המלצות לקריאה: 4 ספרי מדע חדשים

העולם החדש של מר טומפקינס
ג'ורג' גאמוב וראסל סטנארד
תירגמה מאנגלית: מיכל רוזנטל
תרגום האופרה הקוסמית: ענת שולץ
הוצאת כרמל
270 עמ'

המדען הדגול, הסופר, המורה וההרפתקן גיאורג אנטונוביץ גאמוב – שנולד ב-1904 באודסה והתחנך בה – פירסם כבר ב-1928 תיאוריה על פליטת חלקיקי-אלפא מהגרעין. ב-1933 התאזרח בארצות הברית. ב-1934 עבד גאמוב עם אדוארד טלר (אבי פצצת המימן) באוניברסיטת  ואשינגטון, אבל מכיוון שהיה בעברו קצין בצבא האדום נמנעה השתתפותו בפרויקט מנהטן לפיתוח הפצצה הגרעינית האמריקאית.

באפריל 1948 פורסם המאמר "מקור היסודות הכימיים", בחתימת ראלף-אשר אלפר, האנס בתה וגיאורג גאמוב. במאמר נטען כי היסודות הכימיים, ביחסיהם הנוכחיים, נוצרו כבר בזמן המפץ הגדול מתערובת נוקלאונים ואלקטרונים, והוא תמך באופן חד-משמעי בהנחת "המפץ הגדול" מול תיאורית "המצב היציב". כך היה גאמוב לאחד הפיזיקאים המייסדים של תיאורית המפץ הגדול.

ספרו "העולם החדש של מר טומפקינס" עוסק בפקיד בנק, סג"ה טומפקינס, שמתעניין בבעיות עולם המדע. הוא מצטרף לסדרת הרצאות פופולריות של פרופסור באוניברסיטה, קצת מאזין והרבה מנמנם. בנופלו לעולם החלומות, הוא חווה ומעכל את הנושאים המסובכים. זכייתו הגדולה היא הידידות עם הפרופסור, ובעקבותיה קשריו עם מוד, בתו החיננית. השניים מתארסים, מתחתנים ולומדים יחד תורה מפי האב. מי ששם את התורה בפיו הוא גאמוב עצמו, שהיה עד נאמן לאחד המפצים הגדולים בתולדות המדע: הולדת המכאניקה הקוואנטית, מההישגים האינטלקטואליים הגדולים בתולדות האנושות.

בספר ביקש גאמוב להסביר תופעות שאין להן הקבלה בחיי היומיום ובכל זאת אינן פנטזיות, אלא המציאות בהתגלמותה. איך בכלל צריך ללמד מדעים כדי להבין עקרונות? הפתרון של גאמוב הוא להכניסנו באמצעות חלומותיו של טומפקינס אל עולמות כמו-בדיוניים, שבהם הקבועים מוגזמים בגודלם, כך שבני האדם מבחינים בתופעות היחסותיות מצד אחד, והקוואנטיות מצד שני.

קהל היעד: חובבי מדע פופולרי וסיפורי מדע דמיוניים. נוער שוחר מדע וסטודנטים למדעי הטבע.

דבר המבקר: גם אם במבט ראשון הנושאים המועלים בספרו של גאמוב עשויים להיראות פשוטים, בשל ההומור הקליל המלווה אותם, מדובר בהתמודדות יוצאת דופן עם קשיי ההסברים המדעיים התקניים. ככלל, מדובר בספר מעניין ומחכים, קריא וזורם.

ציטוט למזכרת: "אה. באמת שמתי לב שכל הדברים הרחוקים הם ורודים", אמר מר טומפקינס, "אבל למה זה מצביע על התפשטות?".

"זה לא מסובך להבין", אמר הפרופסור. "אני מניח ששמת לב שהסירנה של אמבולנס מתקרב נשמעת גבוהה מאוד, אבל ארי שהאמבולנס עובר אותך, הצליל הוא נמוך באופן ניכר? זה נקרא תוצא דופלר: התלות של הגובה (או תדירות הצליל) במהירות מקור הצליל. כשכל היקום מתפשט, כל עצם שנמצא בו מתרחק במהירות המצויה ביחס ישר למרחק שלו מהצופה. לפיכך, האור שפולטים עצמים כאלה הוא בעל תדירות נמוכה יותר, מה שתואם את האור האדום יותר באופטיקה. ככל שהעצם מרוחק יותר, כך הוא נע מהר יותר ונראה לנו אדום יותר. ביקום הנורמלי שלנו, שגם הוא מתפשט, ההתאדמות הזו, או 'ההיסט-לאדום הקוסמולוגי' כפי שהיא נקראת, מאפשרת לאסטרונומים להעריך את המרחק של הגלקסיות הכי מרוחקות" (עמ' 77).

הנפש בלילה – המדע החדש החוקר איך ולמה אנו חולמים
אנדרֵיאה רוֹק

תירגם מאנגלית: יוסי מילוא
הוצאת עם עובד
217 עמ'

חידת פשר החלומות העסיקה את האדם מראשית תולדותיו, ופתרונות רבים ומגוונים ניתנו לה במשך הדורות. לאחרונה מתחילות לעלות תשובות חדשות ומפתיעות מן המחקר המדעי. המהפכה המתרחשת בימינו בשאלה איך ולמה אנו חולמים מערערת כמה יסודות בתורותיהם של זיגמונד פרויד וקארל גוטסב יונג. עם זאת, יש חלקים חשובים בתורותיהם של השניים הנתמכים עתה בראיות מדעיות.

רוק סוקרת את המהפכה שהחלה במעבדה טחובה אחת בשיקגו באמצע שנות החמישים והואצה בעשור האחרון הודות לטכנולוגיות חדשות המאפשרות לראות בפועל את המוח בשעת השינה והחלימה עד הרמה המולקולרית.

קהל היעד: המתעניינים בחקר המוח והפנים הנסתרות של חיינו.

דבר המבקר: הסקירה הבהירה של הספר מרחיבה את האופקים בתחום חקר המוח בהקשר לחלומות, ההולך ומתגלה לעינינו כמפליא למדי.

ציטוט למזכרת: "משיחות על חלומות עם חברים התברר לי שנושאי החלומות שלי נפוצים למדי, וכך גם הסקרנות שהם מעוררים בי. בייחוד התעורר בי עניין כשנתקלתי במאמר מאת הפיסיקאי המנוח ריצ'רד פַיינמן, ובו הוא מציג רבות מן השאלות על החלומות שמציקות גם לי. כמו פיינמן, גם אני סקרנית מאוד לדעת למה התמונות בחלומות נראות ממשיות כל-כך, ואיך הן יוצרות הרגשה דומה כל כך לחיי העֵרות. האימה שאני נתקפת כשאני חולמת מפעם לפעם שילדי נופלים מצוק או בעד החלון מוחשית כל כך מבחינה פיסיולוגית עד שאני מתעוררת בלב הולם. כשפיינמן מהרהר בחידה מה קורה לזרם התודעה שלנו כשאנו הולכים ושוקעים בשינה הוא מתמקד בכמה שאלות מרתקות אחרות: "מה קורה לרעיונות שלך? אתה מתקדם יפה, אתה חושב בבהירות, ומה קורה אז? האם המחשבות נפסקות פתאום, או מאטות יותר ויותר עד שהן נפסקות? איך בדיוק אתה מכבה את החשיבה?".

"כמו שהתברר לי במהלך המחקר לצורך הספר הזה, אדם אינו מכבה את החשיבה. היא רק לובשת צורה אחרת. פיינמן מתלונן שלא הצליח למצוא תשובות לשאלותיו על החלומות בגלל מיעוט החקירה המדעית בנושא. אבל הודות למחקר החלומות שנעשה בשני העשורים האחרונים רבות מן התשובות האלה עומדות עכשיו לרשותנו. גיליתי הסברים מפתיעים לשאלה למה החלומות נראים ממשיים ומשרים הרגשה אמיתית כל כך – הסברים מרתקים כשהם לעצמם, אבל גם מקנים הבנה עמוקה איך הנפש פועלת בשעה שהתודעה ערה. לאמיתו של דבר, השיפור בהבנת מה שמריץ אותנו ב-16 השעות האחרות האלה, שעות העֵרות, היה אחד הצדדים המסעירים ביותר במסעי בעולם המחקר של מדעי המוח" (מבוא).

ההבדל המהותי – גברים, נשים והמוח הגברי הקיצוני
סיימון בארון-כהן
תירגם מאנגלית: יוסי מילוא
הוצאת עם עובד

271 עמ'

בארון-כהן טוען כי כ-95 אחוז מן האוכלוסייה הם בעלי אחד משלושת המוחות האלה: מוח נשי, מוח גברי ומוח מאוזן.

המוח הנשי בנוי בראש ובראשונה לאמפתיה – להתחברות טבעית וספונטאנית אל מחשבותיו ורגשותיו של אדם אחר. ואילו המוח הגברי בנוי בראש ובראשונה להבנת מערכות ולבנייתן – הבנה אינטואיטיבית של כללי היסוד השולטים בהתנהגותה של מערכת, כדי לחזות את פעולתה או כדי להמציא מערכת חדשה.

במוח המאוזן האמפתיות והמערכתיות חזקות במידה שווה. חמש האחוזים הנותרים הם בעלי מוח נשי קיצוני או מוח גברי קיצוני.

בארון-כהן מאשש את התיאוריה שלו במספר רב של דוגמאות ומחקרים מתחומים מגוונים, החל במבחני אישיות וכלה בפיזיולוגיה של המוח, ובעיקר במחקריו שלו, המראים כי ההבדל המהותי בין המוח הגברי למוח הנשי מופיע כבר אצל תינוקות בני-יומם.

קהל היעד: כל מי שהעניינים המגדריים ממלאים את השקפת עולמו מי לשבט ומי לחסד, ולא רק.

דבר המבקר: לבארון-כהן תובנות מעניינות מאוד בתחום המחקר שעד לא מכבר היה בבחינת טאבו בעולם המערבי ולא ניתן היה לנהל דיון ענייני על הבדלים פסיכולוגיים בין המינים.

ציטוט למזכרת: "אפשר לומר שהסקסיזם מתרחש כשקובעים שאיש או אישה מסוימים הם x או y רק על פי מינם. אם יש מסר כלשהו בספר הזה, הריהו שיש לנתח את ההנחה הסקסיסטית הזאת ולהראות עד כמה היא מוטעית. במאבק משפטי לקבלת משמורת על ילד אל תניחו מראש שההורה העדיף הוא האם, מפני שבהחלט ייתכן שדווקא האב הוא בעל יכולת אמפתית נהדרת והוא מיטיב להתחבר לצרכיו של ילדו, ואילו האם אינה מסוגלת לעשות זאת. בתי משפט למשפחה מניחים בדרך-כלל שההורה הטוב יותר הוא האם, אבל הנחה מוקדמת שכזאת בטעות יסודה. זוהי סטראוטיפיזציה. וגם אל תניחו שבחורה שנרשמת ללימודי מתמטיקה באוניברסיטה לא תצליח בלימודיה. ייתכן שהיא מוכשרת במערכתיות יותר מהבחור הממתין בחוץ להגיש את מועמדותו. בני-האדם הם יצורים אינדיווידואליים" (פרק ראשון).

 

פרדוקס החוכמה – איך הנפש מתחזקת ככל שהמוח מזדקן
אלחנן גולדברג

תירגמה מאנגלית: ברוריה בן-ברוך
עורך מדעי: צבי עצמון
הוצאת עם עובד
285 עמ'

הקשר בין זקנה לחוכמה ידוע זה כבר, והוא מקובל בכל התרבויות משחר ההיסטוריה. עכשיו בא הנוירופסיכולוג אלחנן גולדברג ומוצא לכך בסיס במוחנו ובדרך פעולתו. נקודת המוצא של גולדברג היא הפרדוקס: אם אכן החוכמה גדלה עם הגיל, איך מתיישב הדבר עם ההנחה המקובלת שהכוחות המנטאליים דווקא יורדים עם הגיל?

גולדברג תופס את החוכמה במונחים ביולוגיים ונוירולוגיים, אך תחילה הוא דן בה כתופעה פסיכולוגית וחברתית, ומתוך תיאור חייהם של מנהיגים ואמנים גדולים הוא מראה כיצד נפש חזקה עשויה להמשיך לפעול ואף לעשות חיל למרות שחיקה עצבית.

גולדברג מבסס את התיאוריה שלו על מחקרים ותגליות בתחום חקר המוח, כמו תפקיד האונות הקדם-המצחיות (המוח הניהולי) ברכישת ידע ואחסונו, הפלסטיות של המוח ובעיקר שניוּת המוח, ההבדל בין שתי מחציותיו בכל הנוגע ללמידה, לרגשות ולקצב ההתנוונות.

קהל היעד: חובבי המדע הפופולרי בתחומים ביולוגיים ונוירולוגיים.

דבר המבקר: הספר כתוב בצורה קלילה ומעניין, לא מכביד במחקרים ורצוף בתובנות אישיות של המחקר.

ציטוט למזכרת: "האמפתיה, היכולת להבין את נפשם של אחרים, ויכולת החשיבה המוסרית הן מן המרכיבים החשובים ביותר של החוכמה על פי כל הגדרה, והן שוות ערך ליכולת לפתרון בעיות אפקטיבי. על פי הגדרות רבות, מן המושג חוכמה משתמעת היכולת לשלב שיקולים פרגמטיים, 'ממוקדי שחקן', עם שיקולים אתיים, 'מוּנָעי אמפתיה', ודבר זה עולה בקנה אחד עם ההבנה האינטואיטיבית שלי את מהות החוכמה. התפקיד הייחודי של קליפת המוח הקדם-מצחית נעוץ בכך שהוא מספק את המנגנון העצבי המאפשר לצרף את שני הגורמים הללו לכלל תהליך אחד, משולב היטב, של קבלת החלטות" (עמ' 145-146).

קריאה מהנה ומחכימה (-:

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה קורא סדרתי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.