד המרכיבים החיוניים לגידולו ולעיצוב אישיותו של כל אדם?

חיים הומוסקסואליים אינם בהכרח מונעים את האפשרות להולדת ילדים וגידולם (למשל, על ידי אימוץ), אך הם גורמים לאפשרות זו להיות סבוכה מאוד. מחקר שפורסם בכתב העת Sociological American במאי 2001 ושנערך על ידי סוציולוגים מאוניברסיטת דרום קליפורניה, טוען שילדים לאמהות לסביות או אבות הומואים מגלים אמפתיה לרב-גוניות חברתית, פחות מושפעים מהכללות מגדריות ונוטים יותר להתנסות בעצמם בהתנהגות הומוסקסואלית. "אנו אומרים שיש כמה הבדלים שאנשים נמנעו מלהכיר בהם מחשש שהדבר יצית הומופוביה", הסבירה לעיתונות ג'ודית סטייסי, שכתבה את המחקר יחד עם טימותי ביבלארז.

המחקר מספק עדויות מחקריות למתנגדים לאימוץ ומשפחות אומנה של לסביות והומואים כחממה אוהבת ותומכת רגשית. סטייסי וביבלארז לא ערכו מחקר עצמאי חדש; הם עשו הערכה מחודשת של 21 מחקרים פסיכולוגיים שבוצעו בשנים 1998-1981. הם גם לא ניסו לכמת את ממצאיהם באופן סטטיסטי, ואמרו בפשטות כי נראה שילדים להורים חד-מיניים מגלים פתיחות גדולה יותר ליחסים הומו-ארוטיים.

איש אינו מתיימר להטיל דופי באנושיותם של הומוסקסואלים ולסביות, בשמירתם על החוק, בהגינותם וביושרם האישי. אך הענקתם לילדיהם המאומצים אהבה, חום ותמיכה רגשית, לפחות כמו הזוגות ההטרוסקסואליים, מוטלת בסימן שאלה שטרם הוברר סופית ברמה המחקרית והמקצועית. המחקר הזה, למשל, מאיר כזרקור עלומת אור מהבהבת, המזהירה ואומרת כי לפני שהופכים אימוץ על ידי הומואים ולסביות לחוקי, כדאי לחשוב היטב. המסקנה העיקרית העולה מהמחקר היא שהמצב הטוב ביותר לילדים הוא כשיש להם אמא ואבא נשואים.

קיימת בעייתיות מסוימת בגידול של הורים הומוסקסואלים, מבחינת ההשפעה שלהם על הילדים. הורים הומוסקסואלים לא בהכרח טובים לגידולו של הילד או הילדה באותה המידה כמו הורים הטרוסקסואלים. על-פי עשרות מחקרים שבוצעו ב-20 השנה האחרונות, הצטברו ממצאים המצביעים על כך שילדים שגדלו עם הורה הומוסקסואל אחד או שניים לא תמיד תיפקדו מבחינה רגשית, קוגניטיבית, חברתית ומינית כמו ילדים שהוריהם הטרוסקסואלים. ילדים הגדלים עם הורים הומוסקסואלים סובלים יותר מסטיגמטיזציה, מבעיות התנהגותיות ורגשיות ומקשיים ביחסים עם חבריהם.

אינני מתעלם כמובן ממחקרים אחרים המחזקים את הדעה הנגדית. אולם אף עורכיהם מודים כי בהשוואה לצעירים מתבגרים עם הורים הטרוסקסואלים, כשהאמהות הן לסביות יש סיכוי רב יותר שתהיה להם לפחות מערכת יחסים קצרה עם מישהו מבני המין שלהם. בדיוק בשל החשש מהאפקט החינוכי הזה, אסרו חכמינו ז"ל "למסור תינוק יהודי לכותי ללמדו ספר [=בית ספר] או אומנות [=מקצוע]" (בבלי, עבודה זרה טו, ע"ב), שלא לדבר על אורח החיים בקרב זוגות חד-מיניים.

החיקוי הנקלה של מזוז

הרב מאיר מאזוז, בכיר רבני העדה הטוניסאית ובן דודו של היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז, התייחס במכתבו ליועץ בחריפות לחוות הדעת המאפשרת לזוגות חד-מיניים לאמץ ילדים. "האומללים האלה ניתקו ממקור ישראל רחמנא ליצלן והם כופרים בכל. הניסיון הוכיח בזמנו שכשהתירו משכב זכר בכנסת, התחילו בהחזרת עזה ויריחו. ונתקיים בהם 'ותטמא הארץ… ותקיא הארץ את יושביה' (ויקרא יח, 25)", כתב הרב מאזוז, והזכיר את התקדים המשפטי שממנו יונק ככל הנראה היועץ מזוז את הדוגמא האישית. כאשר שימש חיים כהן יועץ משפטי לממשלה, בשנות החמישים, סבר שאין הצדקה לאיסור הפלילי המפורש בחוק הישראלי על קיום יחסים הומוסקסואליים והציע לממשלה לתקן את החוק באופן שיחסים כאלה לא יהיו אסורים. אולם על רקע העמדה הרווחת בציבור אז כלפי יחסים כאלה, הממשלה דחתה את ההצעה. בתגובה הוציא כהן הנחיה למשטרה ולפרקליטות שלא לפתוח בחקירה פלילית ולא להגיש כתבי אישום בגין קיום יחסים הומוסקסואליים. ההנחיה עוררה בזמנו סערה ומחאה ציבורית. כהן הסביר ש"הציבור חשב בדיוק ההפך ממה שאני חשבתי, אך היועץ המשפטי לממשלה צריך לפעול על פי מצפונו ועל פי שיקולי צדק והגינות, ותו לא" (י' גוטמן, "היועץ המשפטי לממשלה", הוצאת עידנים, ירושלים, 1981, עמ' 118).

היועץ המשפטי הנוכחי לממשלה, מני מזוז, למד כנראה את הלקח המעוות של חיים כהן, לימים משנה לנשיא בית המשפט העליון – משרה קוסמת ונחשקת בעיני מזוז. החוק קבע אז כי יחסים הומוסקסואליים אסורים, ואין זו סמכותו של היועץ המשפטי לממשלה לעקוף חוק רק מפני שאינו תואם את המצפון האישי או את תפיסת הצדק בדבר "האוטונומיה של הפרט" שלו. תפקידו לאכוף את החוק, יהיה אשר יהיה. אמנם ב-1988 תוקן החוק הפלילי בעניין זה והותאם למציאות, כלומר, זו המנובאת בתורת ישראל, כלשונו של הרב מאזוז: "הניסיון הוכיח בזמנו שכשהתירו משכב זכר בכנסת, התחילו בהחזרת עזה ויריחו. ונתקיים בהם 'ותטמא הארץ… ותקיא הארץ את יושביה'."

החלטת היועץ המשפטי לממשלה, בעידודו של שר הרווחה, לאפשר בישראל אימוץ ילדים על-ידי זוגות חד-מיניים – אף אם הילד אינו ילדו הביולוגי של אחד מבני הזוג – הרחיקה לכת אף מהחלטת שופטי בג"ץ בראשות אהרן ברק, שאיפשרו לבן זוג חד-מיני לאמץ את ילדו הביולוגי של בן זוגו. האם לחינם רעיון נקלה זה לא בא מקרב אנשי המקצוע והאקדמיה העוסקים באימוץ ילדים, אלא מהמערכת המשפטית והפוליטית? אולם ספק רב אם יש ליועץ המשפטי את ההיתר החוקתי לשינוי סדרי בראשית. עניינם של אלה להכרעת נבחרי הציבור בכנסת ישראל, המשקפים את הלך הרוח של הציבור הרחב ומבטאים נאמנה את רצונותיו ואת ערכיו.

השוני בין משפחות הטרוסקסואליות למשפחות עם הורים הומוסקסואלים הוא שוני מהותי שאי-אפשר להתעלם ממנו או להאפיל עליו בפרשנויות משפטיות שרירותיות ובלתי מוסמכות בעליל. יש להבחין הבחנה ברורה בין עניינים תרבותיים, בהם צריך לנקוט עמדה פרקטית וגמישה ברוח הזמן והמציאות החברתית הדינמית, לבין עניינים של מעמד אישי ויצירת סטאטוס של עיצוב התא המשפחתי, בהם יש לנהוג בזהירות רבה ובכפפות של משי.

לקריאה נוספת, ראו:

* הומוסקסואליות ביהדות החרדית

* אבל למה הם מתעקשים לצעוד על הדם?

* תגובה של זאב שביידל לרשימה זו