היום אתה שופט, מחר אתה אביר

 

התנועה לאיכות השלטון שואבת את עיקר כוחה הציבורי מעתירות שהיא מגישה לבג"ץ. המחזה הקבוע, שבו שופטי בג"ץ זוכים באות מטעם התנועה זמן קצר לאחר שהם מסיימים את כהונתם, מעורר רושם לא נוח

זה 13 שנה ברציפות מעניקה התנועה לאיכות השלטון, המזוהה עם עו"ד אליעד שרגא, את "אות אביר איכות השלטון". האות מחולק בכמה קטגוריות – בהן נציגי הרשות השופטת, המבקרת, המחוקקת והמבצעת. מאז החלה חלוקת האות, 10 מבין 13 הזוכים בתחום המשפט היו שופטי בית המשפט העליון בדימוס. שני שופטי בית משפט עליון בדימוס זכו באות על מפעל חיים. כך יוצא, שב-12 מ-13 שנות הענקת האות נמנו עם מקבליו שופטי בית משפט עליון בדימוס. עורכי דין בולטים, פרופסורים בעלי שם למשפטים, פרשנים משפטיים וסתם שופטים פחותי דרג – כל אלה לא נמצאו ראויים. ואלה שמות העליונים הזוכים: מרים בן-פורת, חיים כהן, מנחם אלון, מאיר שמגר, מנחם גולדברג, משה בייסקי, שושנה נתניהו, יצחק זמיר, משה לנדוי, גבריאל בך, דליה דורנר, אליעזר גולדברג, מישאל חשין ואהרן ברק.

התנועה לאיכות השלטון אינה ארגון ממלכתי. משקלו של האות, אם יש לו בכלל כזה, נובע מתהודתו התקשורתית. טקס הענקת האותות משודר בערוץ הראשון בשמונה בערב, ומקבליהם זוכים לסקירה אוהדת עד מחניפה של קורות חייהם. אחד מהם אף זוכה לומר את דברו בפני האומה.

לשופטים, גם לשופטים בדימוס, ראוי להימנע מכיבודים מטעמי מראית עין. במקרה של התנועה לאיכות השלטון הבעיה חמורה שבעתיים: התנועה שואבת את עיקר כוחה הציבורי מעתירות שהיא מגישה לבג"ץ. המחזה הקבוע, שבו שופטי בג"ץ זוכים באות מטעם התנועה זמן קצר לאחר שהם מסיימים את כהונתם, מעורר רושם לא נוח. אפשר רק לנחש איזו עתירה נוקבת ומהדהדת עשוי היה להגיש אליעד שרגא אילו היה מדובר בתנועה ציבורית אחרת.

להענקת הפרס השנה לפרופ' אהרן ברק מתלווה צרימה גם משום שנשיא העליון בדימוס כתב את ההקדמה לספרו החדש של עו"ד אליעד שרגא (בשיתוף עם רועי שחר) 'המשפט המינהלי – עילות הסף'  וציטוט מתוכה משמש ביחסי הציבור של הספר.

בתקנון ועדת האות נכתב, כי הוועדה תהיה עצמאית ובלתי תלויה. מצד אחר, בוועדה יושבים חברי נשיאות התנועה, יו"ר הנהלת התנועה ואחרים שנבחרים על-ידי הנהלת התנועה. כלומר, מדובר בוועדה המשקפת את רוח התנועה. שגשוגם של שופטי בית המשפט העליון בין מקבלי האות הופך למעניין במיוחד כשמגלים מי נמנו עם חברי הוועדה.  בדיקת 'דיוקן' העלתה שבחמש מתוך שבע השנים האחרונות כיהן שופט בית משפט עליון בדימוס כיו"ר הוועדה.

גורם משפטי בכיר, שקיבל בעבר את אות איכות השלטון, פטר השבוע את העניין בשיחה עם 'דיוקן' בציניות מסוימת: "שופטי בית המשפט העליון בדימוס סיימו קריירה משפטית בכירה ביותר שרק פרס נובל יכול להאפיל עליה. כל פרס או אות הוקרה גורם למבוכה, אבל לא נעים לסרב לקבל אותו. הלוואי שזו היתה אי התקינות במדינה. אפשר לחשוב שכולם עומדים בתור לקבל את האות הזה".

עם זאת, ל'דיוקן' נודע שההענקה התכופה לשופטי בית משפט עליון בדימוס לא תמיד אושרה ללא התנגדויות. לפני שנה ישבה שופטת בית המשפט העליון בדימוס דליה דורנר כחברה בוועדה. דורנר התנגדה להענקת האות לד"ר מישאל חשין, בטענה שרק שנה קודם לכן הוא סיים את כהונתו בעליון. למרות זאת, חשין זכה ברוב בקרב שאר 11 מעניקי הפרס.

פרופ' אהרן ברק סרב להגיב לפניית 'דיוקן'.

ארבע הודעות שהושארו לעו"ד אליעד שרגא לא זכו למענה.

שוקי לבנון, דובר התנועה לאיכות השלטון, מסכים שראוי להוקיר גם שופטים בערכאות נמוכות, ומסביר את מספרם הרב של שופטי בית המשפט העליון בין הזוכים: "ניתן להסביר זאת בכך שלשופטי הערכאה העליונה, אשר בסמכותה לקבוע תקדימים המחייבים אף את הערכאות הנמוכות יותר, ישנה בשל כך, מטבע הדברים, יכולת מוגברת להשפיע על עיצוב נורמות ראויות בתחום המינהל התקין. לפיכך, אין זה מפתיע כי שיעורם בקרב מי שהשפיעו, בכס השיפוט, על עיצוב נורמות ראויות של מנהל תקין, הינו רב. יחד עם זאת, אין בכך כדי להפחית בחשיבות עבודתם של שופטי ערכאות השיפוט האחרות, ויש טעם בדבריך באשר לצורך לאפשר גם לשופטי ערכאות נמוכות יותר לזכות בהוקרה לפועלם.

"בהקשר זה נבקש להפנות את תשומת הלב לכך, ששופטי הערכאות הנמוכות יותר הינם פעמים רבות צעירים יותר. האות מוענק רק לשופטים שפרשו ולא לשופטים המכהנים. ועדת האות מנועה מלדון במועמדות של שופטים מכהנים. עם זאת, בהחלט יתכן כי בעתיד יזכו לאות גם שופטי ערכאות אחרות שפרשו, וכבר היו דברים מעולם".

על התופעה של שופטי בית משפט עליון בדימוס שבוחרים להעניק את האות לשופטי בית משפט עליון בדימוס אמר לבנון: "אנו סבורים כי אין כל בעיה מהותית בכך שבראש ועדת האות עומד בדרך כלל שופט בדימוס. נהפוך הוא, לשופט בדימוס שעומד בראש הוועדה יש הכלים המקצועיים הטובים ביותר להעריך את טיב העבודה ואת התרומה השיפוטית של עמיתו לשעבר למקצוע".

שאלה מעניינת נוספת היא מדוע בוחר הערוץ הראשון לשדר במלואו דווקא לטקס של עמותה שאינה ממלכתית, בשעה שפרסים ציבוריים רבים אחרים אינם זוכים לחשיפה כלשהי. לינדה בר, דוברת רשות השידור, לא רואה כאן בעיה: "רשות השידור, כשידור ציבורי, משדרת אירועים בעלי ערך ציבורי", מסרה בר בתגובה.

פורסם בשינויים במוסף "דיוקן" של העיתון "מקור ראשון", גיליון מס' 569, א' בתמוז תשס"ח, 4 ביולי 2008

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה משפט שדה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s