המלצות על 5 ספרי יהדות אקטואליים חדשים

רדיקלית אז, רדיקלית עכשיו – מורשת הדת העתיקה בעולם
הרב פרופ' יונתן זקס
מאנגלית: מנשה ארבל
הוצאת מרכז שלם, תשס"ז
207 עמ'

 

כשפרופ' ישעיהו ליבוביץ התבקש בראיונות האחרונים שמסר לתלמידו מיכאל ששר להמליץ על ספר חשוב שהגיע לידו, הוא בחר בספר "משבר וברית" של הרב סר יונתן זקס, הרב הראשי של אנגליה מאז 1991. ליבוביץ אפיין את הרמה האינטלקטואלית הגבוהה של הספר, והציע להוצאת מאגנס לתרגמו לעברית. הספר אכן תורגם (בידי שרה פרידמן) והופיע בהוצאתם בשנת תש"ס. היה זה ספרו הראשון של הרב זקס בעברית, מבין כעשרים כותרים שפרסם עד כה באנגלית.

כעת תירגמו בהוצאת "מרכז שלם" ספר נוסף שלו, "רדיקלית אז – רדיקלית עכשיו", שכמו הקודם לו בעברית, גם בו נידונות סוגיות יהודיות ברומו של עולם. הספר עונה על השאלה מיהו יהודי, ועוסק בסוגיות נוספות כמו מדוע להיות יהודי, העם הנבחר, יציאת מצרים והתגלות, דו-ערכיות והתבוללות, ועוד. מסופקני עד כמה הוא כתוב ברמה אינטלקטואלית גבוהה כקודמו בעברית, שכן הספר השני מיועד לא לקהל אקדמי, אלא לצעיר היהודי המתבולל בתרבות האוניברסלית.

אודה ולא אבוש שהספר "משבר וברית" עיצב במידה רבה את השקפת עולמי היהודית, ומכאן הערכתי הרבה לרב זקס על ספריו מאירי העיניים בסוגיות יהודיות מודרניות – שעיצב בהם חזון של תקווה לסובלנות ולשלום בעולם מוכה שברים.

 

קהל היעד: צעירים יהודים משכילים, המתעניינים במה שיש ליהדות לומר על סוגיות אקטואליות בזמננו.


דבר המבקר: אבחנה נוספת שהנפיק ליבוביץ על הספר, נכונה מאין כמוה גם לגבי הספר החדש שהונח לאחרונה על שולחני. ליבוביץ טען במידה רבה של צדק ש"הספר לא היה יכול להיכתב על ידי אדם מעולם התורה אצלנו, משום שאין ביניהם אנשים חושבים". עוד בטרם התוודעתי במקריות לדבריו אלה של ליבוביץ לאחר קריאת הספר החדש והישן בעברית, הרגשתי לאורך הקריאה שמדובר בפנינה נדירה בנוף הספרות הרבנית כאן בישראל. ספק בעיני אם יש מי מקרב רבני ישראל העומד בקנה מידה כה מרשים של הרב זקס, במישור ההשקפתי של היהדות מול המודרניות והפוסט-מודרניות. מאז שנחשפתי לכתביו של הרב זקס, ואף השתתפתי בהרצאתו המפעימה באוניברסיטת בר-אילן בפאנל שנערך בהשתתפות הסופר פרופ' עמוס עוז, אינני מוצא מקבילה ישראלית לו בתחומי המחשבה היהודית ובהבנת ההיסטוריה של העם היהודי.
עד כמה שהאבחנה נשמעת יומרנית, יש לכך גם הצדקה קיומית. מתוקף תפקידו הציבורי הרם והמוערך (זקס מספר בספר על קשריו הציבוריים בקרב שמנה וסלתה של החברה האנגלית-הנוכרית והשפעתו הטובה עליה), הרב זקס נתון בעימות מתמיד עם העולם הסובב (הן הנוצרי, הן החילוני והן הרפורמי), שעה שאצלנו הרבנים מתבוססים בבוץ הפוליטי הפנים-ישראלי. אמנם לא כל מילה של ליבוביץ היא תורה מסיני, ולא אחת דווקא ההפך הוא הנכון, אולם נראה לי שבמקרה דנן ליבוביץ לא טעה באבחנה שלו.

 

ציטוט למזכרת: "במהלך חיפושיי (בספר), אני מתכונן למלא אחר כלל פשוט. אין לי כוונה למצוא מקלט בתפיסה של 'לא ניתן להסבר'.

"…תהיה היהדות אשר תהיה, היא לבטח אינה אמונה עיוורת – אפשר ששום דת זולתה לא העלתה תרומה גדולה יותר בתחום הביקורת על התבונה האנושית" (עמ' 43).

הקישו לקריאת מבוא, פרק נבחר ואחרית דבר של הספר

ממשה ליהושע ומנס לטבע – ניתוח ספרותי של פרקי הכיבוש בספר יהושע
ד"ר אליהו עסיס
הוצאת מאגנס, תשס"ה
243 עמ'

ספר יהושע מציג שני שינויים חשובים שהתרחשו במעבר מתקופת המדבר לתקופת ההתנחלות בארץ: פטירתו של משה והפסקת הנסים. סיפור כיבוש הארץ מתמודד עם השינויים הבאים: האם פטירתו של משה מסמנת סיום של תקופה ושינוי יסודי במערכת היחסים בין הא-ל לבין ישראל? האם הפסקת הנסים מבטאת את ניתוק הקשר שבין הא-ל לישראל? ואולי היא כרוכה בפטירתו של משה? האם פירוש הדבר שהא-ל עזב את ישראל? תשובות על שאלות אלה ואחרות, נמצא בחיבור המעניין שלפנינו.

 

קהל היעד: חובבי מקרא

 

דבר המבקר: הניתוחים מעניינים, בפרט כשהם משלבים פרשנות מקראית קלאסית עם חדשנות המחשבה המודרנית.

 

ציטוט למזכרת: "פון רד עוסק בשינויים הפוליטיים שחלו עם ביסוס המלכות בישראל. שינויים אלה הובילו להתפתחות רוחנית ותיאולוגית בקרב העם. לפני תקופת המלכות הגן ה' על ישראל בתקופות של מלחמה בעזרת מושיעים כריזמטיים. כאשר ישראל הפכו לעם שיש לו מדינה, ניהל המלך את העניינים הפוליטיים הפנימיים והחיצוניים של העם (פון רד, תאולוגיה, עמ' 39-41).

"לדעת פון רד, עם שינוי זה נשתנתה גם תפיסת העולם אשר למקומו של ה' במהלך ההיסטורי. השינוי הזה הוביל גם לצורה חדשה של סיפורת אשר נתנה ביטוי לשינוי הרוחני העמוק שהתרחש. בתקופה חדשה זו, שבה ישראל לא חוו את מעשי ה' בלבוש נסי, הם גם לא יכלו להביע את אמונתם בסיפורי מופתים שאפיינו את התקופה הקודמת. ההיסטוריה עברה תהליך של חילון, ובהתאם לכך הסופרים לא נזקקו לסיפורי נסים. במקום זה הם מיקדו את הסיפורים בציר הטבעי של מהלך האירועים (שם, עמ' 52-53).

"… אורח חיים טבעי מציב אתגר לא פשוט לפני המאמין, ונדרשת ממנו רמה גבוהה של אמונה בה' ככוח המניע את האירועים, אשר רק בו תלויים ההצלחה והכישלון – כל זאת אף שפעולותיו אינן גלויות וברורות" (עמ' 28 בספר).

 

הקליקו כאן לקריאת תוכן עניינים, דברי הקדמה ומבוא של הספר

ואם תרצה אמור – חברותא במדרש ובאגדה
מודי ברודצקי ודוד הלל וינר
הוצאת בית ראובן מס, תשס"ח
176 עמ'

חילוני ודתי מתיישבים יחד להתפלפל בגמרא… לא, אין זו תחילתה של בדיחה טובה ומצחיקה, אלא הזמנה למסע של מפגש ולימוד משותף בחברותא בין שני אנשים שונים בעמדותיהם, באורחות חייהם ובגילם. בכל זאת, מסעם משותף מתוך אהבת הלימוד ואהבת המדרש והאגדה, ומתוך ידידות שנוצרה במשך שש שנים.

אחד הלומדים פותח את הלימוד, חברו מתערב ומוסיף עליו וחוזר חלילה. לא תמיד הם מסכימים זה עם זה. תמיד הם מוסיפים זה על דברי זה, לעיתים מתוך הסכמה ולעיתים לא. לפעמים דבריהם מתייחסים אלו לאלו, ולפעמים כל פרשנות עומדת בפני עצמה.

 

קהל היעד: ישראלים משכילים המפשפשים בזהותם היהודית בבתי מדרש לסוגיהם

 

דבר המבקר: הניתוחים מעניינים והמתדיינים מפתחים אפיקים חדשים, המשלבים בין פרשנות תלמודית קלאסית לבין חדשנות המחשבה המודרנית.

 

ציטוט למזכרת: "רבי יהושע אומר: …שנאת הבריות טורפים את האדם מחיי העולם הזה ומחיי העולם הבא (אבות דרבי נתן, פרק ל). … נלסון מנדלה, שעשרים ושבע שנים מחייו עברו עליו בכלא הלבנים בדרום אפריקה רק משום ששאף לשוויון זכויות לשחורים, נשאל לאחר שיצא לחופשי כדי להנהיג את עמו, מדוע הוא אינו שונא את הלבנים שגרמו לו לסבל זמן ממושך כל כך. תשובתו היפה דומה מאוד לדברי רבי יהושע: 'אם הייתי שונא אותם, הייתי עדיין נשלט על ידם!'.

"… פעמים לא מעטות שמעתי מאותו דור הורים מופלא (ניצולי השואה) את המשפט הקצר, הרגיש והחכם, שמכיל בתוכו את הביטוי הנכון והיפה ביותר לנכונותו של האדם להמשיך את חייו למרות השואה: 'הילדים שלנו שגדלים כאנשים חופשיים, והמדינה שאנחנו חלק מבוניה הם הנקמה שלנו…'. באותו סוג של פשטות יפה ואצילית בה נאמרו הדברים הם גם נעשו" (עמ' 84-85).

אתרים וחכמים בגולן ובבשן בתקופת המשנה והתלמוד
נחום כהן
הוצאת כרמל, תשס"ז
104 עמ'

בפתח ספרו מציב המחבר את השאלה האם גם בבשן, שהגולן הוא חלק ממנו, היו תלמידי חכמים כמו ביהודה ובגליל. בהסתמך בעיקר על המסופר בתלמוד הירושלמי, המחבר מגיע למסקנה ש-85 תלמידי חכמים ישבו ישיבת קבע בגולן ובבשן וחלקם ביקרו שם.

 

קהל היעד: תלמידי חכמים, סטודנטים וחובבי ארץ ישראל וחכמיה

 

דבר המבקר: הספר כתוב בתמציתיות עניינית והניתוחים ההיסטוריים שבו מרשימים.

 

ציטוט למזכרת: "מטרת ספר זה לנסות ולהסיר, ככל האפשר,את אבק השכחה, ולזהות שמות יישובים בגולן ובבשן עם שמות יישובים הנזכרים במקורות חז"ל, שיש להם זיקה לחכמים ולמרכזי לימוד תורה. דוגמא ליישוב שהזיהוי שלו נשכח, כי בשמו יש דמיון ליישוב ידוע ומפורסם היא ציידן – צידון. (…) מסופר שאדריינוס שאל את רבי יהושע בן חנניה כך: 'ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם, לא תחסר כל בה' (דברים ח, ט), האם תוכל להביא לי שלושה דברים שאבקש ממך? אחד הדברים היה פסיונים. רבי יהושע הביא לו פסיונים מציידן, ויש אומרים – מעכברא (קהלת רבה ב, יא). ש' קליין מעיר: 'אי אפשר לחשוב על צידון, כי היא אינה מארץ ישראל', שהרי אדריינוס ביקש שלושה דברים מארץ ישראל. ומכאן הוכחה כי לא בכל מקום שכתוב ציידן מדובר בהכרח בצידון וישנה ציידן שהיא בארץ ישראל.

דם ואש ותימרות עשן – הגדת השואה לפסח
איתמר לוין
הוצאת ידיעות ספרים, תשס"ח
191 עמ'

סיפור יציאת מצרים והגדה של פסח עודדו במשך אלפי שנים את רוחם של היהודים בשעותיהם הקשות, והם קיימו את מצוות החג אפילו כשהדבר היה כרוך בסכנת חיים. גם במהלך השןאה עסקו רבנים, אדמו"רים, תלמידי חכמים, סופרים ופשוטי עם בפרשנות להגדה וחיפשו את משמעויותיה האקטואליות לזמן הנורא שבו חיו.

איתמר לוין, חוקר שואה מוכשר ולשעבר עיתונאי בכיר ב"גלובס", מגיש פנינה יהודית נוספת. ספרו הקודם, "אותיות של אש", אסף וקיטלג עדויות מתקופת השואה בספרות ההלכתית. הגדת השואה היא אוסף של קטעי פרשנות שנכתבו ונאמרו בכל רחבי אירופה במהלך השואה, בתוספת עדויות ותמונות על שמירת דיני הפסח ומנהגיו תחת המשטר הנאצי. בולטת כאן במיוחד "הגדת היטלר" המובאת כנספח, שכתב אותה במרוקו ניסים בן-שמעון, המתארת את אירועי מלחמת העולם השנייה ובמיוחד בצפון אמריקה.

 

קהל יעד: חובה בכל בית יהודי שבו חוגגים את ליל הסדר פסח

 

דבר המבקר: אסופה משובחת ומרוממת את הרוח היהודית

 

ציטוט למזכרת: "ההיסטוריון של גטו וארשה, ד"ר עמנואל רינגלבלום, מספר ביומנו על ליל הסדר ת"ש. את שני הלילות בילה אצל חברו, הפעיל הציוני שכנא אפרים סאגן. "התנהל ויכוח מעניין על הנקמה באויב. ר' יצחק [גיטרמן] טען שאין בה שום טעם. המנוצח יחזור למחשבות נקם, וכך השנאה תימשך לנצח. הגיעו למסקנה כי המוצא היחיד הוא ההתעלות המוסרית של האדם – יומן ורשימות מתקופת המלחמה, עמ' 117" (עמ' 144).

בברכת קריאה מהנה ומחכימה (-:

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה ארון ספרים יהודי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.